ברוכים הבאים, אורח

קפטן קירק ושתי הזהויות
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: קפטן קירק ושתי הזהויות 2135 צפיות

קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88507

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 3201 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 812
שלום חברים יקרים
להלן תרגום שתרגמתי לעברית,
של פוסט מאד חזק שכתב החבר Dov באתר באנגלית.
הפוסט כתוב בצורה פחות עדינה ממה שאני רגיל..
אבל הוא נתן לי הרבה פיכחון על הדרך שבה באמת אצליח להחלים ולהיות חופשי מהתאווה, 'רק להיום'.
אתפלל שיהיה לתועלת בשבילי ולכל הזקוק.

"קפטן קירק"
ראשית אני רוצה לשתף, שראיתי עשרות אנשים שהדבר שהיה להם הכי קשה, זה לחשוף את השם האמיתי שלהם בטלפון.
שמעתי את ההיסוס, הדיבור בלחש בצד השני של הקו, כשלבסוף הם התוודו ש "כן, השם האמיתי שלי - זה שאנשים משתמשים בו על מנת לקרוא לי בחיי היום יום - הוא פנחס". זה מאמץ נוראי לחלקם, ואני שומע את עצמי ברעד קולם.
אותו היסוס - פחד מעורב בבושה.
זה שלי, גם,
רק שבמקרה שלי זה כבר מאחורי, אצלם זה עדיין לפניהם.

מה באמת קורה כאן?

ראיתי יהודים חרדים גוררים את עצמם למפגשים חיים, ובפגישות הראשונות לא משתמשים בשם האמיתי שלהם.
משתמשים בשם הגויי, באנגלית, שאף אחד שמכיר אותם בתור יהודים חרדים לא מכיר אותו בהם.
ורק בהמשך משנים אותו, ומזדהים בשם בעברית האמיתי שלהם, בשם שבו החברים והאשה שלהם מכירים אותם.
בגלל שהם רואים שהסוטים בחדר הם בדיוק כמוהם, שהם זקוקים למה שהחברים בפגישה קיבלו, באופן נואש כמוהם.
רק אז החומות נפלות, והעבודה העסיסית האמיתית יכולה סופסוף להתחיל.
עד אז הם היו עדיין לא מחוברים למה שהלך בפגישה, ברמה מסוימת זה לא היה באמת פנחס שישב שם, אלא רוברט - האיש הרע, הנתין שסוגד לפורנוגרפיה.

איך לחבר אותם יחד?
מה שמביא אותי ל'קפטן קירק'.
היה פעם פרק בסדרה 'מסע בין כוכבים', שבו היה איזה קטע עם 'מסע בזמן', ובו ה'קירק' של עכשיו נסע עשר שנים אחורה בזמן.
ובכן, היה אז עוד 'קירק' אחד, נכון?
זאת היתה בעיה גדולה. המדענים אמרו לו שבאופן נורמלי, שתיים מאותו בן-אדם לא יכולים להתקיים יחד במקביל. זה פשוט לא קרה מעולם. אבל מכיוון שזה היה מקרה יוצא דופן, כל עוד 'קירק' הישן לא ייפגש פנים מול פנים עם 'קירק' החדש, הכל יהיה בסדר. אבל אם חלילה הם כן ייפגשו, כל רצף המרחב-זמן ייקרע לחלקים.
אסור להם להיפגש תחת אף אילוץ!
אני לא  זוכר מה בסוף קרה שם בדיוק בפרק, אבל הנקודה שלי היא כזאת:
כיצד יהודי חרדי מוצא עצמו טובע בתוך הפורנו הפרטי שלו, מודה באמצעות מעשיו שזה אדיר, שזה כוח מתוק בשבילו, ובפרטיות מקיים יחסי מין עם עצמו, בכזאת עצמה אינטנסיבית, והנאה? בסדר, לאחר המעשה הוא חש בושה, תיעוב עצמי ועצב. אבל איך הוא עושה את שניהם יחד - תפילין, לימוד תורה, קירוב אחרים, תפילה אמיתית על אחרים, בכייה מעומק הלב על החורבן, ועבודת המידות אמיתית...ומאונן את עצמו לדעת בפנטזיה שיכולה רק להוכיח שהוא בחשאי גם סוגד ליופי ולעוצמה של ה'שיקצעס' הערומות, והמעשים שהן עושות?
איך כזאת סתירה פנימית שורדת בתוכו??

איך זה שורד בנו?
התשובה שלי לעצמי היא פשוטה, אנחנו לומדים לשקר קצת.
אנחנו משקרים לאחרים, ואנחנו משקרים לעצמנו - נפסיק ממש בקרוב, לא נעשה את זה יותר כשנהיה בני עשרים, או חמישים, לעולם לא עוד בשבת, לעולם לא עם אוננות, וכו'. הכל שקרים, לעצמנו. ועם הזמן שעובר אנחנו לומדים לשקר יותר ויותר, ללא שנבחין בזה אפי', כפי שאינך יכול לראות את עצמך גדל.

כאשר אנו 'טובים', אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו, ואנו מקווים שנוכל לשכוח את הדברים הרעים שעשינו אתמול בלילה - אנחנו קוראים לזה הרהור תשובה. האמת שזה רק כדי שלא נשנא את עצמנו כ"כ, אבל בסדר. אנחנו לומדים לא להתמודד עם מעשינו עכשיו, ע"י העמדת פנים שכבר ה' סלח לנו על מעשינו.
בדרך זו אדם אחד לא פולש למרחב של האדם השני כ"כ. הוא נזנח בצד עד הפעם הבאה, אם אנחנו ברי מזל.

כשאנו 'רעים', אנו מייחלים שנוכל לשכוח כמה אנו מסורים לה' ולתורתו, ולנשותינו ולילדינו, ולהיות כנים והוגנים בחברה - בגלל שזה מרגיש כ"כ טוב לצפות בפורנוגרפיה, ואנחנו באמת לא רואים אף דרך לצאת מזה. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים את זה, ולא מאמינים גם לא בעוד מליון שנה שיש באמת אלטרנטיבה בשבילנו בסוף. אנחנו מוצאים את עצמנו מתעלמים מהקדושה שלנו במהלך המעשה. זה נקרא לשקר לעצמנו, ושוב האדם הראשון לא רואה את השני בו בזמן. להעמיד פנים שאנו רקובים עד היסוד זאת דרך הרבה יותר נוחה להתנהג בה. מי רוצה להיפגע כל כך?

אנו מתהלכים כך במשך שנים, חשים מעונים בפנים, כי אנו יודעים את הסתירה הפנימית שאנו מסתירים, אנו עצמנו הסתירה הזאת. אבל איננו יודעים מה לעשות עם זה. אנו נלחמים בכדי לגרום לצד אחד לשלוט על הצד האחר, וקוראים לזה - התגברות על היצר. ואנו נופלים. ואז אנו משערים שאנו יהודים נוראיים, ומשערים שגם ה' מסכים איתנו לגבי זה. והטעות הזאת היא אחת שקשה לנער מאיתנו..ראו צעד 2.

בקשר לדילמה עם המסע בזמן.
כשאנו נפתחים כלפי אחרים תחת שם מזויף, ומשתפים איתם את כל האמת שלנו (מה שקורה רק לעיתים נדירות) על ההתמכרות שלנו, אנחנו עדיין מסתירים את החלק הטוב לנו - האני האמיתי, מפניהם. זה בסדר לתת להם לדעת את הלכלוך האמיתי שלי - את כל כולו - כל עוד הם לא מכירים את הצד הטוב שבי עדיין, השניים הללו פשוט מנוגדים.

אלו שנתפסו על חם בידי נשותיהם או ילדיהם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, הם מבינים למה זה שהם נתפסו היה כ"כ יעיל לזמן מה - התשוקה להשתמש בפורנוגרפיה עזבה אותם, כתוצאה מכך ששתי הזהויות נגררו יחד לאותו חדר. האימה של להיתפס עם המכנסיים למטה ע"י חבר לעבודה, בן, בת, או האשה שלי, היא בלתי נסבלת לכל אחד שחווה את זה. למה?

בגלל שהצביעות אולצה ללא רחמים, להגיע לסופה המר. רצף המרחב-זמן נקרע לגזרים. חיפשנו בטירוף מקום להיקבר בו. זה גיהנום.

זה שתי הזהויות, שתי ה'קירקים' שמאולצים לפגוש אחד את השני, ע"י צד שלישי - ורק קבוצה שמכירה את שתי הזהויות יכולה לגרום לזה לקרות. עד שזה קורה, כולנו שחקנים, משקרים קצת על החלק האמיתי שבנו לעצמנו ולאחרים.

חלק מאיתנו מתעקשים לפתור את הבעיות שלנו בלי להביא את שתי הדמויות שלנו יחד. אולי הם רק נמנעים מלסיים את הצביעות שלהם בצורה כואבת וקשה כזאת, אולי לא. אני לא יודע מה הכי טוב לאחרים. אני כן יודע על עצמי שאני נתפסתי על חם, וזה עדיין לא עזר. אחרי כמה שבועות חזרתי לזה וזה החמיר והחמיר עד שלא יכולתי לסבול את זה יותר. התחננתי למישהוא שיקרע את הכיסוי שעליי, ויהפוך אותי לאמיתי. אשתי לא יכלה לעשות את זה, כי היא לא הבינה אותי כשתארתי בפניה את הייאוש שאני חש כשאני מכניס לראשי ולליבי פורנוגרפיה, ואת האלרגיה שיש לי כלפי זה.

אז הייתי חייב פגישות אמיתיות עם מכורים אמיתיים, סוטים שבחרו בדרך הפיכחון בגלל שלא היתה להם ברירה. בדיוק כמוני. אנשים שיכולים לשמוע את שני הצדדים שבי. ואני השתמשתי בשמי האמיתי, לבשתי את בגדיי היהודיים הרגילים, ושוחחתי איתם בחופשיות על חיי האמיתיים.

וזה יצא החוצה, בכך שהייתי אמיתי עם כל האחרים בחיי, אלו שידעו על הבעיה שלי ואלו שלא.

זאת הסיבה מדוע כה רבים מאיתנו חשים בסדר עם גויים בפגישות, אבל מתכווצים בפינה כשהם פוגשים ביהודי חרדי כמותם. יש רצון חזק משותף נפוץ, להימנע ולהיעלם. ואני לא מאשים אותם, כי גם אני חשתי כך. הנה אדם שיכול להביא אותם קרוב עוד יותר לאני האמיתי שלהם! זה אומר עוד כאב לעבור דרכו, אבל עוד ריפוי, גם. 

מעניין, ראיתי מחלימים חדשים בתוכנית, שפוגשים משום מקום חבר מהקבוצה ברחוב, ומתעלמים ממנו לחלוטין, כאילו אינם מכירים אותם כלל. אותם אנשים לא נשארים מפוכחים. אני חושב שהם בהלם מהמעבר מ'חיי הפגישות' שלהם ל'חיים האמיתיים' שלהם. הם לא מוכנים לחייך בצורה חשאית ולומר בנימוס 'שלום' לאדם שפגשו. במקום זאת, הם חשים שהנה נתקלו בבעיה - אז הם מגיבים בצורה של 'תסתלק ממני, מהר'. או ואבוי.

זאת בדיוק הסיבה מדוע יש ל-AA מסורת חזקה של אנונימיות. אנחנו לא חושפים את הזהות של אף אחד שאנו פוגשים בחדרים, לאדם זר. לעולם. אבל זה לא קשור לבושה, בכלל. זה בגלל ששיתוף הסודות של אחרים לא יעזור להחלמתם בכלל. רק האמת שהם מעצמם רוצים לשתף  תעזור להם.

אלו שרק נתפסו, ונשארים נקיים מחמת פחד, או מחמת חשש מהשפלה נוספת, לעולם לא יישארו טובים יותר. להיות מושפלים בהחלמה לא עובד, עד שקצת ענווה מתווספת. ענווה (כהכנה לאמת) היא אבן הפינה לצעדים.

וזאת הסיבה שלהיפתח לאשה ולהישאר קבוע פתוח וכנה איתה, זה כ"כ עוזר - כשזה נעשה בזמן המתאים ובליווי הספונסר.
זאת תרופה חזקה להחלמה שלי ותרופה חזקה לנישואין שלי. כנות שם מסירה עוד שכבה של הסתרה והכחשה מעצמנו שצריכה לעזוב אותנו בדרך לחירות אמיתית.

לשתף את מס' כרטיס האשראי והכתובת שלי, לא ייעשו שום דבר מזה, בשבילי. הנושא הוא לא להתפשר על הביטחון שלי, או על האנונימיות שלי. לא להעניש את עצמי ולחוש כאב על כל שגיאותיי, עד שאהפוך סופסוף לאדם טוב. זה לא תשובה ולא סיגופים. זה אך ורק נועד בשביל שאהיה ה'אני האמיתי' שלי, עם כולם, עד לרמה שאני יכול להיות בה מבלי להפר את הבריאות של משפחתי ואחרים.
אנו עושים כמיטב יכולתנו בזה, ומבקשים מה' שזה יקרה כמו שצריך.
וזה קורה.
נקודה.
 
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88510

  • אהבת חסד
  • רצף ניקיון נוכחי: 1913 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 938
שכוייח עצום וחזק וברוך על התרגום! (אני ניסיתי גם פעם והתייאשתי באמצע, אני יודע כמה זה קשה..)

יש עוד דוגמא מצויינת שלא מובאת כאן והיא... כן! הפורום! הוא מצד אחד מהווה עזרה עצומה בידיעה שאני לא לבד עם זה ויש עוד רבים וטובים כמוני. הוא גם מכיל אנשים מצויינים ומפוקחים שנותנים הדרכה והכוונה.
מצד שני, הוא גם לא חשיפה גמורה. זכור לי כיצד בפעם הראשונה שרציתי להשתמש אחרי שפתחתי יומן מסע כאן ואמרתי לעצמי "איך אני אשתף שנפלתי? זה יהיה כל כך מבייש.." אבל אז החלטתי "לעזאזל איתם. מי צריך את הפורום, אני אסתדר בעצמי, הם ממילא לא יודעים מי אני". מה שלא ידעתי הוא שאני אזחל בחזרה לפורום ואשתף שנפלתי שוב. ושוב. ושוב... וגם אז לא הרגשתי שיתוף מהו עד שבאתי לקבוצות.

תודה רבה על הפורום, ותודה עוד יותר לחברים בו ולחברים בכלל.

תודה פנימה:)

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88515

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 3201 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 812
בשמחה.
זה בהחלט היה יותר קשה משחשבתי, אבל שווה את המאמץ לדעתי.

לגבי דבריך על הפורום,
קודם כל עלינו לזכור שהיציאה של אנשים כמוני מחושך לאור היא ממש ממש לא קלה,
זה היה תהליך פנימי ארוך.
אצלי הפורום היה סוג של שלב ביניים, כמו חשיפה בעצימות נמוכה לאור מסנוור,
עד שהעיינים התרגלו לאט לאט לאור שבחוץ..

לדעתי מי שכבר נחשף בקבוצות במלוא הדרו.. המשך כתיבה בפורום,
לדעתי כן ממלאת תפקיד של קבלת ה'אני האמיתי' שלי,
אא"כ הוא מחביא את זהותו ה'פורומית' מפני החברים בקבוצות.

הפורום בהחלט יכול לספק תחושה מטעה של החלמה,
ומי שנשאר ברמה הזאת, הוא כמו ההוא שהולך למכון כושר כל ערב,
אבל רק מסתכל על כולם מתאמנים ומזיעים על המכשירים..
(זה יכול לקרות גם לחברים (כמוני...) שהולכים לקבוצות ולא עושים את הצעדים כמו שצריך).

שאזכה לרצון ולאומץ לצעוד כמו שצריך.
 
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88516

תודה רבה על ההשקעה!

אני מזהה אצלי, שההכחשה הזו ממשיכה גם הלאה. בהתחלה, ואולי גם בהמשך, קשה להגיד ש"אוננתי" (וגם לפני כמה רגעים, כשכתבתי את המילה הרגשתי את העקצוץ הזה של אי הנעימות...) אחרי זה, אצלי לפחות, זה גם לא מרגיש לי לגמרי מספיק. אפילו אם אמרתי שאוננתי, זה לא תמיד מחובר לגמרי עם המקום הזה. היד שעולה ויורדת, הפנטזיות הכי אפילות שאני לוקח מאיזה סרטון, ו,מחילה, להתרטב בסוף. כן. זה אני. עשיתי את המתואר לעיל המון המון פעמים. יתרה מזאת, לפעמים זה מרגיש לי כאחד הדברים הכי רצויים לי עלי אדמות.
נורא מעומם להגיד "תאווה" או "השתמשתי" (וגם אני משתמש הרבה בהשתמשתי ) נראה לי שזה  מועיל להכחשה
אבל מנסיוני, זה מגיע.
מה שכן, אני הולך לקבוצות, מדבר בטלפון וכותב פה. אולי כנות זה גם עניין של תרגול?...
נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 11 חודשים על ידי בעצתך תנחני.

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88520

  • אהבת חסד
  • רצף ניקיון נוכחי: 1913 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 938
(מגיב על התגובות, כאילו זה השרשור שלי... גם זה יעבור)

תודה בעצתך על השיתוף! זה עשה לי טוב, לדעת מאיפה אני מגיע.
לפעמים אפשר לדבר כאן גבוהה גבוהה על החלמה והדרכים הפסיכולוגיות והרוחניות של המחלה וכו' עד שאני שוכח מה עשיתי עד לפני שלוש ימים (! אסירות תודה) על כל המשתמע מכך! לא סתם "נפלתי" כאילו מדובר בקרישמע.. נפלתי עם כל הקישקע של "נפלתי" וזה היה מסריח... תודה על ההמחשות. 

ואגב, לגבי הכנות, כמו כל דבר בהחלמה יכול להיות שיש לך כנות ואתה רק צריך להפסיק לרדוף אחריה... אני מאמין שה' ישלח לך הכל בסוף.
אני בכל אופן מרגיש את זה אצלך. בשבילי לפחות אתה לא צריך לשתף הכל, גם ההודאה בטעות ובחולשה היא משהו ענק, הפרטים פחות משנים...

פנימה, תודה שוב, אתה צודק לגמרי.
נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 11 חודשים על ידי אהבת חסד.

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88536

  • חוסידל
  • רצף ניקיון נוכחי: 2917 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אוי מיין וועלט .....
  • הודעות: 440
תודה פנימה,

מזדהה מאוד עם הפוסט,
יוצא לי לפגוש חברים בחוץ, וכשחבר מתרחק זה לא נעים,
מצד אחר קשה לי מאוד עם זה שדווקא עם החברים שאני הכי מזדהה מתחבר ושמח איתם,
אני צריך לשמור על אנונימיות ולחפש תירוצים מה הקשר שלי אליו כשאני נפגש ליד בני משפחה וכדו'
אבא אוהב גילה לי את האור ברח' ניסן תשע"ה בכנס של שמור עיניך

נאר אמונה אין בורא כל עולמים...ומבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה
נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 11 חודשים על ידי חוסידל.

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88540

  • החסוי
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • התאווה והבריחה השתלטו על חיי. אני רוצה לחיות!
  • הודעות: 318
תודה רבה
מאוד מועיל

עריכה:
מרגיש את זה כל פעם שאני אומר "שמי ... ואני מכור לתאווה"
איכשהו זה מפגיש את שתי הזהויות שלי למפגש קטן
-על ידי שאני מתבונן איך אבדה לי השליטה על חיי אני מבין שאני חסר אונים
-אני אלרגי לתאווה. למעשה אני כל כך חלש ושברירי שמבט אחד, מחשבה אחת, יכולים להרוג אותי
-"עבוד את את הצעדים כאילו הכל תלוי בך. התפלל כאילו הכל תלוי באלוהים."
נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 11 חודשים על ידי החסוי.

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88550

  • aristo
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 865
כל מילה אמת.
יש לי חבר(

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88600

  • שטיסל
  • רצף ניקיון נוכחי: 13 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 44
תודה רבה! מאוד הזדהתי עם הדברים.
אני חושב אבל שאצל לא נשואים ההתמודדות גדולה יותר, כי בכ"ז למי שנשוי יש איזה תחליף מסוים לתאווה. גם בפן הרגשי וגם בפן הפיזי. מעניין איך אתם רואים את זה.

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88607

אני רואה את זה הפוך, ללא נשוי יותר קל כי הוא לא מתערבב עם תאווה כל הזמן.
על בשרי אני חווה שבימי איסור אפילו מתמשכים הרבה יותר קל לי.

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88612

  • מוטי ראוי
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • חי ומרגיש בזכות אלוקים ובאמצעות שמור עיניך וחברים
  • הודעות: 1095
תודה
מאלף
יצוין שדוב עצמו    עשה סוג של תשובת המשקל מבחינתו כאשר בכנס השני של שמור עיניך הוא נתן מסר בסקייפ
מארה"ב ובמסר שלו הוא אמר שבתור מי שנהג להשתמש הוידיאו צ'ט,
היום הוא מביא את מסר ההחלמה באותו הדרך ובלי להסתתר ,
אמנם שנדע שלום עם עצמנו אינו רק הבטחה שקוראים בקבוצות אלא מציאות של קבלה עצמית,והכרה פנימית במי שאני ומה שאני ומה אני באמת רוצה ומה אני קצת עכשיו רוצה ,
בברכה
מוטי
 
חבר שמור עיניך,
ובחסדי ה' ולא בכוחי נקי מט"ז שבט תשע"ב, 09/02/2012,
והנני אסיר תודה על כך, ומתפלל לשפיות גם היום.

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88628

תודה רבה פנימה. הדוקטור והמיסטר גם יחד מודים לך. אולי הם באמת צריכים להיפגש  ולשבת לקפה… 
אפשר קישור למקור באנגלית? אני רוצה להראות למישהו שקורא אנגלית
תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו
וכן בדוד הוא אומר "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88630

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 3201 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 812
תודה רבה ל-ך/כם 

קישור - המאמר באנגלית 

הכותרת של המאמר שתרגמתי פה, "קפטן קירק" בתכלת, זה קישור לשרשור עם קישורים לעוד מאמרים מומלצים שלו.

אוהב. 
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 11 חודשים על ידי פנימה.

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88644

  • יוסיפונוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 160 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 360
אחלה שירות. עכשיו תתרגם לחבר'ה את כל המאה שבעים מאמרים שלו.... צוחק.
מסביבי יש דיבור כזה נגוע/שאני צבוע/ ומה פתאום חזרנו לדבר

רק אתה רואה ת'לב שלי ויודע/כשאני דומע/ אותך לא יכולתי לשקר

איך הסתכלתי רק על מה שאין/ הולך ומתרוקן/ איבדתי את הדרך

מה שקלקלתי תן לי לתקן/ מתחנן/ כמו בן/ רק תפתח לי דלת.(חנן בן ארי, אדון הסליחות)

תגובה: קפטן קירק ושתי הזהויות לפני 7 שנים, 11 חודשים #88645

  • יוסיפונוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 160 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 360
וכמובן, מאוד נהניתי ורצתי לקרוא גם את המקור. תודה רבה רבה
מסביבי יש דיבור כזה נגוע/שאני צבוע/ ומה פתאום חזרנו לדבר

רק אתה רואה ת'לב שלי ויודע/כשאני דומע/ אותך לא יכולתי לשקר

איך הסתכלתי רק על מה שאין/ הולך ומתרוקן/ איבדתי את הדרך

מה שקלקלתי תן לי לתקן/ מתחנן/ כמו בן/ רק תפתח לי דלת.(חנן בן ארי, אדון הסליחות)
  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 1.08 שניות

Are you sure?

כן