שמל שהיה לי את האומץ לבא,הרבה ידעתי שאני חייב לחזור לקבוצות עד שהצלחתי. במיוחד היה לי טוב וקשה הסדנא של דפמ"ז

היה לי טוב בכנס וזה לא מובן מאליו, אני אחד שקשה לו להיות במקומות הומי אדם ולא משנה מי האנשים והייתי די מחובר, היה לי כיף לפגוש הרבה חברים וכמעט לא להיות עסוק ברגע, עם מי אני אדבר עכשיו?.. איפה קורה האקשן? אני אלוף בלהרגיש פספוס על איפה שאני נמצא, תמיד חושב שבמקום אחר יותר מעניין..
וזה לא קרה הפעם, ממש אסירותודה.

חוץ מזה גם לי היה פדיחה לפגוש חבר מהעבר, אבל, זה ממש שונה מאיך שפעם הייתי מקבל את זה, עד לפני לא הרבה זמן מידי הייתי ממש משתנק לרגע, דפיקות לב וכו', והפעם זה ממש באלי בסדר הרגשתי בסדר עם עצמי נוכח ומחובר.

זהו הכנס הראשון של "שמור עיניך" שאני נמצא בו, בכנס הקודם עדיין לא הייתי בתוכנית.

אסירות תודה שפגשתי חבר קרוב מהעבר והיה מאד נחמד וחויה נפלאה, לפני שנה לא הייתי מאמין שאני לא ימות כשאפגוש חבר שלי בקבוצות.
כמו שכתב אחד החברים, אני בשונה מהרגלי הגעתי בלי שום ציפיות ובלי שום תוכניות מה אני רוצה שיקרה שם מי ידבר ומי לא, מה יהיה האוכל ומי יהיו האנשים ומה יהיה המצב רוח של האנשים, האם להיכנס לסדנא של זה או של זה, נתתי לאלוקים להוביל אותי שם וזה היה נהדר, כמה "טוב שההגה בידים של אלוקים".
ביום האחרון היתה לי תחושת פספוס שלא עקבתי לראות על חברים חדשים מה הניק שלהם כאן, אבל אני מקבל את זה והכל בסדר למרות שהראש שלי עם הפגם אופי שלי של חוסר פרופרציות מרגיש שנחרב העולם או קצת יותר מזה.
ואיך לא, אני חייב להיות אסיר תודה על "ספר הכניעה" שהוציאו לכבוד הכנס, אני בטוח שהוא יביא לי ולעוד חברים רבים הרבה מאד תועלת, וכדאי להמשיך הלאה לעבוד ולסדר את פניני הפורום בספרים בצורה מסודרת וברורה.
ולסיכום, היה נפלא ביותר מחלים מחבר מחזק ומשמח.

תודה לכל החברים על השירות שעשו בשביל שהכנס יתקיים, אני יודע שזה לא קל להרים כזה דבר, תודה רבה לך אבא אוהב על נוכחותך בקרבינו.

מתחיל שוב - וצועד לאלוקים כתב on 13 אפר' 2016 12:56:


אז זהו, שאני מתתי כשפגשתי מישהו מהעבר...
הגעתי לכנס והייתי בהלם! פשוטו כמשמעו. כנראה המעמסה הריגשית הזו לפגוש כ"כ הרבה פרצופים שדמיינתי אחרת לגמרי - הכריעה אותי.

והציפיות... היו לי כ"כ הרבה ציפיות... מחברים ותיקים וחדשים, שאני מכיר ושאני לא מכיר; מכולם ציפיתי ליחס מיוחד. והתבדיתי. בצדק. יש לבנאדם עוד דברים על הראש חוץ ממני. ולמען השם, למה אני אף פעם לא יכול להרים את עצמי וליזום בעצמי שיחה והיכרות. פגמי אופי.

הרגשתי מאד בודד. אבל שאף אחד לא ירגיש אשם, זו אשמתי המלאה. 
לא היו לי כלים להתמודד עם הבדידות, והנה אני היום, מחפש מנוחה.

צר לי לבאס את השרשור המתוק. למי שיקרא בתשע"ז אומר רק שלא יקח ממני דוגמה... אני יוצא מן הכלל. אני נופל. אני משתמש.
 

אני מתבייש לומר אהבת חסד
מה שהגדרת, זה בדיוק הסיבה שלא הגעתי, ואני בכל זאת מתחרט על זה מכל הלב.
בעז"ה בפעם הבאה אגיע. אולי נוכל לדבר קצת כדי שלא אשתגע.
אבל אני מזדהה גם בלי שהייתי.

אהבת חסד כתב on 13 אפר' 2016 14:55:

שלום חבר יקר מהעבר המאד לא רחוק,
אתה ממש ממש לא יוצא מן הכלל, וכמו שאמרתי לך בכנס כמה אני בן אדם בודד ואמרתי לך כמה דוגמאות מחיי היום-יום שלי.

אז דבר אחד יש לי לומר לך אתה משלנו ואתה לא יוצא מן הכלל ואוהבים אותך כמו שאתה (=כמו שאני).

לילה טוב

נ. ב. סליחה שעדיין לא התקשרתי אליך, אני מקוה מאד לעשות את זה בקרוב, אם אתה רוצה אתה מוזמן לנדנד לי.

תודה לך!
רק אציין שחשבתי שדיברת על הבדידות בחיים לפני, לא בחיים היום...

צר לי שהסטתי את השרשור מהנושא שלו לנושא שלי. אז יאללה חברים! חוויות מהכנס! אבל אל תבאסו...

אהבת היקר
אני מרגע לרגע יותר מצטער שלא נפגשתי אתך לשיחה בכנס,
פשוט בחור כלבבי
אני איכשהו הצלחתי לגרוף צומי 
אבל כואב לי שאתה מרגיש ככה בודד
זה נראה פה שאתה פשוט אדם מדהים
תדע לך לא כל אדם מסוגל לכתוב כך

מצטרף לבקשת הסליחה על סחיבת השרשור

יישר כח לכל העוסקים והמארגנים להרמת האירוע
הכנס היה משמעותי וחזק מאוד עבורי! במיוחד המסרים בסוף האירוע
שמחתי מאוד לפגוש את החברים היקרים!! 
אוהב

אהבת חסד כתב on 13 אפר' 2016 18:14:

אכן הבאתי לך דוגמה מהעבר, אבל היום לא השתנה הטבע שלי, אלא בחסד אלוקים ע"י הצעדים והפעולות אני לומד איך להתחבר לאנשים ולהיות יותר מחובר, אבל הרבה מאד פעמים אני מרגיש את הבדידות ואת הרצון להתבודד, ולימדו אותי בתוכנית איזה פעולות אני יכול לעשות בשביל להתחבר ולא להרגיש בודד.

אוהב

בוקר טוב ומבורך
לכל החברים היקרים שבאו והשתתפו בכנס, ושבאו ולא השתתפו, ואלה שידעו ולא באו, ואלה שלא ידעו שהיה כנס עד עכשיו.. גם אותם אוהבים.

להלן חוויותי מהכנס.
בשני מילים היה לי מאד כיף ומאד מתסכל בגלל כל מיני פגמי אופי שלי, ביחד. ואסביר.
היה ממש כיף לפגוש חברים ולהיות מופתע כל פעם מחדש מאיך שהם נראים (עם קרן כזאת מוזרה על הראש.. סליחה בעצם עם קרני אור טהורות מהעיינים  )
היה כיף להשתתף בסדנא של 'אסירותודה' ולראות שגם מחלימים עם פז"ם וותיק חיים כל יום רק את היום, מתמודדים עם דברים שגם אני הטרי יחסית בתכנית מתמודד, ומתמודדים עם תחושות לא פשוטות כמו - אני המחלים הוותיק צריך לחשוף את העובדה שעכשיו קשה לי עם X או עשיתי Y ומה יגידו ומה יחשבו עלי אח"כ וכו' וכו',
אבל כל פעם מחדש עלינו לבחור את עצמינו ושפיותינו ולא להתבייש או לחשוש מהתוצאות, שבדר"כ גם לא יגיעו, זה רק אשליה שהמוח שלי מוכר לי. וגם אם יגיעו התנועה חייבת להיות ממני החוצה, חיי קודמים (תודה 'אסירותודה') ועליי קודם כל להחלים את עצמי הרבה לפני שאני מנסה לסייע לאחרים.

לשמוע את המסר של 'נועם השם' הגיבור והצדיק, לשבת מטר ממנו ולראות את זוויות עיניו דומעות, את עיניו נעצמות באמצע שהוא מדבר ושותק לרגע בשביל להתחבר לקול הפנימי והאותנטי שלו, של עצמו, לתת את החוויה והתחושה האמתית שלו בלי פילטרים של מה עכשיו נכון לומר, או מה מצפים ממנו לומר, או מה יעזור לשואל.
פשוט להקשיב לשאלה, להתחבר לקול הפנימי, ולשתף.
ממש היה מרגש לראות את זה קורה מול עיני, שדמעו יחד איתו.
ממש נתן לי השראה להחלמה אמיצה ואמתית (וגם לכתוב עכשיו את הפוסט הזה)
ולשבת תוך כדי ליד חבר יקר מאד, ולחוש בדידות מתסכלת. ביחד. אחחח פשוט צרת מכורים נחמת לא שפויים.. אוהבים אותנו..

כל חיי חשבתי על השני הרבה לפני עצמי לפני מה שאני צריך, גם כשידעתי שהוא מעוניין לסייע לי, הייתי שוקל עשר פעמים האם אני באמת זקוק לו עכשיו, האם זה לא סובל דיחוי אולי אני סתם מפריע לו עם הבקשות והשאלות שלי באמצע הלילה?
אני זוכר את עצמי בישיבה, כמה פעמים עומד מאחורי הדלת של הראש ישיבה שלי זצ"ל מפוצץ בתחושות קשות בפנים או עם שאלה שממש מציקה לי כבר כמה שבועות, ואני מרגיש שאני חייב את הדרכתו, עכשיו, אבל מהסס לדפוק לו בדלת ולהפריע לו באמצע ה-לימוד/ארוחת ערב/פגישה עם תורמים/בוגרים/ילדיו/אשתו וכו' וככה הולך הלוך וחזור בלובי של הבניין ואוכל את עצמי מבפנים על זה שאין לי אומץ ועל זה שאני כזה רגיש ודפוק. 

בהחלמה אני מבין שזה אחד מהדברים העיקריים שגרמו לי להתמכרות, הפחד הזה ממה יגידו עלי ואיך יקבלו אותי והתחושה שרק אני שווה באמת פה בעולם וכולם אפסים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם.. זה 'עזר' לי להישאב לתוך עצמי עוד יותר ולפתח שם את ההתמכרות ואת הצורך לקבל עוד ועוד ועוד מבחוץ פנימה, מהמראות ברחוב, ובמחשב, ממעשי התאווה עם עצמי, וגם כנראה מהעזרה לאחרים, גיליתי בכנס שממש הפריע לי כל חבר שהגיע ולא אמר לי 'כל הכבוד' או סתם 'תודה' על כל המאמרים שכתבתי פה בחוכמתי הרבה (אוהבים אותי.. ) בחצי שנה האחרונה.
זה הדליק לי נורה אדומה בראש, הבנתי שאני באמת אוהב לעזור ב"ה, אבל אני גם אוהב יותר מזה לברוח מעצמי, והעזרה לאחרים היא גם יכולה להיות סוג של בריחה מעצמי ומהתמודדות עם התיקון שאני עצמי זקוק לו ובשבילו כנראה נשלחתי לעולם הזה.
זה לא קל בכלל להתמודד עם העצמי האמתי והלא מושלם (בלשון המעטה..) שלי.
הרבה יותר קל ללכת לשרשור של מישהוא חדש, ולכתוב לו תגובה מעודדת.
ברור שאני לא מזלזל חלילה באף תגובה ועזרה שעשיתי ועושים אחרים, אני רק אומר שבכנס זה היכה בי בעצמה עד כמה לפעמים העזרה שלי באה ממקום של לקבל, הרבה יותר מאשר ממקום של לתת.
ואם התאכזבתי ממישהוא אפי' אחד שלא הודה לי סימן שציפיתי לזה, שבניתי על זה בשביל להרגיש טוב עם עצמי, בשביל למלא את החלל שבי (תודה דוק) השליתי את עצמי שזה ייתן לי החלמה, אבל כנראה שמה שזה בעיקר נותן זה תחושה טובה שמקהה קצת את הרצון לברוח מעצמי.

אז תודה שוב לכל מי שטרח על הכנס הזה (כולל עצמי), לכל מי שתרם והוציא ממיטב כספו כדי שאחוש קצת שפיות וחיבור רוחני פה בעולם לכמה שעות, תודה לכל מי שבא והשתתף והודה לי, ותודה מיוחדת (ברצינות) לכל מי שלא הודה לי - עזרתם לי להבין שאני עדיין מלא פגמי אופי, יש מה לתקן ב"ה, ואני עדיין רק בצעד הראשון ולא בצעד שתים-עשרה.. תודה רבה.

מקווה להיפגש עם כולכם בכנס הבא, ושאצליח להשאיר בו את הציפיות על המצעים בבית.

באהבה רבה
'פנימה' 
 

חיכינו לתגובה שלך! ,תודה. (למה אתה לא בצ'אט?)

התגובות פה ממש מעצבנות אותי! אבל לא בגלל התוכן אלא בגלל הכיסופים...
כי גם אני רציתי להגיע...אבל להגיע מהדרום הרחוק ולחזור בתחבורה ציבורית אפשר רק עד 9 בערב(כלומר שהכנס יסתיים בשעה כזאת..)ש.ב. למארגנים לפעם הבאה.. יש מכורים גם מחוץ לגבולות הגיזרה של י-ם-ב"ב...
 

נהניתי מאוד מהכנס ומהמפגש עם האנשים. אני חדש בפורום כך שלא ניצלתי את המפגש בשביל לזהות את האנשים מאחורי הפורום 
המסר בסוף של נתן היה בשבילי משהו מרומם וסוחף , בדיוק מה שהייתי צריך. אני כבר שנתיים ב-sa וזו היתה שיחה ברמה אחרת מכל מה שהיכרתי.
מתפלל לממש את הקשר עם אלוקים גם אחרי שהקסם יפוג.תודה לכל העוסקים במלאכה, אוהב אתכם.

אברך חרדי כתב on 14 אפר' 2016 09:10:

היו בכנס הנוכחי חברים מהצפון ומהדרום, ובכנס הקודם היו גם שני חברים שטסו מחו"ל במיוחד בשביל הכנס וחזרו מיד אח"כ. דבר איתי לפני הכנס הבא ונמצא פתרון...