היי אני מכור לתאווה,קשה לי מאוד לכתוב על עצמי ועל ההתמודדות שלי עם התאווה כי כבר יותר מעשר שנים
היא נמצאת אצלי מכוסה מעין כל אבל יש לי תחושה שפיזור האבק והוצאת הסוד אט אט לאור תיתן לי המון כח לפעול כנגדה.
כשנפלתי חזק לאחר שנולדה ילדתי הראשונה אמרתי לעצמי אני חייב להפסיק ויהי מה,וכך הגעתי ל-12 הצעדים
ולקבוצה הטלפונית. עד אז הייתי בטוח שזה המתיקות המדומה שבתאווה שמושכת אותי פעם אחר פעם לשאול וכנראה 
כל מי שאני מכיר הוא כזה אלא שמסתיר כמוני את סודו עמוק בפנים או שיש לי משיכה עזה מכולם אותה אולי קיבלתי בירושה באופי מאבי(אימי תפסה אותו מתעסק עם העוזרת בביתנו)אך כאשר התחלתי לכתוב את צעד 4 הבנתי איך נהפכתי למכור זה היה כשכתבתי את הזכרונות הקשים שהיו לי בילדותי כאשר אבי קילל וצרח על אימי ברגעים אלו הייתי מסתתר בחדרי ומאונן כאשר אמרתי לעצמי אם אלוקים יתבע אותי על חטא זה בשמיים האשים את אבי הרי רק זה מה שמרגיע אותי. עכשיו אני מבין שבמקרים אלו הפכתי את עצמי למכור,לימדתי את מוחי שהקלה מכאב ותחושות כאב היא רק על ידי התאווה ולכן גם עשר שנים אחר כך כאשר הרגיש קושי בלימודים אינטנסיביים אוטומטית אמצא את עצמי מחפש תכנים לא ראויים לשחרור לחץ והפגת מתחים.
ה' תעזור לי לנבור בעבר ולעלות על הגורמים למחלתי(כשראיתי את זה כתוב ישר מחקתי,לי יש מחלה?אבל התעקשתי לכתוב למרות שאני עדיין לא מרגיש אבל אני מבין)
שלא האשים את האנשים שהיו מעורבים בתהליך הפיכתי למכור,
שאצליח לתקן את מוחי שהתעוות ושהצליח להתמודד עם קשיים ולחצי החיים בלי לברוח לתאווה כל פעם שהם נהפכים למאתגרים. ושבכל התהליך הזה אדע שאני יכול לעשות רק את ההשתדלות אבל אתה ברחמנות אמיתית קובע באמת כמה אצליח ומה באמת טוב לי בחיים.

אוהבים אותך.
לא פשוט מה שאתה כותב.  מרגיש את הכאב.
שאלוהים יתן לך את השלווה הנחוצה לדרך בו בחרת.

וואו כמה אומץ,

בהצלחה

עצוב.
כואב. ילד שמתכווץ בגלל מה שאבא שלו עשה לאמא שלו. 

אבל ידידי (ברגע שאתה סובל ממה שאני סובל, גם אם אני לא מכיר אותך, אתה אוטומטית ידידי), לטעמי זה לא מה שהפך אותך למכור. יש ילדים שההורים שלהם עשו דברים עצובים וכואבים ממה שתיארת ובכל זאת הם  "לא הפכו" למכורים..  הם התמודדו או שלא התמודדו עם מה שהתגלגל לפתחם גם בלי התאווה. הסיבה שאני מכור היא לפי מה שאני מכיר מהספר הגדול (BB - AA), כי נולדתי עם רגישות מיוחדת. חוסר שקט, חוסר סיפוק ונטיה לנרגזות תמידית.

קרא את הסיפור שלי (קישור מופיע בחתימה), ותאמין לי שחוויתי לא מעט כאב מההורים שלי. ממה שהם "העניקו" לי, וממה שהם מנעו ממני ולא העניקו לי.. וכמוך, שנים חשבתי שעשיתי את מה שעשיתי "בזכותם" (אחד השימושים המשמעותיים ביותר שלי היה בזמן שאבא שלי התקשר אליי לסלולרי. ראיתי אותו על הצג ונכנסתי לאקסטזה שלא ניתנת לתיאור). כתבתי על זה לא פעם גם כאן בפורום (חפש פוסט בשם - אחריות של הורה), אבל בהחלמה למדתי לקחת אחריות.

ובשבילי זה אומר -  אני עשיתי את מה שעשיתי.   

אסירתודה אני לא בא להאשים את הוריי בהתמכרות,הם לא לימדו אותי לצפות בתאווה ולא לברוח אליה..
אני נחשפתי אליה מסקרנות חזקה שהייתה בי כילד בספרים ועיתונים שמצאתי בבית ובאינטרנט הפתוח.
לאחר שטעמתי את ה"מתיקות שבחטא" היתה לי דרך קלה לברוח. 
הם רק יצרו קושי שגרם לי לברוח לתאווה ולהחליט שאני "מעניש אותם" בכך..
לאחר מה שלמדתי באתר הבנתי שבזמן כלשהוא יצרתי לי התמכרות אך הייתי בטוח שפשוט אהבתי במידה רבה כל כך את התאוה אך לא הצלחתי למונעה על ידי שום אמצעי,בצעד 4 נזכרתי בעבר והבנתי שאני לא בורח לתאווה רק בגלל מתיקותה אלא בגלל דפוסים במוחי שאני עיצבתי על ידי בריחה מבעיות.

איזה יופי. איזה קבלה. אשריך! 
״כמה טוב שנפגשנו״...
חיבוק. 

מבין אותך מאוד אחי גם אני התחלתי בדיוק ככה אבל אני חושב שעצם זה שאפשר לעצב מחדש את נתיבי הגמול במוח מראה שיש לנו ב"ה בחירה חופשית אומנם יותר קשה מהשאר בל יש ובעה נצליח

עלית על המוקש, כדי לשנות את דפוסי המוח שלנו המכורים, שואפים לאפס, החבריים הוותיקים הם הדוגמה בשבילי, שלא מאמינים לראש שלהם, וכל צעד שועל הם מתייעצים עם חבר אחר,
עם הזמן יש לנו קצת בחירה, אבל רק אם נשמור על קשר עם חברים,
בהצלחה.