"חוסר אונים"

לפני יומיים כשהייתי בדרכי חזרה לרכב מהכותל יצא שעברתי מאחורי 3 נשים.
2 היו מבורגרות אך השלישית הייתה נראית צעירה ונאה.
תוך שאני הולך מאחוריהם ראיתי את הלבוש שלה שדווקא מצא חן בעיניי מאוד, לא יכול להגיד שהוא היה מוגזם או חשוף, סך הכל סטנדטי ומשהו לגיטימי מבחינתי.
עדיין זה הדליק אצלי משהו,חלפתי על פניה משמאל כמתעלם לגמרי וכאילו זה לא עשה לי דבר.
יום לאחר מכן בתפילת ערבית המראה קפץ בזכרוני והתחיל לשטות, אסירות תודה שיתפתי עם חברים ועשיתי פעולות.

איך מראה כל כך קל עדיין משפיע עלי.. יש בי כנראה משהו קצת אלרגי ורגיש לזה.

מוצא את עצמי בימים האחרונים נשאב בחוזקה לצריכת מדיה במשך שעות עם קושי רב להתנתק עד שעות מאוחרות בלילה, מין מצוד שנמשך אחרי חיפוש מילוי וטישטוש כזה, על גבול להפוך להתמכורת שנייה ואיבוד שליטה.
כך מצאתי את עצמי אתמול צופה בכתבה דרך פייסבוק, חיפשתי בתגובות של אנשים ומצאתי מישהי שנראה על פי תגובתה שהיא גם קשורה לנושא וזה קצת סיקרן אותי, נכנסתי לפרופיל שלה ששם הוצגו לראווה תמונת פרופיל לא הכי צנועות. קצת נכנעתי וסקרתי קלות את התמונות. אסירות תודה שקטעתי את הפעולה ויצאתי משם. היום קצת משתף חברים ועושה על זה פעולות.

רוצה לזכור שמסוכן לי לשחק בגבולות האלו, אני מאוד רגיש לנושא וברגע זה יכול להתהפך עליי.

אני מתפלל לשלום שלווה רווח ונחת ל2 הבחורות הנחמדות.
אני מתפלל ורוצה לזכור שאת המילוי של מה שחסר לי בחיים ברמה הרוחנית רגשית או אפילו פיזית אני לא רוצה לא צריך ולא הולך לקבל מאותם מראות או אותם נשים שנראות כשליחות של התאווה אלא דרך רוחניות בריאה של אלוקים תוך הליכה בדרכו ועשיית רצונו שממלא ומספק.
אני מתפלל להבין ולזכור שהם סך הכל בנות אדם נחמדות, המראות שראיתי סך הכל היו סטנדרטיות שלי חיי אדם וחיי חברה נורמטיבים כפי שגם אני חיי חווה ומתלבש וזה שקר שהתאווה מנסה להראות לי אותם כמין אובייקטים מיניים ומוצרי תאווה לספק את רצוני האמת שהם סך הכל בנות אדם עם חיים רגשות חיי חברה ומשפחה ומתפלל לראות אותם כך ולא אחרת.

אוהבים.

תודה על ההערה אחי!

כנראה לא חשבתי שזה מספיק מפורט כדי לצנזר.. מייד עורך את התגובה

חוסר אונים- לא רק מול תאווה:

היות והנפילה האחרונה יחד עם שלל המעידות שבאו אחריה אילצו אותי להתחיל שוב את הצעדים מההתחלה יחד עם הספונסר (ואסירות תודה על זה כי עכשיו אני מרגיש שאני נחשף אליהם מזווית אחרת ועמוקה יותר) הוא הנחה אותי כחלק מצעד ראשון החדש לחפש מצבים בהם אני חסר אונים- משהו שלא לשביעות רצוני , כנראה מחזק את ההבנה של חוסר השליטה שלי בעולם ובחיים שהכל בידי שמיים.
לא עשיתי הרבה בנידון אבל עכשיו אשתף 2 מקרים.

אתמול במהלך קבוצת זום שוטטתי בפייסבוק ומצאתי סוג של סטטוס שהעלה בן דוד שלי שיש לו חשבון משותף עם אישתו, היתה תמונה שלו עם אישתו והבת בבריכה, רציתי קצת להיזכר בהם אחרי תקופה.. 
לכמה רגעים בלי לשים לב לגמתי מהמראה שלה, חסר אונים ושליטה מול הסתכלות תאוותנית לא משנה מי עומדת מולי- משפחה..
מתפלל בשבילה לשלווה ובריאות וחיי משפחה מעולים, מתפלל לא לחפש מילוי ריגשי פיזי או רוחני דרך מראות כאלו של תאווה אלא דרך אלוקים ופעולות בונות שמחברים אותי אליו ומתפלל לזכור ולראות אותה כבת אדם, אישה של בן דוד, אמא ואישה של משפחה, רגשות וחיים ולא עוד מוצר תאווה שמטרתו לספק לי ריגוש מיני.

היום בבוקר הכנתי כוס חלב עם דגנים, לאחר ביס ראשון גיליתי שהכל מלא נמלים, חלקם חיות ומתרוצצות סביבי חלקם צפות.
איך זה קרה הרגע פתחתי שקית חדשה?
מסתבר שנמלים תקפו את ארון האספקה שלנו ונכנסו איכשהו לא ברור למלא אריזות ושקיות אוכל חדשות ואטומות.
חוסר אונים..
הוצאתי הכל וריססתי, עדיין לא ברור למה ולמה לא הם הצליחו להיכנס.
גם אצלי בחדר הם פתאום תוקפות בלי סיבה ומגיעות בהמוניהם למחות אפילו כשהכל נקי ומחוטא..

חסר אונים ושליטה על המציאות הזו ולכן מתפלל ומשתדל לקבל אותה בשלווה.

אחרת גם זה עוד גורם שמפעיל את גלגלי השיניים בדרך לתאווה.

היי גידי
שני המקרים שכתבת נמצאים בלב ליבה של ההחלמה.
אם אנחנו נראה את הנשים שמסביבנו כאדם ולא כחפץ שמיועד לגרום לנו להנאה, נפסיק להשתמש.
בחיים מתרחשים המון אירועים בכל יום, חלקם לשביעות רצוננו וחלקם גורמים לנו לתסכול, פחד וטינות. 
בשבוע שעבר הבת שלי עשתה תאונה עם הרכב של העבודה שלי.
הרגשתי תסכול - למה נתתי לה את הרכב?
טינות- למה לא הייתה זהירה ועשתה תאונה?
פחד- מה יגידו בעבודה? תהיה לי התעסקות רבה עם התיקון ( שמאות, מוסך, ביטוח, רכב חלופי וכו..) כשאין לי זמן להתעסק בזה.
עבר שבוע, והרכב תוקן. כבר שכחתי מהתאונה.
מדוע הענשתי את עצמי ברגשות של תיסכון, פחד וטינות? זה היה מיותר לחלוטין.
האם אוכל לומר לעצמי ברגע קבלת ההודעה על תאונה - זה רק פח, מזל שהבת שלי לא נפגעה, אתמודד עם הבוס שלי בעבודה ועם תהליך התיקון , בעוד שבוע אשכח מכל העניין.?
הלוואי ויגיע הרגע הזה שאוכל לקבל את המציאות בשלווה, לסמוך על כח עליון שיסדר את כל הדברים לעיתים לטוב ולעיתים לרע. רק הוא שולט ומחליט, לא אני.
תודה שקראתם

עדיין חסר אונים:

2 מקרים שקרו לי היום שגרמו לי להרגיש מאוד חזק את התחושה של החוסר אונים וכמה אני חלש מול התאווה ולא משנה שאני כבר תקופה ארוכה בתוכנית או מפוקח תקופה יפה ומרגיש רחוק מתאווה.

יצאתי מהבית לסיבוב קניות לבד, משהו שאני לא עושה או לפחות לא עשיתי תקופה ארוכה.
תקופה ארוכה אני נמצא בכוך של הבית והבית כנסת ולא הרבה יוצא.
בהסתובבות במתחם הקניות הרגשתי שאופפות אותי מסביב מלא מושאות תאווה, אני לבד משוטט בקניות כולם מולי ואני יכול פשוט ברגע קל להרים את העיניים ולהתחיל ללגום. כמה קל זה וכמה כח צריך כדי להתנגד לזה- אין פה תחרות.
אסירות תודה שאלוקים שמר אותי וכל "מושאות התאווה" שהזדמנו לי בזוויות העין לא משכו אותי או נראו זקנות או כאלו שאני לא נמשך אליהם ובנס יצאתי מזה.
אם אלוקים היה מזמן לי פיתוי יותר גדול או כאלו שנראות יותר טוב יכול להיות שזה היה נגמר אחרת, חוסר אונים!.

במקרה השני קצת חרגתי מהגבולות ששמתי לעצמי במדיה ומצאתי את עצמי צופה בסרטון אחד יותר מידי ברשת החברתית, סתם סירטון של בדיחות. איך שהוא נגמר קפצה הצעה לסרטון הבא עם תמונה שנמרחה לי על כל המסך בה רואים בחורה בלבוש לא צנוע (למדתי קצת פחות לפרט חח).
שבריר שניה לקח לי לעוף משם ולהבין שאני במקום לא טוב. אבל באותו שבריר שנייה הרגשתי עד כמה זה היה קל איך יכולתי וחשבתי ואולי בהחלטה של רגע קל הייתי מתחיל ללגום, פעולה שיכולה להתחיל בעירעור המצב הרוחני ולהסתיים בקריסה של כל הנקיות והחיבור שלי בצורה נוראה.

אז תודה לאלוקים שנתן לי תזכורת חוויתית כמה אני חסר אונים מול זה, כמה זה מגיע לא מכוחי אלא רק ממנו! כמה חשוב לי לדאוג תמיד להיות בקרקע יציבה של חיבור רוחני חזק ואיכותי ולזכור כמה אני לא רוצה את זה, לא רוצה להרוס את החיבור וההרגשה הנקייה.

אני מתפלל עבור אותם נשים שראיתי ושלא שיהיה להם שפע ברכה והצלחה, מתפלל מעומק הלב לא לשאוב את המילוי שלי דרך מראות של נשים דרך הגוף שלהם או דרך גירוי מיני מחשבתי או חושי אחר אלא רק דרך דרכו של אלוקים!
מתפלל להצליח לראות נשים כשיוצא כבנות אדם אנושיות עם חיים רגשות ונשמה ולא כמוצרי תאווה ואובייקטים מיניים.

תודה שאתם איתי בדרך ושנזכה למצוא בו את המילוי והחיבור שיחזיק אותנו במקום הנכון.

רשימת חוסר אונים שאני מרגיש היום:

מול פחד שהתאווה מנסה לחזור אליי, שהרצון והחשק להתאוות ולהתרגש יחזור ואני ממש חסר אונים מולו ומפחד.

מול זה שכמעט לא ישנתי הלילה ועכשיו שהייתי רוצה קצת ביום יש מלא רעשים קונגו דפיקות קדיחות ושיפוצים בבית, שכשלעצמו זה נושא שהעלה לי טינה השבוע ואני חסר אונים מולו.

מול זה שהבית יהיה מבולגן ומלוכלך השבת לא ברור איפה נאכל ואיפה נשב.

שהתגלה לי לפני כמה רגעים שאחי שחזר מהישיבה בסיכון שנדבק בקורונה ואנחנו איכשהו צריכים להעביר איתו שבת. פחד שהמשפחה תידבק ויווצר בלאגן.

מול זה שהבית כנסת (שבו הגבאי מפנק אותי ואולי קצת משחד עדיין כל יום עם יחס מיוחד וקפה שהוא מכין לי במיוחד) שוב מתחילים לזלזל. היום היו מלא ורק אני ואולי עוד בודדים בלבד היום עם מסיכה (כל מי שסביבי היה בלי..) ולא הרגשתי שם נוח בכלל.

על איך שנעבור את תקופת החגים באיזה בית כנסת וכו בגלל הקורונה (הבית כנסת הקבוע והנוח שלנו מתפללים במקלט עם ציבור שנראה שלא מקפיד בכלל על ההנחיות).

מתפלל ומוסר לאלוקים את מה שאין לי שליטה עליו, לקבל בשלווה ולהבין שאני רק שחקן בהצגה.
וכן לקבל אומץ לעמוד על שלי ולעשות מה שצריך במקרים שאני צריך לפי רצון אלוקים.

אלרגיה-אובססיה ופיתוי:

שמעתי לא לפני זמן רב מחבר ותיק שהספונסר גם אישר את דבריו שבהחלמה ובפיקחון אומנם נגיע לשלווה ויותר שקט מתאווה אבל זה לא אומר שהפיתויים יעלמו.
הפיתויים עדיין קיימים, אולי התדירות קצת פחות.
מה שהתוכנית תיתן לי זה את "יכולת הבחירה" מול הפיתוי, מה שאפשר לומר שכמעט ולא היה לפני.
זה אולי נשמע קצת פרדוקס.. בכל מקרה הטענה היא שכל שאהיה יותר מחובר לאלוקים ולהחלמה אני בכלל לא ארצה את התאווה כשאגיע למצב של פיתוי ולא אפנה לשם אם החיבור שלי תקין.

אז ביום רביעי קיבלתי תזכורת לא נעימה, אחרי שעברתי יום מפרך בתחושה של כישלון ואכזבה, הייתי בנוסף עייף וכן, לצערי עדיין סוחב על עצמי את אותה טינה ופגמי אופי (מתכוון לעשות היום צעד 4 +צעדים נוספים ביסודיות כדי להשתחרר) ויחד עם כל זה הייתי באחלה מצב עכבר.
חלק קצת לא בריא אצלי לקח את השליטה ולמרות הציפייה מעצמי מצאתי את עצמי קצת משוטט ביוטיוב בכמה סירטונים בודדים מה שדבר לא בריא לי ובמיוחד במצבים כאלה.
נכנסתי לאיזה אחד שסוקר כל מיני נושאים שבעבר הייתי צופה בו והינה, בום הוא הכניס תוכן מיני (מה שלא היה כל כך אופייני לו עד עכשיו) הציג סירטונים של שחקנית מסויימת שניראת טוב ומגרה ברמות, ניראת כמו בובה ממש יחד עם לבוש חושפני יחודי ותנועות מיניות שלא אפרט כדי לא לעבור שוב את גבול הטעם הטוב..
הוא צינזר הרבה קטעים וטישטש מקומות מה שגרם לי רק ליותר סקרנות, ובנוסף הציג את שמה (שלמזלי הספקתי לשכוח) והמליץ לחפש אותה.
האלרגיה נדלקה חזק יחד עם האובססיה לממש את הרצון והאפשרות לחפש אחריה ולראות קצת יותר..
נסחפתי לסירטון נוסף שלו שגם הציג תאווה בדמויות מצוירות.

והינה אני עכשיו כבר 3 ימים אחרי, לא מצליח לעצור את המחשבות והאובססיות הקשות אחרי הכמה שניות האלו שהדליקו לי את העניין והרצון ללכת ולחפש עוד מאותו חומר.
כמה דקות לפני הייתי במצב אחר לגמרי ואני חסר אונים איך בליעה ארקאית של "בוטן" קטן גורמת לאלגריה ותופעות לוואי שלא עוזבים במשך שבוע. אני מפרט ומשתף "יורק את זה החוצה" מתפלל וכו' אבל לא יכול למנוע את התופעות ומחכה שהזמן, הפעולות והמניעה יעשו את שלהם.
עדיין מרגיש בסיכון ומצב לא מחובר היה מוביל לשבירה מהירה ולצלילה חדה לקרקעית.

אז תודה לאלוקים שהזכיר לי, כמו שחבר תוכנית יקר שאני מכיר נוהג לומר "עשיתי בדיקה וגיליתי שאני עדיין מכור".

מתפלל מכל הלב לאותה שחקנית להרבה בריאות פיזית ונפשית(שנראה שקצת חסר), הצלחה ופרנסה בשפע (שאולי בגלל זה גם פונה לדברים כאלה) הצלחה חברתית בצורה בריאה חיים וחיי משפחה בריאים וכל טוב.
וכן כנ"ל מתפלל ליוצרי התוכן לבריאות הצלחה ושלווה.
מתפלל לאלוקים שיתן לי את הכוחות והתבונה לא לפנות למקורות כאלו לקבל מילוי, לא דרך מראה וגוף של נשים ושאר אשליות התאווה אלא רק דרכו דרך הפעולות החיוביות שהוא היה רוצה ממני שאעשה כדי להתמלא ולהתחבר.
ומתפלל לראות את המציאות האמיתית, לא לראות את קליפת הגוף והיופי החיצוני ככל מה שקיים אלא לראות את הפנימיות של האדם שעומד מולי, בעל החיים משפחה רגשות מחשבות וככל הנראה גם פגמי אופי משלו, לא להתייחס אל אותם מראות ונשים כאובייקטים ומוצרי תאווה גם אם מישהו מנסה להציג אותם כך.

מתפלל לשיחרור. אוהבים.

אוהביםםםם!!!

מאוד מאוד מזדהה... כמובן...

יש רגעים שדבר כזה עובר לידי כאילו כלום.. ויש רגעים שזה מכניס אותי לאובססיה ורצון למצוא עוד.. כדי להירגע מהקצת שראיתי קודם..

קצת מזכיר לי את מלכודת הניקוטין שדיברתי עליה לאחרונה מהספר של אלן קאר... הרצון להשיג עוד כדי להוריד את הבלאגן שהראייה הקודמת עשתה.. שרק מכניס עוד יותר בלאגן..


אוהבים תודה על השיתוף וכל הכבוד על הפעולה ועל הברכות שלו ושלה... אני הייתי מקלל אותן שימותו אבל כמובן שזה לא מה שאלוקים רוצה

אוהבים

תודה רבה חבר יקר, אוהבים!

בדיוק כרגע סיימתי דו שיח שהתנהל בהקלטות עם הספונסר.
רק היום בבוקר שיתפתי אותו במקרה וכמעט שהוא הכריע שמדובר בנפילה! (רמז שלדעתו נראה שמדובר בפעולה על תאווה)
אחרי שהסברתי לו בכנות שוב את את כל הפרטים בלי להתחמק ממה היה החלק שלי, התברר שזאת מעידה.
מפחיד להבין כמה הייתי קרוב שוב לנפילה ומתכוון לעשות על כך חשבון נפש להבין.
עיקרי הדברים שזאת לא נפילה כיוון שלא פעלתי אקטיבית ולא חיפשתי בשום צורה את התאווה שלצערי נחשפתי אליה, אבל התנהגתי בחוסר אחריות.
עצם הבעייה שמדובר במעידה כיוון שעל אף הסיכון והמודעות שנמצאתי במצב עכבר נתתי לעצמי לשוטט והגעתי למצב מסוכן שיכל ללא ספק להסתיים בנפילה.

מתפלל ללמוד את הלקח ולהוריד את רמת השוטטות ל0 ולהימנע מיוטיוב ופייסבוק ככל שאוכל אלא אם יש צורך ממשי ואני במצב תקין וגם ניתן לפתוח מעגל וכו'..

חוסר אונים- רגישות למבטים

יש ימים שאני פשוט יותר רגיש, נטיתי לתלות את זה באיכות החיבור הרוחני שלי וב"קרקע היציבה" שלי- כאשר אני במצב נפשי פיזי או רוחני רעוע (כועס, עייף, מנותק מפעולות ואלוקים וכו'..) פיתויים שאחשף אליהם יפעלו עליי חזק בהרבה עם קושי גדול יותר להתמודד.

בימים האחרונים דווקא עשיתי טוב, אבל אולי קצת עייפות ולחץ בכל זאת..
אז מה שקרה אתמול שיצאתי עם אבי ואחי לקניות לחג, עברנו ברחוב שעומדותבו זונות(אני מכבר מודע לתופעה שמידי פעם צצה מחדש שם) אבא שלי נהג ופשוט לא יכולתי למנוע מהעיניים שלי לפזול בכוח לנסות לקלוט שם משהו, העיניים כמעט יצאו מהמקום כשניסיתי לפזול ולראות בלי להטות את הראש, שלא יקלטו אותי. תוך כדי בראש ממלמל תפילות וברכות כפי שלמדתי.
הגענו לסופר, ומלא פיתויים, או שאני לא יוצא הרבה או שהפכתי פתאום לרגיש כי שבוע לפני כשהיסתובבתי בקניון לא היה כזה קשה לוותר, נראו כאילו היו שם פיתויים גדולים- נשים עם מחשופים למינהם ועם נתונים בכל פינה והעיינים מעצמם קופצות על כל מציאה, מפרשות את המציאות כאילו הנשים בעיניין או משהו וגם אחת שיצא שחיכיתי אחריה בתור הייתה בלבוש מינימלי בתוספת לתנועת גירוד מסויימת שלא אפרט (שוב עברתי את הגבול? תודיעו לי אם כן).
אז לא שלטתי על העיניים למנוע את כל המבטים הראשונים, איכשהו עם טלפון מקרטע ביקשתי עזרה כי אני לא ממש יכול להתקשר וחבר התקשר ושיתפתי ובירכתי התפללתי והכל.. תוך כדי שהעיניים ממשיכות להם ואני ממשיך לשתף.. אני חושב שסך הכל עשיתי את שלי לא? חוסר אונים..
גם בדרך היום לים לטבול העיניים כאילו חיכו לקפוץ על כל מציאה.

אתמול הלכתי עם אחי לקנות בגדים ואסירות תודה כך גם להיות קצת בנתינה בשבילו ואיזה מורכת צעירה שישבה לסדר בגדים על הריצפה עם איזה פרט מושך כל פעם התקרבה לאיזור שלי ואני ניסיתי להתרחק (והראש כמובן יכול לספק הסברים), בסוף כשעמדתי כביכול מולה כדוכן מלא בגדים חוצץ בנינו והיא על הריצפה מולי מסדרת פתאום התחילה להתעניין ושאלה אם אנחנו אחים כי נראה שלא, היה איזה ניצוץ שגם בדיעבד התפרש לי כאילו היא נמשכה אליי או משהו הזוי אחר.
כשהתפללתי על זה כדרכי פתאום התחברתי לאחד המשפטים- להתמלא דרך אלוקים ולא דרכה ודרך התאווה- הבנתי והתחברתי לזה שהיה לי איזה מילוי ריגשי נעים כשמישהו התעניין בי והרגשתי מן חיבה והרגשה טובה, ואני מתפלל בעצם לקבל את המילוי הזה של ההרגשה של החיבה הקשר והאהבה דרך אלוקים דווקא ולא בדרכי התאווה (וכן לא דרך נשים זרות בכלל).

אז קצת רגיש לפעמים וזה לא בשליטה, הספונסר שחזר בהקלטה הסביר שלא צריך להתרגש כי זה בעצם המצב הטיבעי שלי ומה שהייתי סביבו כל היום אם אלוקים לא היה שומר עליי.
כמובן שמתפקידי לעשות את הפעולות ולהימנע מלהמשיך לתת לתאווה מה שהיא רוצה ולהפוך את הפעולה הפאסיבית-סבילה שלי מול פיתויים ותאווה לחלילה פעולה אקטיבית כי זה לא מה שאני רוצה.

מתפלל להתחבר לאלוקים לעשות את רצונו ושהוא יצילנו מידם! 
(חח מידי פיתויי הנשים והתאווה גם כמובן)

שנה מבוכרת ומוצלחת לכולם!
שאלה מחשבתית של צעד 2:

אסירות תודה החג עבר בצורה מעולה, היו קצת אתגרים אבל סך הכל באמת שמח ואסיר תודה לאלוקים!

קראתי בחג מהספר "צעד קדימה לפעולה" על צעד 2 והוא העלה כמה שאלות למחשבה שאחת מהם העלתה לי קצת מחשבות ותהיות שרציתי לשתף ולשמוע אולי גם את דעתכם:

יש שם שאלה- את מי אני מאשים? (כנראה בהתמכרות ובזה שהגעתי למצב הזה)- את אלוקים? את אחרים? את עצמי?

ניסיתי לחשוב בכנות וממש בלי "הלקאה עצמית":
את אלוקים- קשה לי להאשים בזה, אני לא מאשים למרות שאני יודע שהוא מושך בחוטים ומאפשר למצב ולמציאות לקרות ולפיתויים להתקיים אבל אני ממש לא מאשים אותו שבגללו הגעתי למצב הזה..

את אחרים- פה יש לי קצת אשמה אבל לא על אף אדם ספציפי אלא על משהו יותר כללי- החברה, זאת שמעודדת דיבור על זה בקלות ראש, על תעשיית הפורנ', על המדיה, הפרסומים, הכתבות ותרבות הפנאי שמכניסים את נושא התאווה והמין בצורה כזאת חולה מפתה וממכרת. על תרבות הלבוש וכו'..
להם אולי יש אשמה כי לולא זה לא הייתי כנראה מגיע למצבי(?) למצב של מכור.(האמת גם עכשיו לא בטוח לגמרי שזה נכון אבל בכל זאת יש להם חלק לא מבוטל בזה).

את עצמי- טוב, מוזר, עכשיו בכנות אני לא מצליח להאשים את עצמי, מנסה להבין איפה אני אשם שגרמתי לעצמי להגיע למצב הזה.
סוקר את העבר. בתור ילד נחשפתי בטעות לפורנ', לגירוי מיני, ואז היו פשוט פיתויים חזקים, אני לא יכול להאשים את עצמי על זה, איך אפשר להאשים ילד שעומד מול פיתוי כל כך גדול, עם נגישות ואפשרות. עם אנונימיות ופרטיות לעמוד מול הפיתויים המגרים האלה? וכך פעם אחר פעם, פיתוי אחר פיתוי אפילו אפשר לומר גם שבהתחלה לא לגמרי הבנתי את הבעיתיות (מה גם שתראו איך מדברים על זה בסרטים כאילו זה הדבר הכי נורמלי ונכון) הצטבר והפכתי למכור.
על כל נפילות העבר, לא מנסה לברוח מאחריות, אבל הייתי תחת פיתוי כל כך גדול, איפה אני יכול להאשים את עצמי? בכלל שלא רציתי בזה וניסיתי להילחם ולהימנע בכח, בכלל לפני שהכרתי את התוכנית והפיתרון ולא היה לי בכלל סיכוי להצליח עם הכלים שהיו לי..
אולי מאז הצטרפתי לתוכנית יש קצת אשמה שידעתי על פעולות שעוזרות ושהייתי צריך לעשות ולא עשיתי.. גם שם הייתי תחת פיתוי גדול. איפה אני אשם?
מאמין שיש לי חלק לא קטן בכלל בדבר אבל בכנות כרגע לא מצליח לראות אותו ממש.

שאלתי גם את הספונסר ומחכה לתשובה, אולי בהמשך דברים יתבהרו, רציתי לשתף ואולי גם לשמוע מכם.

בהמשך קצר לצעד ראשון.

משתף שהגעתי לחג מאוד עייף עם חוסר שעות שינה, אכלתי מכל מה שצריך והעמסתי על עצמי את המנות..
בלילה לפני שנרדמתי היה רגע חסר שליטה ומודעות בו ניסיתי להירדם ואז רצו לי בעיניים כל ניצוצות המראות שראיתי בימים האחרונים בחוסר שליטה, כל המבטים הראשונים האלו רצו לי בראש במהירות אחד אחרי השני בלי שליטה לפרק זמן מסויים כנראה עד שנרדמתי. (חושב שגם התפללתי עליהם אם הייתי בכלל בהכרה חח).

בלילה יצא לי קרי מאוד רציני ולא נעים ככה בבגדים החדשים.. עוד הוסיף לי לחוסר שינה.

חוסר אונים- כל זה בערב ראש השנה ביום הראשון, יכל להתפרש כמשהו לא טוב. אומנם הבנתי שזה היה לא בשליטתי, דבר ששמתי לב שקורה לי גם הרבה לאחרונה בערבי שבתות אחרי שאני אוכל הרבה והולך לישון עייף ואז בלילה קרי.

שלא ניתן לזה להפיל אותנו ונמשיך לעשות את החלק שלנו לעשות את רצון אלוקים ולהתקרב אליו.

ביסוס צעד 1 - האם אני מכור?

החלטתי הפעם להתייחס לנושא ברצינות ולנסות לשפוך קצת אור.
(קצת ארוך אבל למי שמתלבט וחשוב אני מאמין שיוכל להיות לעזר)

רקע:

לפני שהגעתי לתוכנית או לאתר חוויתי תקופות של שימושים שנמשכו פירקי זמן ארוכים (שעות רצופות) בצורה שהרגישה כבר חסרת שליטה וכפייתית.

לא הכרתי את הנושא אבל אני זוכר את עצמי באחד השימושים יושב על ריצפת השירותים במרדף של סירטון אחר סירטון שמסרב להפסיק למרות הרצון כבר לעצור ולשים סוף להיסחפות חסרת המעצורים.
באותה פעם אני זוכר על קול שכבר צרח לי בראש (ואולי אפילו גם אמרתי אותו בפה כשאני מדבר לעצמי) "מספיק!! אתה מכור!" הייתה לי איזו הבנה שהגעתי למצב של מכור לדבר, כמו מסוממם שבאותו רגע מסרב להיגמל "אתה ממש חולה, חולה נפש!".
באותו זמן עדיין לא הבנתי או חשבתי לעומק על משמעות הדבר אבל צורת ההתנהגות שלי בהחלט נתנה לי סוג של ביקורת כזאת על עצמי.

לאחר שחיפשתי פיתרון ברחבי האינטרנט מצאתי רב מסויים שפתאות התייחס להתנהגות הזאת כהתמכרות. 
הרעיון קסם לי ולאותו רגע ממש הצלחתי להתחבר אליו ולהבין שאני צריך אולי לנסות לטפל בבעייה הזאת ממש באותה צורה שמטפלים בהתמכרות לשאר התנהגויות.

מכאן הגעתי לאתר ולאחר פרק זמן יחסית קצר גם לתוכנית sa- סקסוהוליסטים אנונימיים.

אני חושב שכך גם אחרים, אבל לפחות אדבר בשם עצמי, שנראה שמה שדחף אותי לטפל דרך המקום הזה (האתר וכן התוכנית) הייתה אותה הבנה שהבזיקה בראש שאמרה שיש לי סוג התמכרות התנהגותית שאני מנסה להיגמל ממנה.

משהגעתי לתוכנית במהלך הזמן עברתי תקופות ארוכות, ביחוד בתחילת הדרך, שגרמו לי להתחבט בשאלה- האם אני באמת מכור? ואם כך- האם אני באמת שייך למקום הזה? לדרך הטיפול הזאת?
מצאתי בתוכנית וגם באתר (עד היום) חברים נוספים שמתחבטים בשאלה הזאת לעומת חברים אחרים, ברי מזל, להם התשובה תמיד הייתה ברורה ולא היוותה מקום לפיקפוקים.

חיפוש אחר תשובה:

במהלך הזמן גם שיתפתי את מחשבותיי עם הספונסר והוא ניסה להציע הסברים מסויימים כמו "מידת הכפיתיות" או דברים בסגנון שבשבילו הגדירו מכור- התשובה בכנות לא ממש סיפקה אותי.
הוא הציע מילוי שאלות שמופיעות בספר הלבן- ניסיתי, לא כולם היו רלוונטיות, הרגשתי שהתשובות לא יכולות להיות לגמרי אובייקטיביות ולכן אפשר להטות אותם לכאן ולכאן וכך גם זה לא נתן לי סיפוק.
הוא קישר אותי למילוי שאלונים מדעיים יותר מדוייקים שנעשו בידי אנשי מקצוע- גם שם, היו שאלות שהיה צריך לדרג והרגשתי שבכל פעם שאמלא את השאלון אוכל לדרג בצור אחרת לפי הרגשתי (כמובן גם כשאני מנסה לנהוג בכנות ולא להטות דווקא לכיוון תוצאה מסויים) וכך גם זה, הדבר שהכי קרוב היה למדעי ומדוייק לא סיפק לי את התשובה.

התייעצתי עם חבר תוכנית ותיק שדיי לקח את העניין בקלות ואמר שאני צריך ללכת לפי מה שאני מרגיש ואם סך הכל אני מחפש פיתרון לבעייה והוא קיים פה אז זה בסדר.

תובנות, הסקה מדעית ומסקנות:

התובנה הראשונה שהייתה לי באותו עניין היא שאני צריך להחליט לעצמי אם אני מכור או לא, אם אני אכן צריך את הטיפול וזה עוזר לי או שזה לא שייך.

כשחקרתי את הנושא (עד רמה מסויימת), קראתי מאמרים מדעיים ועוד, וגיליתי שמבחינה מדעית הנושא מאוד מבולבל.
עד לפני כמה שנים איגרון הבריאות העולמי בכלל לא החשיב את זה כמחלה או כסוג של התמכור ואולי היום המצב קצת שונה, אבל עדיין אני חושב שקשה לעבוד שם לפי נוסחאות והחלטות חד משמעיות (אולי במקרים קיצוניים?).

בכנס האחרון יצא לי לשאול איש מקצוע- חוקר של SA - "יניב אפרתי" למי שמכיר. והוא סיפק תשובה מסויימת שאנסה לפרט:

הוא הגדיר מכור על פי 4 קריטריונים:
1. פגיעה בעצמי או באחר סביבי.
2. תחושות שליליות  (כאב וכו').
3. בריחה למרחבים מיניים כדרך להתמודד עם בעיות.
4. חוסר שליטה.
את 4 הקריטריונים צריך לדרג וככל שאחד מהם או כולם מדורגים אצלי ברמה גבוהה הדבר מציין שהסיכוי שאני אכן מכור למין הוא גבוהה ואם להיפך (כולם נמוכים) הדבר אומר שככל הנראה אני לא מכור.

מה שזה אומר בגדול בעיברית- שאדם נורמלי לא ימשיך לעשות פעולה שמזיקה לו ולסביבה שלו ואם כן יפסיק, וכן אם הפעולה גורמת לו צער כאב וסבל הוא לא יחזור עליה שוב ושוב, לא יברח כשיש לו קשיים או חוסר נוחות בעולם דווקא כל פעם לאותה פעולה וכן לא יהיה חסר שליטה על ההתנהגות שלו.

לכן אקח 2 דוגמאות:
1-חבר שציין על "לשון הרע"
כשאני מדבר אני לא מרגיש לפחות שיש פגיעה בעצמי או באחר (לפחות ברמה גבוהה או מורגשת), אין לי על כך תחושות של כאב או צער רב, אני לא בורח לדיבור לשון הרע כשקשה לי בחיים, ואני לא לגמרי חסר שליטה על זה, כיוון שבסיטואציות מסויימות שאני רוצה אני יכול לשלוט על זה להגביל או לעצור (גם אם לא לגמרי רמת החוסר שליטה היא דיי נמוכה).

בניגוד- מול תאווה
הדבר גורם לי צער רב, כאב ריגשי ואפילו פיזי, נזק בקשר שלי עם הסביבה, בהתקדמות האישית (לימודים-מבחנים ועבודה) ובכל זאת אני ממשיך, אחריו אני סובל מבחינה מצפונית ולעיתים גם ריגשית, וכן כמו שציינתי בראש השירשור הזה, אני חסר שליטה ברגע שהגירוי והתהליך מתחיל אצלי.

עד כאן הגישה המדעית, כעת אוסיף את המסקנה שלי:
בשיחה עם חבר ביום שישי האחרון על הנושא הגיעה לי תובנה נוספת.
תוכנית SA מגדירה את עצמה כתוכנית למכורים - "סקסוהוליסטים" בהשאלה מ"אלכוהוליסטים".
נראה שזאת תוכנית תמיכה ששאבה קצת מיסודותיה מתוכניות של מכורים ולכן יש את העניין שבו חברים נוהגים להצהיר "שלום אני X ואני מכור לתאווה/ סקסוהוליסט" (ואמנם אם חבר לא יציין את החלק שהוא מכור זה לא יפריע לאף אחד והכל ימשיך ויתנהל כרגיל).
אך נראה שלSA הגדרת ההתמכרות היא אישית לתוכנית, בה מגדירים "מכור" כאדם שרוצה להפסיק ולא מצליח לבד בעזרת כח הרצון שלו- "הדרישה היחידה לחברות בSA היא הרצון להפסיק להתאוות ולהיות מפוקח מינית"-מסורת 3.
זאת הגדרתה אולי למכור.
אבל אם נשים לב, בכל הצעדים אין בכלל התייחסות למושג המכור! זאת אומרת עצם ההתעסקות בזה והעניין אינה משנה כלל.
כל מה שחשוב במקום להגדיר את עצמי כמכור או כלא, הוא בעצם צעד 1: "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה ושאבדה לנו השליטה על חיינו".
לכן למסקנה (שלי) כל מה שצריך זה להבין שאני חסר אונים וכח להתמודד לבד מול התאווה (בעזרת כח רצון וכו') ושאני מאבד על זה את השליטה.
וכאן אני חוזר לנקודה בה התחלתי את הנושא הזה מראש, הנקודה בה אני מבין שאני אכן חסר אונים ושליטה, זה מה שחשוב וזה מה שאומר לי שאני צריך את צורת הטיפול הזאת, שהיא רלוונטית עבורי וכמובן לא להתעלם לאורך הדך מהעובדה עד כמה באמת זה תרם ותורם לי בהתמודדות וכמה שזה עזר.

הארכתי הרבה, אבל מאמין שחברים שמתחבטים בשאלה ויש להם קושי יוכלו אולי למצוא כאן קצת פיתרון ובכל מקרה גם הועלתי לעצמי..

שבוע טוב ומבורך.

אחד הפוסטים החשובים לדעתי שנכתבו כאן לאחרונה,
נהניתי מאןד, החכמתי, 
כתבת יפה! 
תודה

תודה רבה חברים יקרים! שמח שיכולתי להיות לתועלת