ברוכים הבאים, אורח

למה דווקא אני?
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: למה דווקא אני? 657 צפיות

למה דווקא אני? לפני 11 שנים, 2 חודשים #23328

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
האמת שהשאלה הזאת לא מטרידה אותי באופן קבוע, אבל בפירוש מפעם לפעם אני לא יכול שלא להרהר בכך. כל זמן שמדובר סתם בשאלה תיאורטית זה לא בעייתי, אבל כאשר זה הופך לנושא שגורר אשמה והרבה רגשות שליליים נוספים - זה כבר מסוכן לי.

אתמול קראתי בספרון של AA "לחיות בפיכחון", שהשאלה מדוע דווקא אני מכור היא כרטיס כניסה ישיר לבר, או במקרה שלי - כרטיס כניסה אל מחוזות התאווה. אין בשאלה הזאת דבר מעבר לכך, ולא מדובר כאן במחקר מדעי אלא בחיים שלי.

הרחמים העצמיים שלי כמכור הם דבר שמלווה אותי באופן די קבוע. זה חלק ממני ומהאישיות שלי. אבל כשאני מתדלק את זה - המצב הופך להיות מסוכן. תחושת חוסר השייכות איננה חדשה עבורי, ורק כעת בהחלמה אני מתחיל להבין כמה הרגשתי לא שייך ומנותק. כשקראתי את הדברים בתחילת הספר הלבן בפעם הראשונה - זה הכה בי. "תחושתנו הפנימית מעולם לא תאמה את מה שראינו בחיצוניות של אחרים". ולא יכולתי שלא לשאול: למה לעזאזל? למה אני שונה, למה אני חולה.

לקח לי זמן להבין שזה חלק מהתסבוכת הרגשית שאני מעורב בה כתוצאה מאותה התמכרות אל התאווה. זה בטח נכון אצל כל מכור, אבל מכור לתאווה זה משהו מיוחד. אני לא סתם מרגיש שני אנשים אלא שני אנשים הפוכים בתכלית. כל מה שאני אחד רוצה - האני השני שונא. וזה גרם לי תחושת דחיה מעצמי.

בתחילת השבוע, ברגע של דכדוך ושל השאלה "למה דווקא אני", שלח אותי הספונסר שלי לכתוב רשימה של אסירויות תודה על המתנות שקיבלתי מאלוהים בשנה האחרונה. אחד הדברים שהתפלאתי לראות ברשימה שאני עצמי כתבתי היה: "די אהבתי את עצמי". אני? אוהב את עצמי?! משהו כאן לא מסתדר. לא, אני לא מדבר על הריכוז העצמי הנורא שאני בתוכו, זה לא אהבה, זה סתם קשקוש. אני מדבר על כך שאני יכול לחשוב על עצמי בצורה מפוכחת ולראות את המעלות שלי, ביחד עם החסרונות שלי, ולומר לעצמי שזה בסדר גמור. זה אני.

אז למה דווקא אני? כעת אינני מחפש תשובה. אני לא מחפש תשובה לשאלה למה דווקא אני מכור, בדיוק כפי שאינני מחפש תשובה למה דווקא אני מחלים. הספונסר שלי אומר שהוא לא מתווכח לא עם המחלה ולא עם ההחלמה. ולמרות שישנן תשובות על השאלה הזאת, אני מעדיף להימנע מלהיכנס בכלל למקום הזה, כיון שהוא מסוכן לי. הוא מסוכן לי כי אם אני שוקע בביצה הטובענית של הרחמים העצמיים - אני טובע. יש אנשים שיש להם את הפריוויליגיה להתעסק בשאלות הפילוסופיות של החיים, מדוע יש עניים ועשירים, חולים ובריאים וכן הלאה. אבל עבורי השאלה הזאת היא לא פילוסופית אלא מסוכנת.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: למה דווקא אני? לפני 11 שנים, 2 חודשים #23336

סוד, תודה.
תודה על שכתבת את הדברים שמדברים ממש עלי, שאין לי האומץ לכתוב אותם בעצמי (אולי אפילו לא לחשוב).

מאד מזדהה עם המקום של האשמה והרגשות השליליים.
אצלי היתה גם טינה על כך שאני מכור. המחלה שלי דאגה להסתיר את עצמה כשהיא "דואגת" לי.
כעסתי על כך שאני מכור, בגלל שרציתי להנות מתאווה. בדיוק כמו שהאלכוהוליסט רוצה לשלוט בשתיה ולהנות ממנה.
כאילו שהתאוה היא בסדר גמור, הבעיה היא רק שהיא הפכה להתמכרות. כאילו שהנורמה היא לצפות בפורנו במשך כמה שעות, להסתכל ברחוב על כל דבר שזז, לא להיות מסופק משום דבר שהתנסיתי בו, ולחפש כל הזמן... לחפש.
למה לעזאזל אני לא יכול לעשות את זה ולא להיות מכור?
אייי... איזו מחלה...

אבל גם בקשר לשאלה "למה אני?" קיבלתי תקוה מאחרים.
היום דיברתי עם חבר יקר שעשה לאחרונה ציון דרך של 3 שנים. הוא אמר שכיום הוא מודה על כך שהוא מכור!
מה אפשר לומר?  כנראה שהוא מקבל דברים טובים בהחלמה שלו...
מאחל לכולנו. לעשות, ובהמשך גם לקבל ולהנות.

בעניין: למה דווקא אני? לפני 11 שנים, 2 חודשים #23338

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
סוד לא רק אתה. גם אני. וגם עוד הרבה חברים. אתה בחברה טובה. ואיכותית. מהיום שאני פה גיליתי שזה לא רק אני. אבל יהיה טוב כל עוד שאנחנו מלוכדים
הרבה הצלחה
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".
נערך לאחרונה: לפני 11 שנים, 2 חודשים על ידי .

תגובה: בעניין: למה דווקא אני? לפני 2 שנים, 3 חודשים #140519

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 194 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2067

מקפיץ

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.39 שניות

Are you sure?

כן