ברוכים הבאים, אורח

נושא: לא מובן מאיליו 3983 צפיות

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20110

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
אדם יקירי,

בספר הלבן נכתב על כך שחלק מענין השיתוף הוא להיעשות פגיעים. לא ניתן לקבל חיבוק כאשר נמצאים מאחרי חומה. הסיכון בהסרת החומה הוא שיירו עליך.

אני מוכן להסתכן בירי, והעיקר שאוכל סוף סוף - לראשונה בחיים - לקבל חיבוק.

כאשר תקרת הזכוכית מתנפצת, נשרף הגשר אל העבר ואין ברירה אלא לשחות אל העתיד. כל דבר הוא יותר טוב ממה שהיה לי שם. אם כעת תאמר לי שעליי לוותר על עבודתי עבור ההחלמה - אעשה זאת בכאב אך בחפץ לב. אם תאמר לי שעבור ההחלמה עליי לרכב על מטאטא ברחוב העיר, גם זאת אעשה בכאב אך בחפץ לב.

אם הייתי ממשיך להשתמש בתאווה - הייתי במוקדם או במאוחר מת. כל חיים עדיפים על פני מוות.

והמדהים הוא שלא דורשים ממני שום דבר עבור כך, וכאשר מתנפצת תקרת הזכוכית אני מקבל רק מתנות.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20126

  • מוישלה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1667 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • נקי בחסד אלוקים מי"ב בטבת תשע''ג 20/12/12
  • הודעות: 1007
נכון
אני מסכים אתך 
לא בשביל החלמה מתוקה
ככל שתהיה הייתי מוותר על אופצית הבריחה הקלה
ממש לא
במיוחד אחרי שאצלי היא באוטומט וכשאין שיר אחר בנגן היא מתנגנת בעוז מנחמת ומרגיעה(אצלי היא טובה בעיקר כאופציה) 
אבל אף פעם לא שאלו אותי בהחלמה האם אני מוכן לוותר עליה לתמיד
רק ליום אחד לשעה
לדקה הקרובה
וכאן יותר קל לי זיכרון הכאב מספיק חזק בשביל היום והרגע
ליותר מזה אני לא מסוגל וגם לא מבקשים ממני
אוהב ומעריך
מוישלה
מה לך, יחידה, תשבי דומם כמלך בשבי, כנפי רננים תאספי וכנף יגונים תסחבי, כמה לבבך יאבל, כמה דמעות תשאבי, דבקת ביגון עד אשר קבר בתוכו תחצבי.
דומי, יחידתי, לאל, דומי ואל תעצבי, עמדי וצפי עד אשר ישקיף וירא יושבי.
סגרי דלתך בעדך, עד יעבר-זעם חבי.

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20146

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
שוב שלום, מהנסיון שלי שום רציונל לא יצליח לסדוק את חומת הפחד, אציע לך איש יקר, לקרוא מה שאתה כתבת בימים אחרים, מנקודת מבט של 'החלמה מתוקה'.

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1614.msg16982#msg16982
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20156

  • שלמה די דיינו
  • רצף ניקיון נוכחי: 150 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 531
אדם היקר
רק עכשיו ראיתי את הפוסטים הזה והרהורים!
לא פשוט! לא קל!
כואב איתך, נפילה של חבר אינה פשוטה גם עבורנו! מתפלל שתשוב אלינו חזרה איתן ויציב

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20211

  • manu
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 241

שוב שלום, מהנסיון שלי שום רציונל לא יצליח לסדוק את חומת הפחד, אציע לך איש יקר, לקרוא מה שאתה כתבת בימים אחרים, מנקודת מבט של 'החלמה מתוקה'.

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1614.msg16982#msg16982

מה הכוונה רציונל?

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20223

  • משה "חפץ-חיים"
קטונתי מלהשיב על שאלות כאלה, גם כי אין לי נסיון, וגם כי אין לי הרבה חומר בין האוזניים כדי להבין את הדקויות,
אבל אותי חיזקה מאוד העובדה שקמת על הרגליים והתחלת לצעוד שוב.
בהצלחה!

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20263

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
אדם היקר,

אנחנו מעולם לא מתגברים על הפחדים שלנו כמו שאנחנו לא מתגברים על התאווה. אנחנו לומדים לחיות עם הפחדים ולעבור דרכם, כפי שאנו לומדים לחיות עם התאווה ולא להשתמש בה.

איפה תקרת הזכוכית שלי? זה די פשוט. איפה שיש פעולות שאני לא רוצה לעשות. למשל היום (לא יודע מה יהיה מחר) תקרת הזכוכית שלי היא כניעה מול אשתי. אני לא מוכן להרפות ולשחרר וזה מה שיהרוג אותי.

תשאל את עצמך מה הדבר שאתה הכי לא רוצה לעשות למען ההחלמה. זאת תקרת הזכוכית שלך.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20308

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
ל manu - כשאומרים רציונל מתכוונים להגיון, למחשבה שכלית נטולת רגש. לאדם, מסור? לא יודע. אכפתי. כן. אכפת לי מכל אדם. כואב לי במיוחד על מי שבאמת רוצה, מנסה, משתדל, לא מיילל. ופעם אחר פעם הוא כאוב שוב.

הרמת לי 'להנחתה' כאן. אנסה להשיב, והנני תפילה שהיוצא מהלב יכנס אליו.


לגופם של דברים, אני מניח שלכל אחד יש את הפחדים שלו אותם עדיין לא הצליח להבקיע. אני משוכנע שגם אחרי שנים רבות של החלמה אף אחד עוד לא פתר את כל הפחדים שלו, מקסימום הוא שיתף עליהם והודה בהם כחלק מניטרולם.
לשם דוגמא, אני מניח שלרבים מן המחלימים יש פחד ממישהו שידע את סודם, האם זה אומר שהם צריכים ללכת ולספר אותו להם כדי "לעבור דרך הפחד" ולגבור עליו? ברור שלא. אז כיצד אפשר לדעת מהי תקרת הזכוכית המונעת ממני את ההחלמה?


שמעתי בשם אדם אמיץ במיוחד משפט שמלווה אותי לא מעט במהלך ההחלמה -  'רק משוגע אינו פוחד, אמיץ הוא מי שאינו נותן לפחד לשלוט בו'.

כמי שעלה על הרכבת המופלאה הזו כמה תחנות קודם, אני מפחד, לא ניטרלתי שום פחד, ה' הטוב ניטרל כמה מהם בעבורי, אבל עודני חושש, כמאזין בקבוצת הלילה אולי שמעת אותי חולק על פחדי, בעבודתי ובחיי הציבוריים לא פעם, גם בעת האחרונה. 

הסיפור כפי שלימדוני הוא לא לתת לפחד לכלכל את צעדי, כשהוא הדריכני הרסתי ונהרסתי. אף אחד לא אמר לי ללכת לספר למי שפחדתי שידע עלי, אך סהדי במרומים שרעדתי לפני שדברתי עם אבי ואימי, למרות הפחד שעודני עטוף בו, יש משהו שמפחיד אותי יותר, לחזור להשתמש.

נמחצתי שם, אין מספיק מילים במילים בכדי לתאר את האימה והבלבול, כל כך כאב לי בתחילת הדרך, אין לי אנרגיות לעבור את זה שוב, וכן גם אגו, אתה מתאר לך אותי, עם כל 'הפוזה' שלי בא ואמר חבר'ה, הלכתי לעזאזל?

ניסיתי 'לצייר' לעצמי את הסיטואציה, אין מצב שאני חוזר, הכרטיס שלי הוא לכיוון אחד, אין לי ברירה, זו הסיבה שיש בי הערכה עצומה לכל מי שחוזר למרות שכשל, סביר להניח שלא יהיה בי העוז לקום ולהודות שהלכתי לגיהנום לאחר כל כך הרבה זמן.

ולשתף בפחד, לפרוט אותו, לא לומר רק שאני מפחד וזהו, לומר את הסיבה המדוייקת לתחושת הפחד הנורא, זה המון, לא 'מקסימום', חלק ממה שהפחד גורם הוא להתייחס לתקרת הזכוכית כאל משהו זניח, זו הסיבה שהכנות העצמית כל כך חשובה.

המחלה הזו לא פראיירית, היא תיקח את הדברים 'הצודקים', ותעשה אותם קרדום לחפור את קברינו, זו עטיפתה הצדקנית לחולים שבטיעונים, העיקר שנשאר לחסות בצילה. הבאת דוגמא  - לספר למישהו כדי לעבור דרך הפחד, והסקת שברור שלא. מהיכן הביטחון הזה? לי לא ברור בכלל שלא, אם 'הפוביה' הזו מהווה תיקרת זכוכית בעבורו, יתכן שהוא יצטרך לשאול את עצמו מה חשוב לו יותר...

והדברים לא יעצרו בחשיפה בלבד, 'הנוסחה' הזו מלווה את המחלים גם הלאה - יש לך כמה מצעדי 'התשע'  שלי נרתעתי, היו לי את כל הסיבות (המוצדקות) שבעולם לא לעשות את הצעד, משוכנע הייתי (ועודני) שהם אמורים לעשות עימי את הצעד הזה, אבל היה לי ברור, אם חפץ חיים הנני, עלי לגשת אליהם. לא יעזור לי להיות צודק. אשתמש, עדיף לי להיות נקי.

אחת הדרכים לזהות את 'תקרת הזכוכית', היא לנסות לבדוק מה אני לא מוכן לעשות בשום פנים ואופן, מה אין לי באמת אפשרות לעשות גם במחיר חזרה לשימוש... כי, יש לי אחריות. למשפחה, לקהילה, לאלוקים, או לעוד כמה דברים שאכמ"ל.

לסיום אכתוב שמהנסיון שלי עם עצמי ואחרים - לא מעט 'מתיקרות הזכוכית' שהותירו מכורים באשר הם מחוץ לחיים נסבו סביב הפחד, בעיקר פחד של איבוד שליטה על 'הסוד', ואיך יראו חייו של המפחד לאחר ההתערטלות, בעיני עצמו, והסובבים אותו.

אברך אותך ואת שלל חברי הפורום ועצמי בתוכם, שניתן את ניהול חיינו לבורא, לא לפחד.

נ.ב. אולי הגיע הזמן לכתוב פוסט מקיף על 'תיקרת הזכוכית'. מתנדב?
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20313

  • גד
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 313
אדם יסודו היקר!

התרגשתי עד דמעות...

אכן, לא מובן מאליו, האומץ שלך...

בהצלחה בהמשך, ויהי רצון שתמצא את הדרך הנכונה עבורך.
"וקבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום. כשאני מוטרד, זה מכיוון שאני מוצא איזה שהוא אדם, מקום, דבר או מצב - איזה שהיא עובדה של חיי - שאינם מקובלים עלי, ואיני יכול למצוא שלווה עד שלא אקבל את האדם הזה, המקום הזה, הדבר או המצב כמשהו שצריך להיות בדיוק כך ברגע זה."

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20314

  • mi ani
  • רצף ניקיון נוכחי: 1568 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1618
בס"ד
אדם יסודו המדהים
קראתי פעמים רבות את דבריך
נהנתי מהסיגנון ומהבעת הרגשות האמיתית
נתת לי פעמים רבות אור אמיתי ותקווה
והיום ראיתי את הפוסט הזה מתחילתו
וזה היה לי כמו ספר מתח...
מה קורה כאן "אדם יסודו" ?  ???
ולא יכולתי לעזוב עד שסיימתי את כולו...
אתה מדהים! גם ברגעיך הקשים!
אחרי כל כך הרבה ימים להודות בנפילה
אתה פשוט ענק!
גם בקושי וגם בעליה המדהימה!

"יש לנו אלוקים אוהב, מי יתן ונמצא אותו עכשיו..."
בהצלחה בהמשך ובאהבה רבה מכל הלב
כי נפלתי קמתי! כי אשב בחושך ה' אור לי!
הסיפור שלי
forum.gye.org.il/index.php?PHPSESSID=a76822ede5e4cf190e1b2fdb3243da39&topic=1081.0

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20344

  • manu
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 241
סוד הכניעה,
הבאת דוגמא לתקרת זכוכית, שאתה חושב שאתה צודק ולא נכנע בוויכוח, כי זה הדבר שהכי פחות בא לך לעשות.
אבל זה לא קשור לתוכנית. מה, כל דבר אני אעשה בניגוד לרצוני?
ומה אם אני רוצה לעשות דבר טוב או דבר שמקרב אותי להחלמה, גם לעשות הפוך?1

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20353

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
בבקשה אח יקר, איני אמיץ יש לי לא מעט פחדים, אם כבר משוגע. החכמתי - 'חדר ביטחון' אין... 'תיקרת זכוכית' אאוט.

אמת, כדאי להשמר מהאזבסט, בל נשכח שמרוב מבטים לתיקרה, רצפת הפל - קל עלולה למוטט החתונה...
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20362

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
manu כתב on 28 נוב' 2012 13:35:

סוד הכניעה,
הבאת דוגמא לתקרת זכוכית, שאתה חושב שאתה צודק ולא נכנע בוויכוח, כי זה הדבר שהכי פחות בא לך לעשות.
אבל זה לא קשור לתוכנית. מה, כל דבר אני אעשה בניגוד לרצוני?
ומה אם אני רוצה לעשות דבר טוב או דבר שמקרב אותי להחלמה, גם לעשות הפוך?1


לעניות דעתי זה קשור מאוד לתכנית. התכנית לא מתעסקת עם התאווה שלי אלא עם החיים שלי. לא לחינם אנו מודים בצעד הראשון שאיבדנו שליטה על חיינו.

ראה פוסט שכתבתי על אוננות רגשית, המתייחס בדיוק לנושא הזה של חוסר הכניעה מול אשתי.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20440

  • manu
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 241
סוד, אוקיי,
אבל כל דבר שקשור בחיים שלי אני אעשה הפוך ממה שאני מרגיש\חושב? איפה הגבול בדיוק? לא כ"כ הבנתי את הרעיון בזה

בעניין: לא מובן מאליו לפני 10 שנים #20525

  • mi ani
  • רצף ניקיון נוכחי: 1568 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1618

תודה אלוקים, על עוד יום נפלא בהחלמה.
בבקשה עוד יום אחד של פכחון, רוגע, והתגברות על טינות, פחדים, ופגמי אופי.

בס"ד
זה נפלא לשמוע שוב
את הקולות החזקים האלה של ההחלמה
שנמע עוד הרבה מהם
בקולות צלולים וברורים
        אמן  כן  יהי  רצון
כי נפלתי קמתי! כי אשב בחושך ה' אור לי!
הסיפור שלי
forum.gye.org.il/index.php?PHPSESSID=a76822ede5e4cf190e1b2fdb3243da39&topic=1081.0
זמן ליצירת דף: 0.63 שניות

Are you sure?

כן