שלום לכולם.
אחר שבועיים של קריאה פסיבית בפורום החלטתי לשתף ולכתוב את הסיפור שלי, בתקווה שזה יעזור לי להניע תהליך של החלמה.

אני בן 25, דתי לאומי, רווק, בעל "כרטיס ביקור" קלאסי (אך איכותי) של בוגר החינוך הדת"ל, עם רזומה של שירות ביחידה מובחרת בצה"ל.
כלפי חוץ אני נראה אדם טוב, חכם, חברותי, ובקיצור חלומה של כל אם עיברייה (חוץ מאמא שלי כמובן).

אך מתחת לפני השטח אני מסתיר בעיה ממנה אני סובל כבר הרבה שנים. עד שהגעתי לפורום הזה לא הבנתי עד כמה היא חמורה, ועד כמה היא
לא ניתנת לפיתרון בדרכים "רגילות".

בתור הקדמה אני אציין שאני סובל מבעיה בדיבור מגיל צעיר מאוד, מה שגורם לי לדימוי עצמי ולביטחון עצמי נמוכים, בייחוד בהתנהלות
מול אנשים אחרים ואפילו באינטראקציה פשוטה ויום יומית. (יתכן מאד שזה קשור לכך שפיתחתי את הבעיה הזאת)

בגיל קטן (בערך חמש) התחלתי לאונן. לא יודע איך "גילתי" את זה, אך עשיתי את זה וזה היה לי נעים. בשלב מסויים (עדיין בילדות) הבנתי שזה לא דבר נורמטיבי, ולכן השתדלתי להסתיר את מילדים אחרים. בתחילת גיל ההתבגרות התחלתי להבין את את ההקשר של המעשה הזה וגם את עצם העובדה שזה איסור ביהדות. לכל אורך גיל ההתבגרות ניסיתי להפסיק לסירוגין, אך ללא הצלחה. כמובן שזה היה כרוך בצפייה בתכנים לא נאותים, פורנוגרפיים ואחרים, ובמבטים בעלי אופי מיני על נשים במרחב הציבורי וכו'. רוב זמן התיכון, התייחסתי לזה כ"שובבות נעורים" שתחלוף עם הזמן.

כשהתחלתי ללמוד בישיבה לאחר התיכון, הייתי חדור מוטיבציה להפסיק ה"יצר", וחשבתי שעם התחזקות רוחנית ודתית שאני עובר בישיבה אני יצליח להפסיק
עם זה. טעיתי טעות קשה. לא משנה כמה נלחמתי, בסוף התאווה מצאה את דרכה פנימה, חזקה יותר, נחושה יותר, הרסנית יותר.
כבר בתקופה הזאת התחלתי להרהר על האופציה "לעלות מדרגה" ולחצות קוים אדומים "שלא שיערום אבותינו". אך למרות הרצון העז, לא היה לי האומץ הנידרש.

בצבא מקבלים אומץ. מצאתי את עצמי בסיטואציות ובמקומות שלא רציתי ולא חלמתי להיות בהם. כשתמיד ב"שניה שאחרי" אני מת לעוף משם, כשאני נשבע לא לחזור לשם יותר. אך תמיד הייתי חוזר גם חוזר, וכואב את הסוף האכזרי.

מה שעצוב זה , שתמיד חשבתי שברגע שאני ימצא אהבה וקשר אמיתי ורציני, כבר לא תהיה לי תאווה, משום שהנחתי שהיא באה לפצות
על הרצון שלי בחיבור אמיתי של אהבה.

עד שהגעתי לפורום הזה. כשגיליתי את כמות האנשים הנשואים שסובלים מבעיה דומה, למרות שהם אוהבים
את הנשים שלהם באמת, נחרדתי לגלות שהבעיה שלי חמורה וקשה מששיערתי, והיא למעשה הופכת אותי ל"לא כשיר" לניהול
זוגיות, משפחה, וחיים בוגרים בכלל. קשה לי עם העובדה שלמרות שאני נראה נורמלי וכולם מתייחסים אלי ככזה, ומציעים לי הצעות
שידוכים, וההורים מתחילים להרים גבה, אני לא יכול להרשות לעצמי את זה ולא יכול לומר את הסיבה האמיתית.

אני חייב לטפל בעצמי, אך אני מאד חרד וקנאי לאנונימיות שלי. אם תוכלו להאיר את עיני בדרך בה אוכל לצעוד אני מאוד אודה לכם..

   

שלום חבר
הזדהיתי עם כל מילה שכתבת, תודה על הכנות
גם אני גיליתי שפשטתי רגל בניהול העסק שלי 'עסק החיים'
ככל שעובר וחולף הזמן אני מגלה כמה נושים יש לי, ובכמה חזיתות נכשלתי
אני שמח שהגעת למקום הנכון, שעזר לי ולעוד הרבה הרבה אחרים, למצוא תקוה לחיים אחרים, שפויים יותר
אני מאחל לך שתשאר איתנו מספיק זמן כדי לטעום את 'טעם החיים'

בהצלחה

שלום פילון. ברוך הבא. הכאב ניכר מבין מילותיך.
אני מציע שתסתובב פה קצת, תקרא במדור "קולות של החלמה".
לגבי האנונימיות, אני מבין אותך לגמרי. לי לקח שנה וכמה התרסקויות כואבות מרגע שהגעתי לפורום עד שהעזתי אפילו להרים טלפון לקבוצה טלפונית. פחדתי שמישהו ישמע אותי שם נושם ויזהה אותי... או שלמנחה הקבוצה יש לוח בקרה שמראה לו את כל המספרים המחוברים, והוא יזהה מיד את המספר שלי. אני יכול לפר לך שאחרי שעשיתי את הצעד, זה נעשה הרבה הרבה יותר קל, וגם נתן בומבה רצינית לתאווה, שניזונה מסודות.
בהצלחה
זמין לך כאן ובפרטי אם תרצה.

חבר יקר אם תרצה לשמוע מעט יותר על התכנית שעזרה לחברים פה אנא שלח מייל לprozdor1@gmail.com

תודה רבה לכל המגיבים. זה מחמם את הלב לקבל יחס מאנשים שחווים את אותם בעיות.
כרגע אני לא יודע לאיזה כיוון ללכת כדי לטפל בהתמכרות שלי. אני לא יודע עדיין איך להתייחס ל"12 הצעדים". קשה להשלים אם העובדה
שאני לא יכול, שאני חולה, שאני לא אדם נורמאלי שיכול להתמודד עם קשיים פנימיים. בנוסף לכך, השפה והשיח של שיטת הצעדים היא קצת בעייתית לי, משום שלתפיסתי האלוהות היא לא יישות מחוצה לי אלא משהו שמתבטא דרכי,
דרך צלם אלוהים שבי .. ואכמ"ל.....

חבר יקר,
גם לי (ונראה לי לכולם פה) היה קשה וקשה עדיין עם העניין של חולה, לא נורמלי וכו'.
בנוגע לאלוקים: התכנית היא לא תכנית דתית, אלא תכנית רוחנית, וכשמדברים על אלוקים אומרים "אלוקים כפי שאנחנו מבינים אותו" כל אחד לפי התפיסה שלו.

ברוך הבא חבר יקר,
הזדהיתי עם רוב מה שכתבת,
גם אני התחלתי את ה'רומן' עם התאווה מגיל צעיר, ושנים סבלתי לבד עד שתוך כדי חיפוש פורנו בגוגל מצאתי ב'מקרה' את "שמור עיניך" בין התוצאות,
ומאז ב"ה החיים שלי השתנו,
כמובן לא הכל זה גן של שושנים, יש קשיים, יש עבודה, יש דברים מאוד לא נעימים שגיליתי על עצמי, אבל העיקר שאני כבר לא זומבי שכלום לא כואב לו, אני בנאדם!!!
והיפה בתוכנית שהיא לא דורשת ממך להגדיר את אלוקים בצורה מקובעת, אלא "מסרנו את חיינו ורצוננו לאלוקים כפי שאנו מבינים אותו
שמח שאתה איתנו ואני מקווה שתמצא פה את הפיתרון שעובד לרבים מאיתנו.

pilon כתב on 29 מאי 2013 20:01:


מזדהה. הפעם הראשונה שהכרתי את תכנית 12 הצעדים הייתה לפני 15 שנה. מישהו במשפחה התמכר לאלכוהול, וקראתי את הספר הגדול (ספר הבסיס של אלכוהוליסטים אנונימיים ושיטת 12 הצעדים), כדי לעזור לו. אני זוכר שחשבתי לעצמי שזו שיטה נחמדה, אבל אין סיכוי שאתחבר אליה. כי אני מאמין שהאדם ישר מטבעו, וצריך להתחבר לישרות הטבועה בו והכול יהיה בסדר. דיבורים אחרים נשמעו לי גלותיים, לא רלבנטיים. ובאמת ניסיתי בכל מאודי למצוא את היהלום שבתוכי ולגאול את האני שנמצא בתוך הגולה, אבל זה לא עזר. הרב קוק, הרב הנזיר, איז'ביצא, פאנאנתיאיזם, ניו אייג' - ניסיתי אותם. אבל התאווה לא הרפתה. היא כנראה לא קראה את הספרים הנכונים...
כשהבנתי שההחלמה חשובה לי עד כדי כך שאני מוכן להניח בצד כל אידיאולוגיה, זה איפשר לי להיכנס לתכנית. ואתה יודע מי? היום אני מגלה את אלקים בתוכי פי אלף יותר ממה שהיה לפני כן. זו לא אשמת האידאולוגיות הללו, אלא אשמתי. כשאמרו לי "האלוקות מאירה מתוכך" אני השתמשתי בזה להגביר את הריכוז העצמי הנורא שלי, ואור ה' רק התעמעם ולא הופיע. תודה רבה ה' שהבאת אותי לתכנית!

פילון היקר,
מבין את החששות, גם אני התקשיתי עם הרקע והשפה של התכנית.
אז 2 דברים. 1. כל זמן שיש לך כמה אופציות להחלמה אז תבחר מה הכי טוב ומתאים לך. לכאן הגיעו אלו שנגמרו להם האופציות והם לא מנסים כל כך להבין אלא רק לפעול.
2. אחרי הכרות עם התכנית, ברור לי שזה לא נוגד ולא סותר אף הבנה ואף אסכולה ביהדות. התכנית לא הגבילה את אלוקים להיות מחוץ אלינו כמו שלא הגבילה אותו להיות בתוכנו.
בהצלחה חבר יקר
אוהב
הושיעה