אני חייב לשתף אותכם
שלחתי הודעה בנושא אחר וצורצור שלח לי הודעה בפרטי שאני יכול להיות חבר שלו גם אבי גולן שלח עכשיו ונבהלתי קצת, למה?
אז שמתי לב שמצד אחד אני אומר לעצמי זהו קפצתי למים הלכתי לקבוצה חיה אפילו דברתי שם ואני רוצה להתקדם מכאן ואילך
מצד שני פתאום ראיתי ש...הופה אני מפחד שיתקשרו אלי אני מפחד להתקדם כי אני רוצה את זה עדיין אבל שיהיה בקטנה אני רוצה את השימוש עוד פעם אחת לפחות, או מדי פעם לטעום מזה,
כאילו זה חמצן שלי ואני לא רוצה להתנתק מזה לגמרי.
​מוכר לכם?
דרך אגב זה קורה כשהתאווה בוערת.. אחרי הפורקן חוזרים מיד לחשוב נו איך מתקדמים, מה יהיה?
תודה לכם חברים אוהב אותכם
תענו לי בבקשה כל מי שיכול, אני לא יהיה כאן בשעות הקרובות אבל אני מחכה מחכה לכם.

אוהבים!

נראה לי שאין מכור אחד שלא חולם "לשתות כמו ג'נטלמן". הבעיה שאנחנו אלרגים. איבדנו את זה ולא מסוגלים.

אני יכול לספר רק על עצמי, לפני שבועיים התחלתי בדיקה קטנה של תאווה במחשב, ומיום ליום המעידות נהיו חמורות יותר עד לסף נפילה. ולא הבנתי למה ההתמודדות שלי נהיית כ"כ קשה? למה פתאום אני שוב מתחיל לפנטז על כל אישה ברחוב? 
כמובן התשובה היא: כי הפעלתי את האלרגיה, ואלו התסמינים שלה. הזוי, ידעתי בשכל את הרעיון, אבל בחוויה חשבתי שהבעיה במעידה היא רק המעידה עצמה, ולא לקחתי בחשבון את התהליך שהיא מפעילה.

מתי נפל לי האסימון?
כשהתקשרתי גמור לספונסר לשאול מה אני לעזאזל עושה עכשיו. ובשיחה קצרה הוא שם לי את זה על השולחן ואמר: למה שלא תיקח את ברצינות כאופציה? אם אתה באמת רוצה להשתמש - למה שלא תעשה את זה?

וחשבתי כמה שניות, והתשובה היתה: אני רוצה כעת בכל מאודי להשתמש, אבל לא רוצה את תופעות הלוואי. בקיצור, רוצה לשתות כמו ג'נטלמן.

הבעיה שאין אצלנו אופציה כזאת. "עם שנמשל ככוכבים וכעפר" - אם אני לא לגמרי דבוק למעלה, מחובר, אני למטה למטה, בקרקעית (לא יאומן כמה מהר חזרתי למילות החיפוש ואופני החיפוש הוותיקים...).

בקיצור, אין מה לעשות... באסירות תודה אני מוכרח להיות מחובר לחיים ולנותן החיים, בכניעה אבסולטית מתוקה (וכואבת...). אסירות תודה שאין לי ברירה, שאני פשוט לא יכול קצת.

אוהב אותך

כל כך מזדהה (עדיין!) עם ההרגשה הזו שאומרת מה, אני לא יכול להנות קצת בלי שזה יהיה אסון?!
​תודה שאתה מזכיר לי שאלות מתחילת הדרך...

אני רוצה להתייחס לשאלה שלך בשני רבדים: הרובד הרגיל של אנשים לא מכורים. בן אדם שרוצה להנות מהחיים: לאכול טיפה ממתקים לשתות קצת אלכוהול באירועים ואפילו לקחת סמים לעיתים נדירות לכיף וגם קצת מהתאווה שלנו. לא הרבה. בקטע טוב. בלי להתמכר. זו בקשה לגיטימית? 
למה אנחנו סלחנים קצת ממתקים וקצת אלכוהול אבל לא לסמים (יש אנשים שכן סלחנים לסמים באקראי...)?
זו שאלה למחשבה שהתשובה אליה היא אישית בגלל שבאמת יש אנשים שיותר סלחנים לאלכוהול ויש אנשים שפחות סלחנים לממתקים. ואז נשאלת השאלה: האם האנושות צריכה להיות סלחנית למין? גם פה התשובה היא אישית. הנצרות לא כל כך סלחנית למין. אני מניח שיש זרמים בעולם שיגידו שמין נועד רק לצורך פריה ורביה, ואני מניח שככה זה אצל בעלי חיים. היהדות אומרת שמין הוא טוב גם בכל הזדמנות שהוא מחבר בצורה טובה בין בעל לאישתו ומרבה ביניהם אהבה והחילונות אומרת שהעולם נועד בשביל
להנות, אז כל מין שבא לאדם בבריאות ולא פוגע בו (ובאחרים ולא פוגע בחברה מתוקנת), הוא בסדר, ואז אולי (אולי, כי לא בטוח שחברה טובה יכולה להתנהל ככה) יש מקום גם לחנויות מין.
אני חושב שקודם צריך לענות על השאלה הזו ולומר לעצמך שאולי באמת אתה כן מרשה לעצמך משהו מהנאות המין (בהנחה שאתה מתגבר על ההתמכרות, שלזה אגיע ברובד השני). אני לא רוצה להחטיא אף אחד ולגרום לאנשים להתיר לעצמם שימושים שאסורים מהתורה. בעיני גם מי שלא מאמין אסור לו לעבור על חוקי התורה, אז אני מקוה שה' לא יעניש אותי על זה שאני אולי נותן לאנשים לגיטימציה לחטוא לפי מינון מוגדר
כאן אנחנו מגיעים לרובד של המכור. המכור לא יכול להנות מ"הקצת" שהאחרים יכולים להתפנק עליו. על כל שטות הוא מתדרדר. נראה לי שמוסכם על הרוב המוחלט של החברים כאן שאין כזה דבר לראות פורנו רק דקה או שניה. הדבר היחיד ששמעתי כאן בפורום הוא חבר שאמר שהוא מפריד בין ההתמכרות לבין הזמן שהוא נמצא עם אישתו. לי זה לא עבד אבל יש לי סיבות אישיות טובות לכך, לכן אני מאמין לו. קראתי לא מעט סיפורי החלמה שנגמרו ב"והם חיו באושר עד עצם היום הזה". אז אם אתה שואל אותי, אני חושב שלא תצטרך להגמל מהתאוה.
דבר אחרון אני רוצה להתיחס למה שלא אמרת "כל חיי אני אחיה בסבל?! אי אפשר קצת הנאה?!". כשהצטרפתי לפורום לפני חודש הייתי די נקי לפי ההגדרה היבשה, אבל סבלתי מזה שאני ממש רוצה ליפול. הייתי מדמיין ומקוה שפתאום התאוה תקפוץ לי בסמרטפון או תדפוק לי בדלת או תתפוס אותי בכחוב באופן שאני לא אוכל לעמוד בפניה. היום אני לא שם. אני לא מרגיש שאני סובל מזה שאני מותר על תאוה. אז תאמין לי, מנסיון, יש תקוה לחיים שמחים גם בלי התאוה. עם עבודה נכונה (ואני לא אומר מה העבודה הנכונה, כי מה שעבד לי לא חייב לעבוד לך) תגיע למקום שכבר לא יחסר לך החמצן של התאוה.
אז תודה שהעלת את זה. מקוה שהצלחת לקרוא את כל מה שכתבתי, ושלא חפרתי ולא הזקתי.
ואתה יודע?
אם אתה פה כנראה אתה רוצה להשתנות. ואתה תצליח, ואנחנו נעזור אחד לשני. אני מאמין בך!

לפני שמטפסים על האורסט, צריך לעשות טיפוסים לפי סרגל מאמץ..

לפעמים ליפני שאנחנו יוצאים לדרך החלמה למכור, 
אנחנו צריכים לצאת למסע... לראות האם אנחנו מכורים, האם אנחנו צריכים החלמה או אולי רק ריסון, 

אני מאמין שה' ית' מגלגל אותנו בהכל, גם כשאנחנו בזבל... וגם את אורך הסרגל הוא קובע,
יש כאלה עם סרגל מאמץ ארוך ועד שהם מגיעים לטיפוס האמיתי לוקח זמן רב,
וגם זה כי ה' ית' החליט.

בהצלחה

תודה רבה מעומק לב לכל החברים שהגיבו
בס"ד-ובהשתדלותינו וצורצור הסברתם את זה משהו כל מילה פנינה
ועוד באריכות... עם הסברים ופירוטים, תודה!
מה שיוצא ממכם זה שאין ברירה וחייבים לחתוך, פשוט להגיע להחלטה זהו אני רוצה לגמור לגמרי 100% מכל הזבל הזה למרות ההנאות הרגעיות (ו"החזקות מאד" אני חייב להוסיף) שזה נותן לי.
אוהב אותכם

לא הבנתי מה אתה מתכוון
אני בכל אופן לא מסתפק בכלל אם אני מכור או לא.
100% מכור

אני רוצה להדגיש שאני לא אמרתי שאתה חייב לחתוך (אני כן מאמין שזה הפתרון).
אני חושב שאף לא יכול להגיד לך מה לעשות. אני פשוט אומר לך להתבונן ולחשוב איך תראה החלמה שיש בה קצת סלחנות. אני אפילו מאמין שכמו שאמר בפורום אחד החברים שלא מפריע לו להיות עם אישתו ועבורו זה מקבל הפרדה מוחלטת מההחלמה, ככה בטח היו אנשים בהיסטוריה שגם הצליחו להגדיר לעצמם שהם מאוננים רק פעם בשבועיים. אני פשוט לא חושב שכל אחד יכול להצליח בזה. אם אתה רוצה לנסות את זה ולספר לנו אחרי זה אם הצלחת, בכיף. אם אתה חושב שלא יהיה לך טוב ללכת על הגבול הדק ושאתה חייב לחתוך - החלטה שלך.

זה נקרא ריכוז עצמי,
אני אוהבים לחיות לבד,
בכל אופן, זמין תמיד בשבילך .

אני דווקא כן יכול להשתמש פעם ב...
רק הבאסה שלי זה שפעם ב... זה כל כמה שעות לאונן + לרדוף אחרי נשים ברחוב במשך כמה שעות רצופות + לצפות בתכנים מיניים במשך כמה שעות כל יום.

רק להיום אני בוחר לוותר על זה לגמרי, רק כדי שאוכל להתחיל לחיות.

בהצלחה אחי.