ברוכים הבאים, אורח

צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3

נושא: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. 7669 צפיות

צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23659

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5631 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3427
מהו "חוסר אונים"? מדוע כל סקסוהוליסט צריך להודות בתבוסה? למה היא צריכה להיות מוחלטת?

התאוה הקיזה מאיתנו את העצמאות, שדדה מאיתנו כל כח רצון להתנגד לדרישותיה המופלגות, הדחף הכפייתי בהתקף של תאוה היה כל כך חזק שכל מה שניסינו בכדי לא להתאוות, לא צלח = חוסר כח מול חולשה מחריבה, מי שלא משלים עם אמת פשוטה זו, לא מודה בה, לא ישתחרר "מהדיבוק הנפשי האכזרי והערמומי", מחשבות לא שפויות חוזרות ונשנות, שניתן לשלוט בתאוה בצורה מבוקרת, רק מי שפגש "בתחתית" ועבורו התוכנית היא ענין של חיים ומוות, נפשי, מוסרי, רגשי, ואף פיזי ממש, אדם שהובס בנפשו פנימה, יהיה נכון לבצע פעולות מנוגדות לעצם אישיותו כמו, כנות ופתיחות חסרי פשרות.

- - - - - - - -

כשהגעתי, ציפיתי לפיתרון פלאים שיקח ממני את התאוה, ובצעד הראשון גיליתי שלוקח זמן להיות מוכן לוותר עליה לחלוטין ולחיות בלעדיה, אינני מסכים לעשות הכל, רק כשהסכמתי לעשות פעולות 'ולפטר את השכל וההגיון' שהרסו לי את החיים, הדברים התחילו לעבוד, בלי שהבנתי כיצד, זהו הנס שקורה בתוכנית, הבנתי שלי לא מגיע שום קרדיט על הנקיון כי זו לא עבודה שלי, לקח לי זמן להפנים זאת, כיום אני יודע שזה נכון.

 רק כשהודיתי שאני חסר כח אמיתי לחלוטין יכול הייתי להרפות מהכח המדומה...
 לא ניתן להחזיק בשתי מקומות שונים באותה יד בו זמנית...
 אני מרגיש חוסר אונים באמת, רק כשאני לא מנסה לשלוט בבלתי נשלט...
 הכח שלי לא מספיק מול התאוה, כמו שחליפת צלילה לא תגן עלי מפני כריש...
 ההודאה בחוסר אונים היתה הזעקה הראשונה שחלפה מעל לחומות שבניתי סביבי...
 חוסר אונים - למרות שזה לא הגיוני עשיתי זאת ואמשיך לעשות זאת...
 חוסר אונים - אני לא יכול עם, אני לא מסוגל בלי, אין לי יכולת ומושג איך אפשר להפסיק.


אשאל את עצמי: אני באמת חסר כח? אני נוהג כמי שנחל תבוסה מוחלטת?

- - - - - - - -

חברים נא להתייחס בתגובותיכם כאן, רק לצעד הראשון שלכם, השתדלו לשמור על שיח ראוי במקום ציבורי.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23686

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
כל כך נפלא היה אילו יכולתי פשוט להודות שאני חסר אונים... לצעוד את הצעדים ולהשתחרר סופית... להיות בריא.
רק שהמצב לא כזה פשוט.
אני לא מצליח להביא את עצמי להודות בחוסר אונים.
ברוך השם אני נקי כבר כמה ימים אז התחושה נפלאה. איזה חוסר אונים? אני מלא אונים.
ולמרות שכבר נפלתי עשרות או מאות פעמים, תכלס אין לי כרגע הרגשת חוסר אונים.
קשה להתמלא בחוסר אונים (או להתרוקן מאונים) על לשעבר. או על להבא.
אינני במצב ה"רגיל" של מערכת ההכחשה. היום ברוך השם אני מחובר לפורום. לספונסר. לחברים. וזה ממלא אותי באנרגיות וכח.
אודה בפה מלא על הנס הגלוי שאני כאן ובזכותכם נקי. אבל מכאן ועד להודות בחוסר אונים המרחק גדול.
אמנם. יש בי איזה נקודה פנימית שאומרת לי, הושיעה, אם תנסה להסתדר לבד, יקרה לך בדיוק מה שקרה ל100% מאלו שניסו להסתדר לבד. אני פשוט יודע שתבא לה קריסה טוטאלית בדרך שלי. גם ברור לי שכשאני מנהל את חיי זה מכסה על אור השם שמנהל את חיי באמת. ולכן אני חפץ להודות בחוסר אונים. אני יודע שזה הצעד הראשון בהחלמה.
אחרי מחשבות... לבטים... וקצת רגשות. מצאתי את הנקודה ממנה אני חסר אונים וממנה אתחיל את הצעד הראשון.
אני חסר אונים וחסר כל יכולת נורמאלית להתפלל להשם.
אין לי בעיה עם התפילות הפרטיות שאני מחבר. או עם שיחה רוחנית עם אבא שבשמים בעתות צרה ושמחה.
אבל את התפילות שחרית מנחה וערבית אינני מצליח להתפלל. אני סובל מהתפילה. משתעמם. מביא ספר ללמוד בו כי אין לי כח ומח להתפלל. זה הזוי לי!!! אני יודע שתפילה זה בסיס הקשר. אבל אני ממש חסר אונים. נטול בחירה. ריק...
לא מצליח לכוון. מפספס מניינים. מפספס תפילות. אני ממש מאוכזב מעצמי. מתבייש... מלא אשמה... ומפחד. לא רוצה כזה עתיד.
למה אני משתף אותכם בזה?
דבר ראשון. כי זה הדבר שהכי לא בא לי לגלות על עצמי. היה נוח לי לבנות את הדמות של הושיעה כסגן של הבעל שם טוב.
ודבר שני. שלמרות שתכנית הצעדים היא לא בדיני תפילה. אבל מצאתי את החוסר אונים שלי להבין שאני חולה. להבין שהמערכת שלי תקועה. לחוש את החידלון של עצמי. את הרגשת חוסר האונים.
ברור שלרובנו אין את הבעיה להודות בחוסר אונים מול התאווה.
אבל בעל גאווה שכמוני. מלא בריכוז עצמי ואגו. אין לי את החוש הבסיסי להודות בחוסר אונים מול התאווה. (עד לנפילה הבאה שלא תבוא)
אני חייב להודות בחוסר אונים מול הקשר הטבעי עם אלוקים. אבדה לי השליטה על התקשורת הכי בסיסית עם אבא אוהב.
גאוותי דחקה רגלי שכינה. ולכן אינני מצליח להשרות בתוכי שכינה.
אז ברשותכם, זה יהיה הפתח שלי להכנס אל הצעד הראשון.
עכשיו ברור לי שאני חסר אונים מול עצמי.
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23696

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
הושיעה יקירי
אני חושב שהחוסר אונים הראשון שאנשים כמוני וכמוך יכולים להצביע עליו הוא- "החוסר אונים להרגיש בחוסר אונים".
ואם כבר אז, החוסר אונים הזה הורס אותי יותר מהכל.
אם יש זמנים שאני מדבר לאבאלה וקולי נשבר, זה בעיקר בזמנים שאני מדבר איתו על החוסר אונים להרגיש חסר אונים.
או במילים אחרות על חוסר הרצון והדעת להרגיש בן אדם שאין לו רצון ודעת.
מקווה שדברי הובנו והועלתי במשהו.
יעקב
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23699

  • פינחס
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • אין שום יאוש בעולם כלל!!!
  • הודעות: 187
ב"ה יש ל יכולת לענות.

אתמול בערב נפלתי, אבל באותו יום עשיתי משהו שלא עשיתי מעולם.
בצהריים הייתי לבד בבית והרגשתי איך התאווה מנסה (ומצליחה) לחדור.
אין לי מושג איך מצאתי את האומץ בתוך ענן האגו שלי, אבל פשוט נפלתי על הברכיים ודיברתי עם הקב"ה.

אני חושב שזו הפעם הראשונה שבאמת דברתי עם הקב"ה.
פשוט אמרתי לו כמה אני לא שווה כלום בפני התאווה. ממש הרגשתי את זה באותו זמן. איך אני (הגבר האמיתי, שנקי כבר 9 ימים!!!!!) בשנייה אחת מתחיל להידרדר לכיוון נפילה.
סיפרתי לו על הקושי שהיה לי ושיש לי וביקשתי ממנו באמת שיקח את השליטה על החיים שלי, כי אני, בתור אחד שניסה כמה שנים-מבין עכשיו שאני לא יודע איך עושים את זה.

אני לא יכול לומר שהרגשתי אחרי זה פתאום איזה "אור גדול". אבל מה שכן הרגשתי זה די הרגשה הפוכה ממה שהרגשתי לפני כן. לפני כן רציתי תאווה-אחרי זה פשוט הרגשתי צורך ללכת ולקרוא קצת בספר הגדול. (וזה מה שעשיתי).

לצערי באותו ערב נפלתי, אבל את החוויה האמיתית הזאת של הכניעה, אני שומר לעצמי לטובה.

מתחיל היום את היום הראשון בס"ד.

פינחס
קשה אבל לא אבוד

משתדל להזכיר לעצמי שיש דרך.

אפשר לצאת, בעזרת ה' ורק בעזרת ה'

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23700

  • מוישלה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1667 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • נקי בחסד אלוקים מי"ב בטבת תשע''ג 20/12/12
  • הודעות: 1007
חוסר אונים?!
אצלי זו הרגשת בסיס
תמיד הרגשתי כשמדברים על נקיות הלב/המחשבה
שמדברים על  רגילים
אני הרגשתי שונה, שונה מה'חברה'סבב שונה מכולם זה לא שלא ניסתי לעשות את כל העיצות שמובאות בספרים אבל זה אף פעם לא עבד לי
וגם כשהיגעתי לתכנית כשראיתי חברים מתקדמים בנקיות ואני עדיין מדשדש בביצה של העשרים יום הנצחית

'הבנתי' שגם פה מצאתי עוד דרך שעובדת אצל אחדים
אבל אני? אני שונה!
אמנם אין לי הוכחה שאינני צודק אבל זה לא פותר אותי מלנסות ושוב פעם ללהתחיל מחדש
ולכו תדעו אולי אגלה שאיש גם משהו בשבילי איזה כח גדול ממני שרוצה להוציא אותי מהבוץ הביצתי ששקוע אני בו עד ארכובותי
נכתב ביום מעט מבולבל
שלכם
מוישל'ה
מה לך, יחידה, תשבי דומם כמלך בשבי, כנפי רננים תאספי וכנף יגונים תסחבי, כמה לבבך יאבל, כמה דמעות תשאבי, דבקת ביגון עד אשר קבר בתוכו תחצבי.
דומי, יחידתי, לאל, דומי ואל תעצבי, עמדי וצפי עד אשר ישקיף וירא יושבי.
סגרי דלתך בעדך, עד יעבר-זעם חבי.

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23702

  • שלמה די דיינו
  • רצף ניקיון נוכחי: 150 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 529
לאחר שכתבתי ואיבדתי את האנט'.. אצטרך להיכנע כדי לכתוב שוב את הדברים..
אז כך.. אכן.. אני כ"כ חסר אונים מול תאוותי וחיי..
כן חיי הפכו לבילתי ניתנים לשליטה וניהול..
אני יודע טוב מאוד היום.. שרק אם ארצה קצת.. ללגום מעט מהצעותיה של תאוותי.. קצת להינות מריגושיה.. קצת טיפטיפה לפנטז פה ושם.. לגעת בעצמי רק קצת.. מיד אוכל למצוא את עצמי במקומות מוות! שם אחריתי.. ואכן כשזה קורה אני ממש חווה את מקום המוות את אפסיותי!

חלק מהצעד הראשון שלי.. זכורים לי... חוסר שפיות של נבירה בזבל כדי למצוא מראות תאווה.. ימים על גבי ימים של שעות בישיבה מול מסך הטלוויזיה.. מול האינטרנט.. רק כדי למצוא מראות תאווה.. הייתי מזפזפ בשלט ומעביר את כל ערוצי הכבלים בדקה לבדוק האם פספסתי איזה סצנה מגרה.. בדפי האינטרנט מצליח לפתוח בדקה כמעט 50 דפים באובססיביות מטורפת.. כמה וכמה פעמים ביום נפילות באוננויות.. לילות על גבי לילות שאין מצב ללכת לישון לא משוז"ל.. פנטזיות ללא סוף.. מציצנות לכל מקום אפשרי.. חוסר שפיות של ריצה בקור.. בלילה.. לרכוש קלפים תמונות וסרטים שאוכל למלא איתם את כל אשר חשקה נפשי.. שנים של הלקאה עצמית.. שנאה עצמית.. חוסר הערכה.. רציתי רק לשכוח מעצמי.. לא תפקדתי כמעט בשום דבר!
ועוד היד נטויה..

אז אמרתי חוסר אונים?..
אמרתי חוסר יכולת לנהל את חיי?...

שנזכה להיכנע באמת! 
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 5 חודשים על ידי .

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23715

  • אֵינְאוֹנִימי
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • ניצחון - דרך חוסר אונים - בחסד אלוקים
  • הודעות: 678
כשיש במה של חוסר אונים אני חייב להודות בחוסר אונים שלי מול הרגשת הביטחון שלי.
אני יודע שאין לי סיכוי מול התאווה ובכל זאת אני לא מתאמץ מספיק לעשות את הפעולות הנדרשות.
אני לא מתקשר לפני כל פעם שאני הולך לתחבורה הציבורית, למרות שאני עלול ללגום.
אני לא מדווח על כל פתיחת מחשב, שזה מקום סכנה בשבילי.

אני מקווה להפנים את חוסר האונים שלי, מתפלל ומתחנן שזה יקרה בלי נפילה חלילה.
"עם כל עוול שכיפרנו עליו, נשר מעל כתפנו עוד מהמטען הנורא של רגשי האשמה"

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23734

בתחילת הדרך היה לי קשה לקבל את זה שאני "חסר אונים".
(גם עכשיו קשה לי לקבל את זה לגמרי).

תקופה די ארוכה הייתי משוכנע שיש לי בסה"כ בעיה של שליטה ופרופורציות. אם רק אמצא את הדרך לשלוט על זה, אוכל להנות מזה.
עוד דבר שידעתי שהפריע לי היה שלפעמים (לפעמים...) נהגתי בחוסר שפיות. זה הטריד אותי. אני חושב שאני אדם מיושב, אז איך לעזאזל אני עושה את הדברים הלא-שפויים האלה? (לא כולם... "רק" כמה מהם).
בקיצור, הפריעו לי חוסר השליטה וחוסר השפיות.
לא הרגשתי את חוסר האונים.


אחדים מאיתנו באים לפגישות שבועות או חודשים לפני שאנחנו יכולים להכיר בזה לעומק ולומר מבפנים, "אני מכור למין". [הספר הלבן]

כשקראתי את זה, ניסיתי לחשוב האם אני אומר בכנות "אני מכור". פתאום קלטתי שבעצם אני אומר שכח גדול יותר שולט עלי! זה הכניס בי פחד! (אל דאגה, לא להרבה זמן...)

לאחר שכתבתי את הצעד הראשון (סקירה מפורטת של השימוש שלי), הבנתי עד כמה אני חסר אונים.
ראיתי בשחור על גבי לבן את אותן הפעמים שלא רציתי להשתמש, ובכל זאת נדחפתי לשם. אותן הפעמים שידעתי שאני ארגיש רע מהשימוש, ובכל זאת הלכתי להשתמש. הפעמים שנלחמתי וניסיתי חזק יותר, אבל המלחמות התישו אותי.

אז התחלתי להבין שאכן, יש לי מחלה. ואני חסר אונים מולה.
אבל אני צריך לתחזק את ההבנה הזו. כי היא חומקת ממני כל הזמן.

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23923

  • יוני
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 32
זה מדהים!
היכולת להשתנות באמת זה רק שאתה יכול לוותר על מי שהיית עד עכשיו. אני לא רוצה לשנות אני רוצה להשתנות. לעשות חריש עמוק - נירו לכם ניר ואל תחרשו על קוצים.
באמת גיליתי שכל פעם שמעדתי זה או בגלל שלא נכנעתי בכלל או בגלל שלא נכנעתי מספיק
לב טהור

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #23943

  • אֵינְאוֹנִימי
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • ניצחון - דרך חוסר אונים - בחסד אלוקים
  • הודעות: 678
הספונסר שלי אמר לי השבוע שכשאני מתקשר לחבר להודות בחוסר אונים, שאתפלל גם על קבלת החוסר אונים.
כל זמן שאני לא מקבל את החוסר אונים שלי, ומנסה להתחמק מזה ולחשוב שאני כן יכול על דברים קטנים, עוד לא הגעתי לצעד ראשון.

רק אח"כ הוא יורה לי לכתוב צעד ראשון.
חייב חייב לחיות במודעות לחוסר אונים שלי,
ובקבלת המצב שלי.
אינאונימי
"עם כל עוול שכיפרנו עליו, נשר מעל כתפנו עוד מהמטען הנורא של רגשי האשמה"

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #24498

  • רץ אל האור
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הצלחתנו האישית, תלויה באחדותינו המשותפת.
  • הודעות: 159
"להיות מוכן לוותר עליה לחלוטין ולחיות בלעדיה" , המשפט הזה שאמרת, עד היום פעלתי לפי 12 הצעדים ואף פעם לא הבנתי מהי המשמעות האמתית של כניעה,
היום בזכותך אני מבין שאני צריך "להיות מוכן לוותר עליה לחלוטין ולחיות בלעדיה",  זוהי כניעה אמיתית בשבילי, תודה.
החיים הם כמו חץ וקשת , לפעמים אתה הולך אחורה רק כדי לעוף רחוק יותר...

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #24635

  • ציקו
  • רצף ניקיון נוכחי: 1114 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 59
אני חסר אונים מוחלט
אני טועה ויודע כמה אני טועה
אני מפסיד ומבין כמה אני מבפסיד
ואת הכל אני עשיתי אני טעיתי ואני ישלם

בחסדו יתברך כמה הקבוצה הזאת ואני מרגיש כמו יד שמחזיקה אותי לפני נפילה לתהום
אני חלש וצריך סיוע
אני אובד וזקוק למדריך שיחזיר אותי למסלול
כבר ארבע ימים שאני נקי ואני מרגיש מיוחד
אנא ה' עשה שזה ימשיך
תודה רבה לכם

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 5 חודשים #24853

אני מאמין שדנתם על זה בעבר, אבל מעניין אותי וחשוב לי לדעת ההכוונה בזה, האם כניעה לא גורמת להכנע לתאווה? הרי כל חיינו למדנו שאין ה' מביא על האדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו. אז איך הכלל הזה מסתדר עם זה. ודבר שני בתורות של מודעות עצמית וגם בספרי מוסר נראה לי הכיוון שאדם יקח אחריות על עצמו ולא ירגיש או יאמין שאין בכוחו להתגבר. כי אם יאמין כך איך בכלל יצליח להתגבר? כנראה שיש פה משהו דק שמבדיל וצריך הבהרה שאשמח לשמוע.
כמו כן הרבה כותבים על הספר הלבן - היכן ניתן להוריד אותו?
תודה לכולם!!

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 2 חודשים #30595

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
רציתי לשאול,
אני מבין שהתאווה היא פיתרון, בריחה חיפוש ערך, וכו'...
מצד שני אני מת לצרוך תאווה כמו ג'נטלמן!
האם לאחר סיום 12 הצעדים, כשאחיה קרוב לאלוקים, והוא יסיר את פגמי, ויתן לי ערך, ולא יהיה לי לחצים טינות פחדים...
האם אז אוכל להנות מקצת תאווה? לא כבריחה. אלא כמו שכל ג'נטלמן נהנה?
אשמח לתשובה ממי שהבין את הנקודה בשאלה.
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול התאוה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. לפני 8 שנים, 2 חודשים #30598

  • יוסף (יהודה)
אני לא יודע באמת את התשובה, אבל נראה לי שלא. לעולם לא תוכל לשתות כמו ג'נטלמן.
הרי אתה רגיש לזה! למה לא התמכרת לאלכוהול? למה לא התמכרת לעוד אלף ואחד דברים?
הרי יש לך נפש של מכור, אתה בסיכון גבוה להתמכרות לכל דבר, אבל בכל זאת התמכרת לתאווה ולא לדברים אחרים (או לפחות, לא לכל דבר אחר...).
זה כנראה תוצאה של רגישות לתאווה. התאווה משפיעה עלינו כנראה בצורה חזקה יותר וגורמת באופן ישיר לבריחה. אנחנו כנראה אלרגים.
לפי מה שכתוב בספר הלבן, דווקא לאחר תקופת נקיות אנחנו יותר רגישים לסם שלנו (הסבילות יורדת) וכל מגע קטן עם התאווה, אפילו לשתות פחות מג'נטלמן, יהיה מסוכן מאוד מאוד.
  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3
זמן ליצירת דף: 0.64 שניות

Are you sure?

כן