ילד טוב ירושלים כתב on 28 יוני 2020 12:49:
באופן כללי גיליתי כי אני מכור לא לפורום אלא למכשיר. אני מסוגל לשרוף שעות על גבי שעות גם בפורום וגם מחוצה לה. לשחק שחמט עם המחשב. למרות שזה הורס לי את העיניים. נחמא פורתא שלפחות אני לא נכנס למבואות המטונפים... אבל זה לא מעודד יתר על המידה. עדיין אני לא יכול למכור את נשמתי לשטן האינטרנטי. מה גם שגיליתי דברים נוספים. פן נוסף. כשאני משחק שחמט גיליתי יסודות עקומים בחיים שלי. אני לא מסתכל על כל הלוח. על המכלול. מסתכל באופן נקודתי. אני רוצה להוזיז את המלכה ממשבצת א1 למשבצת ח8. שייך או לא שייך? הדרך פנויה או חסומה? אם זה פנוי אז יאללה לך על זה. פתאום לאחר שעשיתי את הצעד אני מבחין שהיה רץ ממש מולו ו"הלכה לי המלכה" לא בדקתי קודם.
ולעצם העניין, כשאני עושה מהלכים בחיים
1) אני לא רואה את כל התמונה. רק באופן נקודתי.
2) אין לי תוכניות. אני לא מסוגל לתכנן שני מהלכים קדימה. יש מול עיני את המהלך הבא והוא ואין בלתו. לא מה אני יעשה צעד אחרי כן וכ"ש שלא איך השני יגיב. מה הוא יעשה ואיך אתגונן מתגובתו.
ולכן החיים שלי מחורבנים.. הכל על הפנים.
אם יורשה לי להציע לך נקודת מבט חיצונית על חייך:
אתה עכבר במלכודת עכברים שמתלונן שאתה לא רואה את החיים שלך מרוב פיתולים במבוך, ואתה נחוש להיות העכבר הכי מוצלח במלכודת העכברים.
הפתרון האמיתי הוא לא להיות העכבר הכי מהיר במלכודת העכברים, הפתרון הוא לשרוף את כל המלכודת על כל הפיתולים שבה.
האינטרנט שורף לך את הזמן, הגיע הזמן להשתחרר ממנו באמצעות סינונים חריפים.
