.

כאוב היקר,
לדעתי לא תמצא תשובה לשאלתך במקום הקדוש הזה,
מסיבה פשוטה. אף אחד לא יוכל לשכנע אותך אם אתה מכור או לא. אני מכור. וזה ברור לי. אף אחד לא נתן לי רשימת הגדרות, אני פשוט הרגשתי מאז ומעולם שמשהו לא בסדר בכל ההתנהלות שלי, כשהגעתי לכאן, רק קיבלתי את ההגדרה של הדברים. אתה יכול לקרוא להתמכרות שלי 'יצר הרע גדול מאוד', ואתה יכול לקרוא לזה 'שגיאה בפולסים של האונה השמאלית' ( ), זה לא משנה.
מהרגע שהבנתי שהעניינים לא בשליטתי, דבר ראשון הבנתי שאני חסר אונים ( ) באופן מוחלט. ודבר שני המצפון שלי נרגע. (מה שתורם לי המון להמשך ההחלמה).
לדעתי זו גם הסיבה, שהחברים כאן מתקשים להתמודד עם השאלה הזאת, פשוט זה עניין של הרגשה. לך תתאר למישהו מה הטעם של פסטה?!.
אוהב.

ידידי חסר האונים שלום.

לא ביקשתי ממך ולא מאף אחד אחר שישכנע אותי שאני מכור. גם לא ביקשתי ששתארו לי את הטעם של התחושה הזו.

שאלתי רק, האם מה שאתה רשמת כקביעה חד משמעית שלא חשוב מה הסיבה לבעיה שלי, העיקר שאחוש שאדע שאני חסר כוח מול תאוה  היא קביעה נכונה או שלא?. אני שמח בהחלט משמיעת דעתך שזה אכן לא חשוב. כמו ששמחתי לשמוע את חוות דעתו של חבר ותיק מאד שזה כן חשוב, ואשמח לשמוע עוד חברים באם יגיבו, לדעתם וניסיונם...

תודה על המחמאות בענין הפלפול, אבל בכנות - כבר שנים מאז למדתי דף גמרא כהלכה.

איך אני מרגיש חוסר אונים? שאלה באמת קשה. אני לא בטוח שזה קשור ישירות לכך שאני יודע שאני חולה (זה עוזר לי בעיקר כדי להדוף כל מיני מתקפות הזויות של רגשות אשמה).

נראה לי שזה קשור להרגשות מהזמנים שקודם הנפילות (וכן ממעידה רצינית שהיתה לי בזמן ההחלמה) שאצלי יש בהם הרגשה ממש של התקפה אמיתית, כאילו משהו או מישהו זר עושה בי כרצונו. כשאני משחזר את זה - קל לי להפנים את החוסר אונים.

השאלה, האם חייבים לתפוס את החוסר אונים כנובע מ"מחלה"?

לדעתי העניה, כדי לקיים דיון שכזה, חייבים להגדיר קודם את המילה "מחלה". רק אחרי שהשפה מוסכמת אפשר לקיים דו שיח. אחרת זה טענו בחיטים...

ויקיפדיה:

מחלה

ערך זה עוסק בפגיעה בגופו של יצור חי. אם התכוונתם למַחְלָה, בתו של צלפחד, ראו בנות צלפחד.
מחלה היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף או הנפש. מחלה, בהגדרתה הביולוגית היא הפרה של תהליך ההומיאוסטזיס. במקרים רבים למחלה יש הן ביטוי פיזי-גופני והן ביטוי נפשי.
מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי, כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך.
מחלה נבדלת מטראומה; זו מוגדרת כפגיעה פיזית בגוף המגיעה מבחוץ. טראומה הינה לרוב מהירה ורגעית: פציעה, כוויה, חנק. במחלות רבות אמנם קיימת פגיעה פיזית בגוף (למשל: הסתיידות העורקים, סיסטיק פיברוזיס), אך זאת נובעת מגורמים פנימיים.
במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים סובלים ממחלות רבות; אלו נחקרות בתחום הבוטניקה. גורמים שונים, בעיקר נגיפים ומוטציות, פוגעים אף בחיידקים, פטריות ופרוטיסטים, אם כי למצבים אלו לא מקובל להתייחס כאל "מחלות".
מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות:
פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.
פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות האירועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.
אפידמיולוגיה במובן המקורי שלה - חוקרת את המחלות המדבקות, ברמת האוכלוסייה. אפידמיולוגיה במובן המורחב חוקרת
תפוצת התחלואה בכלל והשלכותיה באוכולוסיה מסוימת.


מצב נכות כמחלה, גישה מודרנית להגדרת מושג המחלה

הגישה הרווחת בעולם המערבי נוטה לצרף לרשימת המחלות גם מצבי נכות מסוימים ולא רק "תהליכי פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף או הנפש." דוגמה למצב נכות כזה הוא הפרעת דחק פוסט טראומתית, או PTSD. כיום מקובל בקרב רופאים רבים לראות בתסמונת פוסט טראומה מחלה הדורשת טיפול. בהדרגה הגישה הרואה גם בנכויות מחלות מתפשטת וכיום גם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות ואפילו השמנת יתר מוכרות בקופות החולים כמחלות הדורשות לעתים טיפול תרופתי על מנת להקטין את הנזק שהן גורמות, ורופאי המשפחה מונחים לטפל בהם בהתאם.


ולסיום פסוק מעניין ממשלי:

יב  תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה, מַחֲלָה-לֵב;    וְעֵץ חַיִּים, תַּאֲוָה בָאָה.


מה כבודו אומר?

כיון שה'מחלה' שלנו היא לא ערימה של חיידקים ובקטריות, וה'יצר הרע' שלנו הוא לא שטן אדום עם שפם מסולסל וקרניים...
אז עד שלא נגדיר בצורה ברורה את ההבדל ביניהם, אינני רואה נפקא מינה בשפה.
הרי זה ברור שיש חלקים במוח שהם מושבתים כשהקריז תוקף, וזה ברור שרשעים יצר רע שופטן והם ברשות ליבם, ונעשית לו כהיתר...
אז לכאורה הכל יכול להיכנס בהכל.
במבחן התוצאה ישנם רבים שהטרמינולוגיה הזו עזרה להם.
בעיני 12 הצעדים זו התקדמות רוחנית שמאוד דומה לדרכי התשובה. לא אתפלא אם בן אדם יעבור שינוי רוחני 'התעוררות רוחנית' עצומה, וזה יחזיק אותו נקי. לכן לחזור בתשובה עלול להיות פיתרון.
רק שבפועל אחוזי ההצלחה הגבוהים של תוכנית 12 הצעדים לדעתי זה בגלל המיקוד, הסדר, הניסיון הספציפי, והטיפול הנקודתי בבעיה.
לעניות דעתי, על כל אחד ואחד להשתמש בשפה שתגרום לו את החוסר אונים החזק ביותר עם שילוב של האשמה הנמוכה ביותר. לי אישית התחבר יותר להיות חולה. זה מיצה לי הכי טוב את חוסר האונים שבא אלי לשם שינוי עוד לפני הנפילה בתאווה.

הושעיה היקר

מכיון שהשאלה שנשאלה לא היתה פילוסופית ומטרת השאלה לא הייתה להגדיר מהי מחלה וצהו חטא.

השאלה רק היתה האם ישנה חשיבות והכרח להכיר בכך שאני חסר אונים כי אני  חולה. או שלא חשוב יהיה למה אני חסר אונים ומספיק יהיה אם אודה בכך שאני חסר אונים.

מתוך דבריך עולה, שההצלחה שלך להיות נקי הגיעה כתוצאה מכך שהכרת שאתה חולה. אם כך תשובתך לשאלה כבר ניתנה. כי היא ניתנה מתוך נסיונך, היא תשובה הרבה יותר מעשירה מתשובה שתגיע מדעותיך.

לאמר שלהכיר בכך שאני חולה זה רק טרמינולוגיה, בעיני היא בעייתית. כי אין אדם שפוי שאני מכיר שיכול להסכים להנחה שהוא לא השתכנע בה רק מתוך מקום של כאילו. ואם ניסיונך ושל אחרים מורה שההכרה בכך ששזו מחלה עזרה להחלים הרי שההכרה שזו מחלה צריכה היא לבוא כמידע אמין סביר והיגיוני.

יש הבדל בין מחלה ליצר הרע. והוא גם מוגדר, אבל כאן הוא לא המקום.

שמחתי שקיבלתי תשובה לשאלתי גם הייתי צריך להוציא ממך את זה בכוח

מה זה, משאל עם?

כמה טוב לחזור הביתה.

אצלי הודאה בחוסר אונים זה היכי תמצי להישאר נקי
ברגע שאני מסתפק אם אני חסר אונים אז יש הרבה סיכוים שאני אפול בזמן הקרוב
זה לא רק להודות, זה גם לפעול על פי חוסר אונים, אדם שהוא חסר אונים הוא פועל בצורה אחרת...