שלום חברים!
בטח כבר יצא לכולנו לקרוא הרבה רשמים ותובנות נפלאות ומחכימות מהכנס
אני רוצה לכתוב את תחושות שלי בפן אחר
אני מתכוון לזמן שאחרי הכנס (מה שנכון גם לגבי קבוצות שגרתיות)
טוב אז ככה... הכנס כמובן היה מרתק! ותמיד כיף לראות שאפשר להיות מרותק להחלמה כמו לתאווה
הדברים היוצאים מהלב שאמר הרב אקשטיין פשוט תפסו אותי ("אם המחשבות מתפוצצות בכניסה לביהמ"ד זה יצר ואם זה איתך בק"ש אז אוהבים") הרגשתי הזדהות ואהבה בדבריו
ומה שדיבר האנתרופולוג תמיר ליאון העיר את תשומת הלב להשים לב מה קורה מסביב ואיך כל הטכנולוגיה הזאת פשוט נוגסת בעוד ועוד חלקים מהחברה כולה
והמסרים... והשירה והריקודים ...פשוט החלמה במיטבה! אין לי מילים להודות על כל הטוב הזה
בדרך חזור נסענו כמה חברים ביחד למרכז וברכב חבר יזם קבוצה וכולם שיתפו פעולה בשמחה (חברים שפעם היו משתיקים בכעס כל הפרעה בנסיעה ונהנים מבדידות) והעייפות ממש כלא הייתה
ועכשיו הרגע שלשמו התכנסנו....
הגעתי הביתה אחרי חצות וציפיתי למצוא את אישתי ישנה אבל 'רצונך יעשה' והיא היתה ערה...
ניסיתי ככה עם כל התחושות להיות נחמד והתענינתי איך עבר עליה הערב אבל התגובה שקיבלתי היתה צוננת וכעוסה
'העיקר אתה יוצא ונהנה ואני פה עם הילדה' וכמה שאני מנסה לומר כמה שזה הכרחי לי והשפיות שלי תלויייה בזה
היא נשארת בשלה...ופה התחילו להתבשל טינות,הלכנו לישון מיתוך מתיחות מסויימת
בקיצור למחרת התפרץ ויכוח חריף יותר (ריכוז עצמי,גאווה,תלות יתר,ריצוי)וככה נזרקתי למציאות וגיליתי עד כמה קשה לי להתמודד מולה
התקשרתי ושיתפתי הקשבתי והתפללתי ואסירות תודה הכל השתחרר, לא מובן מאליו.
המסקנה-כנס זה דבר נפלא אבל הוא כמו כדור לבליעה לאדם שצריך ליטול את התרופא כל יום
מחר צריך כדור חדש...
כולי תפילה לאלוקים האוהב שיתן בי את השלווה לעשות את הפעולות שצריך בשביל להיות נקי
רק להיום
אוהב אותכם!
