למחוק את ההיסטוריה. להעלים ראיות. לא להשאיר עקבות. שאף אחד לא יחשוד אפילו. אלו היו הקווים המנחים שלי אחרי כל שימוש. 

נעשיתי כל כך מומחה וזריז בהשמדת הראיות, שפעמים רבות חשבתי על כך שבמהלך השנים רכשתי לעצמי מיומנויות של פושע מהשורה הראשונה.

כאשר התחתנתי זה נעשה הרבה יותר מאתגר. לחיות בקירבה הגדולה ביותר לאדם אחר (עד כמה שמכור פעיל יכול בכלל להיות קרוב לאדם אחר), לנהל חשבון בנק משותף, לחלוק חיים משותפים בכל התחומים ויחד עם זאת להעלים ולהסתיר את השימושים, את ההוצאות הכספיות ואת בזבוזי הזמן הכרוכים בהם.

אבל לא רק את היסטוריית השימושים מחקתי. בשלב כלשהו התחלתי למחוק גם את כל ההיסטוריה האישית שלי. ההכרה במה שאני עושה ובהשלכות שלו עליי ועל הסובבים אותי הייתה כל כך כואבת, עד שהנפש שלי פיתחה מנגנון הגנה והכחשה שבו אני שוכח כל מה שקרה איתי. זה הלך והחריף והגיע למצב שבו אני לא כל כך זוכר מה עשיתי לפני שעה...

כאשר הגעתי לתכנית 12 הצעדים, הייתי נכון לעשות כל דבר כדי להפסיק את הסבל הזה, כולל להתייצב מול העבר שלי. עבדתי את הצעד הראשון ובו סקרתי את כל היסטוריית השימוש שלי. דברים רבים צפו ועלו, שלאורך השנים הדחקתי וחשבתי ששכחתי.

למרבה הפלא, במקביל לעבודת הצעד הראשון צפו ועלו גם כל מיני זכרונות ילדות וכאבים רגשיים, שגם אותם הדחקתי ו"שכחתי".

עדיין הנטייה הראשונית והטבעית (?) שלי היא למחוק מהזיכרון את כל מה שהיה, אבל התכנית נתנה לי את הכלים לעבור דרך כאב ולשוב ולהתייצב באומץ מול מי שאני ומה שעשיתי בלי למחוק יותר את ההיסטוריה שלי.

ולא זו בלבד, שאני נכון כעת להתייצב באומץ מול הטעויות הכואבות שלי בעבר ובהווה, אני גם מגלה שההתייצבות הזו, היא היסוד והשורש לצמיחה שלי בכל תחומי חיי, ואילו ההכחשה והבריחה היא מקור כל בעיותיי וצרותיי.

"לא נצטער על העבר, ולא נרצה 'לסגור עליו את הדלת'" (מתוך שתים עשרה ההבטחות של תכנית 12 הצעדים).

אוהבים. מאוד.

ואני חשבתי שאתה בא לכתוב על ההיסטוריה שלי...
אני גם במהלך ההחלמה הייתי מוחק היסטוריה במחשב, אם לדוגמה צפיתי בסרט כשר ללא טיפת תאווה, הייתי מוחק את זה מההיסטוריה או גולש בסתר, יען אשר זוגתי תחי' דעתה אינה נוחה מהעניין כלל וכלל.

אבל במעלה הדרך העניין הציק לי, איפה הכנות? שאלתי את ספונסרי. 
וכמכור רציתי מייד ללכת ולספר לה ולגמור בזה את העניין, אבל הוא לא חשב שכדאי ללכת ולספר.
מה שכן, "אני לא מוחק היסטוריה ולא גולש בסתר" כך הוא אמר, "הפסקתי לחיות בחושך, אם אני מסתיר משהו ממישהו, אני מסתיר גם מעצמי."

זה היה קשה, אפילו קשה מאוד.
בהתחלה לא גלשתי בסתר אבל מחקתי, ואח"כ קיבלתי מאבא כוח להפסיק למחוק. ואשתי גילתה, וכעסה מאוד, והיה נורא עצוב כי זה היה קש ששבר את גב הגמל.

אבל היום, אני כבר לא מוחק היסטוריה ואני גם לא גולש בסתר, אין לי סודות.
איזה שחרור, רק בשביל זה היה שווה הכל.

אוף, שוב נדחפתי סתם...
אבל לא בא לי למחוק.
סליחה טהרני.

גם אני מאוד מתחבר,לפעמים היום שאני עושה דברים בסדר גמור מתוך הרגל מגונה אני מסתיר מאשתי אפילו שאין מה...כנראה שיקח לי עוד הרבה זמן להתרגל לזה שאני נקי בחסד ה' לא מובן מאליו,רק להיום כמובן...

אני דווקא נכנס לשמור עיניך בגלישה בסתר... 

טהרני היקר.
אהי ממש מזדהה עם כל מילה ומילה שכתבת.
החלק הזה בך ש״מוחק״ דברים ובפרט דברים שלא טובים לו הוא ענק אצלי.
הוא חזק שתלטן ועוצמתי. כמו שאמר החבר ״באורך״ לפעמים אני אוטומטית מוצא את עצמי סתם מוחק כי זה פשוט חלק ממני.
וזה ממש ממש עצוב.
שנים שלמות של סיפורים ודברים אני פשוט מדחיק. 
אני כותב צעד ראשון ואני מנסה להתחבר להרגשות מהעבר ופשוט כלום!!!
אפס.
נתת לי תקווה שזה יכול להשתנות ממש תודה לך על כך.
כולי תפלה מאלוקים שיעזור לי להתחבר לעצמי ולהפסיק ״למחוק״ את עצמי.
רק להיום.
אוהבים.