לאחרונה עלו לי הרהורים בעניין הכנסת המושג "קנאת סופרים" לתהליך ההחלמה. אכתוב זאת בתור נקודה למחשבה עם 2 צדדי המטבע.
בפורום הזה משתמשים בכלי הזה רבות, לענ"ד זה בעצם עיקר העניין בפרסום הימים הנקיים של כל אחד ואחד בטבלת ה90 יום, סוג של תחרות בסגנון "קנאת סופרים", אתה רוצה להתקדם בשלבים השונים שהפורום מנפיק (צדיק, צדיק גמור, בעל תשובה...) ולעלות לראש הטבלה.
אין ספק שזה מביא המון טוב, מגביר את הרצון לעבוד על ההחלמה ועוזר להיזכר ברגעים הקשים בטבלה... דבר שיכול למנוע נפילה.
לעומת זאת, פעמים רבות כאשר חבר שמשתמש בכלי הזה נופל אחרי תקופת נקיות ארוכה, הוא בוש ונכלם ומרגיש איזה שהוא חוסר רצון להיכנס שוב לפורום, הוא מרגיש שהנה שוב הוא צריך להתחיל את הטבלה מחדש ולהשתרך מאחור, וגם בושה מכל החברים ששיבחו אותו ומעריכים אותו.
כמובן אלו מחשבות שגויות מן היסוד, אבל אולי השימוש ב"קנאת סופרים" בתהליך ההחלמה שלנו גורם קצת למחשבות הללו להתפתח - מה שגורם לחברים רבים בפורום להרגיש תחושת כישלון ולנשור. הרי בוודאי אם מספר הימים של חבר לא היה למראה עיני כולם, היה לו קל יותר להיכנס לפה אחרי נפילה ולהמשיך בדרכו.
אכן יש אפשרות להעלים את מספר הימים, אבל זה לא כ"כ מקובל פה והפורום בעצם ייצר אוירה כזאת של אותה "קנאת סופרים".
 אולי התועלת רבה על הנזק? לאלוקים פתרונים.

אני לא רואה את זה בתור קנאת סופרים, אלא בתור עידוד שהדבר אפשרי.

לדעתי התועלת רבה יותר.