המסורת השלישית קובעת כך: "הדרישה היחידה לחברות היא הרצון העז להיות מפוכח מינית ולהפסיק להתאוות". כשמוצגת דרישה זו, יחשוב אולי אחד שמפוכחות מינית היא ענין יחסי שאותו אנחנו נגדיר לעצמינו. על פניו, זה יכול להראות כרעיון מקסים ודמוקרטי. אנו חושבים שלא.

מנגנון מציאת התירוצים שלנו הוא מתוחכם. אנו מנסים רק לאונן, או שיהיו לנו רק "יחסים משמעותיים", או שיהיה לנו רומן שבו אנו "באמת אכפתיים" לאדם האחר. או, שאנו פונים רק לסטוצים של לילה אחד, רק לזונות, או למין אנונימי "כך שאף אחד לא יפגע". לאורך תקופה ממושכת, צורת הניסויים האלה לא עבדה בשבילנו. לא הייתה באמת החלמה. מפוכחות עובדת בשבילנו.

כיצד אנו יכולים להתייחס לעצמינו כמפוכחים אם אנו עדיין משתמשים במשהו או במישהו בצורה ממכרת? עם רבים מאיתנו שמגיעים, לא היה שום ספק מה היה עלינו להפסיק. אנו ידענו. בכל אופן, אם אנו נכנסים לתוך קבוצת sa כאשר אנו יכולים להגדיר לעצמינו את המפוכחות, הביטו באותם התירוצים שמתעוררים לחיים! ואם אנו מגדירים לעצמינו את רמת המפוכחות האישית שלנו, זה כנראה כל מה שנשיג.

בהגדרת המפוכחות, אנו לא מדברים בשם אותם שמחוץ לסקסהוליסטים אנונימיים. אנו יכולים לדבר רק בשם עצמנו. לכן, עבור הסקסהוליסט הנשוי, הכוונה במפוכחות מינית היא: ללא שום צורה של מין עם עצמו או עם אחרים מלבד בן/בת הזוג.

לסקסהוליסט שאינו נשוי, הכוונה במפוכחות מינית היא: חופש מכל סוג של מין. ועבור כולנו, רווקים ונשואים בשווה, מפוכחות מינית כוללת גם ניצחון גובר והולך על התאווה. *

* בהגדרת הנקיות של SA, המונח "בן/בת זוג" מתייחס לשותף/ה אחד/ת במסגרת חיי הנישואין בין גבר לאשה.

כמובן, אנו מכירים בכך שאחד יכול להיות "יבש" מינית אך לא מפוכח מתאווה או תלות. תופעת ״השתוי היבש״, שהתגלתה □-aa, חלה גם עלינו, רווקים או נשואים. אך אנו נמנעים מלחרוץ דעה לגבי איכות הניקיון הפנימי של מישהו אחר. זה חייב להגיע מהאדם עצמו. ואם אדם כזה ממשיך לחזור, העובדה בדרך כלל תתברר, האם הוא חי חופשי מהכוח של התאווה המינית, הפנטזיות או התלות, או שלא, או חמור מכך: החלפת התמכרויות. נראה שההיבט הזה של ההחלמה נמצא בהתקדמות. הביטוי שלנו □-sa הוא כך: "מפוכחות אמיתית כוללת ניצחון מתקדם על התאווה". אך ההתקדמות שאנו צריכים או ההחלמה חמקו מאיתנו! הבעיה האמיתית עבור כולנו - רווק, נשוי, גבר, אשה, לא משנה מאיזה סגנון חיים - היא אחת ויחידה: חיבור רוחני לקוי.

מצאנו שיותר מאשר אורך רשימת ימי הנקיות שלנו, חשובה האיכות שלהם והשלמות המוסרית האישית שלנו. מפוכחות גופנית איננה התכלית לכשעצמה אלא היא אמצעי לעבר התכלית: ניצחון על הכפייתיות והתקדמות בהחלמה. לעיתים קרובות, אנחנו היחידים שיודעים בתוך הנשמה שלנו האם אנו באמת במפוכחות ובהחלמה. (ייתכן גם שאנו יכולים לרמות את עצמינו). מוטב שנכיר במקום שבו באמת אנחנו, מאשר להסתתר מאחורי תווית של תאריך מפוכחות, לרמות את עצמינו, ולסכן את האיחוד שלנו אחד עם השני.

העובדה שנשואים יכולים לקיים יחסי מין עם בת זוגם ולקרוא לעצמם "מפוכחים" אינה יתרון בכלל. זה יכול אפילו לפעול נגד ההחלמה. ישנם נשואים שמודים שאף על פי שהם לא "משתמשים" יותר, הניצחון על התאווה עדיין חומק מהם. למעשה, לעיתים קרובות נראה שיותר קשה עבור נשואים להשיג ניצחון על התאווה והתלות, עד שהם מתנסים בהתנזרות מינית מוחלטת. ולעיתים קרובות-יותר מאשר אנו יכולים לשער, יכולים לשמוע נשואים מתלוננים שלרווקים קל יותר! הבה נעמיד את הדברים בבירור: הסקסהוליסט - לא משנה אם הוא מחלים או לא, רווק או נשוי - ניתן לשער שיש לו בעיות עם מין! שלא לדבר על כך שהוא נושא בעיות אחרות שנגרמו בניסיון לחיות בחברת אחרים, ובקשרים עם אחרים.

מה שאנו שואפים אליו הוא לא רק מפוכחות שלילית, שלא לפעול על ההתמכרות שלנו למין, אלא ניצחון מתקדם על הכפייתיות בהסתכלות, בחשיבה ובגישה. אנו גם שואפים למפוכחות חיובית של פעולה לאיחוד אמיתי עם בני אדם. הברכה הנפלאה (או הקללה, תלוי במקרה) של המצב שלנו היא, שעד שנוכל לתת לאחרים ללא תנאי וליצור קשר עם אחרים, החלל הריק שנשאר בתוכנו מהפסקת ההתמכרות לעולם לא יתמלא. כל הזמן הייתה לנו מחשבה שאנו מסוגלים ליצור את החיבור על ידי נטילה; עכשיו אנחנו רואים שאנו משיגים אותו על ידי נתינה. כל המושג שלנו על מין מתחיל להשתנות. המין מוצא את מקומו הטבעי באופן שלא יכול היה להיות אף פעם לפני כן, והוא הופך להיות רק אחד מהדברים שנובעים מאיחוד אמיתי בנישואים מתוך מחויבות. ואפילו כאן, אנו מגלים שהמין הוא אכן נתון לבחירה.

אחדות בחברותא ואיכות רוחנית טובה במפגשים, נשענים על ההגדרה הזו. ללא הגדרת מפוכחות מינית, היינו מאפשרים לאותם שעוסקים בתאווה בצורה כלשהי להנחות במפגשים ולהחזיק בעמדת קביעת-מדיניות שתשפיע לא רק על הקבוצה אלא על sa כולו. דבר זה יכול לגרום גם להתפשר על האווירה הרוחנית כך שהכוח של נוכחות האלוהים לא יהיה פעיל במפגשים ובחברותא. למרות שהקבוצות יכולות להישאר ביחד ללא התחייבות למפוכחות, כמו שיחידים יכולים להרגיש זמנית טוב יותר בלי זה, מצאנו שלא קיים אחדות רוחנית בקבוצות ללא התחייבות משותפת למפוכחות ולהתקדמות בהחלמה. ״החלמה אישית תלויה באחדות sa״ (מסורת אחת). מפוכחות וניצחון על התאווה הם הבסיס לאחדות שלנו ולשגשוג המשותף, שצריכים להיות לפני הכל. המפוכחות שלנו היא חוק בל יעבור, הבסיס ההכרחי של ההחלמה ושל החברותא שלנו. בלי שנחווה את זה, אין לנו כלום.

בשבילנו, מפוכחות עובדת.

אנחנו "חיים ונותנים לחיות", אך איננו קוראים אחד לשני מפוכח אלא אם אנו עצמנו מתפכחים.