ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא: אני בור בלי תחתית 1019 צפיות

אני בור בלי תחתית לפני 8 שנים, 8 חודשים #24533

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
יותר ויותר מתבהרת לי הבעיה האמיתית של החיים שלי. לא הבעיה שלי עם התאווה, אלא הבעיה שהובילה אותי לתאווה, והבעיה שגרמה לכך שלא אוכל להפסיק את השימוש בתאווה. יש כאלו שקוראים לזה מחלת ה"עוד", אפשר גם לקרוא לזה בור בלי תחתית או אם רוצים להיות אופטימיים ולראות בכל דבר את הצד הטוב: המרדף אחרי האושר. לא משנה איך אני מכנה את הבעיה שלי, תמיד חיפשתי. מה חיפשתי? לא משנה, כל דבר שיעשה לי טוב, או לפחות כל דבר שחשבתי שיעשה לי טוב. והתאווה התלבשה לי על המרדף הזה כמו כפפה ליד, עם שכנוע עצום שהיא התשובה האמיתית לכך. הבעיה היחידה היתה שזה הפסיק לעבוד (או שזה לא באמת עבד אף פעם).

זה הקיף ומקיף כל צד של החיים שלי, ודווקא כעת, אחרי 392 ימים בלי תאווה, אני מרגיש את המרדף הזה חד יותר וברור יותר. העובדה שאני מתמודד עם המרדף הזה מבלי היכולת להפסיק אותו באמצעות שימוש בתאווה הפך את החיים למלאי משמעות מחד, אך מאידך לכאלו שכל דבר יכול לפגוע בי. הספונסר שלי אומר שזה כמו חולצה מאוד מלוכלכת, אז בהתחלה לא רואים את הכתמים הקטנים והם לא מפריעים, אבל ככל שמנקים יותר את הכתמים הגדולים, פתאום הלכלוכים הקטנים נראים בולטים ומכוערים.

הנה למשל תשומת הלב שאני צריך. מאז שהתחתנו לא העליתי על דעתי שאני צריך תשומת לב מאשתי. אם כבר, אני זה שנתתי לה. אבל לאחרונה אני שם לב שאני ממש זקוק לכך. מה השתנה? פשוט מאוד: בעבר כל צורך שלי בתשומת לב של אשתי היה מתמלא על ידי במהירות על ידי שימוש בתאווה, וכך לא פגשתי את עצמי, את האני האמיתי. הרי ברור שהעדפתי לברוח אל התאווה מאשר לעמוד מול עצמי במראה הפנימית שלי, לראות שאני נזקק ואז לקבל תשומת לב מאדם אחר. הרבה יותר קל היה לבחור בבריחה. קלטתי את זה כאשר השבוע אשתי אמרה לי בחיבה שאני בור בלי תחתית של צומי... וואו, כמה שזה יכל לפגוע בי, אבל זה לא. אני יודע שזאת המציאות האמיתית ושמח שאני מוכן לבקש ממנה את תשומת הלב במקום לברוח למקומות בהם ההתמודדות הרבה יותר קלה, אבל המחיר כואב מנשוא.

ככה עם אשתי וכך גם בעבודה ובהמון מקומות נוספים. תמיד חיפשתי עוד. הסתכלתי על אנשים רגילים בזלזול וטענתי שיש להם "חיים קטנים". לעומת זאת אני הייתי עסוק כל הזמן במרדף אחרי הפרוייקט הבא או אחרי הנושא הבא שבו אהיה מעורב. המרדף הזה הביא אותי להישגים מאוד מרשימים, אבל הוא הותיר אותי מרוקן. הספונסר שלי לימד אותי לא להתווכח לא עם המחלה ולא עם ההחלמה, אז אני מנסה לראות את הדברים היפים שצמחו לי מהמחלה ואחד מהם הוא באמת הדחיפה הבלתי פוסקת להתקדמות. חיפשתי אושר בכל מקום אפשרי, אם זה בלימוד תורה, אם זה בעבודה, אם זה בחיי הנישואין ואם זה כמובן... בתאווה.

אבל למרות שחיפשתי בלי סוף, ונראה היה שחיפשתי בכל מקום אפשרי, אף פעם לא מצאתי את מה שחיפשתי ונותרתי מרוקן. התאווה התאימה לי, כי בתאווה זה תמיד "עוד". אז מה שהתחיל עם אוננות פשוטה בשירותים בגיל 10-11, הפך די מהר לאוננות מלווה בפנטזיות (ומה זה פנטזיה אם לא מרדף אחרי "עוד"?), ואחר כך פרטנרים נוספים וכמובן פורנוגרפיה שהופכת יותר ויותר מפורשת. וכל פעם כשהחיפוש הסתיים ואני נותרתי מרוקן, זה רק הצית מיד חיפוש חדש אל המקום הבא שבו סוף סוף אמצא את מה שאני מחפש: להיות שלם.

מה שלא הבנתי הוא שאף פנטזיה או פרוייקט או הצלחה לא יעשו אותי מאושר ולא יפסיקו את המרדף שלי. אושר לא נמצא בפורנו ובתאווה, וגם לא בהצלחה, לא הצלחה חומרית ואפילו לא הצלחה דתית. המרדף האמיתי שלי הוא אחרי אלוקים. רק כשמצאתי אותו, גיליתי מה באמת חיפשתי. אלוקים נותן לי את האושר שחיפשתי והופך אותי לשלם.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 8 חודשים על ידי .

בעניין: אני בור בלי תחתית לפני 8 שנים, 8 חודשים #24534

  • Ihope
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 166
אתה כותב טוב. תודה רבה.

בעניין: אני בור בלי תחתית לפני 8 שנים, 8 חודשים #24535

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5817 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3428
סוד, תודה רבה. מקסים. היתה לי תועלת. אצלי 'העוד' הזה פירק כל חלקה טובה, והיו רבות כאלו, בפנימיותי ובחיי הסובבים אותי, כי כל הזמן רציתי גם מהם 'עוד'... זה השתלט על הכל, בעבודה אילו בהליכה לשמחות.

אחרי סדרה של תלונות מצידי על החיים הלא צודקים והלא מספקים אמר לי הספונסר שנראה לו שמגיע לי תעודת מסכן... נולדתי עייף ולא מרוצה... אולי רציתי להמשיך לשהות עוד... ברחם.

'הבור' אצלי כל כך עמוק אפילו בפנטזיות, לא רציתי לממשן כי ידעתי שהן לא יוכלו 'עוד' להוות פנטזיות... רק מציאות דהויה... 
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: אני בור בלי תחתית לפני 8 שנים, 8 חודשים #24539

  • בן אהוב!
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • כן אני יכול!!! לשעבר
  • הודעות: 146
לסוד היקר, תודה רבה!
אני בתחילה לא הבנתי מה הספונסר שלי רצה ממני כשהוא אמר לי שמה שחיפשתי בתאווה זה
את אלוקים, ולאחר שהתחלתי לצעוד הרגשתי את אלוקים ודיברתי איתו, התחלתי להרגיש סיפוק בחיי,
אבל בשבועיים האחרונים בערך אני מתחיל להרגיש מרוחק, מנסה למסור לאלוקים את חיי ולא כל כך מצליח...

איך חוזרים לחיבור עם אלוקים?
מתפלל להיות נקי רק להיום! תודה אלוקים על הדרך ותן לי את הכוח להמשיך לצעוד!

בעניין: אני בור בלי תחתית לפני 8 שנים, 8 חודשים #24572

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
אני לא יודע איך חוזרים
אבל אני יודע דבר אחד אלוקים עושה בשבילי מה שטוב לי
ולפעמים הוא נותן לי תחושות של עייפות ואז אני מרגיש כאילו אני רחוק מאלוקים, אבל זה מה שמחזיר אותי אליו ביתר שאת, אני הבנתי שהאלוקים רוצה לאמן אותי להיות קרוב אליו בכל מצב, ובכל מצב רוח.
בהחלמה
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: אני בור בלי תחתית לפני 8 שנים, 8 חודשים #24586

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5817 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3428
'לכן אני יכול', כן. אתה יכול. איך חוזרים לחיבור מתמיד לתוכנית ולאלוקים? עושים בדיוק את מה שהביא את החיבור מלכתחילה. יש בנו איזה משהו לא שפוי שגורם לנו לחושב שמה שעבד קודם לא יעבוד עכשיו. טעות.

זה בדיוק אותה מחשבה חולה שאומרת לנו שהפעם השימוש יהיה אחר, או שלא יקרה לנו כלום, כי הפעם אנו באמת לא רוצים להשתמש. אח יקר לדרך, שאל את עצמך מה עשית בעבר שהביא לך את הותצאה שאתה רוצה עכשיו, עשה ותקבל את אותה התוצאה.

נכון, יותר קל לעשות את הדברים כשהם חדשים, אבל מי אמר שקל לחיות...

שיהא לנו בהחלמה.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

תגובה: אני בור בלי תחתית לפני 3 חודשים, 2 שבועות #137058

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1545
סוד הכניעה כתב on 17 ינו' 2013 18:20:
יותר ויותר מתבהרת לי הבעיה האמיתית של החיים שלי. לא הבעיה שלי עם התאווה, אלא הבעיה שהובילה אותי לתאווה, והבעיה שגרמה לכך שלא אוכל להפסיק את השימוש בתאווה. יש כאלו שקוראים לזה מחלת ה"עוד", אפשר גם לקרוא לזה בור בלי תחתית או אם רוצים להיות אופטימיים ולראות בכל דבר את הצד הטוב: המרדף אחרי האושר. לא משנה איך אני מכנה את הבעיה שלי, תמיד חיפשתי. מה חיפשתי? לא משנה, כל דבר שיעשה לי טוב, או לפחות כל דבר שחשבתי שיעשה לי טוב. והתאווה התלבשה לי על המרדף הזה כמו כפפה ליד, עם שכנוע עצום שהיא התשובה האמיתית לכך. הבעיה היחידה היתה שזה הפסיק לעבוד (או שזה לא באמת עבד אף פעם).

אז מה שהתחיל עם אוננות פשוטה בשירותים בגיל 10-11, הפך די מהר לאוננות מלווה בפנטזיות (ומה זה פנטזיה אם לא מרדף אחרי "עוד"?),  פורנוגרפיה שהופכת יותר ויותר מפורשת. וכל פעם כשהחיפוש הסתיים ואני נותרתי מרוקן, זה רק הצית מיד חיפוש חדש אל המקום הבא שבו סוף סוף אמצא את מה שאני מחפש: להיות שלם.

מה שלא הבנתי הוא שאף פנטזיה או פרוייקט או הצלחה לא יעשו אותי מאושר ולא יפסיקו את המרדף שלי. אושר לא נמצא בפורנו ובתאווה, וגם לא בהצלחה, לא הצלחה חומרית ואפילו לא הצלחה דתית. המרדף האמיתי שלי הוא אחרי אלוקים. רק כשמצאתי אותו, גיליתי מה באמת חיפשתי. אלוקים נותן לי את האושר שחיפשתי והופך אותי לשלם.
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.47 שניות

Are you sure?

כן