שלום לכולם,
שנים שלא כתבתי פה..
עברתי הרבה בדרך שלי בינתיים.. עליות, ירידות.. הייתי בקבוצות ועזבתי אותם..
כיום אני מנסה למצוא את הפיתרון הרוחני שלי מתוך מסעות חיי, את ה12 צעדים עזבתי.
אבל כל זה לא רלוונטי, ואני מבקש לא להתייחס לזה בתגובות.
אני רוצה להתייעץ פה באיזה עניין עם מי שיש לו ניסיון בבעיה הזו של מציצנות.
בעבר המציצנות היתה רכיב מאוד משמעותי, לחדרי שירותים, לבתים של אנשים, מקלחות, חופים, חדרי הלבשה, מקוואות. כל מקום שאפשר לתפוס מבט, הייתי שם נועץ מבטים כמה שרק יכולתי ויותר מזה.
היום, תודה לאל, הבעיה הצטמצמה אבל עדיין מאוד מרכזית.. אני מוצא את עצמי הרבה פעמים עומד בחלון ומציץ למרפסות, לתוך בתי השכנים, חדרי שינה. ואם ראיתי משהו, האובססיה רק גדלה והציפיה לדבר הבא לא מותירה בי מנוחה.
אני ממש מתבייש, זה לא יפה ככה להסתכל. אבל אני מבזה את עצמי כל פעם מחדש (שכמו שאני רואה כך גם יכולים לראות אותי, למרות הנסיונות להחשיך את החדר וכו').
למקוואות בעייתיים הפסקתי ללכת, רק בשעות שקטות במקוואות מסוימים אני הולך. אבל בחלון בבית קשה לי להפסיק להסתכל. זה שגעון מתסכל.
אם יש למישהו ניסיון בעניין ויצא מהבעיה הזו, אשמח שישתף.
אני מודע לזה שזה רק סימפטום של עיסוק אובססיבי בתאוה. ואני זה שמכניס את עצמי למקום הזה ולקושי הזה. אבל אני חייב למצוא דרך להמנע מזה.
מבקש את עזרתכם ומתפלל לאלוהים להכוונה.
חזקו ואמצו!
