י' חשון זה כבר לכל הדעות "אחרי החגים", אז אם יש משהו שדחיתי באמתלא הישנה של "אחרי החגים" וכעת אני לא יכול לדחות שוב ל"אחרי הדלקת נרות" (חנוכה כמובן. מה חשבת, שבת?), אז הזמן הוא עכשיו. לכל אחד יש את רשימת הדברים שהוא דחה ל"אחרי החגים", ובדרך כלל יש שם כמה דברים בומבסטיים, לצד כל מיני דברים קטנים ומעצבנים שסתם השתמשנו בתירוץ הדחוק הזה כדי להימנע מלטפל בהם.
אחד הדברים שהיו אצלי ברשימה זה לחזור לרוץ. במשך השנה אני רץ באופן קבוע, אבל בגלל החגים וכל הבלאגן לא רצתי במשך יותר מחודש (כשלוח השנה נראה כך: ערב חג, חג, ערב שבת, שבת, יומיים חול המועד, ערב חג, חג, ערב שבת, שבת - זה לא בדיוק משאיר הרבה הזדמנויות). וכך לבשתי היום בגדי ריצה ויצאתי לעשות את המסלול הרגיל שבמשך השנה אני רץ באופן קבוע. ידעתי שאם לא רצתי חודש אז יהיה לי קשה לחזור לריצה, אבל מה שלא ידעתי זה עד כמה. אותה ריצה בדיוק שאני עושה בקלות, היתה הפעם קשה ולא נגמרת. סיימתי אותה בכבוד (למרות חבר שעצר ובחיוך הציע טרמפ הביתה...), אבל את הלקח למדתי.
בחיים אין שום דבר שאנחנו מקבלים בלי השקעה, וזה שהשקענו אתמול לא אומר שאנחנו יכולים לנוח היום. אם אנחנו רוצים לשמור על מצב טוב בכל תחום שהוא, נצטרך להמשיך להשקיע מאמצים ולעשות פעולות כדי שהמצב יישאר כך, אחרת - אנחנו חווים נסיגה במהירות. זה שבשנה שעברה רצתי מרתון, לא אומר שאשאר בכושר כל החיים. אם אני רוצה לרוץ מרתון גם בשנה הבאה - זה אומר שאצטרך להמשיך להשקיע ולהתאמן ולרוץ עוד ועוד. אם אני מפסיק חודש - אני חוזר הרבה הרבה אחורה מבחינת המצב שלי.
וזה אותו דבר בדיוק עם הבעיה שלנו עם התאווה. זה שעבדתי על עצמי ואני נקי היום, לא נותן לי שום תעודת ביטוח מחר. אם אני רוצה להיות נקי מחר - אני צריך מחר להשקיע שוב, וביום שלמחרתו אצטרך להשקיע שוב. יכול להיות שיהיה לי קל יותר כי בכל אופן התאמנתי (בדיוק כמו בריצה), אבל אם אפסיק את הפעולות - זה שאלה של זמן עד שאתחיל לחוות נסיגה ולחזור אחורה.
לא משנה באיזה דרך או שיטה אני מתמודד עם התאווה, מה שמשנה זה האם אני עושה פעולות. רצון לבד לא מספיק (כפי שיודע היטב כל מי שרוצה לרוץ מרתון או לעשות דיאטה או להצליח בכל תחום בחיים), וחייבים לעשות פעולות. וגם אם יש לי תירוץ מצוין שבגללו אני דוחה את זה ל"אחרי החגים", חשוב שאדע שיש לזה תג מחיר. הדחיה הזאת, החודש שבו אני לא עושה פעולות, יעלה לי אחר כך בקושי גדול יותר.
כעת כבר אחרי החגים. מה שדחינו עד עכשיו כבר לא נוכל לשנות, אבל אנחנו יכולים היום לקום ולהתחיל לעשות פעולות כדי שלא נמשיך את הנסיגה. דוקא הימים האפורים של חודש חשון, הם הזמן המתאים לחזור לפעולות ולהתקדם הלאה בהחלמה.
