היי. רשע. כן אתה. שידיך דמים מלאו, מנוול. עכשיו אתה מסתתר? חושב שלא רואים אותך? שלא נתקלנו במאות המיליונים שבגללך אינם בעולם? מושחת. בוש והיכלם. כן, תאדים ותסמיק, יש לך מליארדי סיבות. רימה שכמותך. בגללך משיח לא בא. טינופת. במקום להוריד נשמות לעולם אתה מוריד אותם לבאר שחת. אכזר, אינך חומל על מי שעדיין לא נולד? אם היו עושים לך את זה לפני שנולדת?

יא פוגם, עצור, חשבת פעם על מה שאתה מעולל לעולם? חלשלוש כפוי טובה, מה עם כל האסונות שבאים לכאן בעוונותיך? מה על בחורי ישראל שמתו במלחמות בגלל מעשיך? אתה לא מרחם על האלמנות הצעירות והיתומים הרכים? ממה בדיוק עשוי הלב שלך? נואף חסר חוליות רמאי שכמותך, לא הבטחת שזהו? די. ואחר כך עוד תבוא לטנף את בית הכנסת... כן, בטח שוב פעם תתפלל. איכס. אין סוף לגהינום שתחטוף.     

פושע, חדל. קול דמי צאצאיך זועקים מהאדמה והקירות ועוד כל מיני מקומות. רוצח, נאצי. אתה גרוע מהיטלר, הוא קטן לידך, לקח לו לחסל שישה מיליונים בשש שנים, ואתה? בשש דקות. אתה מבין שאין הבדל בינך לכל טרוריסט מתאבד? תגיד, אין לך מצפון? אתה לא מפחד מיום הדין? יש לך מושג מה יהיה הסוף שלך? מדור מיוחד בונים לך שם... התחילו כבר לחמם אותו בשבילך. אל תדאג, ישאירו אותך שם בחיים רק כדי שתוכל למות עוד ועוד...

מה, אתה שוב שם? ימח שמך. לכף הקלע גם לא ניקח אותך. בעעע.

- - - - -

מאז הגעתי לפורום:

היי, מתוק, תפסיק לבכות, די, תביא חיבוק. שמע, אתה לא רשע, אתה נורמלי, כאילו, לא בדיוק.. בוא נגיד שאתה הכי נורמלי אצל הלא נורמליים. אתה בנאדם. כואב, פצוע. הלכת לאיבוד, בלי אבל, אינך אשם.. אתה חולה. תפסיק להתבייש. תתחיל להתפלל, כן, הוא מחכה לתפילות שלך. בשביל זה אתה כאן, הוא ברא אותך בשביל המנגינה המיוחדת לך, לא התרחקת ולא נעליים, הוא תמיד היה שם, הקשיב לצעקות שלך, סך הכל לא הסתכלת לכיוון הנכון.

האבא הזה מכיר את כל השטיקים שעדיין לא למדת, הוא יודע מה באמת יש לך בלב. אין לך מה לחדש לו. אל תפחד, אין לך ממי וממה, זה הדמיונות שלך, עזוב אותך מעונשים. הענשת את עצמך מספיק, לא? יהיה לך עוד זמן להתעסק עם זה בהמשך, לעכשיו, תשחרר. אף אחד לא ימנע ממך לעשות תשובה על מה שצריך. זה פשוט לא הזמן, נכון להרגע הוא פשוט רוצה ממך דברים אחרים. מה? שתפסיק לקחת על עצמך משקל שאינו שלך בכדי להצדיק את בריחתך ממנו. שלא תמציא תירוצים כדי...

לא, אתה לא חומייני ולא אחמדיניג'אד, לא המן ולא לבן, אתה בן אהוב, לא רוצח שכיר ולא מחסל המונים. רק נשמה. מבולבלת ועצובה. אבל נשמה. חלק ממנו, הוא לא נבהל מהפרצופים שלך, האמת שהוא די רגיל אליהם, תבקש ממנו. תידבק אליו, תתחנן על נפשך, תכסוף בפניו, הוא שומע, גם כשנראה לך שלא, אל תתייאש, תמשיך. הוא יחוס, ירחם. זה אבא. תתעודד, הוא הפגיש אותך עם עוד חבר'ה כמוך. סתם? כדי שתחליפו חוויות?

מה יש לך להפסיד? להשתמש? הרי אתה תמיד יכול... לא? מקסימום התפללת קצת...

- - - - -

"ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך... לאהבה את השם אלוקיך ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך"...