ברוכים הבאים, אורח

נושא: צעד ראשון (יומן) 1084 צפיות

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 9 חודשים #128124

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 582
ביסוס צעד 1 - האם אני מכור?

החלטתי הפעם להתייחס לנושא ברצינות ולנסות לשפוך קצת אור.
(קצת ארוך אבל למי שמתלבט וחשוב אני מאמין שיוכל להיות לעזר)

רקע:

לפני שהגעתי לתוכנית או לאתר חוויתי תקופות של שימושים שנמשכו פירקי זמן ארוכים (שעות רצופות) בצורה שהרגישה כבר חסרת שליטה וכפייתית.

לא הכרתי את הנושא אבל אני זוכר את עצמי באחד השימושים יושב על ריצפת השירותים במרדף של סירטון אחר סירטון שמסרב להפסיק למרות הרצון כבר לעצור ולשים סוף להיסחפות חסרת המעצורים.
באותה פעם אני זוכר על קול שכבר צרח לי בראש (ואולי אפילו גם אמרתי אותו בפה כשאני מדבר לעצמי) "מספיק!! אתה מכור!" הייתה לי איזו הבנה שהגעתי למצב של מכור לדבר, כמו מסוממם שבאותו רגע מסרב להיגמל "אתה ממש חולה, חולה נפש!".
באותו זמן עדיין לא הבנתי או חשבתי לעומק על משמעות הדבר אבל צורת ההתנהגות שלי בהחלט נתנה לי סוג של ביקורת כזאת על עצמי.

לאחר שחיפשתי פיתרון ברחבי האינטרנט מצאתי רב מסויים שפתאות התייחס להתנהגות הזאת כהתמכרות. 
הרעיון קסם לי ולאותו רגע ממש הצלחתי להתחבר אליו ולהבין שאני צריך אולי לנסות לטפל בבעייה הזאת ממש באותה צורה שמטפלים בהתמכרות לשאר התנהגויות.

מכאן הגעתי לאתר ולאחר פרק זמן יחסית קצר גם לתוכנית sa- סקסוהוליסטים אנונימיים.

אני חושב שכך גם אחרים, אבל לפחות אדבר בשם עצמי, שנראה שמה שדחף אותי לטפל דרך המקום הזה (האתר וכן התוכנית) הייתה אותה הבנה שהבזיקה בראש שאמרה שיש לי סוג התמכרות התנהגותית שאני מנסה להיגמל ממנה.

משהגעתי לתוכנית במהלך הזמן עברתי תקופות ארוכות, ביחוד בתחילת הדרך, שגרמו לי להתחבט בשאלה- האם אני באמת מכור? ואם כך- האם אני באמת שייך למקום הזה? לדרך הטיפול הזאת?
מצאתי בתוכנית וגם באתר (עד היום) חברים נוספים שמתחבטים בשאלה הזאת לעומת חברים אחרים, ברי מזל, להם התשובה תמיד הייתה ברורה ולא היוותה מקום לפיקפוקים.

חיפוש אחר תשובה:

במהלך הזמן גם שיתפתי את מחשבותיי עם הספונסר והוא ניסה להציע הסברים מסויימים כמו "מידת הכפיתיות" או דברים בסגנון שבשבילו הגדירו מכור- התשובה בכנות לא ממש סיפקה אותי.
הוא הציע מילוי שאלות שמופיעות בספר הלבן- ניסיתי, לא כולם היו רלוונטיות, הרגשתי שהתשובות לא יכולות להיות לגמרי אובייקטיביות ולכן אפשר להטות אותם לכאן ולכאן וכך גם זה לא נתן לי סיפוק.
הוא קישר אותי למילוי שאלונים מדעיים יותר מדוייקים שנעשו בידי אנשי מקצוע- גם שם, היו שאלות שהיה צריך לדרג והרגשתי שבכל פעם שאמלא את השאלון אוכל לדרג בצור אחרת לפי הרגשתי (כמובן גם כשאני מנסה לנהוג בכנות ולא להטות דווקא לכיוון תוצאה מסויים) וכך גם זה, הדבר שהכי קרוב היה למדעי ומדוייק לא סיפק לי את התשובה.

התייעצתי עם חבר תוכנית ותיק שדיי לקח את העניין בקלות ואמר שאני צריך ללכת לפי מה שאני מרגיש ואם סך הכל אני מחפש פיתרון לבעייה והוא קיים פה אז זה בסדר.

תובנות, הסקה מדעית ומסקנות:


התובנה הראשונה שהייתה לי באותו עניין היא שאני צריך להחליט לעצמי אם אני מכור או לא, אם אני אכן צריך את הטיפול וזה עוזר לי או שזה לא שייך.

כשחקרתי את הנושא (עד רמה מסויימת), קראתי מאמרים מדעיים ועוד, וגיליתי שמבחינה מדעית הנושא מאוד מבולבל.
עד לפני כמה שנים איגרון הבריאות העולמי בכלל לא החשיב את זה כמחלה או כסוג של התמכור ואולי היום המצב קצת שונה, אבל עדיין אני חושב שקשה לעבוד שם לפי נוסחאות והחלטות חד משמעיות (אולי במקרים קיצוניים?).

בכנס האחרון יצא לי לשאול איש מקצוע- חוקר של SA - "יניב אפרתי" למי שמכיר. והוא סיפק תשובה מסויימת שאנסה לפרט:

הוא הגדיר מכור על פי 4 קריטריונים:
1. פגיעה בעצמי או באחר סביבי.
2. תחושות שליליות  (כאב וכו').
3. בריחה למרחבים מיניים כדרך להתמודד עם בעיות.
4. חוסר שליטה.
את 4 הקריטריונים צריך לדרג וככל שאחד מהם או כולם מדורגים אצלי ברמה גבוהה הדבר מציין שהסיכוי שאני אכן מכור למין הוא גבוהה ואם להיפך (כולם נמוכים) הדבר אומר שככל הנראה אני לא מכור.

מה שזה אומר בגדול בעיברית- שאדם נורמלי לא ימשיך לעשות פעולה שמזיקה לו ולסביבה שלו ואם כן יפסיק, וכן אם הפעולה גורמת לו צער כאב וסבל הוא לא יחזור עליה שוב ושוב, לא יברח כשיש לו קשיים או חוסר נוחות בעולם דווקא כל פעם לאותה פעולה וכן לא יהיה חסר שליטה על ההתנהגות שלו.

לכן אקח 2 דוגמאות:
1-חבר שציין על "לשון הרע"
כשאני מדבר אני לא מרגיש לפחות שיש פגיעה בעצמי או באחר (לפחות ברמה גבוהה או מורגשת), אין לי על כך תחושות של כאב או צער רב, אני לא בורח לדיבור לשון הרע כשקשה לי בחיים, ואני לא לגמרי חסר שליטה על זה, כיוון שבסיטואציות מסויימות שאני רוצה אני יכול לשלוט על זה להגביל או לעצור (גם אם לא לגמרי רמת החוסר שליטה היא דיי נמוכה).

בניגוד- מול תאווה
הדבר גורם לי צער רב, כאב ריגשי ואפילו פיזי, נזק בקשר שלי עם הסביבה, בהתקדמות האישית (לימודים-מבחנים ועבודה) ובכל זאת אני ממשיך, אחריו אני סובל מבחינה מצפונית ולעיתים גם ריגשית, וכן כמו שציינתי בראש השירשור הזה, אני חסר שליטה ברגע שהגירוי והתהליך מתחיל אצלי.

עד כאן הגישה המדעית, כעת אוסיף את המסקנה שלי:
בשיחה עם חבר ביום שישי האחרון על הנושא הגיעה לי תובנה נוספת.
תוכנית SA מגדירה את עצמה כתוכנית למכורים - "סקסוהוליסטים" בהשאלה מ"אלכוהוליסטים".
נראה שזאת תוכנית תמיכה ששאבה קצת מיסודותיה מתוכניות של מכורים ולכן יש את העניין שבו חברים נוהגים להצהיר "שלום אני X ואני מכור לתאווה/ סקסוהוליסט" (ואמנם אם חבר לא יציין את החלק שהוא מכור זה לא יפריע לאף אחד והכל ימשיך ויתנהל כרגיל).
אך נראה שלSA הגדרת ההתמכרות היא אישית לתוכנית, בה מגדירים "מכור" כאדם שרוצה להפסיק ולא מצליח לבד בעזרת כח הרצון שלו- "הדרישה היחידה לחברות בSA היא הרצון להפסיק להתאוות ולהיות מפוקח מינית"-מסורת 3.
זאת הגדרתה אולי למכור.
אבל אם נשים לב, בכל הצעדים אין בכלל התייחסות למושג המכור! זאת אומרת עצם ההתעסקות בזה והעניין אינה משנה כלל.
כל מה שחשוב במקום להגדיר את עצמי כמכור או כלא, הוא בעצם צעד 1: "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה ושאבדה לנו השליטה על חיינו".
לכן למסקנה (שלי) כל מה שצריך זה להבין שאני חסר אונים וכח להתמודד לבד מול התאווה (בעזרת כח רצון וכו') ושאני מאבד על זה את השליטה.
וכאן אני חוזר לנקודה בה התחלתי את הנושא הזה מראש, הנקודה בה אני מבין שאני אכן חסר אונים ושליטה, זה מה שחשוב וזה מה שאומר לי שאני צריך את צורת הטיפול הזאת, שהיא רלוונטית עבורי וכמובן לא להתעלם לאורך הדך מהעובדה עד כמה באמת זה תרם ותורם לי בהתמודדות וכמה שזה עזר.

הארכתי הרבה, אבל מאמין שחברים שמתחבטים בשאלה ויש להם קושי יוכלו אולי למצוא כאן קצת פיתרון ובכל מקרה גם הועלתי לעצמי..

שבוע טוב ומבורך.

נערך לאחרונה: לפני 9 חודשים על ידי gidi.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 9 חודשים #128130

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 213 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 637
אחד הפוסטים החשובים לדעתי שנכתבו כאן לאחרונה,
נהניתי מאןד, החכמתי, 
כתבת יפה! 
תודה
נערך לאחרונה: לפני 9 חודשים על ידי עשר שמעון.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 9 חודשים #128132

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2992

אכן.

חזק וברוך!

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 9 חודשים #128135

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 582

תודה רבה חברים יקרים! שמח שיכולתי להיות לתועלת

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 3 שבועות #128402

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 582
ערך עצמי - מול צעד ראשון:

שבוע טוב ומועדים לשימחה חברים יקרים!

התלבטתי איפה לרשום את זה כי זה לא לגמרי צעד 1 והחלטתי בסוף לשתף פה..
רציתי לשתף אתכם בתובנה חדשה שנבנית אצלי לאחרונה בעקבות קריאה של שיתופים של חברים ושל שיחות עם חברים וגם מתוך דברים ששמעתי בעבר- כי ככה אני לוקח לי זמן לעכל וללמוד אבל בסוף אני מבין...

אז בעבר (הלא באמת יותר מידי רחוק) שיצא לי לשתף את אבא שלי לגבי התוכנית (שכאמור בעיניי הוא אדם מאוד חכם שכל חיי שאפתי להגיע רק לחלקיק מהידע והחוכמה שלו) הוא העיר על אחת הנקודות שלא מוצאים חן בעיניו שם (בתוכניות של מכורים לפי הבנתו) אבל סך הכל העברנו את זה.
הוא העיר (בתרגום חופשי) שאנשים שמגיעים לתוכנית נותנים ערך רב למספר ימי הניקיון שלהם או לפחות מאוד מתמקדים בזה ובכמה הם נקיים.
בעקבות זאת יוצא מצב שהם שמים שם את כל המשקל של הערך שלהם וכך כל נפילה גורמת להם להרגיש עוד יותר רע ולשקוע בזה יותר ובעצם לחפור את הבור יותר עמוק במקום להעביר את זה בקלות ולנסות להמשיך הלאה ולצאת מזה.

אז אכן אני רואה שזאת תופעה שקיימת (וכנראה גם אצלי) גם כאן בפורום אני חושב וגם אצל חברי תוכנית *מסויימים שעדיין לא יציבים בדרך שלהם ובעבודת התוכנית וכנראה שעדיין לא מיישמים את העניין של לא להיות בהלקאה עצמית (לא שאני או כל השאר מושלמים בזה..).

אז פשוט חשבתי שצריך להפריד לגמרי בין ימי הנקיות שלי לבין הערך העצמי, מה מצבי בחיים ואם אני שווה.
נכון שכל יום של נקיות שווה זהב ויהלומים וצריך להעריך את זה מאוד, אבל זה צריך להיות חד כיווני.
אם אני לא נקי או אין לי מספר גדול של ימי נקיות זה ממש לא אומר שאני לא שווה או שהערך שלי נמוך.
יש עוד הרבה תחומים בחיים שחברים עובדים עליהם אם זה עבודה על מידות=פיגמי אופי, עזרה ונתינה וחיבור לאלוקים (כמו כמובן מצוות אחרות ועוד).
בתוכנית אנחנו מודים שאנו חסרי אונים ושליטה על התאווה- המחלה שלנו לכן אם אנחנו נופלים לא צריך להיות בהלקאה עצמית- להרגיש שכל החיים שלי וכל מה שאני לא שווה כי זה לא נכון, זה חלק מהניסיון שלי לטפל במחלה, אבל יש כל כך הרבה מעבר להמשיך להיות שמח ומאושר על מה שאני ומה שאני משיג כל יום ולהיות תמיד אסיר תודה לאלוקים!

בתוכנית אומרים את זה בשפה קצת יותר פשוטה- אם אני חולה למה אני צריך להרגיש רע עם זה, חולה סכרת לא צריך להצטער שהוא חולה זאת המציאות שנתן לו אלוקים- אבל האמירה הזאת כמובן לא תפסה אצלי ככה כפשוטו כי זה נשמע ממש לא מדוייק מחינה דתית עד שהבנתי את זה בצורה ששיתפתי פה..

מאמין שאם נחפש את החיבור והמילוי הרוחני שלנו מתוך מקום כזה בריא ולא מתוך הרגשה של נחיתות וחיים גרועים (שמובילים ליאוש וגם לריחוק מאלוקים ש"בטח מאוכזב ושונא אותי") אז דווקא כך נוכל להצליח ולצאת מההתמכרות- כמובן דרך אלוקים ובכוחו.

אשמח גם לשמוע את דעתכם אם אתם חושבים כך או אחרת.
(*כמובן שלא פסלתי כאן בהנף יד את כל עניין הצער על החטא אלא את יחס המקום והערך שלי בחיים)

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 3 שבועות #128404

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 32 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2992

גידי היקר.
לענ"ד - אכן ההתמודדות לא משקפת את הערך העצמי שלנו.

אבל כשאנחנו לא נקיים - אנו מרגישים חור מימוש עצמי.  לא חוסר ערך, אלא חוסר מימוש

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 3 שבועות #128432

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 2617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3379

באופן כללי נפילה גורמת לאדם להרגיש, דפוק. דווקא אצל מכורים שבאמת משקיעים בדרך, אני רואה הרבה פעמים שגם אם הן נופלים זה לא כל כך שובר אותם. זה קצת מפתיע, אבל, יצא לראות את זה כמה פעמים, אצל כאלה שממשיכים גם בזמן נפילות.

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 3 שבועות #128433

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 2617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3379

חוץ מזה, שלפי עומק התכנית, דווקא צריך להיות הרבה יותר שחרור פנימי בתחושה לגבי נפילות. לא מזמן קראתי בספר של NA שלחיות בלי להשתמש זה לא מצב טבעי עבורנו כמכורים. הטבע שלנו הוא להשתמש ואנחנו לא אשמים במחלה הזו, אנחנו כן אחראים להחלמה.

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 2 שבועות #128900

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 582

צעד ראשון- הסטוריה(השלמה), הזיכרון חוזר:

לאחרונה כששיתפתי ספונסי שלי בקורות ההתמכרות שלי פתאום נזכרתי בדברים שבלל שכחתי ולא חושב שאיי פעם שיתפתי.

זכרתי וחשבתי שפחות או יותר ההתמכרות שלי התחילה בחשיפה אקראית לסרטון פרנ'.
יש 2 הנחות בנושא ולא ברור וידוע מי נכונה ועבור מי-
1 ההתמכרות היא דבר שאותו אדם נולדת איתה- תכונה מולדת ולכן ניתן לראות סימנים שלה עוד בגיל מאוד צעיר.
2 ההתמכרות היא דבר שנבנה אחרי שאדם נחשף והתחיל לפעול על ההתנהגות מספר פעמים עד שהפך למכור.
אני לא בא לתת תשובה, אבל תמיד חשבתי שבהתאם לכך המקרה שלי הוא 2 אבל פתאום שאני נזכר בעוד פרטים זה מעלה קצת ספק (לא שזה משהו קריטי להחלמה, סתם..)

נזכרתי שבגיל צעיר מאוד אולי עוד לפני האינטרנט אצלנו הייתי נדלק מקטעים מסויימים בעיתון, היו פירסומים מיניים שהיו מופיעים בסופו- מה שהיום אני חושב כבר לא חוקי, זוכר שהייתי מחפש אותם ולפעמים חותך ושומר מהם..

היו עיתוני "נשים" שבכלל גם היו אחד הדברים המדליקים עבורי שכמובן שמרתי בסוד.

זוכר שאפילו פעם עברתי בסימטא מסויימת מלוכלכת ומצאתי על הרצפה עיתון זרוק מלוכלך בו היו כמה תמונות כאלו מיניום וישר נידלקית חתחתי מהם ושמתי בכיס והבאתי לחדר..

כשההורים לא היו בבית הייתי עוקב על טלנובלות מסויימות שהופיעו בערוצי היסוד שהיו אצל ההורים בטלויזיה בחדר- מן הסתם שסיפור הטלנובלה המשעם לא עניין אותי אלא רק לחכות לרגע בו יהיה איזה ביטוי של תאווה בין שחקנים או איזו שחקנית..

זוכר גם שגרה שכנה מולנו, לא אפרט, אבל פעם ממש נדלקתי מהרעיון והייתי מציץ אחריה ואפילו שכנעתי את ההורים לקנות לי משקפת כביכול לאיזה משחק שרציתי לבנות, בסוף הייתה לי משקפת צעצוע מעפנה שלא טובה לכלום חח

עוד שהאינטרנט היה בחיתוליו והיה מן קו איטי כזה שכל פעם שרוצים להתחבר היה צריך לחייג והיו לוקים כמה רגעים, גיליתי אתר תמונות של דוגמניות שלאט לאט למדתי אותו לפי שמות ונושאים וכבר הכרתי מי מעניין ומי פחות לפי בגדים ונתונים וכו'....


הזיכרונות האלו שלפתע הגיחו מחזקים נקודה מאוד חשובה שחשוב לא להתעלם ממנה, זה לא האינטרנט, הפונר' או משהו אחר, זאת המחלה שלי.
וכפי שמתואר, גם אם כביכול לא תהיה לי גישה לזה דרך מכשיר חכם או דבר אחר, בתור מכור אני אחפש את זה ואמצא בכל מקום אפילו בפחי הזבל..
לכן אישית, אם לא אמצא פיתרון למקור הבעייה- לראש שלי, פיתרונות חיצוניים לבד לא יעזרו (כמו סינונים ודומיהם) ולכן חשוב לי להשקיע בהחלמה.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 2 שבועות #128909

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 582
צעד ראשון- הסטוריה(המשך):

עוד משהו קטן שנזכרתי בו היום בעקבות זה שנרשמתי למסלול הכשרה אינטנסיבי, שרציתי לשתף.

נזכרתי בתקופה שלי באוניברסיטה, הלימודים היו קשים והתאווה עדיין תמיד הייתה מוצאת זמן לתקוף.
הייתי ממשיך להעמיס לימודים ולקחת יותר קורסים למרות שזה היה מאוד קשה, חברים היו שואלים אותי למה אתה כל כך מעמיס? והייתי עונה שזה דווקא טוב לי, שככל שאני יותר מעמיס ככה אני לומד.

והאמת שזה היה בכלל בגלל התאווה.
ידעתי שככל שיהיה לי יותר זמן פנוי התאווה יותר תיכנס ותהרוס גם על חשבון הלימודים, אז ניסיתי להעמיס על עצמי כמה שיותר שלא ישאר לזה זמן ואפשרות.
מה שזה בעצם יצר זה סוג של התעללות קשה בעצמי, הכנסה ליותר לחץ, משימות בלתי אפשריות שעם כל זה כמובן התאווה בכלל לא הרפתה והצליחה למצוא את הרגעים להיכנס ולהרוס הכל. ככה גם הנזק היה יותר גדול הכישלון, תחושות האשמה והגלגל חוזר..

מקווה ומתפלל שהיום שאני עובד על ההחלמה דרך התוכנית, הפעולות והחיבור הנכון והבריא לאלוקים הפעם זה יהיה שונה ואוכל לנתב את זה באמת למקום חיובי.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 2 שבועות #128911

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1305

כן המחלה כפי שאתה מתאר היא מ'ינקות' - גירסא דינקותא כל אחד מהמקום שלו, אני גם זוכר כאלה דברים כפי שאתה מתאר, אנחנו ממש על סירה אחת מקווה להגיע לאי הבודד והקסום - להיות בריא, אני חושב שעצם זה שאני אתכם החברה היקרים, אני כבר בדרך הטובה.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 2 שבועות #128913

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 53 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1857

מאוד מזדהה אחי עם הפוסט הראשון..

גם אצלי כך היה.. הרבה לפני האינטרנט.. מגיל צעיר מאוד כבר הייתה משיכה אינטנסיבית לבנות גילי ולמבוגרות יותר.. 
ואוננות עליהן שהתחילה בגיל צעיר מאוד.. איזור גיל 7 כמדומני..

המחלה הייתה קיימת בי מהיום הראשון ממש.. חיכתה לרגע להתפרץ.
עוד הרבה לפני שהייתה לי הבחנה בין טוב לרע או בין בריא למחלה..

אוהבים

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 8 חודשים, 1 שבוע #129391

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 582
חוסר אונים, מתעדכן.

מוצא את עצמי לאחרונה הרבה במצבים של חוסר אונים.
מול אובססיות, מבטים וסקרנות, פעולות של מציצנות ועניין בנשים שמופיעות בסביבתי.

ניסיון להילחם באותם אובססיות גם דרך פעולות תוכנית רק חיזקו את הקושי כל עוד ניסיתי לעשות את זה בצורה של החזקת שריר וניסיון לקחת שליטה.

בחורה שבאה להתאמן ממול הבית שלי גרמה לי לכניסה לאובססיה קשה וניסיון לצאת מזה הרגיש כמו מלחמה בבוץ טובעני.
גם בפגישת לימודים שהייתה לי היום לא הצלחתי לעצור את הסרנות מלראות את הוידאו והתמונות של הנשים שהשתתפו בזה.
גם לא העובדה שהם לא בדיוק מושאי תאווה, ילדות או נשואות לא עצרה את האובססיה מלהשתולל.
אז גם היום חוויתי יום עם כמה רגעים לא נעימים של מלחמות שהרגישו שנכפות עלי (אשתדל לספר יותר ביומן המסע).

אני לא שולט על האובססיה שמגיעה ומקבל את זה כעוד תזכורת מאלוקים על חוסר האונים והשליטה שלי מול ההתנהגות הלא שפויה שהיא חלק ממני.

מתפלל לזכור ולראות את כל אותם נשים כיצירות של אלוקים, בנות אדם שאני מברך בכל טוב והצלחה ולא לראות אותם כבובות תאווה, מתפלל למסור את השליטה לאלוקים שיעזור לי ללכת בדרך שלו ולמצוא ריגוש ומילוי דרכו בדרך שפויה נכונה וטובה.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 3 חודשים, 2 שבועות #133982

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 582

צעד ראשון מתעדכן, תזכורת קטנה

עבר פרק זמן מסויים מהמקרה, אבל יחסית עדכני וטוב להיזכר.

תקופה טובה במפוקחות מול צריכה וגירויים של תאווה עם פרק זמן מבורך של נקיות שם.
סה"כ א.ת בשיא ולא מכוחי, עברתי ימים שהרגשתי שאני כבר לא שם. יצא אפילו שנתקלתי בכתבה שכללה לרגע וידאו מסויים של תוכן 'לא כל כך צנוע' ועדיין איכשהו צפיתי בזה בלי טיפת תאווה, ממש מה שנקרא ראיתי אותה כבת אדם. בדרך כלל משתדל לברוח ממקומות כאלו אבל שם ממש זה לא הדליק כלום ולא צרכתי או חיפשתי תאווה.

מספר ימים לאחר מכן דפדפתי בדף מדיה של בדיחות וכו'(יחסית נקי מתאווה) שהכיל תמונה מסויימת, שולית, ובתמונה פרט 'שולי' של חלק גוף של אישה שאולי רוב הצופים אפילו לא שמו לב אליו.
אבל באותו רגע המראה הקטן וה'שולי' הזה פשוט תקף אותי במלוא העוצמה, האלרגיה נדלקה בשיא של רצון והתרגשות לראות מזה עוד, ממש כאילו זה הדבר הכי טוב שאני יכול לייחל באותו רגע ושאני הכי רוצה בעולם לראות ממנו עוד. א.ת יצאתי מזה ולא לקחתי את המנה.

זה פשוט הזכיר לי ולימד אותי שאני עדיין רגיש מאוד, האלרגיה עדיין איתי ויש פה גם את גורם ההפתעה שלא ידוע מתי ואיפה יצוץ.
מנה קטנה כגדולה ויחד עם חוסר השליטה שלי בעניין אסור לי להקל ראש.

מתפלל לא לחפש מילוי וריגוש בחלקי גוף של נשים- זה מה שהם, חלקי גוף..
ומתפלל לייעל את הזמן שלי לפי רצונו ופחות בהסתובבויות חסרות מטרה.

תגובה: צעד ראשון (יומן) לפני 2 חודשים #135635

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 582

גם אחרי שנה נקיות (מאוננות)- מפתיע אבל עדיין חסר אונים:

היום, ואולי אם לדייק על השעה, מחר, אני סוגר בע"ה וממש לא מכוחי שנה(עיברית) של נקיות משז"ל.

כנראה שבתקופה האחרונה גם אם לא לגמרי במתכוון או במודע טיפטפתי לעצמי טיפות תאווה בהיתקלויות אקראיות או בסוג של פעולות חיפוש שאולי נבעו מתחושה שחוסר האונים נעלם.

גם כשלקחתי על עצמי מניעה גמורה (זמנית) מאתרים שמסוכנים לי שיחסית עומדת כדי להימנע מסיכונים מיותרים, לאחרונה עדיין שמתי לב שבחוסר שפיות אני צופה בסרט שבדרך כלל לא מתפרש אצלי כתאווה אבל חוזר שוב ושוב על סצנות מסויימות אולי לתפוס שם משהו או מחפש לשאוב עוד מבט ממישהי שעוברת ברחוב.

שבוע שעבר הרגשתי חזק את תחושת חוסר האונים, כל רגע הרגשתי שאני על סף שימוש אע"פ שאני לא מזין את התאווה (לפחות לא במדיה אבל אולי כן בפנטזיות שמשתחלות לראש ולא נעצרות) והאובססיה ממש עשתה בי שמות.

כשחבר אמר שאצלו האובססיות יורדות עם הזמן הסכמתי.
גם אצלי הטירוף לא קיים תמיד ותדיר כמו בימים הראשונים כשהראש בשימוש, אבל עדיין יש גלים.
יותר שטוחים, פחות גועשים, אבל יש גלים של אובססיות שלא נעלמו לגמרי ועשויים להגיח מידי פעם, לסחוף ולהזכיר שאני עדיין חסר אונים, ממש כמו ביום הראשון.

אולי זה מפתיע, אולי מאכזב, אבל מסתבר שההחלמה והשקט מול האובססיות וחוסר האונים הם לא פקטור של מספר ימים וותק בהחלמה - מצב המפוקחות לא תלוי במונה הזמן אלא במה עשיתי עם הזמן ובמיוחד מה עשיתי לאחרונה במקום של החיבור לאלוקים ופעולות משמעויתיות, כך אמר הספונסר.

אז אני בנתיים חזרתי לבסיס, לפעולות הבסיסיות שהייתי עושה בתחילת הדרך ושאת חלקם התחלתי לזנוח או לזלזל.
פעולות פשוטות- כתיבת א.ת, להתקשר בעצמי לחברים, קריאה בספרות וכו', מזכיר לי שאני עדיין חסר אונים וצריך אותם.

א.ת המצב משתפר פלאים ויכול להיות בע"ה שיצא לי גם לכתוב איזה סיכום או תיאור מצב של סיום שנה בנקיות משז"ל, עדיין הדרך לפנינו אבל גם לדברים כאלו יכול להיות שיש מקום.

פסח שני שמח (ואפילו יותר השנה)

זמן ליצירת דף: 0.95 שניות

Are you sure?

כן