סוף זמן חורף תש"פ
היה זה לפני 5 שנים ויום, התאריך יום חמישי כ"ח אדר תשע"ה. סוף הזמן בישיבה – סוף זמן חורף תשע"ה.
בשעות הערב חזרתי הביתה מהישיבה לאחר סיום הזמן, בראשי עולה המחשבה שבבין הזמנים אני חייב להתקדם, זה לא הגיוני המקום שבו אני נמצא, אני לא מרגיש טוב במקום הזה ואני מרגיש שזה לא עושה לי טוב אז צריך להתקדם.
ולהתקדם הפירוש הוא לעבור עוד קו אדום בשימושים שלי, כי השימושים של עד היום עדיין לא ממלאים אותי ולא מספקים אותי, ולכן אני מוכרח וחייב להתקדם, זה היה מפחיד להתקדם ולחצות עוד קו אדום מאד חמור שזה אומר שימוש עם אחרים מה שלא היה לי מעולם, אבל המחלה אמרה לי שכעת אני מוכרח לעשות את זה, והחלטתי לעצמי בהחלטה גמורה שהפעם זה קורה ובבין הזמנים הזה של חודש ניסן תשע"ה אלך להשתמש באופן הזה ואז אני יתמלא ואני יגיע לסיפוק שלי, ואוכל לחזור לחיים הנורמלים בלי שימושים ובלי פורנו ובלי שמץ של תאווה.
וכמו שכעת בזמן של הסוף זמן אני יושב בבית מסוגר בחדר לבדי עם המחשב ואפשרות להתחבר למייל, ואני יושב כעת וכותב חידושי תורה במחשב, וגם כותב את הפוסט הזה, אז גם באותם ימים של לפני 5 שנים ישבתי בבית של ההורים שלי והייתי לבדי בחדר, ועל ידי מחשב שהתחברתי אליו למייל, ולא התחברתי דרכו לפורנו ולדברים אחרים אלא רק למייל. והשעה שעת לילה מאוחרת ולכבוד ההחלטה שהחלטתי לכבוד בין הזמנים, אדם אחד שהגיע אל המייל בדרך כלשהי התחיל להתכתב איתי בצ'אט, והבנתי שהנה זה קרוב אליי יותר מתמיד, שמיד לאחר שהחלטתי שאני צריך להתקדם בשימושים הנה זה נמצא לפניי קורם עור וגידים. לא אאריך במה שהיה שם, אבל בהחלט זה היה קרוב מתמיד, וההרגשה שלי היתה שהנה זה הולך לקרות ואני אגיע אל השלוה ואל המנוחה. הענין שם התנהל כמה ימים, ולבסוף לא השתמשתי ולא חציתי את הקו האדום ולא התקדמתי בתאווה, וסיום הסיפור היה שאותו אדם דיבר איתי איך להפסיק להשתמש וניסה לעזור לי לצאת מהתאווה. ואמנם לא התקדמתי בתאווה כמו שרציתי, אבל כן התקדמתי באותם ימים – ששם באותו המקום והזמן אלוקים אוהב שלף אותי בפינצטה מתוך כל האוכלוסיה בארץ ולאחר למעלה משנתיים וחצי שהסתובבתי כאן בפורום וניסיתי כלים מכלים שונים ולא הועיל לי מאומה, שם באותו זמן הגעתי לייאוש מוחלט בנסיון שלי להפסיק להשתמש והתייאשתי מהמלחמה שלי מול התאווה (תוך כדי שאני כותב את הפוסט הזה זולגות דמעות מעיני, בזמן שאני נזכר בניסים הגדולים שהתחילו לאפוף אותי באותו זמן, מדובר על תחושות שאין שום אפשרות בעולם לתאר אותם).
מדובר היה בתקופה של כמה ימים בודדים בתחילת חודש ניסן שחשבתי שהנה אני עולה על דרך בשימושים וסוף סוף מגיע אל החלומות שלי, ובאסירות תודה זה לא קרה, אלא קרה ההיפך הגמור שאז בחסדו של אלוקים לאחר כמה ימים בודדים של מחשבות וחוויות אמיתיות שהיו לי בעקבות הסיפור הנ"ל, אזי בי' ניסן תשע"ה עליתי על דרך הנקיון, על דרך הפקחות, על דרך ההחלמה, ומעל הכל על הדרך הצועדת לאלוקים, ומאז אני משתדל לא רק להתחיל שוב, אלא לצעוד לאלוקים ולהמשיך עוד ועוד לצעוד לאלוקים. (אם לא הייתי כותב במחשב אלא על דף, כבר היה הדף רטוב מהדמעות שבעיניי).
ישנם חברים שהיו מעורבים היטב בכל מה שקרה איתי באותם ימים, ויודעים אף את הדברים שלא כתבתי כאן ולא הארכתי בהם מסיבות מסויימות, ואף הם רואים בעיניהם את גודל הנס של אלוקים אבא אוהב, ואת גודל כוחו הרב והעליון, תודה לך אלוקים שבשמים מלך כל העולם. אין לי מילים להודות לך אבי שבשמים על אותו רגע שבו הגעתי לייאוש ולהבנה העמוקה של החוסר אונים, ובשבילי זהו ציון דרך חשוב יותר מהיום בו התחלתי להיות נקי, כי מאותו יום חויתי לעומק את הצעד הראשון וכן את הצעדים 2-3.
יש המשך לפוסט זה, בו אפרט מה השינויים שהתרחשו אצלי באותם ימים.
היכנסו לכאן: מה השתנה אצלי שנתיים וחצי לאחר שהגעתי לפורום או כאן
