שלום לכולם.

אני סקסוהליסט מכור לתאוה ומכור למין, ברוך השם נקי רק להיום והיום זה היום העשירי.

רציתי לשתף אתכם בהרגשה חזקה מאוד שהולכת איתי מהבוקר.

היום בערב נדליק את הנר הראשון של חנוכה.

אני נזכר ששנה שעברה ישבתי עם החנוכיה ופשוט בכיתי, בכיתי להשם שיקח אותי מהעולם הרע והמגעיל הזה,

אף אחד לא מבין אותי פה, כולם צדיקים טוב להם ורק אני מתמודד עם קשיים של יוסף הצדיק, מה אתה רוצה ממני.

אין לי כוח יותר, וכו וכו, הייתי באפיסת כוחות לא האמנתי שיש עולם שלם סביבי.

הבוקר שהתעוררתי וחשבתי על ההדלקה של הערב, הוצאתי את החנוכיה מארון כלי הכסף,

פשוט התרגשתי.

הערב אני אשב מול המנורה ואבכה שוב, אבל בכי של הקלה בכי של שחרור, אני לא לבד, יש איתי פה הרבה נשמות טובות,

העולם פשוט מדהים.

תודה רבה לך אבא, אני אוהב את כל מה שסביבי, הכל טוב פה, ושום דבר לא מובן מאילו.

מתפלל לעוד יום נקי.

נגעת לליבי. מקווה שהנרות הרבים, נר איש וביתו, יאירו את המחשכים שבהם נמצאים אנשים שעדיין לא ראו את הנס, את פח השמן שדולק רק להיום, יום אחרי יום, את התקווה...

תודה
נתן במתנה

ריגשתם אותי!
גם לי חנוכה היה תמיד חג קשה במיוחד, הרגשתי מנותק ומנוכר.
במקום נר איש וביתו, שיא האיחוד והמשפחתיות, נפלתי שוב לתאוותי בבדידותי, במקום ביתו (=אשתו) הייתי במקום אחר...
במקום מוסיף והולך, פוחת והולך, או, הולך ונופל.
במיוחד שאני נולדתי בחנוכה והמאזן\חשבון הנפש השנתי הראה על כיוון של פשיטת רגל.

כיום, לאחר תקופת נקיות לא ארוכה במיוחד, מרגיש כמו אדם אחר, חדש.
הרבה מאוד בעזרת האנשים הטובים פה וסיוע לא מובן בכלל ממרום.
כל יום, אני מוסיף והולך, יום חדש של נקיות, חזרתי הביתה לנר איש וביתו.
נראה שהשנה חנוכה יאיר וירגיש אחרת.
שנזכה לחנוכה (התחלה חדשה) אמיתית.
ונצליח להוסיף כל יום רק נר אחד, אור נוסף, יום נוסף של נקיות!
מודה ועוזב

מזהה ומצטרף, גם לי היה קשה החג הזה בגלל שזה גם היום הולדת שלי ואני רואה איך השנים עוברים לי מול העיניים
ואני חושב לעצמי האם כך אסיים את חיי? בלי יכולת להפסיק אף פעם?
כבר חשבתי על זה שיש רשעים שלא נותנים להם את הזכות לחזור בתשובה מרוב הרשעות שעשו ואני רואה את עצמי בתמונה הקשה הזאת
אבל השנה אחרי שהצטרפתי לתוכנית ואני נקי לפחות עד עכשיו 36 יום מרגיש שיש תקווה ויש חיים לאחר המוות, יש אפשרות לשינוי,
נכון זה דורש הרבה אומץ והרבה רצון ועקשנות לדרך אבל אין לי ספק שזה יצליח ולא בגללי אלא כי אלוקים יעזור לי הוא רואה מה אני מוכן לעשות כדי להפסיק
כמה אני מוכן להקריב והוא אבא שלנו יעשה את השאר
חנוכה שמח והחלמה לכולנו

מקסים. אכן אור. לא תאומן הדרך שעשית מאותה קבוצה טלפונית עת שהיית 'מכור לשעבר'... ככה זה. מעט מהאור מגרש הרבה מהחושך. שימשיך. היום. בהחלמה.

אסירותודה  ;D

בכלל לא מובן מאילו, חסדי השם יתברך, שנה ראשונה שלא הורדתי מלאכים בהדלקה, ישבתי וצחקתי עם הילדים שרנו רקדנו, ונתתי לענינים לזרום טוב, והיה כיף גדול, והרגשה של עוד מסך שירד. (WOW כמה יש)

תודה רבה לכולם, חיממתם לי את הלב.

ההחלמה היא עבודה אבל לפעמים אני מרגיש גם כיף בהחלמה ...

מזדהה מאד מאד אחי.

כל שנה אני לומד כמויות עצומות של חומר על החג הזה, מנסה להתחבר עוד ועוד, יושב באדיקות מול הנרות ומנסה 'להקשיב למה שהם מספרים' מרגיש קדוש מעונה כזה שמנסה להרגיש משהו אבל בתכל'ס גורנישט.. כמובן שכל זה מלווה בהרגשת הרייקנות והשקר, כמה שאני באמת לא שווה כלום וכו' וכו'

השנה, הגעתי לנר הראשון בבום, בלי שום הכנה, לא פתחתי שום ספר לפני החג, ממש כלום כלום. כשהכנתי את החנוכייה זה התחיל... בחסד אלוקים ממש לא מובן מאליו הרמתי טלפון לחבר, והוא היה איתי על הקו, בירכתי מהר את שלושת הברכות, הדלקתי את הנרות, בטיסה 'הנרות הללו' וברחתי משם... היה כ"כ כייף עם החבר, להיות מחובר לעצמי ולהפסיק לברוח לכל מיני דברים קדושים..

אני מקווה שאלו לא דברי כפירה.. אני משתף מה היה לי..

לי השנה קרה משהוא מוזר בחנוכה.מקירים את כל האלו שרואים סרטים או חיה פצועה או
תינוק קטן או משהו מרגש כזה ומתחילים לבכות?!קיצור אני ממש לא כזה.פעם חשבתי שזה בגלל שאני קשוח,ערשיו אני מבין
שכיביתי את כל הרגשות עד למצב שלא הייתי מודע להם בכלל,השנה,באסירות תודה בהדלקת נר ראשון עם חברים מהישיבה
התחלי פשוט לבכות,הרגשתי מתרגש.לא יודע להסביר למה,או מה בדיוק הרגשתי
וזה גם היה נראה לי מוזר,מה אני בוכה?מה הולך כאן?מישהו מת?אבל בכיתי והרגשתי
את זה עמוק מבפנים.אסירות

ריגשת וחיזקת מאוד!
גרמת לי להסתכל על נקודה של אור בכל המחלה החשוכה הזו. .

עברה חלפה לה שנה (מעוברת) 

שוב התחושות של ההודאה, אולי כבר לא אבכה היום בכלל, אולי רק אהיה נוכח עם הילדים ועם האשה ואנסה להעביר להם את סיפור הנס בדרך ייחודית.

אולי כן אבכה, אני לא לגמרי מאמין ומצליח להכיל את הטוב שקורה לי ועובר עלי, אבא אוהב נותן לי יום יום מתנות אדירות של קרבה וחיבור, ועוד הרבה מתנות של חיים בעזרת התוכנית, ספונסר וחברים

שוב מוצף ברגשות בתזכורות בפלאשבקים של "אותם הימים" שהייתי משתמש... מדליק נר.. בוכה ומתחנן למות... ורץ שוב להשתמש...... וחוזר חלילה.

ועכשיו (תוך כדי הכתיבה) אני כבר בוכה.... כן. לא אמות כי אחיה, ואספר מעשי י-ה

לא מובן מאליו, קרה לי פה נס שהוא שווה ערך לס החנוכה

אבא אוהב רב את ריבי.... שם גיבורים ביד חלש, רבים ביד מעט.... "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך".... ולי תשועה גדולה.

תודה

מתחנן לסיים את היום הזה בנקיות.

אור אור אור ידידי היקר,

(רק עכשיו אני קולט כמה הפורום היה חסר לי לאחרונה)

זו דרך מדהימה ונפלאה. אבא באמת אוהב אותך. פירגן לך.

אני לא בכיתי ביום. דוקא בא לי דמעה או שניים. אבל מה שהכי חשוב, אני כרגע בבית. לבד. הילדים ישנים. עם 2 מחשבים ופלאפון ואינטרנט פתוח. ואני לא מחפש תאווה!
לא הייתי כל כך מתרגש מהנס הזה אילולא עבר עלי שבוע לא פשוט ומעידות ושיטוטים. וכעת ממרחק של סך הכל 3 ימים להיות כבר רגוע, זה ממש אסירות תודה לחברים לספונסר לתכנית ולבראשם לאלוקים הבמאי של ההצגה.

וזו תקווה גדולה לדעת שבכל מצב, גם כשמאוד קשה, השלווה מחכה לנו אי שם מעבר לפינה אם רק נפעל בנחישות לעשות כאן ועכשיו את פעולת ההחלמה הנכונה.

אור,
רק תמשיך. אל תעצור לרגע.

אוהב
הושיעה

תודה אור.

אני חושב הרבה בזמן האחרון על הנס שאלוהים עשה - 23 ימי ניקיון אינם דבר פעוט מבחינתי, וגם התוכנית וכל החבירם והקבוצות לא מובנים מאליהם. אבל בזכותך זה התקשר לי לחנוכה. כמעט בכיתי מרוב אושר כשברכתי "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם - בזמן הזה!" אני עכשיו מברך על הנס הפרטי שלי! שבעז"ה ימשיך ורק יגדל...

בשורות טובות וחנוכה שמח (מתמיד)!

שיר ורננים. תודה. חיבוק.

אסירות תודה על החסד שהשם עושה איתך, לא מובן מאליו בכלל.

מאחל לכולנו לסיים את היום הזה נקי מפוכח ומתוך חיבור לא-לוקים, רק להיום.

אוהבים!