מצטער, מסתבר שלא קראתם נכון, לא כתבי בלמים. כתבתי בולם זעזועים. פירושו - שכשנופלים - הנפילה משפיעה פחות.
אשתי, בעצם קיומה, נותנת לי את ה'ספיריט' להמשיך וללחום. גם אם מצד שני בגלל שאני נשוי לה אני מרגיש את הנפילה קשה שבעתיים.
לא אמרתי שאין נפילה בגללה. לצערי לא. אבל יש בשביל מי להתאמץ, להתנער ולנסות לקום מחדש.

אוקיי אז לא בלמים, אבל איך האישה היא בולם זעזועים?

לא התמכרתי בגלל אשתי ולא החלמתי בגללה. היא גם לא החמירה את ההתמכרות ולא הקלה אותה. הכל בתוך הראש החולה שלי.

כשניסיתי להפסיק עבורה - זה תמיד נכשל. כשהבנתי שאני צריך להחלים עבורי - התחיל להיות לי סיכוי. הייתי מדייק ואומר שההגעה שלי לתכנית ולהחלמה היתה למרות אשתי ולא בגללה. בתקופה האחרונה היא חיתה בהכחשה גמורה ולמרות שידעה מה קורה מתחת לאף שלה היא העדיפה להתכחש לכך. לכן, כאשר הגעתי ואמרתי שאני חולה והולך להחלמה, זה הציף את הכאב והיה צורך בעבודה לא פשוטה כדי שתקבל את זה. יש חברים שזה אצלהם הרבה יותר משמעותי כאשר האישה ממש מתנגדת להחלמה כיון שהיא לא מבינה את המחלה ואת הדרך שבה היא פועלת ומשפיעה.

בכל אופן, עבורי אשתי לא היתה מעולם לא בלמים ולא בולם זעזועים.

אריק שלום, הבנתי מההתחלה, שאתה מדבר על 'בולם זעזועים' ולכן כתבתי לך שגם שם צריךלהזהר, בתור בעל רכב אני יודע שצריך להחליף מדי פעם את הגומיות...  ומהנסיון האישי שלי ועם אחרים, זה מסוכן, יש לא מעט אנשים שלא רק שהאישה לא 'ריככה' להם את הנפילות, היא החמירה אותם, לא בידיעתה חלילה, מעשית. במתן עצות שלא מתאימות לשכמותינו, במחשבה שהיא יכולה לתת מעצמה יותר, ולהציל מהחטא...

רק לאחרונה אני מתחיל להבין שלא רק שהבעיה שאין לי סל תקין, אלא שבכלל לא ידעתי שיש לי 'פת'.
המפתיע הוא, שתמיד היה לי קשר מעולה עם אשתי. גם בחלק האישות.
אך כנראה שהיתה לי בעיה לראות בה חברה לחיים. לשתף אותה בקשיים שלי (ולא רק בתובנות המעניינות).
עכשיו, בחסד אלוקים ובעזרת חברים, אני מתחיל להבין שיש לי 'פת בסלו' וחבל לי להפסיד אותה.

תודה נחום על ניקוי האבק מעל פוסט זה.
אצלי התאווה הופיעה באופן מוזר לחלוטין.
הייתי רודף אחריה, מחפש אותה, נואש למצוא אותה. אבל מסרב למצוא.
באופן מוזר הייתי יכול לחפש 4 שעות. אבל כשמצאתי זה בכלל לא מה שחיפשתי. סירבתי לגעת בזה.
והמשכתי מיד את החיפוש הלאה... יש אתרים בהם בלחיצה אחת הכל נמצא. סירבתי להיות שם. הרי אני רוצה לחפש ולא למצוא.
ההתמכרות שלי היא לחיפוש עצמו.
גם היום שאני נקי כבר כמה זמן. אני מוצא את עצמי לפעמים מחפש... מחפש אפליקציות, חדשות, תגובות, אבל כל הזמן רודף אחרי משהו.
אני ממש לא יודע מה בוער לי כל הזמן לחפש ולרדוף. זו לא ההנאה מהגלידה. לא נגעתי בגלידה כשהיא באה.
ברור שזה צורך נפשי עמוק יותר.
לכן בחיים לא יכולתי להסתפק באישתי. כי לא רציתי פיתרון. נהניתי מהחיפוש והרדיפה עצמה.
הרגשת החיסרון לתאווה וכמה אני זקוק לה היא בעצמה הפנטזיה שלי.
בטח תגידו שזו הנשמה שמחפשת את האלוקים. אני מסכים. ככה תמיד חשבתי ואחשוב.
אך כיוון שכרגע ההחלמה שלי זה לא וורטים ורעיונות בחסידות, אשמח לקבל את ההיבט הפסיכולוגי לזה. ומאלו פגמי אופי זה עלול לבוא?
תודה חברים

אה... זה יצא לי בלי כוונה... 
אבל שום דבר לא קורה בעולמו של אלוקים בטעות.

הושיעה נא היקר,
אני מאד מזדהה עם ההתמכרות לחיפוש.
ממש לאחרונה שוחחתי על כך עם חברים.
מזדהה מאד עם ההתנהגות שציינת: לחפש, למצוא, להתאכזב ומיד להמשיך ולחפש. מקום שיש בו הכל - לא שווה.

אינני פסיכולוג.
נראה לי גם כמו שכתבת שזהו חיפוש של הנשמה. הייתי אומר שזהו חיפוש של הנשמה את עצמה! חיפוש של העצמי הפנימי ביותר שלי. זה שכיסיתי אותו עם כל כך הרבה שימוש בתאוה ובפגמים. חיפוש הניצוץ האלוקי שבתוכי.
כמו שכתוב בספר הלבן:



אוסיף, שכשאני חווה את החיבור הזה, חיבור למציאות, חיבור לאשתי ולילדי, בעצם חיבור לאלוקים, אני לא מרגיש את הצורך לחפש. אין לי תשוקה, יש לי שלווה.
זה מה שיש לי היום להפסיד אם אפנה שוב לחיפוש שלא נגמר.

שלום לכולם..
אני מכור חדש בפורום , לא כתבתי עדיין, ונראה לי שזה "הנושא" הכי שורשי במחלה שלנו שאין " פת בסלו" , כיוון שאנחנו מחפשים פנטזיה,ההוכחה לזה לפחות אצלי,שאני מסוגל לשוטט באתרי פורנו במשך שעות ארוכות אפילו 8 שעות בלי לאונן!!! מצב זה הדליק לי נורה אדומה לגבי מה אני מחפש שם, כמובן זה לא פורקן מיני,אני אפילו "מתבאס" להוציא זרע כי זה הורס לי את המשך הפנטזיה,ולכן אישה לעולם לא יכולה להיות פונקציה..חז"ל אמרו שני דברים המלווים אותי כל הזמן:
1. "טוב מראה עיניים מגופו של מעשה"
2." מיום שחרב ביהמ"ק נטלה טעם ביאה ועברה לעוברי עבירה"

חז"ל והתורה הקדושה ודאי מבינים את הבעיה אבל את הפתרון מצאתי בשמור עיניך......

יום נקי לכולם!!

מאוד נהינתי מניתוח הדברים...אבל מה עם פרטיקטה מה עושים בשביל לצאת מזה? איך כן יש פת בסלו....
ואפרפו אני יביא את המקור התלמודי לזה בערך.. מסופר על רב נחמן שהגיע לעיר אחרת ושאל מאן הווה לי ליומא? מי רוצה להתחתן איתי ליום אחד,וכתוב שהוא לא בא עליה,כיון שהוא רצה שיהיה פת בסלו...חומר למחשבה...

אגב, יבמות ל"ז ע"ב (מה שאמרת הוא אמנם מחלוקת בגמ' ובראשונים להלכה, אולי גם נחלקו על זה אחרוני פורומינו, מי יודע...)

לגבי החבר ששאל מה עושים,ואיך כן יהיה "פת בסלו"?!
לעניות דעתי ואיך שאני חווה את הדברים, כתוצאה משימוש " מופרז" התאווה עברנו לתדר אחר,תדר רוחני, ולכן לא נוכל להתרפא אם נרצה להגיע לסיפוק מ"פת בסלו" כי זה אומר בעצם שאנחנו רוצים עדיין תאווה ,רק לא את מה שהיא גרמה לנו..
ולכן ראשית כל צריך לעשות "switch" במח שעכשיו אנחנו במעמד של עבודה רוחנית יותר כלפי החיים ואלוהים,כלומר לוותר על התאווה לגמרי, זה לא אומר שניתנזר ממין עם האישה..אבל סיפוק מ"פת בסלו" יהיה תוצאה של העבודה הרוחנית הנכונה שנעשה ולא מטרה לשאוף עלייה!!!!

יום נקי לכולם

זה גם הניסיון שלי. כנראה שבגלל זה גם אשתי לא מנעה ממני להשתמש. "אשתו מצילתו מהחטא, לא מהחולי"...

מהניסיון שלי, אם אני חי חיי נישואין מתוך תאווה זה לעולם לא יספק אותי.
אני יחפש מיד אחרי סיפוק התאווה את היעד הבא.
רק כשאני משנה גישה זה משתפר.
רק כשאני ממקום של החלמה ונתינה.
מקווה שעזרתי

ואוו. בא לי בטוב הפוסט הזה...
תודה.

רוצה לחשוף בהקשר הזה שבעבר הלא רחוק היו לי כמה שימושים מיד אחרי קיום יחסים... (הרגשה נוראית:confounded:) זה מעיד כמאה עדים שמה שאני מחפש בתאווה זה לא מין. מעבר לזה, אני מוצא שאני מכור לריגוש שבדבר ולא לאקט עצמו... לפנטזיה, למחשבה שאולי... לריגוש.

אני שם לב שרק כשאני מתחיל להחלים נשאלות השאלות המהותיות ביחס למחלה שלי מתוך מקום נפשי בריא.

למה? לא מתוך הלקאה עצמית. אלא מתוך רצון לקבל תמונת מצב ולהבין מה אני צריך לעשות... למה אני הולך לזה שנייה אחרי שהייתי עם אשתי? מה אני מחפש שם? יש לי כל מה שאני צריך בחיי ומעבר,  אז למה אני הולך לשם?

המציאות מספרת לי סיפור מעניין. היא מספרת לי שאם אני הולך לשם למרות שאני ממש לא רוצה ולמרות שאני באמת רוצה בטוב אני מקבל משם משהו שחסר לי - חסר לי מאוד מסתבר בהתחשב בעוצמות התאווה עליי. אז מה הנפש שלי צריכה כ"כ? (אצלי) הנפש שלי זקוקה להרגשת ערך עצמי - להערכה. להרגשה שאני רצוי ראוי אהוב בלי תנאים ובלי גבולות להרגשה שאני, בדיוק כמות שאני, אני בסדר. וואלה בסדר. לא צריך שום אישור חיצוני, לא צריך שירגישו נח בסביבתי ולא צריך להשלים אינספור מטלות כדי שיהיה קצת צדק לעצם קיומי.
זו רשימת חוסרים כבדה...
א"א לקנות אותה ע"י הישגים תארים רהיטות נחמדות ושאר מילי דמיטב כאלו או אחרים.
ולצערי, גם מין לא ממלא את רשימת החוסרים הבסיסית הזו. ממש לא...
תאווה/תשוקה/ריגוש כן. 
לנפש שלי (לי) יש דרך להשיג דברים שאני לא יכול להשיג לה בכוחות עצמה. וכיוון שאני לא טורח למצוא מזור לחוסר הזה ויותר מכך, בהתנהלות שלי אני מזין את החוסר ומעמיק אותו, היא באופן אוטומטי יודעת למצוא את זה בתאווה ובדברים אחרים. זה לא עובר דרכי. אין לי שליטה על זה. אם חסר לנפש שלי את זה, היא תתבע את עלבונה. 
אני לא מבין איך התאווה ממלאת את הצרכים הללו אך היא עושה זאת. נכון, זה גורם סבל ונכון זה לא ממש מרווה את הנפש אבל זה מה שיש לנפש שלי כרגע. מים עכורים.
פה אני מוצא אלטרנטיבה. בכם, במקום הזה. בחיבור למשהו מחוץ אליי...

ככה אני מרגיש שהדברים נראים אצלי פחות או יותר...

מקווה שיהיה לעזר.

תודה ויום טוב.
 

צל, אהבתי את 'סיבת העריכה...

אשתף מניסיוני(לפני כמה שנים..).
אחרי שנתיים של ניקיון (בנרווים עצומים _כשהייתי בטוח שגמרתי סופית עם התאווה..)
התארסתי ושבוע לפני החתונה נפלתי נפילה כואבת מאוד...
ואחרי החתונה שוב ושוב בתקופות של כמה חודשים כל פעם(עד שבסוף נשברתי ועזבתי את הדת לגמרי וכמעט את משפחתי.. וכו') ובאמת לא הבנתי מה שעובר עליי ואיך זה הגיוני עם כל מה שלמדתי על פת בסלו... עכשיו כשהבנתי שאני מכור קלטתי... ברוך השם מודה על שהגעתי לכאן!! יש לי תקווה לניקיון פנימי אמיתי