ברוכים הבאים, אורח

רגשות, כאב ומחשבות על הרב מצפת
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: רגשות, כאב ומחשבות על הרב מצפת 1034 צפיות

רגשות, כאב ומחשבות על הרב מצפת לפני 6 שנים, 10 חודשים #75143

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
1.

אני נכה רגשית. עבורי רגשות מעולם לא היו משהו שידעתי להתמודד איתו בצורה נורמלי, ותמיד זה היה באחת משתי דרכים לא בריאות: או שנסחפתי במערבולות רגשיות שאיימו להטביע אותי, או שהדחקתי כל גילוי של רגש כך שלא הרגשתי מאומה. שתי הדרכים היו שני צדדים של אותה מטבע.

כאשר שמעתי לראשונה על פרשיית הרב מצפת, השתמשתי במנגון ההדחקה וסירבתי לתת לרגשות להגיע אליי. הפעלתי את מערכת כיפת הברזל שהעניקה לי כיסוי מלא מהרגשות המאיימים. זה לא שהכרתי את הרב, אבל פרשייה שכזאת עשויה לטלטל אותי בלא מנוח ולאיים על האיזון הנפשי שלי, אז הדחקתי.

רק אתמול, כאשר קראתי תיאור מתוך כנס חירום שנערך בצפת, חדלה מערכת ההגנה שלי לתפקד. חסד אלוקים, מתברר שהשנים בתכנית 12 הצעדים עזרו לי ואיפשרו לי להתמודד עם הרגשות שהציפו אותי.

הנה ציטוט של הקטע אותו קראתי, ובו תקפה אותי הצמרמורת ולא נתנה לי להמשיך בהכחשה העצמית הזאת: "משבר לא קל. כשהוא קרה כולנו זוכרים את קריעת החולצה, אנשים ונשים התעלפו, כולם בוכים. למי לא נקרע הלב? לא רק לנו. אני מעביר שיעורים ברחבי הארץ ובכל מקום אתה רואה אנשים עם לבבות קרועים ושבר גדול".

2.

מה שאני מרגיש הוא כאב. אני לא מכיר את הרב ולא את אנשי הקהילה, הם לא בני החוג שלי ומעולם קודם לפרשייה לא שמעתי את שמו (שכמובן ידוע לכולם, מה שמגחיך את מאמציהם של עורכי הדין להותיר את צו האיסור פרסום על שמו של הרב), אבל אני חש כאב. כל חיי פחדתי מכאב ומרגשות ולכן הפכתי למכור, אבל היום עליי להתמודד עם רגשות בכלל ועם רגשות של כאב בפרט. אין לי את הפריויליגיה לברוח לעולם הפנטזיה של התאווה ולהיעלם בתוכו, עליי להתמודד עם הכאב של החיים.

כואב לי על תלמידי הרב, כואב לי על משפחתו, אבל בעיקר כואב לי עליו. כולם סובלים, ואין לי שום כוונה להקטין ח"ו מסבלו של אף אחד, בודאי לא מסבלם של הנשים שעל פי הטענה נפגעו, אבל אני באופן אישי מזדהה עם סבלו של הרב בעצמו, האדם שבמרכז הדרמה, שלמרבה הצער הוא זה שסבל יותר מכולם. אם הטענות נכונות, אני מרשה לעצמי להניח שהוא ככל הנראה מרגיש ביחד עם הכאב הנורא על מצבו, גם תחושת הקלה. אם אכן עשה הרב את מה שעשה, יתכן שכעת הוא מרגיש הקלה כיון שסוף סוף הוא מבין שכעת יוכל להתחיל בתהליך הריפוי, למרות שהוא כולל הוצאת מוגלה וניתוח שהכאב בהם לא ניתן להעלות על הדעת, אבל לכל הפחות ישנו אור בקצה המנהרה החשוכה הזאת.

3.

אינני יודע האם הרב החשוד במעשים המיוחסים לו אכן עשה אותם, ואני מתפלל עבורו שהכל עורבא פרח, למרות שלמרבה הצער, הנסיון האנושי מוכיח כי בדרך כלל פרשיות שכאלו מתבררות לבסוף כנכונות. יחד עם זאת, קרוב לודאי שאם החשדות אכן נכונים, מדובר באדם מכור למין.

לא מתוך היכרות אישית אלא מתוך התבוננות בשבר של תלמידיו, אני נוטה להאמין שמדובר באדם מיוחד במינו, אדם משכמו ומעלה, מלא בתורה ובמעשי חסד. אם כן, לא מדובר באדם צבוע ושקרן, אדם שבצד אחד של חייו התגלה כשחקן מוכשר בתפקיד הרב, ובצד השני התגלה פרצופו האמיתי של פושע ומנוול, אלא מדובר על אדם שתורתו ומעשיו הטובים הם אישיותו האמיתית, והמעשים שהוא עושה הם תוצאה של כחות החזקים ממנו. אין לי ספק שהוא עשה כל שביכולתו במאמצים להשאיר את השד הנורא בתוך הבקבוק, ואני רק יכול לשער בפני כמה כאב הוא עמד בכל פעם שנכשל, וכאשר מיסטר הייד יצא שוב מתוך האישיות של ד"ר ג'קיל.


4.

הדבר היחיד שהוסיף לי כאב על הכאב שכבר חשתי, היה לקרוא את תגובותיהם של רבנים ואישי ציבור חשובים שאותם אני מעריך ומכבד. אין לי ספק - אף אחד מהם לא הגיב כפי שהגיב מרוע לב חס וחלילה, אלא מחוסר הבנה בסיסי, או נכון יותר לומר - מחוסר בהזדהות, כי הרי מי ירצה לשים את עצמו בנעליו של הרב ולא בנעלי הנשים הפגועות? אני משוכנע שאם לא הייתי בעצמי מכור למין, הייתי מגיב כמוהם, אולי אפילות בחריפות רבה יותר.

מי שלא היה שם - לא יבין. הנסיון להסביר לאדם אחר מה מרגיש המכור למין, ובפרט הנסיון להעביר את התחושות של אדם מוערך בציבור שלנו שהוא מכור למין, דומה לנסיון להסביר לעיוור מלידה את ההבדל בין צבע ירוק לכחול.

ורק בתוכי אני מרגיש משהו מזדעזע כאשר אני קורא את דברי מי שאומר שאין מחילה למעוותי מוסר, מבלי לדעת שישנם אנשים - גדולים ככל שיהיו - החולים במחלה הגורמת להם לעשות דברים כנגד רצונם. רק בתוכי אני מרגיש משהו נקרע כאשר אני קורא את דברי מי שאומר כי היה על הרב להתאבד... אני קורא ודמעה קטנה מאיימת להתגנב החוצה.

ישנו הבדל בין ההליך השיפוטי שבודאי יתקיים, בו יתמודד הרב מול הטענות, ובמקרה שיתבררו כנכונות - ייאלץ לתת את הדין על מעשיו, לבין רגשות חמלה אנושיים שמתעוררים בלב מי שיודע כי רב במעמד שכזה, לא עשה מה שעשה מתוך עיוות מוסר, אלא מתוך דחפים שהיו חזקים ממנו.

5.

ואם היה יודע שישנה בעיה שכזו, ואם היה יודע שישנו פיתרון, אולי היה נחסך ממנו ומקהילתו סבל וכאב רב כל כך?

זוהי המחשבה שאינה עוזבת אותי מאז קרסה חומת ההכחשה שבניתי סביבי.

"אשר נשיא יחטא", ומפרש רש"י "לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו".

למה אשרי? לצורך כך ניסיתי להעלות בדמיוני רב מכובד המגיע לבית המקדש עם קרבן על חטא שעשה במזיד, ובזמן שהוא מתוודה ישנם המצלמים אותו בסמארטפונים שבידיהם, ודקות לאחר מכן הדברים מופצים בקבוצות הווטסאפ השונות. אם למרות החשש מפרסום הוא מגיע ומתוודה - אשריו ואשרי דורו.

האם אכן יכול רב מכובד להגיע לקבוצות של מכורים למין אנונימיים? אין ספק שנדרש כאן אומץ לב יוצא דופן, אבל מי שעשה ויעשה את זה - אשריו ואשרי דורו.

ומילה לסיום בנוגע לכך: אולי העיתונות היתה שמחה לפרסם ידיעה סנציונית על "הרב מהצפון שנצפה בקבוצות החלמה של מכורים למין אנונימיים", אבל אי אפשר להשוות זאת לגודל הסערה התקשורתית על "הרב מהצפון החשוד באונס". גם אם הברירה היחידה היא חשיפה - אני אישית מעדיף להיחשף כשאני בהחלמה מאשר להיחשף כשאני במחלה.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs
נערך לאחרונה: לפני 6 שנים, 10 חודשים על ידי סוד הכניעה.

תשובה: רגשות, כאב ומחשבות בעקבות פרשיית הרב מצפת לפני 6 שנים, 10 חודשים #75144

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 3020 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3534
אין לי מילים.

טוב שכתבת אחריי, זה אפשר לי להרגיש נוח עם מה שאני כותב, ולא להשוות את עצמי אליך.
ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תשובה: רגשות, כאב ומחשבות בעקבות פרשיית הרב מצפת לפני 6 שנים, 10 חודשים #75148

תודה רבה סוד.
נתת מילים לתחושות שלי בעניין.
אני ממש רואה בחוש איך ההתייחסות שלי לפרשה (מכור לתאווה) שונה מההתייחסות של הסובבים אותי.

תשובה: רגשות, כאב ומחשבות בעקבות פרשיית הרב מצפת לפני 6 שנים, 10 חודשים #75151

מאז שהתפרסמה הפרשיה הנוראה הזאת אני קרוע בין הגישה שהצגת פה ברהיטות אופיינית לבין הצורה שבה העולם תופס את הדברים.
בשונה ממך אני 'שייך' לציבור שהוא הגיע ממנו. יש לי חברים רבים שהיו תלמידיו וכעת הם זורקים את ספריו לפח ומכנים אותו 'אותו האיש' ורבנים שלמדתי בישיבותיהם וראיתי בהם רבותיי ( פעם כשהיו לי רבנים ) קוראים לו רשע ומתחזה ופוסקים שעדיף להתאבד מאשר להגיע למצבו.
ואני עומד שם מזועזע מגודל הכעס וחוסר הקבלה שמופנים כלפי אדם כמוני (שלמד הרבה המון יותר תורה ממני וכנראה גם עשה דברים אחרים באותו היחס פחות או יותר) ואני לא מצליח להאמין לעצמי שזו מחלה, כי על חולה מרחמים ועוזרים לו ומחכים שהוא יחזור לאיתנו ולא דוחפים אותו לבור וזורקים אחריו אבן.
אז אני מתלבט אם כולם טועים ולא יודעים שיש מושג של חולה תאווה ושאין זה נכון לראות בו רשע וצבוע או שאולי אני עובד על עצמי ואני סתם תאוותן שלא מסוגל לשלוט ביצר שלו ומנסה להשתיק את המצפון בטענת אונס רחמנא פטריה. (ואז אני נזכר שאני בכל מקרה עובד על עצמי כי בחיים לא ניסיתי להשתמש במה שאני לומד פה בכדי להפסיק 'לחטוא'- לשיטתי- אז אני לא באמת מחפש פה אמת אלא אישור לאונן)
ועכשיו אני בכלל לא יודע אם מה שרציתי להגיד מופיע בטקסט להלן אז אני יוצא מנקודת הנחה שלא ושולח בכל זאת.
שבוע טוב ומבורך.
ובאמת תודה על הגדרת (חלק מ) הבלגן בראש שלי לכדי מילים מסודרות ומובנות,
אם אין אני לי, מי לי?
וכשאני לעצמי מה אני?
ואם לא עכשיו אמתי?

תשובה: רגשות, כאב ומחשבות בעקבות פרשיית הרב מצפת לפני 6 שנים, 10 חודשים #75175

תודה על זה סוד
יש לי שתי תגובות, הפוכות.
האחת: אני מזדהה עם הדברים. כשדיברנו כמה חברים בבית הכנסת על הסיפור, ושאלו אותי איך אני מרגיש, אמרתי שאני מזדהה עם הרב הזה, כי גם אני, נעבעך, דו-פרצופי.
השנייה: אנחנו מקפידים בקבוצות לקבל כל אחד באהבה. ואף-על-פי-כן, אי אפשר למחוק לגמרי את ההבדל בין מי שעשה דברים נוראים להנאת עצמו (ולסבל משפחתו), ובין מי שפגע באחרים/ות. הזעזוע על מעשי הרב בא בעיקר מכך שהוא פגע בנשים אחרות. ביניהן נשואות. אם היה מתברר שהוא "רק" הולך לפרוצות או מפורנן, הזעזוע והכאב היו הרבה פחות גדולים. זה היה יותר דומה לזעזוע אם היה מתברר שהוא אוכל ביום כיפור, או מבלה בקזינו בשמיני עצרת. הדיבורים בסגנון "אין מחילה" נובעים בעיקר מהעובדה שהוא הרס חייהם של אנשים אחרים כדי לספק את תאוותו, תוך כדי ניצול האמון שתלו בו.
אז נכון, "אוהבים אותו", והתכנית מציעה פתח תקווה גם למי שהגיע למקום אפל שכזה. אבל בעיניי זה סימן לבריאות של חברה שהיא מגיבה בחריפות לעבירות כאלה של בין אדם לחברו.
ואולי, אולי גם אנחנו צריכים ללמוד לעשות את ההבדלה הזו בתוכנו. לא כדי לא לקבל אנשים חולים, אלא כדי שהאהבה שלנו אליהם לא תטשטש את החומרה הנוראה של המעשים הללו.
תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו
וכן בדוד הוא אומר "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"
נערך לאחרונה: לפני 6 שנים, 10 חודשים על ידי דוקטור פינחס ומיסטר זימרי.

תשובה: רגשות, כאב ומחשבות בעקבות פרשיית הרב מצפת לפני 6 שנים, 10 חודשים #75178

  • כנוע
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 330
תודה לך סוד על הביטוי שנתת לרגשות של כולנו.
ותודה לך דוקטור על הדברים החשובים. רציתי לכתוב משהו בכיוון הזה אבל כתבת את זה יותר טוב ממה שאני הייתי כותב.

תשובה: רגשות, כאב ומחשבות בעקבות פרשיית הרב מצפת לפני 6 שנים, 10 חודשים #75179

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
תודה חברים,

ד"ר, אני מסכים עם כל מילה שכתבת, אבל אנסה לנסח את זה בצורה אחרת.

מה שאני מרגיש זה זעזוע מהמעשים, אבל חמלה על האדם. העובדה שהוא הגיע למצב שבו פגע בנשים אחרות, מגביר את שני הרגשות בדיוק במידה שווה: זה מגביר את הזעזוע על המעשים שעשה, ומגביר את החמלה שיש לי על האדם שהגיע למצב שאליו הגיע.

ולכן אני חושב שההפרדה הזאת כוחה יפה לא רק עבור אלו שפגעו באנשים אחרים (כפי שאתה מציע בסיום התגובה שלך) אלא גם לגבי אלו ש"רק" אוננו או "רק" הלכו לפרוצות. אנסה לכתוב זאת בצורה כזאת: אני מזועזע מהמעשים שעשיתי, אבל אני מקבל את עצמי ומגלה כלפיי חמלה עצמית. לצורך הענין, אין הבדל בתחושות האלו בין מי שפגע בנשים אחרות לבין מי שאונן את עצמו לדעת (ועוד לא דיברתי על החלוקה בין פגיעה בנשים לפגיעה בפרוצות, שבכלל לא ברור לי שאכן ישנו הבדל מהותי ביניהם).

(אגב, הרב ד"ר טווערסקי לוקח את ההבחנה הזאת רחוק מאוד, והוא טוען להפרדה בין "אשמה" לבין "בושה". לטענתו, האשמה היא על מה שעשיתי, והבושה היא על מי שאני. לכן - לדבריו - יש מקום לאשמה שתוביל לתיקון המעשים אותם עשיתי, אך אין מקום לבושה כיון שאני לא אדם רע אלא אדם חולה.)
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

תגובה: רגשות, כאב ומחשבות על הרב מצפת לפני 4 חודשים, 1 שבוע #140966

  • מתחיל שוב - וצועד לאלוקים
  • רצף ניקיון נוכחי: 2607 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • ההולכים בחושך ראו אור גדול חבר בקבוצה חיה
  • הודעות: 728
סוד הכניעה כתב on 10 יולי 2015 18:13:
1.

אני נכה רגשית. עבורי רגשות מעולם לא היו משהו שידעתי להתמודד איתו בצורה נורמלי, ותמיד זה היה באחת משתי דרכים לא בריאות: או שנסחפתי במערבולות רגשיות שאיימו להטביע אותי, או שהדחקתי כל גילוי של רגש כך שלא הרגשתי מאומה. שתי הדרכים היו שני צדדים של אותה מטבע.

כאשר שמעתי לראשונה על פרשיית הרב מצפת, השתמשתי במנגון ההדחקה וסירבתי לתת לרגשות להגיע אליי. הפעלתי את מערכת כיפת הברזל שהעניקה לי כיסוי מלא מהרגשות המאיימים. זה לא שהכרתי את הרב, אבל פרשייה שכזאת עשויה לטלטל אותי בלא מנוח ולאיים על האיזון הנפשי שלי, אז הדחקתי.

רק אתמול, כאשר קראתי תיאור מתוך כנס חירום שנערך בצפת, חדלה מערכת ההגנה שלי לתפקד. חסד אלוקים, מתברר שהשנים בתכנית 12 הצעדים עזרו לי ואיפשרו לי להתמודד עם הרגשות שהציפו אותי.

הנה ציטוט של הקטע אותו קראתי, ובו תקפה אותי הצמרמורת ולא נתנה לי להמשיך בהכחשה העצמית הזאת: "משבר לא קל. כשהוא קרה כולנו זוכרים את קריעת החולצה, אנשים ונשים התעלפו, כולם בוכים. למי לא נקרע הלב? לא רק לנו. אני מעביר שיעורים ברחבי הארץ ובכל מקום אתה רואה אנשים עם לבבות קרועים ושבר גדול".

2.

מה שאני מרגיש הוא כאב. אני לא מכיר את הרב ולא את אנשי הקהילה, הם לא בני החוג שלי ומעולם קודם לפרשייה לא שמעתי את שמו (שכמובן ידוע לכולם, מה שמגחיך את מאמציהם של עורכי הדין להותיר את צו האיסור פרסום על שמו של הרב), אבל אני חש כאב. כל חיי פחדתי מכאב ומרגשות ולכן הפכתי למכור, אבל היום עליי להתמודד עם רגשות בכלל ועם רגשות של כאב בפרט. אין לי את הפריויליגיה לברוח לעולם הפנטזיה של התאווה ולהיעלם בתוכו, עליי להתמודד עם הכאב של החיים.

כואב לי על תלמידי הרב, כואב לי על משפחתו, אבל בעיקר כואב לי עליו. כולם סובלים, ואין לי שום כוונה להקטין ח"ו מסבלו של אף אחד, בודאי לא מסבלם של הנשים שעל פי הטענה נפגעו, אבל אני באופן אישי מזדהה עם סבלו של הרב בעצמו, האדם שבמרכז הדרמה, שלמרבה הצער הוא זה שסבל יותר מכולם. אם הטענות נכונות, אני מרשה לעצמי להניח שהוא ככל הנראה מרגיש ביחד עם הכאב הנורא על מצבו, גם תחושת הקלה. אם אכן עשה הרב את מה שעשה, יתכן שכעת הוא מרגיש הקלה כיון שסוף סוף הוא מבין שכעת יוכל להתחיל בתהליך הריפוי, למרות שהוא כולל הוצאת מוגלה וניתוח שהכאב בהם לא ניתן להעלות על הדעת, אבל לכל הפחות ישנו אור בקצה המנהרה החשוכה הזאת.

3.

אינני יודע האם הרב החשוד במעשים המיוחסים לו אכן עשה אותם, ואני מתפלל עבורו שהכל עורבא פרח, למרות שלמרבה הצער, הנסיון האנושי מוכיח כי בדרך כלל פרשיות שכאלו מתבררות לבסוף כנכונות. יחד עם זאת, קרוב לודאי שאם החשדות אכן נכונים, מדובר באדם מכור למין.

לא מתוך היכרות אישית אלא מתוך התבוננות בשבר של תלמידיו, אני נוטה להאמין שמדובר באדם מיוחד במינו, אדם משכמו ומעלה, מלא בתורה ובמעשי חסד. אם כן, לא מדובר באדם צבוע ושקרן, אדם שבצד אחד של חייו התגלה כשחקן מוכשר בתפקיד הרב, ובצד השני התגלה פרצופו האמיתי של פושע ומנוול, אלא מדובר על אדם שתורתו ומעשיו הטובים הם אישיותו האמיתית, והמעשים שהוא עושה הם תוצאה של כחות החזקים ממנו. אין לי ספק שהוא עשה כל שביכולתו במאמצים להשאיר את השד הנורא בתוך הבקבוק, ואני רק יכול לשער בפני כמה כאב הוא עמד בכל פעם שנכשל, וכאשר מיסטר הייד יצא שוב מתוך האישיות של ד"ר ג'קיל.


4.

הדבר היחיד שהוסיף לי כאב על הכאב שכבר חשתי, היה לקרוא את תגובותיהם של רבנים ואישי ציבור חשובים שאותם אני מעריך ומכבד. אין לי ספק - אף אחד מהם לא הגיב כפי שהגיב מרוע לב חס וחלילה, אלא מחוסר הבנה בסיסי, או נכון יותר לומר - מחוסר בהזדהות, כי הרי מי ירצה לשים את עצמו בנעליו של הרב ולא בנעלי הנשים הפגועות? אני משוכנע שאם לא הייתי בעצמי מכור למין, הייתי מגיב כמוהם, אולי אפילות בחריפות רבה יותר.

מי שלא היה שם - לא יבין. הנסיון להסביר לאדם אחר מה מרגיש המכור למין, ובפרט הנסיון להעביר את התחושות של אדם מוערך בציבור שלנו שהוא מכור למין, דומה לנסיון להסביר לעיוור מלידה את ההבדל בין צבע ירוק לכחול.

ורק בתוכי אני מרגיש משהו מזדעזע כאשר אני קורא את דברי מי שאומר שאין מחילה למעוותי מוסר, מבלי לדעת שישנם אנשים - גדולים ככל שיהיו - החולים במחלה הגורמת להם לעשות דברים כנגד רצונם. רק בתוכי אני מרגיש משהו נקרע כאשר אני קורא את דברי מי שאומר כי היה על הרב להתאבד... אני קורא ודמעה קטנה מאיימת להתגנב החוצה.

ישנו הבדל בין ההליך השיפוטי שבודאי יתקיים, בו יתמודד הרב מול הטענות, ובמקרה שיתבררו כנכונות - ייאלץ לתת את הדין על מעשיו, לבין רגשות חמלה אנושיים שמתעוררים בלב מי שיודע כי רב במעמד שכזה, לא עשה מה שעשה מתוך עיוות מוסר, אלא מתוך דחפים שהיו חזקים ממנו.

5.

ואם היה יודע שישנה בעיה שכזו, ואם היה יודע שישנו פיתרון, אולי היה נחסך ממנו ומקהילתו סבל וכאב רב כל כך?

זוהי המחשבה שאינה עוזבת אותי מאז קרסה חומת ההכחשה שבניתי סביבי.

"אשר נשיא יחטא", ומפרש רש"י "לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו".

למה אשרי? לצורך כך ניסיתי להעלות בדמיוני רב מכובד המגיע לבית המקדש עם קרבן על חטא שעשה במזיד, ובזמן שהוא מתוודה ישנם המצלמים אותו בסמארטפונים שבידיהם, ודקות לאחר מכן הדברים מופצים בקבוצות הווטסאפ השונות. אם למרות החשש מפרסום הוא מגיע ומתוודה - אשריו ואשרי דורו.

האם אכן יכול רב מכובד להגיע לקבוצות של מכורים למין אנונימיים? אין ספק שנדרש כאן אומץ לב יוצא דופן, אבל מי שעשה ויעשה את זה - אשריו ואשרי דורו.

ומילה לסיום בנוגע לכך: אולי העיתונות היתה שמחה לפרסם ידיעה סנציונית על "הרב מהצפון שנצפה בקבוצות החלמה של מכורים למין אנונימיים", אבל אי אפשר להשוות זאת לגודל הסערה התקשורתית על "הרב מהצפון החשוד באונס". גם אם הברירה היחידה היא חשיפה - אני אישית מעדיף להיחשף כשאני בהחלמה מאשר להיחשף כשאני במחלה.

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה
........................................................................................................

מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.


יומן המסע שלי "מתחיל שוב - וצועד לאלוקים"

הפוסט שלי ב"הצג עצמך"

המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.66 שניות

Are you sure?

כן