התרבות המערבית הצליחה להחדיר אידיאלים של יופי הקשורים לרזון, דבר שעד לפני לא הרבה שנים היה מופרך לגמרי. בעבר (ובתרבויות מבודדות גם כיום) רזון הוא סמל לעוני, מחסור ומחלות, ואילו גוף מלא הוא סמל לשובע, עושר וממילא ליופי.
לפי הסקרים, רוב האנשים בעולם המערבי התנסו לפחות פעם אחת בדיאטה על מנת להוריד משקל, והרוב גם אם לא מנסים דיאטה באופן רשמי, מנסים לאכול פחות כדי להיות רזים יותר. אבל למרות זאת, המשקל הממוצע של אנשים רק עולה. למעשה, ככל שהאידיאל של יופי הולך לקיצוניות גדולה יותר של רזון, כך המשקל של רוב האנשים עולה... קצת מזכיר את הבעיה שלנו עם התאווה, שככל שיותר אכפת לנו ואנחנו לא רוצים להשתמש בה, ככה יותר מאיתנו לא מצליחים לעמוד באידיאל הזה.
בדרך כלל זה נראה ככה: בצהרים, ברגע של הארה, אני מבין שאם החגורה לא נסגרת זה סימן לכך שעליתי במשקל, ובאותו רגע אני מחליט החלטה נחושה שמכאן ולהבא אני מפסיק לנשנש, חותך את העוגות, מוריד כפית סוכר בקפה, ומתחיל לחיות רק על חסה וגזר. עוברות כמה שעות, אני מרגיש את הרעב מדגדג, ניגש למטבח והנה אני רואה מולי עוגה עתירת קלוריות קורצת לי. כאן מתחיל המאבק: מצד אחד, רק לפני כמה שעות החלטתי שאני מתחיל דיאטה. מצד שני, הפיתוי גדול. הפיתרון בדרך כלל הוא לאכול את העוגה עכשיו ולהתחיל מחר את הדיאטה.
אלא שכמובן מחר יחזור על עצמו אותו מצב כמו היום, והדיאטה שוב תידחה למחר. וכמו שאמרו הגששים "אתמול אמרת לי היום, היום אתה אומר לי מחר".
אז מה עושים? לצערי אין לי פיתרון קל. דיאטה - כמו הויתור על מבט ברחוב, זה לא ענין לזבנג וגמרנו. אין פתרונות קסם עם הדברים האלו ומי שקונה ערכת דיאטה שמבטיחה לרזות תוך 14 יום בלי לעשות כלום, ברור שיתאכזב. מה שכן, אם אני מוכן לתהליך שבו אסכים לויתורים כואבים (ובארץ אנחנו שומעים את המושג הזה הרבה), אז המשימה אפשרית.
אחת הדרכים היא לזהות את הדפוסי מחשבה השגויים שלי. אני לא טוען שזה לבד יעשה את העבודה, כיון שכפי שכל אחד מאיתנו יודע, הרבה פעמים אנחנו יודעים היטב שזה שקר והונאה עצמית אבל פשוט חסר לנו הכח כדי לעשות את הדבר הנכון. אבל יחד עם זה, הזיהוי של הדפוסים השגויים יכול להיות מועיל מאוד, הן במצבים שכל מה שאנחנו צריכים זה קצת עזרה, והן במצבים קשים יותר שבהם הידע על כך שכעת מערכת ההונאה העצמית נכנסת לפעולה יכולה לדחוף אותנו לעשות את הפעולות האחרות שישמרו אותנו נקיים.
השקר הזה של "מחר דיאטה", הוא בדיוק ההיפך מהסיסמא שלנו כאן שאומרת "רק להיום". מחר דיאטה אומר שכעת אשתמש בתאווה (או באוכל), והפתרון לכל הבעיות שלי יהיה מחר. לעומת זאת "רק להיום" אומר שכעת אני מוכן לוותר כי אני צריך לחיות בהווה, לא בעתיד. ומה יהיה מחר? את זה אני משאיר לאלוקים.
