ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא:  גם כח גדול וגם כח עליון 806 צפיות

 גם כח גדול וגם כח עליון לפני 2 שנים, 11 חודשים #97441

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 4004 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3399

בס"ד        
גם אחרי זמן בהחלמה לא בדיוק הבנתי בשביל מה צריך כוח גדול ממשי (או שמא, משהו אנושי). בטח אחרי שהדגישו בפני חזור והדגש "שעברתי את גבול העזרה האנושית" והיחיד שיכול לסייע לי ולשכמותי הוא הכוח עליון... בגדול, קיבלתי בתשובה רק חיוכים... כשתבין תבין.. ועוד כל מיני כאלה. ואת זה הבנתי וזה הספיק לי (ממתי חייכו אליי?!). המשכתי לצעוד ובלי קשר להבנה. וכשתירגלתי התרגלתי. פניתי לכל מיני כוחות גדולים, מי שהיה לידי. עד שיום  אחד נפל לי האסימון – לא רק שאני צריך, אני חייב כוח גדול. תמיד. גם לאחר שלמדתי לתקשר יותר עם הכוח העליון. 

נכון, מיד שבאתי לתוכנית, הבנתי: אני לא יכול לבד. זה פשוט לא עובד. בחוויה שלי זו המהות של הצעד הראשון. אני כשלעצמי חסר כוח אל מול הדבר הענק הזה שנקרא תאווה. מה עושים? פונים לעזרה ומחפשים כוח. התחלתי לבקש סיוע ממי שנראה היה לי שיש לו כוח. וכמכור שמתרשם מאלמנטים חיצוניים פניתי בעיקר למי שהקרין לי כוח. אבל זה לא עבד. בתוך זמן, כשהתקרבתי מספיק וראיתי שזה לא זה (ביקורתי אני, אה? בהמשך למדתי שלכל אדם היו מספיק חסרונות כדי שאפסול אותו מלהועיל לי), נותרתי עדיין בתחושה שאני לא מוגן, שעודני חסר כוח.

הרעיון הכי נכון (בין האוזניים שלי), באותו הזמן היה פשוט לדלג על הצעד השני וללכת ישר לצעד השלישי – החלטה על התחברות מתמדת לכוח העליון. כוח גדול? מיותר. חשבתי לעצמי כאמור, "כל הכוחות הגדולים שהיו בסביבה התבררו כקטנים למדי"... וזו הייתה טעות חמורה מצידי. כמעט קטלנית. נסו לדמיין מה קרה לי וסובבים אותי כשהתחלתי לתקשר עם הכוח העליון בלי 'מתווכים'.. מהר מאוד הפכתי את עצמי לכוח העליון שלי. שוב פעם הייתי אלוהים. אבל הפעם זה היה חמור יותר, כי הייתי משוכנע שכבר למדתי מהטעויות שלי. שכעת, למוד ניסיון ועכשיו אני כן מדבר עם הכוח העליון האמיתי.

באסירתודה היה לי כוח גדול שיכולתי לדבר איתו גם על זה.. ממנו למדתי שכוח גדול משמעותי הוא זה שמצביע כל הזמן למעלה... התועלת הגדולה ביותר שלו היא להזכיר לי שאיני כוח עליון...

כך גם ביל W כותב בספרו 'כפי שביל רואה זאת'  - מעט מאוד אנשים יכולים לגרום צער כמו מי שרואה את עצמו 'כשליח' האלוהים... הנסיון שלי מוכיח שהוא צודק... כשאני בתוך 'הקטע' כשיש לי אינטרס כלשהו הדיבור עם הכח העליון שונה במהות מהשיחה איתו ללא נגיעה כלשהי, כמכור יש פער גדול מדי בין הידע על הדברים שצריכים להיעשות לבין העשייה עצמה.

היום, אדבר עם מי שמכיר את כל הסיפור שלי בכנות. גם עם כוח גדול. וגם עם כוח עליון..

מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

תגובה:  כשכוח גדול הופך להיות כוח עליון לפני 2 שנים, 7 חודשים #102053

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 4004 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3399

לאחרונה חשבתי שוב על הפוסט הזה.. פגשתי מכורים וסיפורים שהזכירו לי את הצורך בהבדל הברור שבין כוח גדול לכוח עליון, ואת הבעיה גדולה של כל מיני "כוחות גדולים" שהופכים (מרצונם או בעל כורחם) לכוחות עליונים.

אתחיל בנימה אישית, אני מכיר את זה. את הצורך "בהעצמת"  או "האדרת" אנשים סביבי. גם מהצד ההפוך של זה, הרגשתי לא פעם בעצמי איך "מעצימים" או מאדירים אותי ואת שמי, כתבתי על "הבייגלה" בעבר, ולא פעם גם ניסיתי להכניס סיכה בבלון...  אבל זה לא בהכרח עוזר לי. אחת לכמה זמן אני נתקל "במעריץ" התורן שבטוח שהתורה (התכנית..) הורדה לעולם באמצעותי, ושיחה שלו איתי תגמול אותו לעולם ועד.

זהו, שלא. וזו לא ענווה. זו מציאות. לא יעלה על הדעת שלאדם שסבל כל חייו מתאווה שהורידה אותו לשאול ואין לו כוח משלו להתמודד איתה, יהיה כוח להתמודד עם תאווה של מישהו אחר. ובאותה המידה משוללת היגיון היא המחשבה שלסובל מפגמי אופי משלו תהיה יכולת להתמודד עם פגמי אופי של אדם אחר.  

וכשכוח גדול הופך להיות הכי גדול שיש - כוח עליון, גם פוטנציאל הנזק גדל והופך להכי גדול שיש. לשני הצדדים..

"המעריץ" בהכרח ייפגע. לדמות שהוא מעריץ אין באמת כוח להתמודד עם הבעיות שלו, ובמקום לפנות אל מי שבאמת יכול לעזור לו הוא מבזבז את זמנו בציפיות ואכזבות לרוב. בטח אם בהתחלה "עיצותיו" של הכוח "הגדול-עליון" מצליחות לו... במידה "והנערץ" מזהה את רוח הדברים וזז בזמן את נפש הוא הציל והא רק יתחשל מהנסיון להפוך אותו לכוח עליון. אבל במידה והוא נשאב לתוך הנישה החדשה שנתפרה למידותיו ומתחיל להאמין בכוחו הוא, לא די שהוא עשוי להזיק כהוגן למתייעצים למיניהן בעיצות כיד הדימיון הטובה עליו, ייתכן בהחלט שהוא ישלם טבין ותקילין על חיבורו הוא עם הכוח העליון שלו. כמו תמיד, הפער בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא יכול, יכאיב לו. שלא לדבר על עיצות שיכולות להתפוצץ לו בפנים במידה והן "הצליחו" מעל או בעיקר מתחת למשוער...  

אז, מה כן? היכן עובר הגבול?

לטעמי, כמו בכל דבר בעסק הזה, זה תהליך. עם הזמן (ועשיית טעויות) רכשתי ניסיון. למדתי לזהות את המצבים הבעייתים שנכנסתי אליהם. ולמדתי איך לא להיכנס לנושאים האלה. וכמו שכתבתי בקצרה יותר למעלה, אותי לימדו שהכי נכון "לכוח גדול" לדבר על עצמו. על התהליך שלו. מה הוא עשה ועזר לו. על מה שאני רוצה לעשות (לפעול על תאווה), ואיך לא פעלתי על זה (צעדים וחיבור לכוח עליון). על מה שלא בא לי לעשות (החלמה.) ואיך כן בחסד הצליח להניע את עצמי לפעולה (צעדים). זהו.

על כל השאר - זוגיות. פרנסה, הורים, חברים, בוס ושאר ירקות - אני יכול לשוחח כחבר. להקשיב. מקסימום לחשוב יחד. ולעולם לא להכריע למאן דהו באיזה עניין אישי שלו. עליי לזכור שיש לי בעיה אמיתית עם שליטה וניהול, ולמרות כוונותיי הטובות, אם לא אהיה מחובר בעצמי ואם לא אבדוק אותי ואת מניעיי עם יד על הדופק כל הזמן, בקלות רבה מדי אני יכול לגלוש "לעזרה" דומיננטית מדי לאחרים... וכשהקסם הזה יתפוגג אני עלול למצוא את עצמי אחראי לסבל ולכאב לא פשוטים בכלל. 

שנזכה לעשות את המוטל עלינו ולהשאיר למי שלו מלוא הכוח לעשות את המוטל עליו.. אמן.    

מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.24 שניות

Are you sure?

כן