שלום לכולם.
אני עוד לפני ספונסר, לפני עבודה מסודרת על הצעדים, ורק פוסע כאן את פסיעותיי הראשונות,
ובכל זאת העניין של איבוד השליטה על החיים, מובן אצלי בפשטות גמורה.
ברור לי ללא כל ספק, שלולי המחלה הזאת, הייתי נמצא היום במקום גבוה הרבה יותר מאשר הבוץ שאני מבוסס בו כיום.
אני יכול לשחזר לעצמי אין ספור פעמים במהלך החיים, שהמחלה והעיסוק בה גרמו לי להשאר נמוך הרבה יותר, הן מבחינה רוחנית - הקשר עם אלוקים, הן מבחינה תורנית וההישגים שהייתי יכול להגיע אליהם, הן מבחינה חברתית והקשר עם העולם, והן מבחינה משפחתית - בבית פנימה...
כל אחד יכול לשחזר לעצמו, 10 שנים אחורה, 15 שנים אחורה, וכדומה, איך הוא תיאר לעצמו שחייו ייראו, איפה הוא תכנן להיות, בעוד כך וכך שנים, מה הוא ציפה מעצמו, ואיפה הוא נמצא היום - אצלי בכל אופן ברור שהמרחק בין הציפיות שלי מעצמי לבין המציאות בפועל הוא לא רק סתם כי כיוונתי גבוה מידיי (שזו גם תופעה מצויה של שאיפות מוגזמות ואי הערכת עצמך באופן ריאלי) אלא פשוט תוצר של המחלה - אני יודע זאת בודאות מוחלטת - וזהו בעצם איבוד השליטה על חיי במובן הכי פשוט.
לא איבוד שליטה על החיים בכלל - במובן של התפרקות כל המסגרות והתגלגלות ברחובות, אלא איבוד שליטה על חיינו - החיים הפרטיים של כל אחד ואחד מאיתנו, דהיינו מיצוי היכולות האישיות של כל אחד בכל תחומי החיים.
בעצם דבריי כלולים בדבריהם של חלק מהחברים פה, אלא שנתתי את נקודת המבט שלי.
