ברוכים הבאים, אורח

למה צריך לכתוב את הצעד הראשון?
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: למה צריך לכתוב את הצעד הראשון? 835 צפיות

למה צריך לכתוב את הצעד הראשון? לפני 8 שנים, 10 חודשים #15423

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
האמת היא שכאשר הגעתי לתכנית, עשיתי את הצעד הראשון בכלל בלי לדעת שיש צורך לכתוב אותו או למסור אותו. נכנעתי באופן מוחלט והצעד הראשון "השיג אותי" בלי שהיה צורך שאני יעשה אותו. זה היה דבר ברור לחלוטין, ולא היה לי שום ספק שאני "חסר אונים מול התאווה". לקח לי טיפה יותר זמן להבין שגם "אבדה לי השליטה על חיי", אבל גם כאן זה היה די קל וברור. בסך הכל, התרסקתי, הגעתי לקרקעית, זעקתי לעזרה והרמתי ידיים. זה נעשה בטבעיות לחלוטין ולא ידעתי שיש דרך אחרת לעשות את הצעד הראשון.

אחר כך קראתי באימייל חיזוק היומי על מישהו שכתב את הצעד הראשון וזה היה חידוש עבורי. לאחרונה - אחרי כמעט שמונה חודשים בתכנית - זכיתי גם אני לכתוב את הצעד הראשון ולמסור אותו בפני הקבוצה. אז מה בעצם עשיתי ולמה הייתי צריך את זה? אשתדל לענות כאן ולכתוב מה ששמעתי מהספונסר שלי, ממה ששמעתי בקבוצות וממה שקראתי בעלון של SA העוסק בצעד הראשון.

באופן טכני, כתבתי את השתלשלות המחלה שלי, החל מהשלבים המוקדמים בהם זה עדיין היה מהנה (כמו האלכוהוליסט שנהנה מהשתיה שלו) ועד שזה הגיע למימדים של מגפה שאיימה על חיי באופן הכי ברור שיש. הדגש לא היה על כתיבה של כל דבר שעשיתי אלא על כתיבה של הנקודות בהן היה ברור ביותר שאני חסר אונים מול התאווה והנקודות בהן איבוד השליטה על החיים שלי זעק מעצמו. כך תיארתי את המאבקים שלי נגד התאווה, תפילות, מקוואות, תשובה וכן הלאה - והיה ברור לחלוטין שאני חסר אונים. כתבתי כיצד הייתי משוכנע שהחתונה תפתור לי את הבעיה, וכיצד מיד אחרי החתונה חזרתי לזבל, מה שהראה שאני אכן חסר אונים מול עצמי. וגם את איבוד השליטה על החיים. דברים שאין סיכוי שהייתי עושה עם היתה לי שליטה על החיים. לדוגמא ברור שלא הייתי חושב לחלל שבת, ובטח שלא הייתי מסכן את העבודה שלי. היו שני עובדים לפניי שפוטרו בגלל שנתפסו עושים בדיוק את מה שאני עשיתי, אז אדם נורמלי לא היה חושב לעשות את אותו דבר ולסכן את החיים שלו, אבל אני כן עשיתי את זה כי איבדתי שליטה על החיים.

זה בגדול מה שכתבתי בצעד הראשון, ואחרי שעברתי עליו עם הספונסר שלי, גם סיפרתי את הכל בפני חברים בקבוצה. סיפרתי הכל אבל בעיקר את הדברים שאותם לא רציתי לספר לאף אחד. הדברים שבהם התביישתי והעדפתי לשמור רק לעצמי, את הדברים האלו שמתי על השולחן ושחררתי אותם.

ומה הרווחתי מכל זה? הרבה דברים אבל בעיקר כניעה. עכשיו, בכל פעם שאני מתחיל להשתכנע שאולי אני לא כל כך מכור, או שאני מתחיל לחשוב שאולי אני כן יכול לבד נגד התאווה - אני פשוט נזכר קצת בחלק מהדברים שכתבתי וקולט שאני חולה מאוד ובעיקר חסר אונים. עצם הכתיבה של ההיסטוריה החל מגיל צעיר ועד היום, הראתה לי באופן הכי ברור שאני מכור ושכל המחשבות אולי אני לא כל כך מכור הם חלק מהערמומיות של המחלה עצמה. וזה עוזר לי באופן מעשי לחלוטין בכל יום ויום. כאשר אני יוצא לרחוב, אני לא מרשה לעצמי אפילו מבט אחד חטוף כי אני כעת ברור לי לחלוטין שהמבט הזה יהרוג אותי אז אני לא רוצה אותו.

ראיתי חברים שהיו בתכנית תקופה ארוכה ולא הצליחו לעלות על הדרך. כל פעם הם היו נקיים כמה ימים ונפלו שוב, וכן הלאה. לבסוף הם התחילו לעבוד על הצעד הראשון בצורה רצינית ומאז הם נקיים - חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו. הצעד הראשון הוא מראה בו אני רואה את עצמי בלי שום דרך לייפות את עצמי ואז אני מודה "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה", הודאה פשוטה ועוצמתית במציאות שקיימת בין אם אני מודה בה ובין אם לא.

כאשר סיימתי למסור את הצעד הראשון, פנה אליי אחד המשתתפים בקבוצה, גוי שבגילו יכל להיות אבא שלי. הוא אמר לי שאני צריך להודות לה' על כך שאני חי, ומיד הסביר שהכוונה לא רק להודות לה' על ההחלמה אלא על כך שיצאתי בשלום בלי למות. עבורי זה היה מסר עצום שמה שאני אומר שאם אחזור להשתמש זה יהרוג אותי - זה אכן המצב, ואם יש אדם שאינו משוחד - הוא יכול לראות את זה בקלות ובמהירות.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: למה צריך לכתוב את הצעד הראשון? לפני 8 שנים, 10 חודשים #15427

  • מוטי ראוי
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • חי ומרגיש בזכות אלוקים ובאמצעות שמור עיניך וחברים
  • הודעות: 1095
שלום
הדבר המעניין הוא שמסירת הצעד הראשון בפני הקבוצה, הוא חידוש של SA
בAA אם אני לא טועה זה לא קיים,
מעניין למה?
אולי זה זה בגלל שרוב האלכוהוליסטים מבינים את החוסר אונים שלהם , ולא זקוקים להוכחות,
ואילו אנחנו כל כמה ימי נקיון, אנחנו מתחילים להשתכנע שהכל בסדר,
אשמח לדעתכם.
מוטי
חבר שמור עיניך,
ובחסדי ה' ולא בכוחי נקי מט"ז שבט תשע"ב, 09/02/2012,
והנני אסיר תודה על כך, ומתפלל לשפיות גם היום.

בעניין: למה צריך לכתוב את הצעד הראשון? לפני 8 שנים, 10 חודשים #15435

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5631 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3427
תודה לך סוד על הפוסט, יש ב A.A. מסירת 'צעד ראשון', אך זה לא נעשה מתוך הכתב בצורה מוסדרת כמו אצלינו. שאלתי פעם חבר ותיק מחו"ל למה, לא היתה לו תשובה ברורה, יתכן שזה כמו שכתבת מוטי, למרות שההכחשה קיימת אצל כולם.

באופן אישי כתבתי את הצעד הראשון שלי אחרי כמה שנים בהחלמה (כשעליתי על דרך לא ידעו לעשות זאת כאן בארץ כמו שצריך)  ולמעשה לא היה שם שום דבר שחברי הקבוצה לא שמעו לפני כן, מסברה נראה לי שהבושה והאשמה של סקסוהוליסט גורמים לו להסתרה אולי יותר מהתמכרויות אחרות, כדי להתחיל לצעוד יש צורך לחשוף...
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: למה צריך לכתוב את הצעד הראשון? לפני 8 שנים, 10 חודשים #15440

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
שמעתי מחבר בקבוצה שבה אני משתתף שההבדל נעוץ בחילוק בין SA לבין AA. אצל האלכוהוליסטים, הם לא מתביישים בכך שהם שתו אלא מתביישים במעשים שהם עשו כשהם היו שיכורים, אז הצעד הראשון לא כל כך קריטי מבחינת השתיה עצמה. לעומת זאת אצלנו, אנחנו מתביישים בפעולות ההתמכרות עצמן ולכן אנחנו חייבים כבר בצעד הראשון לבוא ולשים הכל על השולחן, לחשוף הכל ולתת לזה ללכת. אנחנו לא יכולים להמשיך לסחוב איתנו את הבושה הזאת מעצם המעשים של ההתמכרות.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

תגובה: בעניין: למה צריך לכתוב את הצעד הראשון? לפני 2 שבועות #137128

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1305

מצטט כאן מהספר 12 ו12 - צעד ראשון

מי מוכן להודות בתבוסה מלאה? אף לא אחד, כמובן.

החושים הטבעיים שלנו מתקוממים כנגד עצם הרעיון של חוסר אונים אישי. קשה להודות כי אנו בעצמנו, עם הכוס ביד, ייצרנו בהכרתנו דחף כפייתי לתאוה הרסנית - דחף חזק כל-כך, עד שרק מעשה ההשגחה העליונה יכול להסירו מעלינו.

אין סוג אחר של פשיטת־רגל שישווה למצבנו. התאוה מקיזה מאתנו כל עצמאות וכל כח־רצון להתנגד לדרישותיה. ברגע שהשלמנו עם עובדה זו, פשיטת־הרגל שלנו כבני־אדם מתפקדים היא מוחלטת.

אולם עם הצטרפותנו ל-A.A. לומדים אנו במהרה לראות השפלה מוחלשת זו באור אחר לגמרי. אנו מבחינים בכך שרק דרך התבוסה המוחלטת מסוגלים אנו לצעוד צעדים ראשונים לעבר השחרור והכח. הודאתנו בחוסר־האונים האישי שלנו, מונחת בסופו של דבר בקרקע איתנה, עליה ניתן לבנות חיים מאושרים ובעלי תכלית.

ידוע לנו שעצם ההצטרפות ל .A.A. תועיל אך במעט לאלכוהוליסט שלא השלים קודם לכן עם חולשתו המחריבה ועם כל תוצאותיה. עד שלא יודה בהשפלתו, תשאר התפכחותו - אם בכלל יגיע אליה - תלויה על בלימה. אושר אמיתי לא יימצא כלל. עובדה זו, אשר הוכחה מעבר לכל ספק בניסיון הרב שצברנו, הינה אחת מעובדות היסוד של חיינו ב .A.A. עקרון זה, שלא נוכל למצוא כח ממשי לפני שנודה תחילה בתבוסה מוחלטת, הינו השורש הראשי ממנו צמחה ופורחת חבורתנו כולה.

כאשר הועמדנו לראשונה מול האתגר להודות בתבוסה, רובנו התקומם. הרי באנו ל .A.A. בציפייה שילמדו אותנו בטחון עצמי! – ואז סיפרו לנו כי כשאנו עוסקים באלכוהול, לא יועיל לנו בטחון-עצמי כלל וכלל; למעשה, הוא גורם מזיק בלבד. מאמנינו הודיעו לנו כי נפלנו קורבן לדיבוק נפשי חזק וערמומי, העומד בפני כל כח־רצון אנושי. אמרו שאין לנו כל אפשרות להתגבר על כפייה זו באופן אישי, באמצעות רצוננו בלבד. בהעמיקם ללא־רחם את צרתנו, הצביעו מאמנינו על רגישותנו ההולכת וגוברת לאלכוהול, וכינו רגישות זו בשם "אלרגיה". רודן זה, האלכוהול, הניף חרב-פיפיות מעל לראשינו: קודם הוכינו בדחף בלתי-שפוי להמשיך לשתות; ולאחר מכן, באלרגיה גופנית שהבטיחה לנו כי בסופו של דבר נהרוס את עצמנו על ידי השתיה. מעטים בלבד ניצחו בדו־קרב זה בכוחות עצמם. עובדה סטטיסטית היא, שאין כמעט אלכוהוליסטים שהחלימו מעצמם. הדבר נכון, כנראה, מאז גילה האדם את האלכוהול.



בימיו הראשונים של .A.A, רק המקרים הנואשים ביותר הצליחו לעכל אמת מרה זו. גם אלה התקשו לרוב לתפוס את חומרת מצבם. אולם אחדים הצליחו בכך; ואלה שדבקו בעקרונות .A.A באותו להט בו ייאחז אדם טובע בקרש הצלה, כמעט תמיד החלימו. מסיבה זו דנה ההוצאה הראשונה של הספר 'אלכוהוליסטים – אנונימיים' (שהתפרסם כאשר .A.A היה עדיין ארגון קטן) במקרי שפל קיצוניים בלבד. אלכוהוליסטים רבים שהיו נואשים פחות, התנסו ב־.A.A אך נכשלו מפני שלא היו מסוגלים להודות בחוסר-אונים.

בסיפוק רב אנו יכולים לציין כי בשנים שלאחר מכן השתנה המצב. אלכוהוליסטים שנהנו עדיין מבריאותם, ממשפחותיהם, ממקומות עבודתם ואף מביטחון כלכלי, התחילו להכיר באלכוהוליזם שלהם; עם שגברה מגמה זו, הצטרפו אליהם גם אנשים צעירים יותר, שלא היו אלא אלכוהוליסטים פוטנציאליים. מאלה נחסכו עשר עד חמש-עשרה שנים של גיהנום שעברו על חברינו הראשונים. היות וצעד זה מחייב הודאה בכך שאבדה השליטה על חיינו, כיצד יכלו אנשים כאלה לבצע צעד זה?

היה ברור לנו כי עלינו להבהיר לחברים אלה את מצבם לפני שידורדרו לשפל המדרגה, כמונו. כשסקרנו את קורות חיינו כאלכוהוליסטים, נוכחנו כי השליטה אבדה לנו, והיא הפכה מהרגל בלבד לתחילתה של הידרדרות קטלנית, שנים לפני שהכרנו בכך. לספקנים יכולנו לומר: "אולי בכל זאת אינכם אלכוהוליסטים. למה שלא תנסו לשתות בצורה מבוקרת, מבלי לשכוח את מה שסיפרנו לכם על אלכוהוליזם?" גישה זו הוכיחה את עצמה כיעילה ומועילה. הסתבר כי לאחר שאלכוהוליסט אחד נטע בלב חברו את ניצני האמת לגבי אופי המחלה, לא נשארו דעותיו של אותו אדם כפי שהיו. לאחר כל השתכרות היה אומר לעצמו "אולי בכל זאת צדקו אלה ב-A.A.״ – ולאחר מספר ניסיונות כאלה – לרוב שנים לפני תחילתם של קשיים רציניים - היה אותו אדם חוזר אלינו משוכנע. גם הוא הגיע לשפל, ככל אחד מאתנו. האלכוהול עצמו היה לסנגורנו הטוב ביותר.

מדוע ההתעקשות על כך שכל חבר .A.A חייב להגיע תחילה לשפל המדרגה? התשובה היא כי רק מעטים יאמצו בכנות את תכנית .A.A אלא אם כן הגיעו כבר לשפל - כי ההחלטה לבצע את שאר אחד-עשר הצעדים של .A.A מחייבת קבלתן של גישות ופעולות, אותן לא יעלה על דעתו אלכוהוליסט אשר עדיין שותה משקאות חריפים. מי מוכן לקבל על עצמו כנות וסובלנות חסרי-פשרות? מי רוצה להתוודות בפני אחר על פגמיו ולכפר על הנזק שעשה? למי איכפת מכח עליון, שלא לדבר על תפילה והתבוננות? מי רוצה להקריב מזמנו וממרצו בהעברת בשורת .A.A לסובלים אחרים? לא, האלכוהוליסט הממוצע, שהוא אנוכי לחלוטין, איננו מעונין כלל בתכנית כזו - אלא אם כן הוא מודע לכך שלגביו, אותה תכנית היא עניו של חיים ומוות.

האלכוהוליזם הוא זה שמאלץ אותנו להצטרף .A.A, ושם אנו מגלים את טבעו הקטלני של מצבנו. אז, ורק אז, נפתחים אנו לשכנוע ומוכנים אנו להקשיב כמו שרק ההולך-למוות מסוגל. אנו מוכנים לכל דבר שיסיר מעלינו את הדיבוק האכזרי הזה, האלכוהוליזם.

נערך לאחרונה: לפני 2 שבועות על ידי דייב 2.
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.53 שניות

Are you sure?

כן