האמת שרק עכשיו קראתי את הפוסט המרתק הזה מתחילתו ועד סופו.

אסירותודה, אני כ״כ אוהב אותך!
איזה כייף שהגעתי לתכנית יחסית מוקדם, אני קורא את עצמי בך, רק שבגלל הפרשי הגיל לא הספקתי להסתבך עד מעבר לראש אלא ׳רק׳ מדי פעם קנסות, עקיפות בכביש ובתורות, התנצחויות וויכוחים, קומבינות וכדו׳

בנוגע לעצם העניין, אצלי מאד קשה למצוא את החלק שלי, אם אני כבר מוצא זה משהו קטן. כשקראתי את המקרה בכביש 6 בהתחלה מצאתי שם אולי אנוכיות וחיפוש תועלת עצמית.
איך אתה מצליח למצוא כ״כ הרבה דברים?

היום אני כותב חלק נכבד מצעד 4 שלי,
וזה לעניין שקראתי את הפוסט הזה.
תודה

תודה דבוק, זו פונקציה של תירגול, לימדו אותי שמה שמונע ממני לראות את החלק שלי הוא הריכוז העצמי, כשאני עושה פעולות ויוצא מעצמי קל יותר לראות אותם. תתרגל את זה מספיק פעמים ותראה שגם אתה מוצא את הפגמים בקלות...

ולמוישל'ה, ביקשת עזרה ולכן אכתוב כאן את מה שכספונסר הייתי מראה לך. חשוב לי להדגיש שלא מוניתי על ידך למבקר, אלו הם הפגמים שלי. אם אתה מזדהה אני שמח. ואם אין לך אותם הפגמים אני עוד יותר שמח..

שם - פוגם.
סיבת הכעס (המקרה) - נכתב בפורום פעם נוספת על ידי פוגם, עצות 'מעשיות' להינצל מהחטא הנורא. התעצבנתי תקפתי את עצם הרעיון ועשיתי צחוק מהכותב והנכתב.

נפגעתי ב:
בהערכה עצמית (מי שאני) : שוב פעם בא מישהו ועושה ממני רשע פושע וחוטא. מגיע אדיוט וגורר אותי לויכוח מטופש, למה אני תמיד נגרר לויכוחים האלה, אני גם רשע וגם תינוק?

בביטחון עצמי (מה שאני) : אני חושש להגיב, כל תגובה שלי יוצאת מפורפורציה, אני הופך לווכחן בעצם, אין לי ברירה אלא להעמיד במקום את הסורר התורן שמגיע לבלבל לנו המכורים 'האמיתיים' את המוח.

בשאיפות (מה רציתי להיות) : הביקורות שחטפתי והמילים הלא נעימות שנאמרו ונכתבו לי הציפו אצלי כאב גדול, מאז שאני זוכר את עצמי הדבר הכי חשוב לי הוא להיות שייך, שיחשיבו אותי ואת דעותי, להיות אהוב ונאהב, אני רוצה להיות מקובל - שוב פעם הוכח שאני לא ראוי לבוא בקהל..

ביחסים אישיים: בלי השטות התורנית היו לי יותר חברים בפורום. אני צריך לענות להם, ויש כאלו שרוצים לענות לי וכל השיח ביננו נהרס. קשה לי לדבר או להתכתב אחרי ויכוח כאילו כלום (המנוול חושב שאני רשע! פחח)

- - - - - - -
זוית ראיה חדשה, אני לא יכול לשנות את העולם. אני לא יכול לחיות עם הכעס, אנסה לראות מה קורה אצלי, אנסה להתבונן בשגיאות הכי שכיחות אצלי - החלק שלי -  היכן אני שגיתי:
- - - - - - -
הייתי אנוכי: לא חשבתי על הצער של מי שעדיין מתייחס לעצמו כחוטא, הייתי עסוק רק בעצמי, לא דברתי אליו כפי שהייתי רוצה שידברו אלי.

הייתי לא כנה: אני בעצמי סגור עד הסוף שאינני חוטא? לקחתי משפטים ששמעתי מאחרים ולא לגמרי בנתי 'וניכסתי' אותם לעצמי, בנוסף, לא באמת הפריע לי כל כך שיש מישהו שחושב שהוא חוטא, סתם חיפשתי קצת אקשן...

חיפשתי תועלת עצמית: הראיתי זעזוע כדי לבסס את מעמדי בראש מחנה המחלימים השפויים, אם אטען טענות של מחלימים אולי אהיה כמותם...ההחלמה שלהם תדבק בי (?)

הייתי מפוחד: בחיים לא הייתי מעיז לומר את הדברים הללו לשום אדם בפרצוף. אני 'גיבור מקלדת' ידוע, אני מפחד שיקטלגו אותי כרשע מרושע, יש בי גם פחד שהפורום יהפוך להיות משכנם של עצובי רוח בלבד, כי הם יבריחו את המחלימים, ושלחילופין הם אלו שיתנו את הטון. כי 'המחלימים' לא מתכתשים איתם.

- - - -
מוישל'ה, ראוי להדגיש ביחס לפחד, שלמבנה האישיות יש השפעה מכרעת על הפחד הספציפי המניע, אך כמו שנכתב בספר הגדול (עמ' 58) המילה הקצרה הזו נוגעת איך שהוא בכל שטח בחיינו. זה היה חוט רע ומכרסם. אריג ההויה שלנו היה שזור בחוטים כאלו. ולכן כדאי לערוך רשימה נפרדת של כל הפחדים.
- - - - -

בהחלמה.

בס"ד
ברוך ה' שיש את הפורום הזה...
כבר למעלה מחודש אני מדשדש בצעד 4
לא מצליח לכתוב ולמצוא את פגמי האופי שלי... (כנראה אין לי... :-\)
היום שוחחתי עם הספונסר שלי וסיפרתי לו
שההתנהלות של הבן שלי פשוט מנהלת אותי...
אבל באמת אני בטוח שאני צודק ואני חסר אונים מול ההתמרדות שלו... :-X
הספונסר שלי אמר לי שמה שאני צריך לעשות זה לאהוב אותו...
הוא בועט, מתריס ומתמרד ואני צריך לאהוב... ???
אז אשמח אם תוכלו לעזור לי קצת בעניין
השם: מת"ח...
המקרים: הופיע למסיבת פורים בביתינו עם תספורת של פאנקיסט
ברח להרים כדי לארגן מסיבת אלכוהול עם חברים (והיינו צריכים לחפשו שם ב2 בלילה...ולהחזירו מסטול הבייתה)
החליט שהתספורת הקבועה שלו מתחילת שנה שעברה היא תספורת של מוהיקני (קרוב להשחתת פאות...)
לפני כארבעה חודשים החליט שהוא יוצא קבוע עם "חברה"... (לא נראה לי שזה מפגשים למטרת נישואין... )
חזר מטיול בצפון עם פירסינג בגבה!!! ביקשנו, התחננו ודרשנו שיוריד את זה .
לפחות כדי לא לפגוע בחינוך אחיו הקטנים! (הוא הסכים לשים בבית פלסטר כדי שלא יראו...  :'( )
אני מנוהל ממנו... :'(  :o
קשה לי להראות לו אהבה אחרי כל ההתרסה הזו 
איפה אמצא את פגמי האופי שלי כאן?

אולי הרצון לשלוט? אבל זה לא נכון! חייבים להציב גבולות ...
פחד מלראות אותו מתדרדר?
אולי זה גם מבייש אותי?
אולי עוד דברים שאני לא מצליח לראות, רק בגלל הריכוז העצמי שלי?

לתגובתכם הכנה אודה
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה




(בלי רחמים אבל עם הרבה אהבה... :-\ )

יש עוד. צריך הסבר?

- - - - -
רחמים עצמיים
חוסר סבלנות
חוסר אמונה
חוסר ביטחון
חוסר כנות
ריכוז עצמי
מרירות
ציפיות
אשמה
בושה
כעס
פחד
- - - - -

ה' הטוב יעזור לו ויתן לך הכח. אמן.

בס"ד
תודה רבה לאסירותודה!
אבל כיוון ששאלת אם צריך הסבר
אז כן אני מאוד צריך הסבר
אך לפני כן אודה (וגם אבוש)
שכשאני קורא מה שכתבת עלי עיני מתמלאות בדמעות...
מה?  ???
אני?  ???  :o

ולעצם העניין:
"חסר סבלנות"?
אתה יודע כמה סבלנות השקענו בילד הזה? ??? ??? ???

"ריכוז עצמי"?
מה? אני חושב על עצמי בסיפור הזה, או עליו? ??? ??? ???

"ציפיות"
נו, מה רע בזה? יש לו ב"ה כל כך הרבה כשרון
והוא זורק את זה על שתית אלכוהול והתנהגות על גבול הסיכון...
ברור שיש לי צפיות!!!
ואני חושב שזה דבר טוב שאני משדר לו שיש ממה לצפות ממנו ... :

לכן אשמח אם תסביר ותפרט יותר

(זה בסדר, אני כבר שבור לגמרי  :'(
אבל יותר חשוב לי להבין על מה אתה מדבר...
כי החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו לא מבינים אותו...)




(בלי רחמים אבל עם הרבה אהבה... :-\ )

[/quote]

ידידי, הדבר האחרון שארצה לגרום לך הוא צער. ההפך, חשבתי שביקשת עזרה להבין את חלקו האחר של הצעד הרביעי. אשתף אותך מנסיוני,  הכל בחמלה רבה. ללא שפיטה. (עם הילדים שלי אני מתחרפן מפיציפקע'ס) אדגיש שהציטוט שלי הוא למעשה 'הרמה להנחתה' שנועדה להעיר את החברים לקראת עריכת הצעד הרביעי שלהם.

לפני ההסבר המפורט, הקדמה - בחלקו השני של הצעד איננו מחפשים אשמים. זו לא הלקאה עצמית, גם לא של ספונסר או חבר, לא חשוב להיות צודק שם. זו בדיקה מדוקדקת שנועדה לברור באופן אמיתי בין מהדברים שעלי להתפלל למענם לשלווה - אין ביכולתי לשנותם, למה שביכולתי לשנות ותפילה לאומץ. בדגש על מיקוד 'זכוכית המגדלת' בדברים שביכולתי לשנותם.

לדוגמא, כשכתבתי שיש לך כאן חלק בפגם אופי "חוסר סבלנות", לא כתבתי שאינך סבלן. מי אני שאכתוב עליך כך? הרי כשהבן שלי אוכל לידי גזר אני נטרף מהכרקחעחכ שלו... לימדו אותי שכשזה מפריע לי סימן הוא שפגמי אופי מסויימים הרימו ראשם. אם אדע מהם אוכל לבקש ואף לעשות למען..

אה, דבר אחרון, אני לא מכיר אותך כל כך טוב, כל רשימת הפגמים שכתבתי הם פגמים שלי... שחשבתי שבסיטואציה כזו היו באים לידי ביטוי.

ניגש לעבודה: 

רחמים עצמיים - אני מסכן שיש לי ילד שאיני שולט בו,  ועוד יותר מסכן כי כולם יודעים על כך.
חוסר סבלנות - למרות הפאסון, אני מבעבע מבפנים. בשארית כוחותי אני מחייך ושרירי פני נתפסים. אבל...
חוסר אמונה - לא נראה לי שיש לו דרך משלו, זה מרגיש לי סוף העולם. הלך עליו. מהתיש הזה לא יצא יותר חלב.
חוסר ביטחון - לא יודע מה לומר לו במשפט הבא, מתערבב לי כל הזמן בין אחריות וגבולות, לבין הרצון לא לשבור את הגשר..
חוסר כנות - אני לא יכול לומר לו כל מה שאני רוצה לומר לו... מעגל פינות. אחד בפה ואחד בלב.
ריכוז עצמי - קשה לי מאוד לראות אותו ואת הרצונות שלו את הבעיות שלו, קודם כל אני ומה שהתנהגותו עושה לי.
מרירות - כל שיחה איתו מחשבה עליו ועל מה שנהיה ממנו כשרה לליל הסדר...
ציפיות - כמה תקוות תלינו בו, פאר המשפחה הוא היה אמור להיות?!
אשמה - הכל בגללי. דפקתי אותו.
בושה - אני אבא גרוע. למה לעזאזל יש לי בכלל ילדים. מי נתן לי רשיון להביא אותם...
כעס - עלי עלי על אשתי (היא הכי דפקה אותו)
פחד - מה יהיה הלאה? הילדים האחרים... עוד מעט הוא יביא לי נכ..

- - - - -

מה אתה אומר?

בס"ד
אסירותודה יקר, תודה על ההכוונה...
מדהים, אני מזדהה
אך משום מה יבשו עיני... :-\
נראה לי שיש הרבה בדברים האלה
ובקרוב אכתוב צעד 4 יותר מפורט...
פשוט נגמרת לי הבטריה ... :-\
לילה טוב ושוב תודה

שנה טובה וגמר חתימה טובה

כתבתי תגובה עם הרבה מחשבה ודיוק גדול, ואז בהשגחה פרטית משהו נתקע במחשב והכל נמחק . . . . .

אין לי כח עכשיו לחשוב ולדייק, אז אכתוב קליל.

א. הנושא מוכר ואני מאחל לך הרבה נחת.

ב. פגמי אופי הייתי מוסיף:
רצון לשלוט. בהנחה שלא מדובר בילד בן 10 אלא בבחור שרוצה להתחיל לחיות עצמאי.
חוסר כנות. א. אנחנו נמצאים כאן לא בזכות "מעשינו הטובים", אלא בגלל סיבות אחרות לגמרי, אבל על השני אנחנו תמיד נפיל את האשמה ולא נתייחס לחוסר האונים שלו. ב. גם אנחנו עברנו את גיל הטיפש עשרה ולכל אחד זה מגיע באופן שונה.

בס"ד
ל - naujrr12 חביב!
תודה רבה לך על ההתייחסות...
מקווה להפנים עוד פגמי אופי
וגם מתישהו להצליח להשתחרר מפגמים אלו... :-\
דרך אגב, אתה כותב מצד המתבגר או מצד אב המגדל מתבגר בביתו?

בס"ד
שלום חברים קוראים לי מיאני ואני מכור!
בחסד ה' עלי זכיתי ליובש תקופה די ארוכה...
לשישה ימים, שבוע, ואחד עשרה חודשים!
עדיין "מועדים, בלי שמחה" אך ברוך ה' שלא נופלים...

לימדו אותי לפתוח מעגל לעשר  דקות כדי לכתוב צעד 4
ראיתי שכאן יש חברים שמסייעים בצעד הזה
ואין ספק שיש לי צורך עצום בהכוונה...
אז פתחתי עשר דקות...השעה 18:32

המקרה שבחרתי בו הפעם זה מקר שבטוח שהצדק עימי
אך כבר הסבירו לי שאצל מכור, הכי גרוע זה כשהוא צודק...
ובכן המקרה היה בחול המועד
סבתא נתנה לבן החמוד שלי מתנה ליום הולדת
100 ש"ח לקנות מתנה בחנות צעצועים...
כשבררתי איתו מה הוא רוצה לקנות
הוא אמר שהוא רוצה לקנות מסוק על שלט
(הנסיו מלמד שזה לא משחק שמחזיק אצלו מעמד)
הצעתי לו, לאור נסיון העבר, שיבחר במשהו אחר
אך הוא סירב ורצה רק את המסוק הנ"ל
כשראיתי שאיני מצליח לשכנע אות
אמרתי לו "טוב, אך אם הוא מתקלקל אל תבקש ממני שאחזור לחנות להחליפו"
הוא הסכים
אך התוצאות (כמו שבוודאי כבר הבנתם) הם שהוא קנה את המסוק ואחרי כ10 דקות הוא נשבר ...
כשזה קרה אמרתי לו "אתה רואה ... בפעם הבאה כדאי שתקשיב לאבא..." עם מבט של נצחון בעיניים...
אשתי לעומת זאת אמרה לו לא נורא אני אקח אותך להחליף
לרגע חשבתי שאני מתפוצץ (דרך אגב זה אחד הדברים שהכי מפוצץ אותי איתה כשהיא סותרת את דברי...)
אבל אז נכנסתי לסוכה לכתוב צעד 4 (על המקרה על אשתי שסותרת אותי והורסת את חינוך הילדים ועל בני שאינו לומד מטעויותיו ואינו שומע בקול אביו)

אך לצערי לא כל כך מצאתי איפה הפגמי אופי שלי.
טוב, אפשר לומר שהייתי מרוכז בעצמי.
בכך שלא התחשבתי בצערו של ילד קטן.
ואפשר גם לומר שאני רוצה לשלוט
אך בגדול לא הצלחתי למצוא כאן יותר פגמי אופי
כנראה שלא הצלחתי לצאת מהריכוז העצמי ולראות את הבעיה שלי...
כי כמו שאמרתי הייתי בטוח בצדקתי!



(בלי רחמים אבל עם הרבה אהבה... :-\ )

mi כתב on 02 אוק' 2013 15:54:


אתה יכול להרחיב על מה שהרגשת כאן?

כשלא הצלחתי למצוא פגמי האופי שלי, עצמתי את עיני וניסיתי לדמיין את הדברים הפוך - עצתי לך, נסה לדמות את עצמך לילד שאבא שלו לא מחליף לו את הצעצוע, מה הוא היה מרגיש... או את ההרגשה של אישה שבעלה 'מחנך' את בנה... בהחלמה.

בס"ד
תודה רבה לכם דוקטור פינחס ומיסטר זימרי ואסירותודה
נקודות חזקות למחשבה . . .
אהבתי ! ! !

שלום מי אני היקר.
לפעמים.. גם לי קשה לראות את פגמי האופי במקרים של צעד 4.
אז אני אומר לעצמי, הרי עצם זה שאני מריץ את המקרה בראש הלוך חזור והוא מנהל אותי בטירוף זה בעיה בי.
רוב האנשים בעולם לא מעלים גירה את הסיפורים שפגעו בהם. הם ממשיכים הלאה בחיים וזהו.
אבל יש משהו בי שלא מוכן להרפות, לא מוכן להמשיך קדימה, מתעקש במין מזוכיזם לתבוע את העלבון, לחוש אותו בעוצמה...
זהו פגם אופי שלי.
מששמתי לב לזה, ראיתי שזו בחירה שלי אם לקחת סיפורים כאלה ללב ולהעלב או פשוט לומר אני התכוונתי לטוב עשיתי את שלי ואין לי אחריות לתגובותיהם וטעויותיהם של אחרים. ( במקרים שאני צודק)
וכמאמר החבר, מי שיש לו בעיה איתי, זה בעיה שלו!
בהחלמה
אוהב
הושיעה