שלום הפי מן
לא טוב לי להתווכח, לכן אגיב לדבריך פעם אחרונה, ואסתפק בזה בע"ה.
לא אמרתי שיש סתירה בין טיפול במחלת ההתמכרות לטיפול במחלות אחרות במקביל. אדרבה, אמרתי שמי שסובל ממחלות אחרות ומשתמש
רק בשנים עשר הצעדים - מפספס משהו. אדם צריך לטפל בהתמכרות שלו באמצעות 12 הצעדים, ועם זאת לדעת שיש דברים שצריך לטפל בהם באמצעים אחרים. לפעמים אפילו תרופתיים.
נהוג לומר שמי שיש לו פטיש - חושב שכולם מסמרים. 12 הצעדים הם פטיש נהדר, ויכולים לשפר לכל אדם את חייו. אבל האם צריך להפוך את כולם למסמרים? מי שסובל מבעיות נוספות להתמכרות - ולענ"ד המשגיח סובל מבעיות אחרות מההתמכרות (איני יודע אם הוא סובל גם מהתמכרות) - צריך לחפש לו כלי עבודה אחר. אולי פלייר. או משור.
הדוגמאות שאתה מביא מחברים בודדים מעניינות ומשמחות ומצערות, אבל הדרך הסלולה לרבים היא כמו שתיארתי. אי אפשר לקבוע מדיניות טיפולית לפי דוגמאות בודדות. היית רוצה שרופא יטפל בך ככה? בעזרת שמועות?
בנוגע למטפלים - אני בהחלט חושב שיש לאנשי המקצוע מה לתת לנו, ואני חושב את זה מתוך הניסיון האישי שלי ושל חברים שצועדים אתי בתכנית. מטפלים לא יכולים לפתור לנו את בעיית ההתמכרות. רק אלקים יכול. אבל הם בהחלט יכולים לעזור לנו לעשות את "שינוי הגישה" שהתכנית מציעה. ובוודאי שאנחנו מוכרחים להיעזר בהם לדברים שהתכנית לא יודעת לפתור. זה צעד 2.
אגב, בארה"ב כמעט כל חבר תכנית נעזר במטפל/פסיכולוג. בארץ יש משום מה רתיעה ממטפלים, ולעמים אפילו סלידה. פגשתי אנשים שחושבים שחלק מלהיות חבר תכנית זה לבוז למטפלים. אני מבין מאיפה זה בא, אבל חושב שהם מפספסים הרבה טוב שהיו יכולים לקבל. המטפל שלי אומר שמאז שאני בתכנית הטיפולים מצליחים הרבה יותר, והספונסר שלי אומר שבזכות הטיפול אני מצליח הרבה יותר בתכנית.
ומילה נוספת למגיבים האחרים:
בעיניי כל השרשור הזה הוא דוגמה יפה כמה צריך לכוון בתפילת השלווה.
יש לי חוסר אונים. אני מתפלל לקבל אותו.
יש לי יכולות. אני מתפלל לאומץ להכיר בהן ולממש אותן.
ובעיקר בעיקר אני זקוק לתבונה להבחין בין השניים.
אמן