ברוכים הבאים, אורח

המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת.
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. 4714 צפיות

המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 9 שנים, 9 חודשים #14299

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3443
בס"ד                     
המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת.

לא פעם, במהלך ההחלמה, כשעוד לא פקחתי את עיני, בין סיבוב אחד של 360 מעלות מסביב לשמיכה, למשנהו, כשגם כרית הפוך לא מצליחה לשמש כעיר מקלט מהעצמי, משעדיין לא התחלתי את הבוקר, לא היה לי כח לכלום. שום טיפת אנרגיה, אף לא לחלוחית של מרץ, דממתי ברבצי, משל לקיתי חלילה בשיתוק. שרירַי מאובנים. נשימותי כבדות ובשום אופן לא יכולתי לפתוח את היום, ואני מדבר על דברים בסיסיים ביותר, כמו שטיפת פנים וצחצוח שיניים. עשיתי זאת, כסמיטריילר עם פנצ'ר במעלה הקסטל...

משוכנע הייתי שלקיתי בדיכאון. לא היה חסר הרבה בכדי שאקבע תור לפסיכיאטר במחלקה לבריאות הנפש בעירי. התסכול גבר נוכח הזיכרון הלא רחוק מהעבר החולני שלי, עד לא מזמן הייתי השפן של אנרג'ייזר, מסוגל להישאר ימים רצופים ער, מתפקד ללא דופי מבוקר עד ליל, כולל הליל... היו לי המון אנרגיות לשימוש... מה השתנה פתאום? איך זה שאדם חזק פיזית, ששנים לא נזקק לשינה מרובה, פשוט לא רוצה לקום מהמיטה, וגם כשהוא עושה זאת, מסעו דומה למסע אלונקות מקרטע.

ההסבר הראשוני היה, שמע, ויתרת על הדלק שלך. כבר זמן שאינך 'מתדלק' במה שהניע אותך במשך שנים, אתה לא מספיק מורגל בתדלוק 'בתחליפים' ממילא הנך תשוש נפש. ההסבר סיפק לי סיבה הגיונית מאוד. היו מי שדברו עמי על 'הקריזים' – תופעת הנסיגה שמתרחשת אצל כל מכור הנגמל מחומר וגם הסבר זה היה הגיוני, משהו בתוכי (חסר סיפוק שכמותי) רצה עוד, עוד הסבר, עוד הבנה, לא כדי לברוח ממחוייבות, ההפך הוא הנכון, עשיתי ככל שהציעוני, אלא כדי שיהא בידי עוד כלי להתקדמות.

ואז הגעתי לצעד האחד עשר, עמוד 74 - 73 בספר הגדול: אנו מזכירים לעצמנו כל הזמן שאנו כבר לא מנהלים את ההצגה, ופעמים רבות במשך היום אנו אומרים לעצמנו בענווה "רצונך יעשה!" ואז אנו פחות בסכנה שנכנס להתרגשות, פחד, כעס, דאגה, רחמים עצמיים או החלטות מטופשות. אנו נעשים יעילים בהרבה יותר. איננו מתעייפים בקלות. היות ואיננו שורפים אנרגיות בטיפשות כפי שעשינו כשניסנו לסדר את חיינו שיתאימו לעצמנו.

כל השאלות שלי התאיידו, פשוט נעלמו. הבנתי מדוע אני עייף, פתאום זה היה כל כך ברור - אני תשוש ממלחמות, איני כנוע, עדיין נאבק בכח. טכנית, אני עושה את שאומרים לי, אך את רצוני הנני ממלא, לא את רצונו, לא עושה כמי שרוצה להימלט ממלאך המוות, איני מרים ידי אל על, מפקיד רוחי בידיו ולא מפנה ראשי אחור, מרפה, כי כך אמרו, אבל בדרך אל הפעולה חש כשור עקוד, נאחז בסיבות הסברים ותירוצים, למה, אולי וכדומה. נוסע בהילוך ראשון, סוחט את דוושת הגז ומתפלא שהסל"ד כ"כ גבוה...

אני מלא בהסתייגיות, פחד, כעס, דאגה, רחמיים עצמיים, עם כל אלו היה לי קל להשלים, לא יכולתי להתווכח עם עובדות... היה לי מורכב יותר עם המילים – 'החלטות המטופשות' כי לא אותן קיבלתי לבד, אך סמכו עלי, גם הן היו אמת לגבי, לקח זמן עד שהבנתי שכדאי לי להפסיק לתמרן את הספונסר שלי לרצונותי...

לא, זו לא הלקאה עצמית, זה נשמע קרוב אבל היה שם משהו שונה, אחר, זאת התבוננות כנה באני האמיתי שלי, זאת היתה הארה, רגע מואר, חיוך מאלוקים, ידעתי, הרגשתי מיד שזאת האמת. ופתאום הזדקפתי, דומה שקומתי נתיישרה לה, התמלאתי בתחושה אחרת, חדשה לגמרי, אלו לא היו תחושות חוסר הערך והתועלת שהכבידו עלי, מקדמת דנא, זו היתה הכניעה.  כניעה בפני האישיות שלי, השלמה נוספת בפני מי ומה שאני. הידיעה הקלה עלי, לראשונה בחיי השתחררתי, הרגשתי פיזית את מה שביקשתי לא פעם בתפילת צעד שלוש – שחרר אותי מכבלי – כבול על ידי הרגלים מקולקלים, פגמי אופיי, מונעים ממני להתפתח. בקשתי מאבאל'ה, באמת, אנא תוריד אותם בבקשה ממני. והוא, אב רחום שכמותו, הסיר.

בכוחו וחסדו הגדול אני קם היום הרבה יותר בקלות, משתדל שלא לבזבז אנרגיה בטיפשות.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 9 שנים, 9 חודשים #14300

לאסירותודה,
באמת ראשונה, מזה הרבה זמן שאני יכול להזדהות עם הדברים שאתה כותב...
פשוט נוגע לי במקומות הכי עמוקים ורגישים, ולוחץ עליי בדיוק במקום הנכון.
אין לי הסבר ואני לא יודע בכלל איך לנהל את החיים שלי, אני רוצה דבר מסויים כי אני חושב לתומי שהוא טוב,
אך אלוקים יודע מהו הטוב האמיתי בשבילי, הבעיה שהטוב האמיתי בנתיים הוא נראה רק כסבל מתמשך זה 25 שנה...

שאלוקים יתן לי מרפא ומזור למחלותיי, כי אין לי כוח עוד להתגבר...
הריני מאמין, שביכולתי לשנות את מסלולי החשיבה שנחקקו בתודעתי ברבות השנים, לשנות הרגלים רעים ולשבור את הטבע של עצמי.
אמונה זו נובעת מסיבה אחת פשוטה, אלוקים נתן לכל בני האדם וגם לי כוח לשנות דברים בטבע, ובזכות האמונה החזקה והתקיפה בבורא עולם, כל אדם באשר הוא אדם יכול לשנות דברים בטבע. זאת אמונתי.

בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 9 שנים, 9 חודשים #14318

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3443
תודה רבה לך משוש, אני שמח שהפעם התחברת למה שכתבתי.  יתן ה' ותוסיף להתחבר לכל הנאמר כאן. ומשהודית שאין לך כח להתגבר, אאחל לך שהיושב במרומים, מי שיש לו את מלוא הכח, יתן לך אותו ותזכה לשחרור שהכניעה מביאה. בהצלחה.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 8 שנים, 11 חודשים #36836

  • mi ani
  • רצף ניקיון נוכחי: 1568 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1618
בס"ד
לאסירותודה היקר!
תודה על ההפניה!
זה זמן רב שאני מנסה להבין את משמעות "הכניעה"
וגם מתבלבל מאוד בין החוסר אונים -
לבין היכולת להפסיק את מעוררי התאווה שלי...
מקווה שהדברים יעשו רושם!  :-\
כי נפלתי קמתי! כי אשב בחושך ה' אור לי!
הסיפור שלי
forum.gye.org.il/index.php?PHPSESSID=a76822ede5e4cf190e1b2fdb3243da39&topic=1081.0

בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 8 שנים, 11 חודשים #36892

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
אני מאוד עייף. רק בבוקר. תמיד חשבתי שיש לי בעיה בסטרטר...
כנראה שעייפות באה ממלחמות. אולי אני נלחם בעצמי במקום להיכנע לעצמי?
תודה על הקפצת הפוסט. אני מרגיש שיש לי הרבה מה לפתח בנושא הזה.. רק כרגע אני עיייף מדי.
שמע ישראל... המלאך הגואל...
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 8 שנים, 10 חודשים #38798

  • מתנת-הנקיון
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אל תתן לעבר שלך להרוס את עתידך.
  • הודעות: 2033
תודה אסירות. אכן מעשי הן יותר בבחינת "מה אני מוכרח לעשות" ופחות מה כדאי. אולי אוכל ללמוד איך "נכנעים"? אני עכשיו רוצה תאווה. התשוקה בוערת. אני "עושה שרירים" (במקרה בטוב) ומחזיק את מעמד. אבל בתוך תוכי אני אכול אכזבה ומרירות על כך שאין אפשרות להנות מ"הצעות ראשי". רק כאב מגיע משם.

דברת על תמרון הספונסר? אני מומחה בזה! (אני מקווה שהוא לא קורא את התגובה הזאת :D)
משתדל לזכור:
שהנקיון הוא מתנה
שלא מקבלים אותה בחינם
שדרושה עבודה רצינית עקבית וממושכת לזכות בה
שהיא מגיעה ללא חומר משמר
שצריך להמשיך בעבודה ע"מ לשמרה
"שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה"
זכני, אלוקי, ל"מתנת-הנקיון"
נקי ברחמיו המרובים, לא בכחי, מאז יום ה לפרשת לך לך ו' מרחשוון ה'תשע"ד 10 אוקטובר 2013

בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 8 שנים, 8 חודשים #42934

  • רוצה לחיות
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • 'בני תנה ליבך לי'
  • הודעות: 449
קראתי בעבר
עכשיו קראתי שוב, והבנתי
להכנע בפני האישיות שלי, לקבל את מה ומי שאני....
צריך לעבוד על זה
תודה
נודה לך ונספר תהלתך 'על חיינו המסורים בידך', תודה על האפשרות למסור לך את השליטה על החיים

'אנחנו כמו אנשים שאיבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה'. (הספר הגדול עמ' 29).

בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 8 שנים #59074

תמרון. אאוצ'.

וקיפאון

תגובה: בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 6 שנים, 6 חודשים #79250

כל כך רוצה להכנע!

תגובה: בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 6 שנים, 6 חודשים #79256

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3443
בעצתך היקר, זה לא כזה מסובך. כמובן שיש בה רמות שונות, אבל במהותה הכניעה הבסיסית עבורי פשוטה: לקבל את המציאות שיש לי משיכה שהיא חזקה ממני ולהתנהל בהתאם. שנזכה.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

תגובה: בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 6 שנים, 6 חודשים #79286

  • tc
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1044
זה אמנם לא קשור לדיון... אבל מרגיש צורך לומר שכמעט בכל פעם שאני מתבונן במשפט הזה ״מכה אב באב תשסה הנס האישי שלי ממשיך...״ זה ממלא אותי בכוחות חיים חדשים
אסירות תודה לך אסירותודה!

תגובה: בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 6 שנים, 6 חודשים #79288

אסירותודה כתב:
לקבל את המציאות שיש לי משיכה שהיא חזקה ממני ולהתנהל בהתאם.


אבל,
האם באמת אין לי שליטה על כך? יש לי גבולות מסוימים שאותם אני לא עובר. אני לא אאונן מול אנשים. לא אדליק את המחשב בשבת.
אז, מה חוסר האונים שלי?

תגובה: בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 6 שנים, 6 חודשים #79298

  • נתן חסיד
  • רצף ניקיון נוכחי: 4 ימים
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 14
אבל,
האם באמת אין לי שליטה על כך? יש לי גבולות מסוימים שאותם אני לא עובר. אני לא אאונן מול אנשים. לא אדליק את המחשב בשבת.
אז, מה חוסר האונים שלי?

האם אתה חושב שתירצח? שתחלל שבת? שתבעל בהמה,חיה ועוף?
ובכל זאת, איסור רציחה חילול שבת וסחר באחיך כעבדים, הם מעשרת הדיברות שה' נתן לנו.
למה בעשרת הדיברות מופיעים דברים שלא עולה על דעתנו שנקיים אותם?

תגובה: בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 6 שנים, 6 חודשים #79304

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3443
תודה טיסי. גם אני מתרגש מהמשפט הזה. הוא כוח עבורי, זו הסיבה שהוא שם. שלא אשכח. נס שהוא לא מובן מאליו. גם אחרי זמן. כדאי שאזכור שהניקיון הוא מתנה.

לנתן, אני הבנתי שבעצתך שואל איך הוא יכול להתחבר לנקודת חוסר האונים שלו כשהוא לא מרגיש שהיא שייכת להתמודדות שלו. מבחינתו זו לא אופציה. וכשהוא שולט במה כן ובמה לא איך הוא יכול לצעוד את הצעד הראשון של ההודאה בחוסר האונים.

1 כתב:
אבל, האם באמת אין לי שליטה על כך? יש לי גבולות מסוימים שאותם אני לא עובר. אני לא אאונן מול אנשים. לא אדליק את המחשב בשבת. אז, מה חוסר האונים שלי?


ולבעצתך. ידידי, אתה שואל טוב, גם אני שאלתי את אותה שאלה בתחילת הדרך שלי. יותר מיזה, לא הבנתי למה לעזאזל אני אמור לשבת באותו חדר עם אנשים שעשו מעשים שאני לא קשור אליהם במקרה הטוב, או מעשים שממש מגעילים אותי במקרה הפחות טוב. שמעתי כמה תשובות: "עוד" לא עשית - מי נתן לך ביטוח?! בתחילת דרכך בשימוש חשבת שתגיע לאן שהגעת אחרי כמה שנים של שימוש...

יותר מכול דיברו אלי דבריו של איש יקר: "אתה אלוף למצוא את השונה ממך, לראות ולהוכיח היכן אצלך זה אחרת, חפש את הדומה". והוא צדק. אז נכון שישנם הבדלים, ואין דין המשיכה שלי לתאווה מסויימת כדין המשיכה של ההוא לתאווה שלו. עדיין, יש דומה. לדוגמא הסיפורים שאני מספר לעצמי. "רק אציץ", "הפעם אני הרי באמת לא רוצה תאווה אז רק בשביל לדעת מה באמת לא רציתי", ועוד.

אני באמת מאמין לך, אין לי ספק שאתה מאמין שלא תדליק מחשב לשימוש בשבת. או תשתמש מול אנשים. אבל אם אתה סבור שההבדל הזה בלבד יעזור לך מול התאווה שלך כנראה שאתה טועה. הרבה יותר כדאי לך לומר לעצמך "פששש, איזו תקווה: אם זה עזר לו שלא להדליק מחשב בשבת, זה בטח יעזור לי שלא לפורנן ביום שני בלילה"...

ככה אני למדתי שחוסר האונים שלי הוא מול שמגיע אלי בזמן נתון. מול התאווה "שלי" אין לי כוח. וזה שיש גבולות שלא חציתי, לא נותן לי כוח שלא לחצות את מה שאינני רוצה לחצות.

חוצמיזה, כדאי להתבונן בפונקציות שהתאווה ממלאת. הניסיון מוכיח ששם הדימיון ביננו רב מכדי שנוכל לבדל את עצמנו מזולתינו.

בהחלמה.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן
נערך לאחרונה: לפני 6 שנים, 6 חודשים על ידי אסירותודה.

תגובה: בעניין: המלחמה מתישה, כניעה לא מעייפת - היא משחררת. לפני 6 שנים, 6 חודשים #79337

אסירותודה כתב:
אני הבנתי שבעצתך שואל איך הוא יכול להתחבר לנקודת חוסר האונים שלו כשהוא לא מרגיש שהיא שייכת להתמודדות שלו. מבחינתו זו לא אופציה. וכשהוא שולט במה כן ובמה לא איך הוא יכול לצעוד את הצעד הראשון של ההודאה בחוסר האונים.

ניסוח טוב. תודה.

אסירותודה כתב:

הרבה יותר כדאי לך לומר לעצמך "פששש, איזו תקווה: אם זה עזר לו שלא להדליק מחשב בשבת, זה בטח יעזור לי שלא לפורנן ביום שני בלילה"...

כתבת אם "זה" על איזה "זה" מדובר? כוח הרצון שלי? לא כל כך הבנתי את המשפט לעומקו

אסירותודה כתב:

ככה אני למדתי שחוסר האונים שלי הוא מול שמגיע אלי בזמן נתון. מול התאווה "שלי" אין לי כוח.

סוג של מעבר לנקודת הבחירה, שבה אין לי בחירה?

אולי מה שעוצר אותי זו הסוגיה של "מכור לא מכור" ואולי בגלל זה אני לא נותן לעצמי 'רשות' להגיד "אוקיי, זה חזק ממני" ולמרות שניסיתי בעבר שוב ושוב וחזור חלילה אני עדיין, כנראה, עוצר מלאשר לעצמי בפירוש שאין לי שליטה.

אני מסכים להגיד לעצמי שיש לי בעיה. יש מצב שאפילו מכור. אבל חוסר שליטה מוחלט? זה כנראה משהו שאני לא מסכים איתו לגמרי מפנים.

לפי מה שהבנתי ממך, אני צריך לקבל את זה שישנן סיטואציות שבהן אני לא אאונן (לפחות במצבי כיום). (אם מישהו יקשור אותי לכיסא עם ידיים מאחורי הגב למשל) אבל כשאני לבד, מול המחשב, שם אין לי שליטה? וגם אין לי שליטה שלא להגיע למצב הזה שאני לבד מול מחשב באמצע הלילה?

ועל הצעדים, יש לי שליטה?


אסירותודה כתב:

חוצמיזה, כדאי להתבונן בפונקציות שהתאווה ממלאת. הניסיון מוכיח ששם הדימיון ביננו רב מכדי שנוכל לבדל את עצמנו מזולתינו.

לגמרי
  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.63 שניות

Are you sure?

כן