הדברים נכתבים בעקבות שיחה שהיתה לי בנושא, בו עלה שוב (בפעם המליון) הנושא הזה של הקרקעית. כל מי שמכיר את המושגים הבסיסיים של גמילה מהתמכרות, מכיר את המושג "קרקעית", השאלה היא איך מגיעים לקרקעית, או אולי איך יודעים שהגעתי לקרקעית?

המון נכתב כאן בעבר על הרצון להגיע לקרקעית ועל הדרכים לנסות לזרז את התהליך של ההגעה לקרקעית, אבל כעת אנסה להתמקד יותר במה שקורה כאשר מגיעים לקרקעית. אז אם רוצים לסכם את התהליך במילה אחת, היא תהיה: כניעה. כאשר התרסקתי אל הקרקעית - נכנעתי. הרמתי ידיים. הודיתי שהובסתי. (אגב, בגירסא הראשונה של 12 הצעדים היה כתוב בצעד הראשון "הודינו כי הובסנו").

בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית הגמילה מהתמכרות למין בשיטת 12 הצעדים) נכתב כי לא ניתן לזייף כניעה. כאשר אדם נכנע, ניתן להבחין בכך די בקלות, זה לא משהו שאפשר לשחק אותה או לנסות לזייף אותו. הנסיון הקצר שלי בקבלת חברים חדשים בפורום הראה שפעמים רבות ניתן לראות כבר מההודעה הראשונה האם הכותב עומד בפני כניעה או שהוא עדיין רחוק מכך מאוד. זה נכתב בשורות אבל בעיקר בין השורות. יש את אלו שמגיעים על ארבע, מוכנים לכל דבר על מנת להחלים, ולעומתם יש את אלו המגיעים מלאים בשאלות, קושיות ובעיקר השגות וסייגים אותם הם לא מוכנים לעבור. הראשונים נכנעו - האחרים לא.

מי שהתרסק והגיע על ארבע, יהיה מוכן לא רק לצעד הראשון (ההודאה בחוסר אונים) אלא גם לכל שאר הצעדים הבאים. זה מגיע מבפנים ולכל היותר מצריך דחיפה נוספת, אבל ההתנגדות העצמית של האגו לכל המהלך הזה - נחלשת או נעלמת לחלוטין. המוכנות לעשות הכל כדי לשנות את דרך החיים הקודמת, השינוי הפנימי של כל הדברים החשובים בחיים, הרגשת הדחיפות לעשות כדי לא להישאר במצב הקודם, כל אלו הם סימנים של הגעה אל הקרקעית.

הענין הוא שאדם יכול להיות בקרקעית - אבל לא לקחת את ההזדמנות, ואז להמשיך הלאה לקרקעית נוספת. זה כמו מעלית שיורדת, מגיע לקומת קרקע, הדלת נפתחת - אבל הנוסע מחליט להישאר בתוכה, אז הוא יורד למינוס אחד. גם שם המעלית עוצרת, הדלת נפתח ויש לו הזדמנות נוספת לצאת ממנה ולהיכנס למעלית מולה - זאת שנמצאת בעליה במקום בירידה. אם הוא לוקח את ההזדמנות - הוא היה בקרקעית. אם הולא לא לוקח את ההזדמנות, אז הוא היה בקרקעית אבל זה לא רלוונטי כי הוא ימשיך לקרקעית נמוכה יותר.

מי שיצא מהמעלית היורדת ונכנס למעלית העולה, זה האדם שנכנע, האדם שמוכן לעשות כדי לא להמשיך את הירידה. השינוי הראשוני יכול להיות קטן, אבל זה שינוי שמקיף את האישיות כולה. אין טעם להמשיך לרדת עוד ועוד, אפשר לנצל את ההזדמנויות שאלוקים נותן לנו בקרקעית שאליה הגענו - ולהתחיל את השינוי. או כמו שאומרים: הגענו לקרקעית כאשר הפסקנו לחפור.

תודה. סוד. מקסים. וגם פגישת הקרקעית, ההפסקה מהחפירה היא  מתנה. אכן הובסתי. אגב 'על ארבע', בימי הבראשית היה כתוב גם 'הודינו על ברכינו'...

השאלה היא אם כדי לצאת מהמעלית היורדת ולעלות במדרגות למעלה צריך ממש מכה כואבת או שקצת רצון מספיק. בינתיים לצערי אני לא חש מספיק 'בקרקעית' למרות שלפעמים כן אחרי נפילות כואבות. ראיתי שבספר של  AA  ממליצים לזה שהולך להציל אלכוהוליסט אחר שיגיע לאחר שהוא 'עוד רועד מהשימוש האחרון' השאלה היא איך ביני לבין עצמי אני מביא את עצמי לכנות וענווה שידחפו אותי להבין כמה אני לא שווה כלום בלי אבא?

"תשובה שלמה"
אני יענה לך באופן אישי מה שעבר אלי,
אני נכנסתי לתוכנית וכמעט חמשה חודשים הרגשתי שאני עוד לא חסר אונים,
(במבט לאחור זה היה כזה טיפשי, כי הזוגיות שלי היה כבר הרוס לגמרי, הייתי בשימוש כל היום, לא תקשרתי אם אנשים, המצב הכלכלי הרוס לגמרי, אבל המחלה לא נתנה לי לראות את זה)
ונפלתי ונפלתי, עד שהיה נפילה שהוא כרגע הנפילה אחרונה, שאז הבנתי שזהו אני סבלתי מספיק, אני מוותר כבר על התאווה, אבל זה רק עם תפילות ובכיות " אבאל'ה שבשמים תן לי להבין שאני כבר גמור והרוס, וקשר עם חברים שמשקפים לך כמה אתה חסר אונים, כי אתה לבד לא רואה כלום,
דרך אגב עכשיו אני שם לב שכתבת,


קפצת פתאום לצעד שלוש, התכנית נותנת לנו כלים להגיע לזה יש צעד 1 ו 2 ואחרי צעד שלוש שרק אלוקים יכול לעזור לנו,

מתפלל בשבילך שתמצא בתוכנית מה שאני מצאתי ועוד הרבה חברים

תודה סוד. מרגיש עכשיו את הקרקעית כמו שלא הרגשתי מאז בואי לתכנית. זאת אומרת פעם ראשונה הרגשתי את הקרקעית כשאליה הגעתי לשיחת הטלפון הראשונה איתך. זה היה הקרקעית של החצי הראשון של הצעד הראשון, מול התאווה.
היום הגעתי לקרקעית של החצי השני של הצעד הראשון. איבוד שליטה מוחלט מול ניהול החיים. אני כנוע לחלוטין, מובס עד תחתית. (אם תרצה אני על ארבע למרות שאני לא אוהב את הביטוי). מוכן לעשות הכל כדי לעבור מעלית. בינתיים לצערי לא מצליח לעלות על דרך. מתפלל.

אוהבים

סוד הכניעה כתב on 12 מרץ 2014 19:25:


הקטע הזה הפחיד אותי.
אם מישהו יכול לעודד אותי מאד אשמח.

אולי אוכל להתעודד מזה שעל אף הסייגים והשאלות אני כן פועל כדי להכנס לתכנית. אבל עדיין, שאלות סייגים וכו'. מרגיש לי כאילו הקרקעית שלי הולכת לחבוט בי בעוצמה..

בספר "שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות" של AA נאמר שבתחילת הדרך, רק מכורים "כבדים" הצליחו, אך בהמשך ראו שגם מכורים בתחילת הדרך של מחלתם, שמבינים לאן הדברים מובילים - מצליחים.

כמו שבעצם כתוב בפוסט הזה. הבנת שהמעלית יורדת למטה? אוקיי. אתה רוצה להמשיך לרדת? לא? אז תעבור למעלית שעולה למעלה. אתה לא חייב לעשות את זה בקומה 8- כשכבר הפסדת את כל מה שיש לך, אתה יכול לעשות את זה גם בקומה 4+ או בקומה 2+...

וכפי שמדגיש "סוד הכניעה" בכמה פוסטים אחרים. אתה חסר אונים מול המחלה, אבל לא מול הפעולות. אם אתה מספיק רוצה פתרון, אתה יכול להחליט לדבוק בפעולות שעוזרות לאנשים להתחבר לאלוקים ולזכות מידו הרחבה למתנת הנקיות. אתה יכול לעשות פעולות שיש לך שאלות וסייגים וכדו' כלפיהן, כי אתה יודע שזה עובד ואתה רוצה פתרון שיעבוד לך.

אני מכיר חבר שנקי כעת כמה שנים, ובתחילת השתתפותו בקבוצות, במשך כמעט מעשור לא "עלה על דרך" למרות שהיה לו סיפור קשה. כששמעתי ציון דרך שלו של שש שנים, אני זוכר איך הוא אמר שהסיבה לכך שלא עלה על דרך היא "אתם יודעים למה? כי לא עשיתי מה שאמרו לי!").

מקווה שקצת עזרתי (וטהרניות שבי לא התפרצה לה... ).

בערך באותו איזור בספר  שטהרני הזכיר (בערך בסוף הצעד הראשון אם אינני טועה) יש עוד טיפ מעניין לחבר שמתלבט האם הוא חסר אונים (אם הבנתי נכון, אצלך, אהבת חסד - זה כבר לא המצב, אבל אביא בכל זאת) 
את המילים המדויקות אינני זוכר, אבל ההמלצה שם היא להציע לו לשתות באופן מבוקר. נניח, רק 3 שוטים ותלך הביתה. או תשתה ותפסיק באמצע, אבל תזכור מה שאמרנו לך. ברגע שאדם כזה, אם הוא אלכוהוליסט, מנסה ובסוף מוצא את עצמו בבולמוס(ים) של שתייה, הוא יכול לקבל את חוסר האונים שלו (ואם הוא כן מצליח לשלוט בזה, שימשיך להנות... נראה לי)

בפן אישי, אני חושב שאולי כך אני מנסה את הפסיכולוג שהתחלתי ללכת אליו לאחרונה. אני רוצה לנסות את הדרך שלו, אבל אני גם זוכר מה אמרו לי. אם, חס ושלום(?), זה לא יעבוד, אני יודע לאיפה ללכת...

ואולי בכלל הכל זו השתדלות. 
אולי אין משמעות אמיתית לאיזו דרך, אלא לדרך עצמה.
רק נותר להתפלל לקב"ה שיפקח לי את העיניים

הרב 'טהרני', 
אני מבין לגמרי מה שכתבת, וגם קראתי את דברי 'סוד הכניעה' בדקדוק יחסי.. 

אני בסה"כ מפחד כי אני לא מרגיש כניעה רבתי או חוסר אונים משווע. אני פועל בהרבה מקרים מהשכל בלבד, כשאני יודע שיזיק לי להמשיך באותה הדרך. עניין ההרגשה הוא המזיק לי ומושך אותי כל הזמן. לפעמים אני נכנע דווקא לו...
הוא שאמרתי - מפחיד...

ולבה"ח 'בעצתך', מה שציטטת זכור לי מסדנתו של "עוזרני" כשמישהו שם שאל אותו מה לעשות כשהוא לא מוצא הרבה סיבות להפסיק.. 

אני כמובן לא יכול להפסיק. לא תמיד אני מרגיש תהום פעורה מתחתי. אני מרגיש כאילו אני פועל מתוך שינה כי אני יודע שזה נכון לעשות, אבל בלי הרבה כח.

אגב, מבחינתי הפסיכולוג זה חתיכת נכונות. העבודה לשינוי עצמי אף פעם לא קלה. במידה והוא בעל מקצוע טוב באמת, מבחינתי זה אותו הדבר. הלוואי ויוציאנו ה' מעבדות לחירות אמן.

תודה לשניכם על ההענות המהירה. חג שמח לכם ולכל עם ישראל.

אהבת חסד- על זה נאמר "רגשות הם לא עובדות". מה שקובע בפועל הוא האם אתה עושה את הפעולות הדרושות או לא. בייחוד בתחילת הדרך. אני נזכר איך חבר ותיק אמר לי לשים בקופסא את הרגשות שלי למשך השנה הראשונה של ההחלמה... אני אישית לא מרגיש שיש להגזים כך, אבל בהחלט מה שחשוב הוא המחוייבות לתהליך. החיבור בא מתוך המחוייבות. לא כמו במחלה, שחיכיתי שיהיה חיבור ורק אז כולי האי ואולי אני מוכן להתחייב.

עודדת וחיזקת אותי מאד. תודה רבה.

בנפילה האחרונה שהייתה לי, חשבתי שהגעתי לקרקעית.
ואז גיליתי את המרתף

במילים אחרות למה שסוד כתב, גם כשמגיעים לקרקעית ומרגישים שחייבים לצאת משם, עדיין יש את הפעולה הראשונית שחייבים לבצע אחרת נגיע לעוד קרקעית.

למרות שבנפילה ההיא ידעתי מה צריך לעשות (הנפילה הגיעה אחרי תקופת נקיות לא קטנה) ולמרות שהרגשתי שהגעתי לקרקעית, לא הצלחתי להביא את עצמי להתחיל שוב את התהליך עד שקיבלתי טריגר חיצוני - התחדשות האתר.

הבעיה שמהסיפור הנוכחי שלי אני לא מצליח למצוא כלל שאומר :הגעת לקרקעית? אם תמלא את התנאי הזה תצליח להתחיל בתהליך ההחלמה.

יצא לי קצת מסורבל

אם השאלה היא תיאורטית, אין לי תשובה. אם השאלה היא מעשית, עזובותך שאלות, אם אתה מרגיש שאתה לא רוצה לחזור לשם ומוכן לעבוד בשביל זה, הכול בסדר. 

בהחלמה.

מקפיץ