עוד קטע ממה שחולף עלי - אני מספר היום לפסיכולוג שלי, את כל הבלבול, ההרפתקה שעוברים עלי, כל הקטע הזה שאני בתוכנית, שהייתי מאורס ונקי, ואני נקי מפורנו כמעט שנה. לעומת זאת אני לא נקי מאוננות – כחצי שנה שאני מדשדש באפילה נופל ומתנקה [במשך תקופה; שבוע, שבועיים] ושוב נופל, ובסופו של יום מתברר - שאני לא באמת מוכן לוותר, לא באמת עושה משהו בשביל להישאר נקי לגמרי...
נכון שאני מוותר ועוד איך מוותר... אבל לא עד הסוף, אני מידי פעם צורך בדרך כזו או אחרת את התאוה, משהו בי מרגיש - שאני חייב להשאיר לעצמי משהו, אני חייב את הפורקן, את המגע, איזה מימוש מסוים של המיניות שלי. אני לא יכול שיקחו לי את הכל, ויישארו אותי כמו איזה מסורס.
היום הגענו לאיזה מקום שהבלבול הזה בכל הסוגיא הזאת של האוננות מבלבלת מאד, וצריכים לעשות סדר, אני מתעסק בזה יותר מדאי בצורה אובססיבית וזה חבל [אולי זה חלק מהתמכרות], כי זה רק עושה לי רע ולא משחרר אותי לשום כיוון, כאילו איזה שלוש שנים [ויותר נכון 13 שנים] אני סביב סוגיא לא פתורה ורק מסתבכת, וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב (קהלת א, יח).
הסברתי לו את כל הבלבול והקונפליקטים:
מבחינה רפואית - בעוד שהרופאים טוענים שזה דבר טוב ובריא לאונן, אני טוען [ואחרי שחקרתי ושמעתי עוד אנשים שטוענים כן וכן כותבים כן] שזה מחליש ועושה כאבי ראש וחולשה וכו', וכן זה מייצר הפרשות הורמונליות בצורה מופרזת - שמתישות ומבלבלות את הגוף, גלי חום וקור, כאבי שרירים ועצמות וכו'.
מבחינה דתית, יש קיצונית קוטבית, מדברי הזוהר הקדוש שזה החטא הכי חמור, עד כדי שלא רואה פני שכינה ואין על זה תשובה, והוא לא כתוב בתורה, כי זה כל כך חמור... עד אחרוני הרבנים [בפרט בציבור הדתי וגם החרדי] היום שמגלים סובלנות עד כדי היתרים.
מבחינה נפשית, אני מרגיש כזה טמא, מרוקן, חייב להיטהר, להסיר את הזוהמה ממני, מצד שני אני צריך את קטע הזה להיטמאות ולהיטהר, ככה אני מרגיש שאני חי ונושם. סוג של מחזוריות כזאת.
