לעניות דעתי יש הרבה אנשים שמעוניינים להגמל, הם באים לאתר בהתלהבות ואז הם רואים שלא נמצא להם פיתרון [אוי ואבוי עיצבנתי עכשיו את כל הצועדים]
מה הכוונה?  יש אנשים שלא יכולים להצטרף לקבוצות מטעמים שונים: שזה יגרום שהאשה תגלה, ועוד סיבות שונות. [ולומר להם תגידו לאשה אצלי היא קיבלה את זה בצורה טובה זה ממש לא לעניין, לא כולם קיבלו נשים שיכולות להכיל כמו זלמן]
אז הם משוטטים רואים כל היום פוסטים על הצעדים... על החוסר אונים... וכדו' לא מתחברים לנושא וממילא נושרים במהרה.
לא באתי רק להתלונן, הייתי שמח אם היה אופציות נוספות: תוכנית צעדים אישית או משהו דומה שיתן למכורים שלא יכולים לצעוד בדרך הרגילה פיתרון למחלתם.

נ.ב.  אין באמור לעיל לגרוע מהערכתי העצומה למייסדי האתר ומנהליו שעושים עבודת קודש

יש משפט חזק ב  A.A. - אפשר להוביל את הסוס אל השוקת, לא ניתן להכריח אותו לשתות...

שלום לכולם!
אני הייתי אחד ממשתתפי הפורום בעבר לזמן קצר(תחת שם אחר) מה שהיה לי קשה, זה הקושי בתוכנית, וההתמדה בתוכנית,(אני אדם עצלן... )כמו כן לא היה לי מקום שאני יכול להדפיס חומרים...ובשלב מסוים עקב בעיות טכניות לא יכולתי להיות פעיל בפורום.(ישיבה, חוסר קירבה למחשב וכו')
לאחר שבועיים שלוש כשהקסם של התרופה פג, נעלם לי לאט לאט הזיכרון של הפורום....
ועכשיו ב"ה בחסד עצום ולא מובן, הגעתי למסקנה שזהו! הייתי כפסע מלהתדרדר לרמה הרבה יותר נמוכה ושתכלול אנשים אחרים והבנתי שאסור לזה לקרות. הרגשתי שאם אני יעשה זאת פשוט לא יהיה לי סיכוי בחיים להינצל מהתאווה. חשבתי שאם אלך למופקרת, פשוט לא אוהב את אישתי כאשר אני אתחתן, ופשוט אטבע בתאווה למוות...
חזרתי לפה ופתחתי משתמש חדש, ואחד הדברים שהכי עזרו לי זה היה תגובות של: "אתה אדם נפלא... באמת אפשר לצאת מפה...בבקשה אל תעזוב"
הרגשתי שאוהבים אותי ומקבלים אותי איך שאני! זו הייתה הרגשה נפלאה! לאחר זמן רב שהייתי בטוח שאם מישהו יגלה עלי את הדברים שעשיתי, לא יאהבו אותי, ואף אחד לא ירצה להתקרב אלי... דווקא בחופש, בזמן הכי קשה הצלחתי בחסדי שמיים להיות מחובר לפורום ולהחלמה.

בזכות הקב"ה, אני נקי כבר 56 יום!
אז תודה לכולם מעומק הלב על זה שקיבלתם אותי איך שאני ועל כל העזרה!
המשך יום נקי לכולנו!

לגבי מה ששאל נועם, אני יכול רק להעיד על עצמי כי גם לי קרה משהו דומה, לאתר עצמו הגעתי כבר לפני חצי שנה ורק
לפני שבועיים התחלתי להבין שאני חייב את הכלים של האתר.

נכנסתי לפני חצה שנה, ראיתי שהאתר/האנשים אומרים שזה לאו דווקא משהו דתי אלא (כמו שעושים בSA) אמרתי שזה לא
בשבילי כי אני רוצה להפסיק עם זה אך ורק מסיבות דתיות (היום ישנן סיבות נוספות, שהגעתי לקרקעית) ועזבתי את האתר.
לפני 3 חודשים באתי שוב נרשמתי ל90 יום מסע הסתכלתי קצת בפורום אבל לא הבנתי בכלל מה זה 12 הצעדים
חשבתי, טוב משהו תאורתי שיתאים ל12 הצעדים של האלכוהולסיטים ולא שעושים עם זה משהו ומהר מאוד עזבתי.

לפני שבועיים כשכבר הבנתי שאין משהו שאני יכול לעשות על-מנת לפתור את הבעיה שלי נכנסתי לפורום והתחלתי להבין שזה אולי הפתרון היחיד.

אדם חדש שמגיע לכאן צריך לראות כיצד האתר יעזור לו, האתר בשל מגוון הפתרונות שהוא מציע לא פשוט לתפעול.
אם הוא לא יראה שיש פה פתרון ותמיכה לבעיה שלו הוא לא יישאר.
אבל אם הוא יפנים שהוא חייב את זה כי אין משהו אחר שישאיר אותו נקי אז לא שהוא רק ישאר אלא יהיה כולו תלוי באתר.

אני לא בטוח שכדאי ישר לומר לו אתה חולה על-מנת לחזק אותו כי יכול להיות שזה רק ירחיק אותו כי לרוב מגיעים (בתפיסה הפנימית) מנקודה דתית ואם יגידו לי שאני מכור אז כנראה המקום לא בשבילי אבל אם יעזרו לי להפנים שאני מכור, זאת אומרת, אין שום דבר שאני יכול לעשות על-מנת לפתור את הבעיה וגם יציגו לי את הכלים שיש באתר שיכולים לעזור לי והם ורק הם יכולים להשאיר אותי נקי, כמו הקבוצות וכו'...(גם זה יכול להרתיע הרבה אנשים בגלל הפרסום של הדבר אבל אפשר לומר שזה לשלב מאוחר יותר וכרגע יש כלים אחרים שיעזרו לך)

לדעתי צריך שיהיה משתמש אחד או יותר שעל כל משתמש חדש יבדקו איתו האם הוא בשלב שהוא מבין שאין פתרון אחר עבורו ושום דבר לא יעזור לו,

אם כן, לפשט את הכלים שיש באתר כי לרוב לא מבינים

ולהכניס אותו לעניינים לפי השלב שלו (חבר שילווה אותו בדרך, ספונסר, קבוצות תמיכה וכו'...)
זה לבד אמור לגרום לו להשאר

אם הוא לא חושב שהוא הגיע לקרקעית אז אולי לבדוק את זה איתו לעומק, אולי הוא יחזור בו, כמו לשאול אותו כמה שנים הוא חולה ומה הוא ניסה לעשות על-מנת לפתור את הבעיה.
ברוב המקרים הוא כבר אמור להפנים שהוא מכור.

מה שהביא אותי לכאן זה חיפוש סם כשלא יכולתי לחפש סרטים מחשש ל"עין רעה" (יותר מדויק להגיד "עין רואה" = מחשב במקום חשוף) אז חפשתי מאמרים. ואחד מהמאמרים הוביל אותי לכאן.
למה נשארתי? כי זה המקום הטוב ביותר להיות!!! עדיף פי אלף מכל המקומות האחרים.

קראתי את התגובות ואני מסכים עם כל מילה ומילה שכתבו כאן.

כשחשבתי על זה שוב, יתכן שאחת הסיבות היא הואיל ואנו נמצאים בדור ה'אינסטנט', שבו הכל קורה מהר ומיד, אנשים התרגלו ומתחפשים פתרונות קסם. לא פתרונות שכרוכים בעבודה יומיומית כל החיים, ושהרווחים ממנה הם לא תמיד מיידיים, בתוספת העובדה שלמרות הכל יש נפילות וכדו'. דבר מהסוג הזה מרפה אנשים.

נקודה שראיתי באחת התגובות, ואולי היא יכולה לתרום לפתרון הענין, כי הרי לשם כך נתכנסנו... כשם שבקבוצות יש מלווה לחברים חדשים, כך גם בפורום אפשר ליצור תכנית עבודה של מלוה לחברים חדשים, שיצור קשר בתיבה הפרטית עם כל כניסה של חבר חדש, יתן עצות פרקטיות, קוים כלליים, אופציות ליצירת קשר במידת הצורך וכו'. הדבר יכול לחבר אנשים ברמה יותר אישית לפורום.

ולגבי עצות טכניות שנתנו כאן, רק רציתי לציין שגלשתי בעבר בפורומים שונים רבים ומגוונים, והפורום הזה מספק פלטפורמה נהדרת לפורום טוב. עכשיו רק נשאר לנו למלא אותו בתוכן...

כמובן, שככל שהפורום יהיה פעיל יותר (מי שמני לדבר? אני בסך הכל יום אחד כאן...), כך יהיה לאנשים חשק להשאר פה. יהיה להם מענין, ודברים יתחדשו כל הזמן.

ידידים יקרים,

לשמחתי הרבה אני עסוק היום בבשורות משמחות ואין עיתותי בידי כדי להגיב על הפוסט באריכות הנדרשת, אבל אני לא יכול להתאפק מלכתוב מה שעלה לי היום לאחר הרבה מחשבה על הנושא. ייתכן שלא יסכימו איתי רוב החברים וזה בסדר גמור, אבל מה שאני כותב זה מהנסיון הקצר שלי בעסק וכך אני רואה את הדברים.

לא נעים לשמוע אבל רוב מוחלט של הסובלים פשוט לא רוצים להפסיק. הם רוצים לרצות להפסיק אבל לא יותר מכך. לא קשור לקרקעית ולחבר מלווה ולאורך המדריך ולא כלום. כאשר אדם לא רוצה להפסיק - הוא לא מפסיק.

למה לא רוצים להפסיק? כי המחלה הדפוקה הזאת מרעילה אותי ומספרת לי שזה בכלל כיף.

ורגע לפני שאתם קוטלים אותי ואת דעתי - תחשבו על זה.

צר לי לחלוק עליך,
אנחנו רוצים להפסיק, אבל לא בהכרח בצורה כזאת [אני מתכוון צורה שתחשוף אותנו לאשה, לקהל, וכדו']
והמתכונת כרגע היא מחייבת או שקרים אינסופיים, או חשיפה,
"כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שווים"
מה שמתאים לחלק מסויים של המתמכרים לא בהכרח מתאים לכולם.

נופל וקם היקר,

יהי רצון שבמהרה תעשה שינוי השם.

לגבי רצונך להפסיק:
אתה אומר שאתה רוצה להפסיק אבל לא צורה כזו, כי אתה חושש מחשיפה לאישה, לקהל וכדו'.

זה מעניין.
כי אצלי כשהייתי ממש חולה, לא היה אכפת לי להשתמש ולחשוף את עצמי לכולם ואפילו לאשתי ולקהל.
וכשאני מגיע להחלמה, אני מפחד מחשיפה ?!?!
זה ממש מצחיק?
אתה לא חושב?

ואיך זה אצלך?

גם כעת שאני מכור אני נרתע מחשיפה
הרבה יותר מפחיד אותי שאשתי תתפוש אותי בשעת מעשה, מאשר היא תתפוש אותי בניסיון להחלים.
ועדיין אני לא יכול לספר לה ולא נראה לי שזה ישתנה.
א"כ יש אופציה לומר לי ולדומים לי [שאני מאמין שהם רבים]  "מצטערים המקום פה לא מותאם לכם"
או להתאים נוסחה שתאפשר גם לי ולשכמותי אפשרות לצאת מההתמכרות.
[לא שאני חושב שמישהו חייב לי משהו. אלא באתי להבהיר את הנקודה שאנחנו רוצים באמת להגמל אבל בדרך שמתאימה לצורת חיינו]

חבר יקר,

כוונתי היתה שבזמן שתוקתפ אותי המחלה אני לא רואה ממטר ולא אכפת לי שכל העולם יידע.
למה? כי בעצם זה לא אני אלא זו התאווה שמשתלטת עלי !!!

לגבי הפורום והאתר תן לי לספר לך בעניין זה קצת על עצמי:
הגעתי לכאן בזכות אשתי.
בתחילה בכלל לא רציתי. עוד לא הפנתי שאני בעצם מכור.
אח"כ נכנסתי לכאן מתוך סקרנות. תגובת החברים אלי היתה כה חמה שהייתי חייב להשאר.
למרות זאת הם בכלל לא דחפו אותי להכרה במחלתי אלא אני הפנמתי זאת בעצמי מתוך קריאת הפוסטים הנפלאים שנכתבים כאן.
וברגע שהפנמתי שאני בעצם מכור פשוט רצתי אחרי תוכנית 12 הצעדים שמוצא שלל רב.

לפי דעתי מי שמגיע לכאן ונעלם הוא אחד מהשניים:
1. לא מכור.
2. נבהל מהרעיון שהוא מכור ולא יכול להכיל זאת.

בהצלחה

תודה שמואל,
על שנתת את הפתח הזה, שעד היום לא ממש קיבלתי כאן, שאולי אני בכלל לא מכור. רק אולי.
אמנם כן, אני בעל תאווה. אני בעל יצר חזק מאוד. אני אדם יצרי, וזה גרם לי לכמה תקלות קשות מאוד ומביכות, ויש לזה גם פוטנציאל להרוס את חיי, וחוץ מהעובדה שזה מפריע לאישתי (ולא נראה לי שהמצאתי את הגלגל בעובדה שברוב המקרים ובדרך כלל גברים רוצים במין הרבה יותר מנשים), זה קורה ברמות שונות לרוב הגברים לדעתי. אבל, אולי אני לא מכור לכך. אני אדגים: כשהייתי צעיר, אהבתי לקחת סיכונים, לא נפרט אבל למשל הייתי קופץ מגגות גבוהים. זה בהחלט היה יכול להרוס את חיי, להפוך אותי לנכה, ועשיתי את זה במשך תקופה ארוכה, והיתה לי הנאה רגעית מזה. אבל עדיין, בסוף יצאתי מזה, ואני לא חשוב שהיה אפשר להגדיר אותי מכור לסיכונים או מכור לקפיצה מגגות.
כל הגברים הם בעלי יצר, השאלה באיזו רמה, והשאלה האם הם שולטים בזה (לא שולטים = מכורים).
חז"ל מלמדים בגמרא כי אדם שנולד במזל מאדים יהיה רוצח, או שוחט, או מוהל. מה שלא יהיה, הוא מזל מאדים. הוא צריך דם. הוא חייב דם. אז הוא יכול להיות בשפל האנושי, ולהפוך לרוצח, ומהצד השני הוא יכול לנצל את היצר למטרות חיוביות, כמו למשל להיות מוהל, שוחט, או מנתח. אבל עד שהוא לא יראה דם, הוא לא ירגע. אז אני יצרי. ואו שאני פורק אותו ביצירה, בעשייה, או שאני אפרוק אותו כיצר. וסתם דרך אגב, כרגע חשפתי את עצמי לחלוטין. אם אישתי במקרה תקלע לפה - היא תזהה אותי.
אז אם במשך תקופה מסויימת לא שלטתי ביצר, הרי זה בגלל שלא מצאתי פורקן ביצירה. אז אני ממשיך ומאמין, כמו שכתבתי בתחילת הפוסט כאן, שיש לי סיכוי גם מבלי להכנס לשיטת הצעדים, ובהחלט אני מודע לזה שרוב הותיקים כאן חושבים שאני מדחיק, מכחיש, וחי בסרט באופן כללי, ושנפגש כאן בקרוב או ברחוק אחרי כשלוני, אבל אני איתן בדעתי שיש לי תקווה.
ובהמשך לדברים האלו - למה הרבה אנשים עוזבים - יש עשרות (מאות) אלפי אנשים שנופלים או מועדים באינטרנט. ברמות קלות או קשות. בדברים חמורים או קלים, ובאופן עקבי או זמני. צריך להגדיר כמה שאלות של 'השב לעצמך' שיש בהם כדי לתת תמונה האם אתה בעל תאווה שאיבד שליטה רגעית (גם אם זה קורה במשך כמה שנים!), או שאתה מכור וזקוק לטיפול בשיטת 12 הצעדים. הרי לא סביר שכל מי שיבוא לכאן עם נפילה יופנה לטיפול העמוק ביותר שקיים בארסנל (ככה נראה לי, כמובן שאני מדבר מידיעה מוגבלת, ורק חווה את דעתי והרגשתי - קחו את זה בערבון מוגבל, התנצלותי מראש, אני מעיז לדבר על השיטה בלי שאני מכיר אותה מספיק ובלי שניסיתי אותה, וזה קצת חוצפה מצידי, אבל אני חושב שיש עדיין מקום לדברים שעלו בראשי בהקשר הנוכחי).  - כיוון שאחרת, באיזשהו מקום הרבה מאוד אנשים ימצאו את עצמם נזקקים לשיטת הצעדים.
אני באמת מרגיש כרגע שאני מסוגל לשלוט בזה. אמנם אתמול עלו לי זכרונות מכמה נפילות שבהחלט עוררו לי יצר, אגב, זה לא תאווה ישירה למין, אלא יותר יצר לדבר אסור מעורב בפחד מהלא נודע, משהו שמושך אותי אל מסתורין ואל מקומות אפלים לאו דווקא מיניים. אולי זה נשמע קצת סתום אבל מטבע הדברים לא כדאי שארחיב יותר מדי על הנפילות שלי, למרות שאני מרגיש צורך בכך לא מעט  פעמים. [איך מסבירים את זה, אגב, שאדם לפעמים מעדיף את הפנטזיה על המין אל מול מסך מאשר את המין האמיתי עצמו? הרי זה לא מתקבל על הדעת!]
ועוד משהו בנושא, שקשור לנקי/יבש. ברור לי לחלוטין, שאם תנעלו אותי לבד עם מחשב ואינטרנט למשך זמן ארוך, מבלי שיש אף אחד בחדר ומבלי שיש לי אפשרות לברוח  - אני אפול. ויש לי הרגשה שהעובדה הזאת תלווה אותי כל החיים. כזה אני. ואכן כל החיים צפויים לי התמודדויות קשות וכואבות עם העניין. אז אם נגזר גורלי להיות יבש כל חיי ולא נקי - אז זה מה שיהיה. ואגב, יש לי הרגשה שבדורנו רוב העולם ייפול בסיטואציה כזו לבד מהשרידים אשר השם קורא, היחידים שבדור, הצדיקים האמיתיים. ובכלל, הרגשתי היא שאיפשהו משהו צריך להשתנות בגישה, שכן עברו 2,000 שנה מאז הוגדרו גדרי הצניעות, ומאז הם לא השתנו הרבה, אבל אורחות החיים השתנו לבלי היכר, וכניסת האינטרנט למשחק טרפה את כל הקלפים והפכה את העולם על פיו. ולא רואים לזה ביטוי בשום צורה.
ויש לי עוד הרבה להרחיב בנושא, אולי בפוסט נפרד, אם יהיה בזה עניין.
שוב תודה על הבית החם
נקי כבר 15 יום, בעזרת האל ובישועתו.
לישועתך קיויתי ה'
וויל

מישהו אולי יודע מה קורה בפורום באנגלית? האם גם שם נעלמים כל כך הרבה חברים? ואם לא, מדוע לדעתכם?
התרשמתי שהאווירה שם די שונה מאצלנו. אני טועה?

שלום וויל,

אותי למדו שהמדד הכי טוב כדי לבדוק אם אני מכור הוא זה:
אם אני מצליח לסרב להשתמשות, אז אני לא מכור, אחרת אני מכור !!!

עכשו לגבי התרופה למחלה הזו:
אני יודע על עצמי שרק תוכנית 12 הצעדים עובדת עלי.
אני יודע זאת גם מרבים אחרים שהתוכנית הזו עובדת בשבילם.
אני לא מכיר שיטות אחרות, אך מצד שני אני לא פוסל שום שיטה.

לנופל וקם,

אתה מבקש שנתאים נוסחה עבורך ליציאה מההתמרות. אשמח מאוד אם היתה נוסחה אחרת שתוכל להפסיק את ההתמכרות, אבל אני לא יודע על כזאת. אני לא אומר שאין דרך אחרת, אבל אני אומר שעדיין לא ראיתי אף אחד שהלך בדרך אחרת והפסיק את ההתמכרות שלו. אם אתה יודע על שיטה נוספת שבה לא צריך חשיפה וכו' והכל כיף וסבבא ואפשר להפסיק את ההתמכרות - אני רוצה להיות הראשון שיודע על כך.

ושוב אחזור: לומר "אני רוצה אבל", זה לומר "אני רוצה לרצות". כי כאשר אני באמת רוצה להחלים ממחלה - אין "אבל", וכאשר ישנו "אבל" זה אומר שאני מאוד רוצה לרצות אבל לא רוצה באמת להפסיק.

לכנוע,

בפורום באנגלית זה בדיוק אותו דבר. יש שם יותר מאלפיים משתתפים ורק כמה עשרות קבועים.

לוויל,

כפי שכתבתי - אשמח מאוד לראות שאתה אכן לא מכור. התפללתי כך עבור הרבה חברים כאן בפורום אבל לצערי התבדיתי. אני מעולם לא אמרתי לאדם שהוא מכור, אבל החברים חזרו לכאן אחד אחרי השני והכריזו "אני מכור. אני חסר אונים מול התאווה". אני מתפלל שאתה לא בקטגוריה הזאת. לגבי שאר הדיון מה נקרא מכור ומה לא - חפש את השאלון של 20 השאלות להגדרה של התמכרות למין. ממש לא כל מי שנופל נקרא מכור, אבל האשכול הזה עוסק במאות שבאו לכאן וחלקם הצהירו בפה מלא על הרס מוחלט של החיים שלהם - ובכל זאת נעלמו.