קשה לכתוב על העניין שעליו אני עומד לכתוב כעת.
במיוחד שאני מרגיש מרוכז בעצמי,
ואולי לא מספיק כואב את שאירע.

אבל אני חושב שאולי זה חשוב.
ומקווה שזה יהיה לתועלת ולוּ לאדם אחד.

לי כמכור קשה מאוד עם עומס רגשי.
בייחוד עם עומס רגשי שלילי.
כאשר עומס רגשי קשה מציף אותי,
אני רוצה לברוח מכך אל המקום המנחם והמוכר - התאווה.

אני רוצה לצטט כאן משהו מ"לחיות בפיכחון" של AA (עמ' 60).
בדילוגים, כך שיתאים יותר לעניין.

"כאשר נפטר הסבא, יש לנו ברירה:
אנו יכולים להתעקש על כך כי הדבר שראוי לעשותו הוא
לכעוס ולהצטער על ההפתעה שקרתה
לטבוע ברגשות אשם
ואולי גם לשתות בשל כך.

או שאנו יכולים לזכור
כי סבלו ועצבותו כבר תמו עתה,
על כל פנים, אילו היינו משתמשים במותו כבתירוץ לשתות ולסכן את בריאותנו,
ספק רב אם הוא היה מעריך זאת".

אנו מוצפים רגשות קשים.
אך הבה נמנע מבריחה אל התאווה בעקבותיהם.
ומכיוון שאיננו יכולים לעשות זאת בעצמנו,
הבה נבקש עזרה ממי שלו מלוא הכוח,
שיעזור לנו להתמודד עם רגשות אלה,
ולוותר על הארס וההרס שבהם.

הדבר האחרון שהם היו רוצים הוא שניכנס לטראנס רגשי שלילי,
שיוביל לטראנס של שימושים והרס עצמי.

הבה נבנה בנפשנו בניין שיהיה לעילוי נשמתם הטהורה.
תהא נשמתם הטהורה צרורה בצרור החיים.

תודה.
עצוב.
כואב הלב.

קשה לי. כואב לי.

בזכות התכנית ובחסד אלוקים אני מרשה לעצמי היום להרגיש.
מותר לי לכאוב. זה בסדר לבכות. טבעי להשתנק.
אני לא חייב להילחם ברגשות.. נותן להם לדבר אלי לבטא אותם.

אסירות תודה שרגש של טינה אכזבה פחד נקם חוסר אונים חידלון.. לא חייבים לשלוח אותי אל השימוש.
כיום יש לי בחירה
להתקשר לחבר,  לתת ביטוי לרגשותי, לא לקבור אותם ולא להתעלם מהם, לחשוף להאיר, לקבל מהחבר "אוהבים אותך"

ובכוחות שקיבלתי מהחיבור אל החברים הקבוצה ואלוקים- להישאר רק להיום נקי שפוי מפוכח.. ושליו.

חידוש גדול. האבל והעצב לא סותר שלווה.

מאין באה לה השלווה? אצלי צעד 3.
מסרתי לאלוקים את השליטה על התוצאות.

לא מתערב במה צריך לקרות. רצונו ייעשה.

ברוך דיין האמת
ה' יקום דמם.

:'(

תודה, הייתי צריך לקרוא את זה עכשיו.
קשה לי לקבל וקשה לי להכיל. ההחלמה מעלה את סף הרגשנות, וקשה לי להתמודד איתם.

נתן במתנה

מאוד נכון.

בעקבות החדשות הבוקר
נזכרתי בדברים הללו
מקווה שיהיה לי ולאחרים לתועלת

תודה.
באמת הייתי זקוק לזה

בעקבות החדשות המצערות האחרונות, ולבקשת חבר יקר, אני מקפיץ שוב את הפוסט.