''ימי ההתחלה בתוכנית''

דפוסי הפעולה שלי לפני AA היו כדלהלן: אני הייתי המרכז של הנרטיב הדרמטי של חיי.
הכל אבל ממש הכל, הסתובב סביבי.

שיחקתי את תפקיד של ה'גיבור' וגם של ה'קורבן' ההוא שלא מובן לאחרים, זה שכולם עושים לו בדווקא, ביחד.
ואכן נפגעתי הרבה ע''י העולם האכזר.
למעשה, העולם אכן היה לפעמים מקום באמת לא כ''כ נחמד לחיות בו, אבל מעל הסבל בפועל, בניתי עולם של דמיון ופנטזיה של עלילה ומוזיקה.

הייתי הכי נינוח כשהרגשתי אבוד בתוך הנרטיב הדרמטי שלי, וכשהייתי בסיטואציה בה לא יכולתי להוות את מרכז ה'צומי', הגבתי בצורה פראית: דמעות, התפרצויות היסטריות, דרישת תשומת לב, רצון להתאבד, פציעה עצמית, הצבת עצמי במצבים מסוכנים, פגיעה פיזית בחפצים סביבי, האשמות גלויות או חשאיות, עצבות קודרנית, הקאה ריגשית, שיחה אינסופית סביב הנרטיב הדרמטי תוך כדי התנגדות מוחלטת לכל הצעה להסתכלות אחרת ושונה על הדברים.

הייתי מומחה בלגייס אנשים לנרטיב שלי, תחילה כגיבורים וכאנשים טובים שהם ורק הם מבינים אותי ויעזרו לי, ובסוף כמושחתים ורשעים מכיוון שאף אחד מהם לא יכל להציל אותי בצורה בה אני ראיתי לנכון.
וכל מי שניסה לפרק את עולם הפנטזיה שלי הפך אוטומטית לאויב, להמחשה חיה בפני הבן אדם הבא בתור שניסה בכנות לעזור לי : אתה רואה, גם ההוא א. שהיה חבר שלי, גם הוא בגד בי וכו'. (הוא לא ידע שהוא הולך להיות הבא בתור ''שיבגוד'' ואאשים אותו אצל אחרים וחוזר חלילה).


הנה דוגמא של איך ולמה זה התחיל להשתנות:  בשבועות ובחודשים הראשונים שלי בAA, היו לי התקפי פאניקה וחרדה והייתי בורח החוצה מהפגישות החיות.
 במשך תקופה, חברים יצאו אחרי לראות אם אני בסדר, ושאני לא הולך להזיק לעצמי וכו', לבסוף הם התייאשו והשאירו אותי שם לבד.
 אחרי כמה פעמים, ברגע שהבנתי שזה כבר לא הולך לעבוד, ולאף אחד כבר לא איכפת, התקפות הפאניקה הללו שנראו בעבר כלא רצוניות, הפסיקו לחלוטין !

 כך סייעה לי AA בסיוע אמיתי ומחלים :  
העזרה הייתה כשאנשים סביבי סירבו לפנק אותי ולתת צומי להתנהגות ההרסנית שלי.
--
בשביל להתחיל להיות ספונסי טוב, נדרשו הדברים הבאים:
1- נצרכתי לנכונות לקבל את נקודת מבטו של הספונסר על מצבי ללא התנגדות.
2- נדרשתי לנכונות לעשות את הפעולות שהספונסר הציע לי, ללא התנגדות.
--
בעיה אחרת שהייתה לי בימי ההחלמה הראשונים הייתה, עירבוב של מידע, ובלאגן של גישות שונות.
הייתי במצב לא בריא לחלוטין, מצב ריגשי חולני במלא מובן המילה, וזאת תוכ''ד שאני פיזית מפוכח.
 ואז, הרבה מאוד חברים בעלי כוונות טובות, הציעו לי ללכת לפסיכולוג. נשמעתי להצעתם, ובתוך כמה מפגשים, התחלתי להתעסק בהתמדה באירועים העצובים של ילדותי, הייתי משוכנע שאינני יכול  להתחיל לחוות את החיים בצורה חיובית עד שהאירועים מהעבר יעברו טיפול עמוק.
מתוך אמונה שאופני מחשבתי ולימוד התנהגותי מהעבר הינם כה חשובים, עד כדי כך שאיני יכול להחלים ולהבריא ולהיות שמח, עד שאבין אותם ואת מה שעמד מאחורי הכדור המסובך, המתוסבך, והמלא קשרים של כאב ומצוקה אותם חוויתי.

אבל לא ידעתי, אם. מתי. ואיך אוכל בעצם לחוות שיחרור מהם, ואיך הטיפול הפסיכולוגי בעצם אמור לעזור לי בזה. עד מהרה קלטתי שאני מסובך כ''כ עמוק שכנראה לעולם אשאר כך שבור ומרוסק ולעולם אשאר בלתי מרוצה ושמח, וכך נהייתי יותר בכעס ותיסכול על תקופת הילדות שלי ועל הדמויות ששימשו אז כסמכויות בעולמי הקטן.

 ואם זה לא מספיק גרוע, הרעיונות אותם קיבלתי אצל הפסיכולוג סתרו בצורה ישירה את כל הדרך אותה קיבלתי בAA, לגבי איך לחיות בשמחה, בנחמה, בצורה יעילה, בטוב לב, להתמקד בכאן ועכשיו. 
אתה לא יכול לחיות ב'היום' ולדבר על העבר שלך באותה נשימה.

צעדי AA אכן מסתכלים על העבר, אבל רק בקצרה ובדרך מבוקרת, כדי לבחון היכן הם השגיאות המוסריים שלי ולתת לי את הבסיס לסלוח לאחרים על עוולותיהם כלפי.
זה שונה לגמרי מהטיפול בו הייתי 'אני' הנושא, בו המטפל שלי מיקד אותי על המחשבות שלי ביחס לרגשותיי כחלק עיקרי בתהליך ההחלמה בלי איזשהוא מרחק קריטי הנדרש ביני לבין האמונות, הגישות, או העמדות שלי.

כשהפסקתי ללכת לפסיכולוג והתחלתי ליישם את הגישה של התוכנית של ללמוד לחיות בעליצות, יעילות ואדיבות, להתמקד בהיום, התקווה חזרה, והתחלתי להחלים.

במשך 12 השנים לאחמ''כ, ניסיתי כמה פעמים לחזור לטיפול פסיכולוגי להתמקד בעזרה למשקעי הילדות, אבל הנסיון שלי בכל פעם היה כך: אע''פ שהטיפול נתן לי קצת הקלה ריגשית זמנית, היא לא תרמה לשום שינוי בתפיסה שלי את עברי ואת עצמי, בקיצור, זה לא נתן לי החלמה.

הכלים של התוכנית שפתרו לי באמת את הבעיות היו כדלהלן:

1- להבין שאחרים הינם חולים.
2- להבין שכל אחד קיבל גם קלפים טובים וגם קלפים פחות טובים.
3- להכיר שמה שהיה בעבר הוא פשוטו כמשמעו כבר לא שם.הוא היה.
4- להכיר בשווי האינסופי שלי כאדם, וזה נכון גם כלפי סובבי.
5- להבין שלהסיק מסקנה לגבי 'מי אני' ממה שקרה לי, הינה מזוייף.
6- לצמצם את כל מערכת ה'שווי' (ערך עצמי ושל אחרים) שביסוד הפרשנות שלי לגבי יחסי עם העולם סביבי.
7- לסלוח.
8- לעשות כפרות.
9- לשמור על מחשבותי מדריסת רגל שלילית.
10- להיות פעיל בחיפוש ופיתוח מערכת יחסים עם אלוהים.
11- לחפש לבטא את מערכת היחסים הזו, בעבודה עבור אלוהים ע''י שירות לאחרים.
12- להישאר בהווה.
---

מפתח עקרוני בתוכנית הינו 'לוותר על המחשבות הישנות'. הספר הגדול מציע שאנו חייבים להיות מוכנים לוותר על דיעותינו הישנות, והתוצאות תהיינה אפסיות עד שנוותר לחלוטין. למדתי להיזהר גם מדיעות חדשות-ישנות. 

כשהייתי חדש בAA הלכתי למדי הרבה סוגים שונים של מפגשים ושוחחתי לעומק עם מדי הרבה אנשים. 
התוצאה הייתה סלט של מערכת רעיונות ואמונות מחוסרי עקביות וסדר, והנסיונות שלי לסדר ולהבין את שלל הרעיונות הללו, רק בילבלו אותי בפותחם כמה ערוצי הבנה בלבבי, ופגעו במאמצי הנקיון והמפוכחות שלי, בבולמם את כל קווי ההגנה אותם ניסיתי ללמוד וליישם בתוכנית, במקום להיצמד לקו ברור, היות ולא הייתי מחוייב לגמרי להתמסר לאיזושהיא גישה.

ברגע שאימצתי גישה מיוחדת לAA, והחלטתי להתעלם מהשאר, המשימה הייתה פשוטה יותר, מוחי היה ברור יותר והתחלתי להתקדם מאוד במהירות.

מה שזה אמר לי שבשביל לעשות התקדמות משמעותית הייתי צריך לעמוד בכל האתגרים והרעיונות שהספונסר שלי אמר לי, ללא כל התנגדות ממני.
הרעיונות אותם אני הצגתי, היו רעיונות ישנים מלפני AA, אבל גם דעות חדשות מאנשים אחרים בAA, או ממקורות אחרים (כמו: דת, רוחניות, עזרה עצמית, פסיכולוגיה, וכו'), דברים שלא עלו בקנה אחד עם מה שהספונסר שלי הציע.

בתחילה, למשך תקופת זמן, עד שקלטתי, הייתי מנסה לאתגר את רעיונות הספונסר שלי נגד אותם הרעיונות ומנסה למצא מי צודק.
למרבה מזלי, למדתי מהר להקשיב למה שהוא אמר וזה היה 'הצעת עיסקת חבילה'. יכולתי לקחת את ההצעה או להשאיר אותה, אבל הוא לא חשב לרגע להצדיק בפני את העיסקה (כלומר להסביר לי למה הוא צודק או לא..). הוא בפשטות הציע לי מה שהראו לו ומה שעבד עבורו.

דבר נוסף: זה היה לא לעניין בשבילי לנסות ליישם הנחיות רוחניות או תיאוריות פסיכולוגיות אחרות, תוך כדי שאני מנסה ללמוד ולאמץ את התוכנית, בגלל שזה לא אפשרי לייצר מקום חדש בקנקן בשיחרור הרעיונות הישנים, אם תוכ''ד אני מכניס רעיונות רעים אחרים או עכ''פ דברים שאינם תואמים להנחיותיו של הספונסר שלי.

לסיכום: נצרכתי להרפות מרעיונות ישנים או רעים, ולהיזהר מרעיונות חדשים רעים או שאינם תואמים. נצרכתי לאמץ את תוכנית הפעולה שקיבלתי מהספונסר בלב שלם, ולאמץ גישה פשוטה מאוד לחיים:
-להמשיך עם מה שעומד לפני.
-לבטוח באלוקים.
-להתעלם מהתפיסות,האמונות, או החשיבה שלי.

(T.M.  AA)

ספציפי.

כשהייתי די בהתחלה, מצאתי את תוכנית AA מעצבנת, בגלל ששמעתי המון קלישאות על שתיה והחלמה אבל לא קיבלתי מספיק הדרכה ספציפית ומדוייקת על: 
-מהו 'אלכוהוליזם', 
-למה אני מרגיש באופן כללי כה רע,
-מה אני בדיוק צריך לשנות בגישה ובמעשים שלי, 
-ומה אני בדיוק צריך לעשות כדי להגיע מא' לב'.

כשהגעתי ל-8 שנות מפוכחות בערך, עזבתי את AA לתקופה בגלל שעמדתי מול חומה של ייאוש בכשלוני להשגת האושר והסיפוק מחיי,
וזה תוכ''ד ציטוט הקלישאות המקובלות שציטטו כל הזמן בAA לגבי לא לקחת דברים ברצינות,
או לעשות דבר אחד בכל פעם (take one thing a time), או רק להאמין.
די נמאס לי מזה. זה לא עזר לי יותר!

בינתיים לא שתיתי, ואז חזרתי לתוכנית ומצאתי בהדרגה את הפיתרונות אותם חיפשתי.

הלכתי לפגישה אתמול שהייתה מאוד מהנה, עם אנשים נפלאים שבבהירות היה להם יחסים קרובים עם אלוהים ונראו שלווים לחלוטין.
עם זאת, אם לא הייתי עובר התעוררות רוחנית בעצמי, היה לי קשה להתחבר אליהם, בגלל שהיה שם מאוד קצת הסברים ספציפיים לגבי:
 הבעיה, הפיתרון, איך להגיע מא' לב'.

אני תמיד משתדל לחלוק על 3 הנושאים הללו, לנסות לעזור לכל אחד שנמצא במצב בו אני הייתי.

מהי הבעיה?
גוף שמשתוקק ליותר אלכוהול כשהוא מתחיל לשתות.
מוח שחושב שאלכוהול הוא הפיתרון שלו למרות ההשלכות השליליות.
נשמה המחפשת גאולה וסיפוק במין, כסף, כוח, יוקרה, נוחות, ריגושים, מראה (שבעת האלים הכוזבים).

 מהו הפיתרון?

לא לשתות שוב לעולם.
להתחיל ליצור מערכת יחסים עם אלוהים, מתוך הכרה בעובדה ששבעת האלים הכוזבים שהוזכרו לעיל הינם רק קישוטים של הקיום וההוויה, לא החיים עצמם.
ובכך שהמהות האמיתית של החיים טמונה בלהיהפך לערוץ לחסדו של אלוהים כדי להיות לתועלת ועזרה לאנשים סביבי.

איך להגיע מא' לב' ?

לעשות את הצעדים.

ביתר פירוט:

להכיר באמת בצעד הראשון.
להפסיק לראות את עצמי כה מופרד ומובדל בצעד השני.
להכיר בכישלון החיים החומריים ובחיי האגו בצעד השלישי.
להבין שאני כשלתי בנסיוני להשיג משהוא מהחיים, ולסלוח לכולם על הכל  על בסיס ההבנה שהציות שלהם לרצוני לא היה נותן לי אושר בכל מקרה בצעד הרביעי.
להיפטר מתחושת הנפרדות בצעד החמישי.
להודות בכישלון אוניברסלי בצעד השישי.
 לבצע בענווה את הפיתרון בצעד השביעי.
לראות את עצמי מהצד של האדם האחר בסקירה של צעד שמונה.
לבנות גשרים בצעד התשיעי.
לשמור על מחשבותיי בצעד העשירי.
לברא דרך חיים רוחנית בצעד אחד עשרה.
להוריד את השמים הרוחניים למטה לארץ, ע''י ספינסור ושירות בצעד שנים עשרה.


(T.M.  AA)

מציטוט לציטוט אני יותר מתחבר ומתלהב, והאחרונים עלו על כולנה, נראה לי שזה יכול אולי לבוא במקום הקריאה היומית שעוד לא קראתי...
בעצם, נראה לי שאני כן ילך לקרוא, ניצמד למה שעבד בשבילי...

לא יצא לדרוך כאן מספיק לאחרונה..


-----

'יחס מסוים כלפי כוח זה'

'' הם מכריזים בהחלטיות, שמאז שהגיעו להאמין בכוח גדול מהם עצמם, ולנקוט בעמדה מסויימת כלפי כוח זה, ולעשות כמה דברים פשוטים, חל שינוי מהותי באורח חייהם ובדרך חשיבתם''.(הספר הגדול 45:4)



מה היא הגישה הזו??


אני הוא המשרת של הכוח הזה. 
אני לא אחראי על העולם.
אני לכן לא צריך לשמור על כל מה שקורה בעולם או בחייהם של סובבי, כמו לאסוף מידע, להעריך ( אם יהא כך..אז..), לתת ביקורת, לגנות, או להדריך אחרים.
כמשרת של כוח זה, יש לי עבודה לעשות.
עם זאת רוב העבודה כרוכה דווקא בלפטר את ההתחייבויות המיידיות שלי, בתוך AA, במשפחה, בעבודה ובחיים החברתיים שלי.

ישנה נקודה מסויימת שכוללת נתינת מבט מעמיק ונרחב יותר על הקהילה והחברה,
אבל לא בתפקיד של השופט-חבר המושבעים -התליין,
רק בגישה שתוארה לעיל, כמשרת.
כך עבודתי היא לשאול את אלוהים ביחס לקהילה ולחברה:
1- האם יש משהוא שצריך לעשות, אם כן מהו?
2- מה מוטל עלי כדי ליישם את מטרתי בתפקיד זה?


מכיוון שמה שקורה בקהילה ובחברה באופן רחב יותר, יכול להיות קטלני עבור אלכוהוליסט בעל אשליות ושאיפות של כבוד ומגלומניה,
אם אני מתעסק בתפקיד בעל עניין רחב יותר בעולם סביבי אני צריך להישאר מנותק מהנושא, ולהיות קרוב לאלוהים ולמטרה הספציפית והמדוייקת שלי, במקום לשוט בים של מידע, ולהתעסק עם כל הסביבה,
מאחר וביום שארגיש לא טוב אני יכול להגיב שם כמו חתיכת נתרן המושלכת למים.


(Tim. M. AA)

אין לי מושג מה קורה עם נתרן שעף למים..
אולי איזשהוא כימיקאי יסביר ?

''משעברה עלינו התעוררות רוחנית..ולנהוג ע''פ עקרונות אלו בכל תחומי חיינו''(צעד 12)



מהם העקרונות הללו??


הספר הגדול, עד הסוף ממש בעמוד 133, קובע לעתים קרובות עקרונות, והוראות כיצד ליישם אותם.

 לדוגמה, עמוד 96 בסופו, מדבר על אי-הסכמה ברוח של טינה או ביקורתיות, עמוד 80 מדבר על לא לבזבז זמן על משהוא שלא עובד במסגרת חסות וכו'.

 התוכן של הספר הגדול עד עמוד 133 הוא תוכנית AA, ושנים עשר הצעדים המפורטים בעמוד 52 מסכמים את התוכנית. 
העקרונות עצמם מפוזרים לכל אורך הדרך.


דרך טובה לקבוע אם משהו הוא עיקרון היא לשאול את עצמך אם הקו המסוים הזה, או ההוראה הזו מכילה רעיון שיכול להיות בשימוש כוללני באופן נרחב יותר בחייך.


(Tim. M. AA)

הוי אריאל כתב on 09 אוק' 2017 06:23:

נתרן היא מתכת לא יציבה, זאת אומרת שהיא רוצה למשוך לעצמה אלקטרונים להשלים ערכיות, את האלקטרנים היא תיקח מהCO2 (המים) המולקולת מים הזאת היא יציבה ( מה שהפך אותה למים זה המשיכה של האטומים וההשלמה ההדדית) 
הנתרן פשוט ימשוך לעצמו מהם את האלקטרון.... דבר שיפרק את הקשר המולקולרי של המים....

בקיצור, זה עושה פיצוץ 

היה ישר עם עצמך וראה את עצמך שלם ומושלם בצלמי ובדמותי .

לעולם אל תמעיט בערכך ואל תחשוב על עצמך מחשבות רעות .

עורר את חשיבתך והיה חיובי  ביותר כלפי עצמך.
אם טעית .למד לסלוח לעצמך ואז לנוע קדימה ומעלה .
אין לי שום צורך שתלקה את עצמך ושתתמלא רחמים עצמיים ודאגה לעצמך .
האם אינך מבין שכשאתה עושה כן, אתה סוגר את עצמך בפני ואיני יכול להשתמש בך ?

שמור על פתיחות ; למד מטעויותיך .

שכח את העצמי לחלוטין באהבתם ובשירותם של אחיך בני האדם.
משתתחיל לחשוב על אחרים .יישכח העצמי.

השירות הוא מרפא נפלא .הוא מפיח חיים ביציבות ובאיזון .
אם כן .מצא את מיטבך .מצא במה אתה טוב, וכשתדע הענק ממנו לאחרים בלב שלם .

הקפד לנוע קדימה ולעולם אל תיסוג לאחור....
בוקר טוב לשבוע מבורך .ליום ניפלא מלא בשפע של אהבה ונתינה שלווה ושמחה .מחשבות טובות ובונות.

(?)

תודה חבר יקר !!

לא חלמתי שאלמד יסודות כימיים כאן ב'שמור'..

ת'אמת שגם את הדברים האחרים לא העליתי בחלומותי הטובים ביותר שאקבל כאן,
המקסימום היה לקבל איזושהיא קבוצת תמיכה בנושאי קדושה...

אוהב

ש/מתי לב שליפני שנה שלחת לי את ההודעה הראשונה....
זאת שמציע עזרה,
תודה

''דיבור נעים, תמשיך להרצות,,, שיחה מאושרת,,,''
כך שר 'Bloody Mary' מדרום אמריקה...




הייתי רגיל לומר בעבר 'זוהי המחלה היחידה שאתה מבריא בה ע''י זה שאתה מדבר'.
דיבור הינו אכן בעל חשיבות, אבל זהו רק 'חלק' מהאמת, בשבילי.


לפעמים, חברי AA ''ותיקים'' טוענים שזמן החלוקה במפגשים יינתן לאנשים לשתף 'מה הולך אצלם (איך הם מרגישים)', כדי 'שלא יקחו את זה הביתה איתם וישתו בגלל זה'.

לפעמים ישנה דחייה גדולה ממסורת 5 ('לכל קבוצה ישנה רק מטרה עיקרית אחת, לשאת את המסר שלה לאלכוהוליסט שעודנו סובל'). 

כל הצעה לפיה חברי הקבוצה יתמקדו בשיתופם על נשיאת המסר - נסיונם וידיעותיהם על שנים עשר הצעדים להחלמה כמו שהם מובאים בספר אלכוהוליסטים אנונימיים (-הספר הגדול) נדחית בדרך כלל  בטענה  שאנשים צריכים להיות מסוגלים להביע את עצמם בחופשיות על מה שקורה איתם 'כעת' . וזהו זה.


הנסיון שלי:  דיבור על אלכוהוליזם לא עוזר יותר ממה שפלסטר עוזר לשילשול !
---
- 'ואם למישהוא יש בכל זאת רצון עז לחלוק' ?!

 אני אוהב להיזכר בזה, כשהייתי טרי בקבוצות. חדר גדוש באנשים שמסתכלים עלי ומחכים למוצא פי כשאני סוחט מהם כל בדל של תשומת לב בכישרון גובר והולך להתחבר אליהם ולשעשע אותם, פעמים עד דמעות- אני קורא לזה, המוגלה הריגשית האלכוהולית שלי.
את הצרות שהיו לי עם אנשים אחרים, את הטבע הרגשני שלי ואת חוסר השליטה על ההחלטות והמעשים שלי, את האומללות והדיכאון שאכלו אותי, את הדאגה והחרדה, ואת הערך העצמי הנמוך שלי ( -זה תיאור מודרני למה שהספר הגדול קורא לו ''חוסר תועלת'').
האם מישהוא שם לב לקטע האחרון בעמוד 46 (סה''ג) שמדבר על שינוי נקודת ההשקפה על מצבים כאילו?!


כל מה שעשיתי היה הקלת הסימפטום הריגשי של מחלת האלכוהוליזם בלי לגעת-לטפל בסיבות השורשיות.

הייתי מרגיש רגע של הקלה ושביעות רצון. ''אני שמח שיכולתי להוציא את זה כאן איתכם, אחרת הייתי הולך עם זה כך הביתה''.
בגלל שלא טיפלתי בגורמים, כל מה שעשיתי ברגע שעזבתי את הפגישה היה להתחיל לייצר יותר ויותר תסמינים דומים, לפעמים למחרת, לפעמים בדרך הביתה, לפעמים בפגישה עצמה, אחרי ששיתפתי!

שיתפתי,הרגשתי טוב יותר, והייתי משוכנע שלכן לא שתיתי בפעם הבאה.
אבל אני גם שיתפתי, הרגשתי טוב יותר, הלכתי לפאב, וכן השתכרתי!

אין שום קשר בין שיתוף של הכאב שלי לבין לשתות או לא לשתות: ''אם הוא משתכר, אל תאשים את עצמך. או שאלוהים הסיר את בעיית השתיה של בעלך או שהוא לא'' (99 ספה''ג)

האמונה שאני יכול למנוע את שתייתי, בשיתוף הרגשות שלי מראה על אמונה שיש לי שליטה על האלכוהול.
וזה דרך מצוינת לסחוט חדר גדוש באלכוהוליסטים להקשבה מליאה: 'אני אשתה אם לא תיתנו את ההזדמנות להגיד לכם איך אני מרגיש'.
---
- 'האם התסמינים צריכים טיפול' ?!

לגמרי כן.
תגיע למפגש מוקדם, תעזוב אותו מאוחר, הצטרף לחברים שהולכים אחרי המפגש לשיחה על כוס קפה, תיצמד בחוץ לחברים מAA, דבר, דבר, דבר, תוציא הכל החוצה, תשחרר לגמרי.
תחפש חברים בהחלמה- כאילו שבאמת בהחלמה, שעובדים את 12 הצעדים, שלא רק מגיעים למפגשים- ותוציא החוצה כל דבר שרק מוחבא בפנים.

זה לא נוגד את מה שאמרתי לפני כן: אם אתה מדמם אתה צריך עזרה ראשונה. זה שהטיפול בסימפטומים לא עוזר לבעיה זה לא אומר שלא צריך עזרה לסימפטום!
---
- 'למה לא לעשות את זה בפגישה'?!

מתי שהבן אדם משתף את הנסיון שלו על איך ליישם צעד, עיקרון או מסורת מסויימת,  כל אחד בחדר יכול לקבל מזה.

ישבתי במשך שנים בAA והשלכתי שם את כל הזבל של הסימפטומים האלכוהוליים שלי, כך שרק בן אדם אחד בחדר קיבל הקלה זמנית. 
מה קיבלו מזה הנוכחים בחדר?

אלכוהוליסטים הינם אנוכיים, ''ואנוכיות וריכוז עצמי אלו הינם לדעתינו שורשי בעיותינו'' (ספה''ג עמוד 54)!


המפגשים מספקים פורום שאין לו תחליף לשיתוף חוויות קולקטיביות על האפשרות להחלים מאלכוהוליזם, והחיים שלנו כשתיינים בעייתיים לשעבר תלויים במחשבה המתמדת שלנו על אחרים (הסה''ג עמ' 20). 

שיתוף הוא עבור אחרים, לא עבור עצמי!

בינתיים, תחכה עם הרגשות שלך ותנסה לשחררם בשיחה 1×1 מתי שתמצא לנכון.
---
- 'אוקיי, אם כך דיבור הינו חלק מהפיתרון' ?

בהחלטיות, כן.

חבר חדש צריך לדבר,לדבר, ולדבר.
אנו צריכים להקשיב, להקשיב, ולהקשיב. כך שנדע איך להציג את תוכנית ההחלמה בצורה הכי יעילה בשביל הבן אדם הזה, ועוד יותר חשוב, איך לדבר-להציג את  האלכוהוליזם בכזו צורה שהחבר החדש יזהה עצמו כמכור.

שלושת הצעדים הראשונים בספר הגדול (עד ההחלטה והתפילה בצעד 3) מביעים שיחה ידידותית בין שני אלכוהוליסטים, אחד מהם שהחלים, לגבי מהו אלכוהוליזם ואיך עובד הפיתרון.

אלכוהוליסט שמחלים צריך להעביר ולשתף את טיבעם המדויק של פגמיו בצעד 5.
הרגשתי נורא במשך כמה ימים בשבוע שעבר.
מה ששיחרר אותי היה לבדוק את טיבעם המדויק של פגמי במקרה הנוכחי, להתקשר לכמה אנשים ולשתף אותם במה שמצאתי. ומייד נרפאתי.

צעד 10 מציע שנשוחח על מצבינו במהירות האפשרית עם מישהוא אחר כשאנו מרגישים אנוכיות, טינות, חוסר כינות או פחד. (עמוד 71 בספר הגדול)

צעד 12 משתמש בחוש 'הדיבור' כדי להעביר את המסר של אלכוהוליסטים אנונימיים.

זהו הדיבור הנעים. האמיתי.

(Tim. M. AA)

רעיון ששמעתי לאחרונה מחבר:

בכל פעם כשאני פונה לאלוקים עם בקשה לעזרה, לא משנה באיזה נושא ובאיזה תחום,
אני בעצם מגיש לו אפשרות לענות לי באחד משלושה אפשרויות הבאות:
1. בסדר גמור - בני.
2. בסדר גמור - בני, אבל לא עכשיו.
3. בני, יש לי רעיון הרבה יותר טוב עבורך, חכה ותראה...
התשובה "לא" - לא קיימת בלקסיקון...

[?]

הכי מדוייק שאפשר, כי זו המציאות
גבול שהשם מציב לנו אינו חוסר אהבה, חוסר הבנה , או ח"ו פגיעה בכוונה
גבול זו אהבה גדולה לדיוק שלנו , לצרכים האמיתיים שלנו כפי רצונו יתברך

'מודאג מה אחרים חושבים עליך'?


כשאני דואג איך אנשים אחרים חושבים עלי, ומרגיש 'פחות מ..', 
אלו הינן הטעויות שלי:

1- לאנשים יש ערך מגוון ומשתנה, אחד פחות ואחד יותר. ( האמת: כל האנשים הינם בעלי ערך אינסופי ובלתי ניתן לשינוי).

2- הערך-השווי האישי שלי הינו א} סופי ב} מתנדנד ולא יציב.

3- אני צריך לבדוק ולבחון מהו השווי שלי. (האמת: כשאני מאמין לאמת של מספר 1, זה מחזיק לעולם ועד ולא אמור להיבדק כל פעם מחדש).

4- השווי שלי מבוסס על כמה שאני מוערך במספר קריטריונים מסויימים. ( האמת: ראה מספר 1).

5- מראה, הישגים, פופולריות, מין, כסף, וכו' הינם קריטיריונים טובים. (האמת: אלו הם הינם ערכים שיטחיים, והיות והם ניתנים לשינוי, הם קריטריונים נוראיים לשפוט לפיהם את הערך. המדד היחיד שניתן למדוד  הינו ביצוע. לא שווי. והקריטיונים ל'ביצוע טוב' הינם:
א} האם אני מנצל את זמני כראוי?
ב} האם אני תפוס באופן מלא בפעילויות שלי? אלו הינם הקריטריונים היחידים שיש לנו שליטה עליהם:
 -זמנים
-ונוכחות בהם.)

6- כדי למדוד איפה אני ממוקם כנגד קריטריונים מסויימים אני צריך להסתמך על דעתם של אנשים אחרים. ( האמת: אנשים אחרים אינם מוסמכים לתת לי ציון יותר ממני עצמי).

7- אנשים אחרים בודקים וקובעים את הערך שלי באופן הגיוני ובאופן קבוע. (האמת: אנשים לעיתים רחוקות קובעים באופן שיטתי את הערך של אנשים אחרים, ואם הם עושים כך ההערכה שלהם הינה חסרת ערך לחלוטין.)

8- אני יכול להסיק איזה ערך הם מייחסים לי ע''פ הפרשנות של הבעות הפנים שלהם, הטון של הקול, מחוות אחרות, וההתנהגות שלהם איתי באופן כללי, כאילו הם הינם המדד היחיד שלהם לשוויי ואין להם עוד שום דבר אחר למדוד איתו מלבד זה. ( האמת: ההסתכלויות החיצוניות הללו הם סימן לדברים רבים, אבל מה שהם 'הכי' פחות, הם איך האחרים מעריכים אותי כרגע,
ואם אני לא אנאליסט או פסיכולוג התנהגותי מיומן, זה תרגיל מסוכן מדי בשביל להאמין לו).


(Tim. M. AA)

הצהרה 1-

כל האירועים החיצונים הינם נייטראליים, יש להם את המשמעות אותה אני נותן להם.

העולם האמיתי הוא לא העולם החומרי שמחוץ לי אלא העולם הרוחני שהוא היסוד של העולם החומרי.

אני מושלם. כולי רוחני. בריאה של היקום. מחובר עם השלימות ועם כל המשתרע בכל היקום לכל אורכו וגודלו ובכל מרחב זמנו.

אני לגמרי מוגן ובטוח ותמיד אהיה מוגן ובטוח. אין שום דבר לא בסדר איתי גם כאשר יש לי מחשבות לא אמיתיות.

- תגיד את זה כל פעם  שמגיעות אליך מחשבות שליליות והאשמות כנגד מישהוא מחוץ לך.

(Tim. M. AA)