לא.

אם יבוא היצר וידרוש ממני לאונן אין סיכוי שאמרה את פיו.

אבל היצר הזה בא רק כשאני במצב של אי עשייה. כשאני בתוך עשיה מספקת היצר הזה לא בא.(כמו מה שכתוב "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה", "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שנים משכחת עוון".)

WOW ,ב"ה.

אז אתה בנאדם נורמאלי.

יופי, אז אתה מאונן ולא יכול להפסיק.

אתה עושה את זה בזמן של חוסר סיפוק עצמי. אולי אותה עושה את זה בשביל לפצות את עצמך בהנאה זמינה?
אולי אתה עושה את זה כי אתה רוצה לברוח מהמציאות המתסכלת?

זה מה שאני (הייתי) עושה. כל פעם שהיה לי תסכול, הלכתי לתאווה - היא נתנה לי את כל מה שני צריך.

היום אני לומד לתעל את התיסכולים בצורה שונה לגמרי. אני לומד להבין מה עובר לי במוח ברגע של חוסר סיפוק- ואיך באופן אוטמטי המוח שם אותי על מגלשת התאווה, שבסופה אני נופל לחול באופן בלתי נשלט.

דרך אגב, אתמול ראיתי סרט. וגם בשבוע שעבר. מאוד נהנהתי. אבל תאווה מינית לא היתה מעורבת בהנאה הזו. מבטיח לך. 

רוצה לשמוע עוד?

ניצוץ החמוד,
הנה השורה הרביעית בהודעה שלך "מי שמבין וכו' ויש לו הצעה כו' איך בדיוק אני בקלות יכל לעשות את זה וכו'" (ההדגשה שלי).
מה דעתך על משהו מאוד קשה שיכול להוציא אותך?

moved כתב on 02 מאי 2012 10:13:

ספר לי באיזה צורה?
ועוד משהו: כפי שהבהרתי, אני בדרך כלל לא מאונן כתוצאה מהסרטים. כשזה קורה אז זה בגלל חולשה/תסכולים/שעמום/עצבות/רצון להנות וכאלה. ואני גם לא מחפש לראות סרטים בשביל סיפוק מיני.

גד: אם הקושי הוא בגלל שצריך לעשות באופן אקטיבי דברים מאד קשים - אני רוצה לשמוע ולבדוק. אולי כן ואולי עדיין לא.
אבל אם הקושי הוא בגלל שצריך לא לעשות דברים שאני מאד זקוק להם ובלעדיהם אני מרגיש מאד רע, ועוד בלי ששום דבר ישתנה לפני כן במציאות שלי שגורמת את הקושי הזה, אז חבל על המאמץ. אין סיכוי שאצליח בדבר כזה, וזה רק יגרום לי ליפול למקום יותר גרוע מאיפה שאני עכשיו. את הטעות הזאת עשיתי כבר מספיק פעמים ושילמתי ביוקר.

לום
אחר בקשת מחילה על השפה התקיפה
(תודה שמואל)
אני רק אצטט קטע מהספר הלבן ותחליט לבד אם אתה מזדהה עם הדובר,
" יש לי הרגשה שלא רק שאצטרך לספר את זה למישהו, אלא גם אצטרך אחר כך לעשות משהו בקשר לכל העניין.
ואני לא רוצה לעשות שום דבר כזה, אני רק רוצה שיתקנו אותי"
מוטי

לא, אני לא מזדהה איתו.
אין לי בעיה לעשות דבר שאני מסוגל לו והוא מתאים לכוחותי כרגע.
וגם: אין לי טיפת אמונה בתועלת של לעשות דברים שהם מעבר לכוחותי.

סליחה על השאלה, אבל האם אתה רוצה להגיע למכון גמילה מאלכוהול ביחד עם הבקבוק ויסקי ביד אחת ובקבוק וודקה ביד השניה? כי אם זה הכוונה במה ששאלת - התשובה היא שצריך להשאיר את האלכוהול בחוץ.

וזה לא מחלה אישית שלך (שלא המציאו לה תרופה) אלא מחלה רגילה מאוד. גם אני במשך שנים לא הסכמתי לוותר על הבקבוק ולכן ה' לא קיבל אותי למוסד גמילה שלו. הוא צודק מאה אחוז. אבל ביום שצרחתי מכאבים והסכמתי סוף סוף לוותר על הבקבוק (אפילו רק להיום) הוא מיד פתח את הדלת והזמין אותי למכון גמילה הכי יוקרתי בעיר (שלו).

רק להיום זה דווקא רעיון מצוין..
בתנאי שזה באמת רק להיום. (או לפרק זמן קצר יותר אם יום זה קשה לי מדי). זה אומר שאני לא מוחק את הסרטים מהמחשב, לא מנתק את האינטרנט ולא שם פילטר, כי זה רק להיום.

הנה אתם רואים? יש מה לעשות גם למי שלא מוכן לשים פילטר.

אני שמח שניצחת.

בהצלחה.

איך אני מפרק תיסכולים?

- ספורט. זה גם עוזר לספוג רמות עודפות של טסטוסטרון..
- מוזיקה- (גם בספירת העומר - אני מכוון לעילוי נשמת תלמידי ר"ע ז"ל)
- סרט טוב (אני נותן לאישתי להוריד סרט לשנינו -היא דואגת שזה יהיה פחות או יותר בסדר)
- לימוד מתוך התלהבות (לא תמיד יש לי סבלנות לזה)

תודה לכולם.
בלי נדר אעדכן בהמשך איך הלך.

אספר לך משהו אישי מאוד.

בלילה האחרון היה לי חלום (כמעט) רטוב. מבלי להיכנס לפרטים, בתוך החלום ניסיתי לבקש דחיה "רק להיום" אבל זה לא הלך. בסוף צרחתי וביקשתי שה' יתן לי לנצח את התאווה "רק לדקה הקרובה", ופתאום זה נעלם והתעוררתי.

זה היה שיעור אדיר עבורי. לפעמים אפילו "רק להיום" זה יותר מידי. אבל "רק לשעה הקרובה" אני מוכן לוותר על התאווה - זה עדיין בסדר גמור.

אגב, המורה של המורה שלי (למורה שלי קוראים שלמה, ולמורה שלו קוראים דוד חיים, אני מרגיש שהוא סבא שלי), יש אינטרנט פתוח גם במחשב וגם בפלאפון שלו. ולא, הוא לא מרגיש צורך ליפול. ממש לא.

ניצוץ יקר, תן לי רק להדגיש איזו נקודה.
יכול להיות שהיא מודגשת לך כדבעי, ואין צורך בדבריי, אבל גם יכול להיות שזה קצת יבהיר את המצב.
עד כמה שאני מבין, הבעיה שלך איננה ראיית סרטים.
אני מכיר אנשים רבים שרואים סרטים מעת לעת, ובכל זאת יש להם חיים תקינים - הם מצליחים לעבוד כמו שצריך, להתקדם בעבודה, וכו'.
הבעיה שלך היא ההתמכרות לצפיה בסרטים.
כשאתה מתעקש כאן בשרשור שלא לוותר על הסרטים, על מה אתה מתעקש, על ההתמכרות לסרטים או על הסרטים עצמם?
האם אתה מוצא בעצמך קול שזועק שהוא רוצה להשתחרר מעול ההתמכרות, שרוצה שלא להיות תלוי בזה, (כפי שזלמן פעם הגדיר שתי נקודות בהתמכרות - א, בלי יכולת לבחור שלא, ב, כמות - רצון לעוד ועוד מבלי לדעת שובעה), שלא להיות משועבד?
אם כן, הרי שאתה לא נדרש לוותר על צפיה בסרטים, להבנתי, ואתה מוזמן לצאת למאבק (מתוך אותה זעקה פנימית, מתוך הבנת המחירים שאתה משלם על כך) כנגד ההתמכרות.

אשמח לשמוע, הן ממך והן משאר חברי הפורום, תגובות לחילוק שעשיתי בין הסרטים ובין ההתמכרות אליהם.

יפה מאוד חיים, דברים של טעם.
אני לא יודע בדיוק איך צריכה להיות הדרך להחלמה, יתכן שצריך להפסיק לגמרי (אני לא יודע אם מכורים לאלכוהול יכולים לשתות "קצת") אבל בגדול ודאי שאתה צודק.

אני מסכים עם החילוק של חיים.

אבל אני חושב שניצוץ לא מוכן לעשות צעדים מעשיים בקטע של הסרטים.

אז אולי שיתחיל לעבוד על התאווה (ניצוץ בשבילך "האוננות") ועל מה שמביא אותו לזה. כי על זה הוא מוכן לוותר כבר היום.

אני מאמין ששאר הסימפטומים יפתרו, אם הוא יקח את הטיפול בתאווה ברצינות.