|
ברוכים הבאים,
אורח
|
|
נושא: תולדות אלכוהוליסטים אנונימיים - היסטוריה 215 צפיות
תולדות אלכוהוליסטים אנונימיים - היסטוריה לפני 4 שנים, 3 חודשים #119949
|
תולדות אלכוהוליסטים אנונימיים - מוויקפדיה באנגלית - בתרגום לעברית (תרגום גוגל מובנה):
--------------------------------------------------------------------------- אלכוהוליסטים אנונימיים (AA) הוקמה בשנת 1935 על ידי ביל ווילסון (המכונה ביל וו. ) וד"ר רוברט סמית '(הידוע בכינויו ד"ר בוב ). לאחר מכן, תולדות אלכוהוליסטים אנונימיים (AA) תועדו בספרים, סרטים וספרות AA. היסטוריה זו מתחילה במאבקים המוקדמים של הקבוצה ונמשכת בצמיחתה העולמית. [1] תוכן
אלכוהוליזם בשנות ה- 1700-1800 [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=1]עריכה [/url]] כמעט שתי מאות שנים לפני כניסתו של אלכוהוליסטים אנונימיים, הקים ג'ון ווסלי להקות מתודיסטיות בעלות תאבון , שאורגנו במוצאי שבת, בערב בו חברי הקבוצות הקטנות הללו התפתו ביותר לבתי אבות רבים. [2] המזמורים וההוראה שהועברו במהלך ישיבות הלהקה החוזרות על עצמם התייחסו לנושאים שעמם התמודדו חבריהם, לעיתים קרובות אלכוהוליזם. [2] כתוצאה מכך, הלהקות חוזרות בתשובה הושוו לאלכוהוליסטים אנונימיים בשיח המדעי. [3] אלכוהוליזם בשנות השלושים [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=2]עריכה [/url]]באמריקה של שנות השלושים שלאחר האיסור היה מקובל לתפוס את האלכוהוליזם ככישלון מוסרי, ותקני המקצוע הרפואי של אותה תקופה התייחסו אליו כאל מצב שסביר היה בלתי ניתן לריפוי וקטלני. [4] אלה ללא משאבים כספיים מצאו עזרה באמצעות בתי חולים ממלכתיים, צבא הישועה או קבוצות צדקה ודתיות אחרות. מי יכול להרשות לעצמו פסיכיאטרים או חולים נחשפו טיפול עם ברביטורט ו בלה דונה המכונה "טיהור ולהקיא" [5] או הושארו לטווח ארוך מקלט טיפול. קבוצת אוקספורד [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=3]עריכה [/url]]קבוצת אוקספורד הייתה אחווה נוצרית שנוסדה על ידי האמריקאי נוצרי מיסיונרי ד"ר פרנקלין נתנאל דניאל בוכמן . בוכמן היה שר לותרני שעבר חווית גיור בשנת 1908 בקפלה בקזוויק, אנגליה . כתוצאה מאותה התנסות, הוא ייסד בשנת 1921 תנועה בשם "מלגה נוצרית ראשונה של המאה הראשונה", שהתפרסמה בשנת 1931 כקבוצת אוקספורד. בוכמן סיכם את הפילוסופיה של הקבוצה בכמה משפטים: "כל האנשים חוטאים"; "אפשר לשנות את כל החוטאים"; "הווידוי הוא תנאי מוקדם לשינוי"; "השינוי יכול לגשת ישירות לאלוהים"; "ניסים שוב אפשריים"; ו"השינוי חייב לשנות אחרים. " [6] הפרקטיקות בהן השתמשו נקראו חמשת ה- C:
רמת המוסר שלהם הייתה ארבעת המוחלטים - סיכום תורת הדרשה בהר(היינו סיכום תורותיו ומאמריו של ישו הנוצרי שנמסרו בהר):
בחיפושו אחר הקלה מאלכוהוליזם, ביל וילסון, אחד משני המייסדים של AA, הצטרף לקבוצת אוקספורד ולמד את משנתם. בעוד ווילסון התנתק מאוחר יותר מקבוצת אוקספורד, תורתם השפיעה על המבנה של אלכוהוליסטים אנונימיים ורבים מהרעיונות שהיוו את הבסיס לתוכנית המוצעת של שתים עשרה צעדים של AA. [7] [8] בהמשך חייו, ביל ווילסון נתן קרדיט לקבוצת אוקספורד על כך שהציל את חייו. [9] הבנה של קבוצת אוקספורד במצבו האנושי ניכרת בניסוחו של ווילסון את הדילמה של האלכוהוליסט; עדיין ניתן לאתר תוכניות אוקספורד להחלמה והשפעות של האוונגליזציה באוקספורד בשיטות מפתח של אלכוהוליסטים אנונימיים. [10] סופרי קבוצת אוקספורד התייחסו לפעמים לחטא כמחלה. [11]הם ראו שהחטא היה כל דבר שעמד בין היחיד לאלוהים. החטא תסכל את תוכניתו של אלוהים לעצמו, ואנוכיות ומרוכזות עצמית נחשבו לבעיית המפתח. לפיכך, אם אפשר היה למסור את האגו לאלוהים, החטא היה הולך איתו. בראשית AA, וילסון דיבר על חטא ועל הצורך בכניעה מוחלטת. קבוצת אוקספורד גם התגאה בכך שהיא יכולה לעזור לאנשים מוטרדים בכל עת. AA קיבלה צו מוקדם מקבוצת אוקספורד לתפיסה שמחלה יכולה להיות רוחנית, אך היא הרחיבה את האבחנה כך שתכלול גם את הגופני והרוחני והפסיכולוגי. [10] בשנת 1931, מנהל עסקים אמריקני, רולנד הזארד , ביקש טיפול באלכוהוליזם אצל הפסיכיאטר קרל יונג בשוויץ. יונג, שהתנתק מהפסיכואנליזה הפרוידיאנית שנים קודם לכן, טבע את המונח סינכרוניזם ל"צירופי מקרים משמעותיים "שקורים בחיים. אזכורים נפוצים ב- AA עוסקים ב"התעוררות רוחנית "ו"התנסות רוחנית". כאשר הזארד סיים את הטיפול אצל יונג לאחר כשנה, הוא חזר במהרה לשתות וחזר להמשך טיפול. יונג אמר להארד כי המקרה שלו כמעט חסר תקווה (כמו אצל אלכוהוליסטים אחרים) וכי התקווה היחידה שלו עשויה להיות גיור רוחני עם קבוצה דתית. [13] [14] [15] שוב באמריקה הלך האזארד לישיבת קבוצת אוקספורד בניו יורק, שתורתה הייתה המקור לתפיסות AA כמו פגישות ושיתוף עדות (וידוי פומבי), מציאת כוח עליון, ביצוע השבה וכנות קפדנית. Hazard עבר גיור רוחני בעזרת הקבוצה והחל לחוות את השחרור מהמשקה אותו חיפש. הוא התגייר לחיים של פיכחון בזמן שנסע ברכבת מניו יורק לדטרויט לאחר שקרא את "למען החוטאים בלבד" מאת איי ג'יי ראסל. [16] [17] [ [i]אימות נכשל[/i] ] חברי הקבוצה הציגו את Hazard לאבי תכר . Hazard הביא את Thacher למשימת ההצלה של קלברי, בראשות מנהיג אוקספורד ד"ר סם שומייקר . [18] במהלך השנים סייעה המשימה ליותר מ -200,000 נזקקים. [19] תאכר גם השיג פיכחון תקופתי בשנים מאוחרות יותר ונפטר מפוכח. [20] בהתאם להוראת אוקספורד כי מתגייר חדש צריך לזכות בגרים אחרים כדי לשמר את חווית הגיור שלו עצמו, יצר תאכר קשר עם חברו הוותיק ביל ווילסון, שידע שעדיין יש לו בעיית שתייה. [19] [21] 1934 ביל ווילסון מפוכח [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=4]ערוך [/url]]ביל ווילסון היה אלכוהוליסט שהרס את הקריירה המבטיחה בוול סטריט בגלל שתייתו. הוא גם לא הצליח לסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים מכיוון שהיה שיכור מכדי להרים את תעודת הבגרות. שתייתו פגעה בנישואיו, והוא אושפז באלכוהוליזם בבית החולים טאונס ארבע פעמים בשנים 1933-1934 תחת טיפולו של ד"ר ויליאם סילקוורת '. במהלך שהותו הראשונה של וילסון בבית החולים טאונס, ד"ר סילקוורת 'הסביר לו את התיאוריה שלו שאלכוהוליזם הוא מחלה ולא כישלון מוסרי או כישלון כוח רצון. סילקוורת 'האמין שאלכוהוליסטים סובלים מאובססיה נפשית, בשילוב עם אלרגיה שהפכה את השתייה הכפייתית לבלתי נמנעת, וכדי לשבור את המחזור היה צריך להימנע לחלוטין משימוש באלכוהול. ווילסון הוגש לגלות כי הוא סבל ממחלה, והוא הצליח להישאר מחוץ לאלכוהול למשך חודש לפני שחזר לשתות. [22] כשאבי ת'כר ביקר בווילסון בדירתו בניו יורק ואמר לו "הוא חזר בדת", לבו של ווילסון שקע. [23] עד אז, ווילסון נאבק בקיומו של אלוהים, אך על פגישתו עם ת'אכר הוא כתב: "חבר שלי הציע מה היה אז רעיון חדשני. הוא אמר, 'למה אתה לא בוחר את התפיסה שלך לגבי אלוהים ? ' ההצהרה הזו היכתה אותי קשה. היא המיסה את ההר האינטלקטואלי הקפוא שבצלו חייתי ורעדתי שנים רבות. עמדתי סוף סוף באור השמש. " [24] כשטאכר עזב, וילסון המשיך לשתות. ת'אכר חזר כמה ימים לאחר מכן והביא עימו את שפ קורנל, חבר אוקספורד אחר שהיה אגרסיבי בטקטיקותיו לקידום תוכנית אוקספורד, אך למרות מאמציו וילסון המשיך לשתות. [25] למחרת בבוקר הגיע ווילסון למשימת ההצלה בקולוואר במדינה שיכורה וחיפש את תאכר. כשהיה שם הוא השתתף בפגישת קבוצת אוקספורד הראשונה שלו, שם נענה לקריאה להגיע למזבח, יחד עם בעלי כנסת אחרים, נתן את חייו למשיח. ווילסון סיפר בהתרגשות לאשתו לויס על התקדמותו הרוחנית, ובכל זאת למחרת הוא שתה שוב וכעבור מספר ימים הודה שוב לבית החולים טאונס בפעם הרביעית והאחרונה. [26] בעודו בבית החולים טאונס בשירותו של סילקוורת ', ניהל וילסון תרופה תרופתית שרקחה צ'ארלס ב' טאונס . המכונה בלדונה קיור, היא הכילה בלדונה ( אטרופה בלדונה ) והננביין ( Hyoscyamus niger ). צמחים אלה מכילים הזיות , כגוןאטרופין ו סקופולמין , הגורם כי הזיות . זה היה בזמן שעבר טיפול זה וילסון חווה את המרתו הרוחנית של "הפלאש החם". [27] בעודו שוכב במיטה מדוכדך ומיואש, וילסון זעק: "אני אעשה הכל! כל דבר! אם יהיה אלוהים, תן לו להראות את עצמו!" [28] אז הייתה לו תחושה של אור בהיר, תחושה של אקסטזה ושלווה חדשה. וילסון תיאר את החוויה שלו לד"ר סילקוורת ', שאמר לו לא להוזיל אותה. ת'אכר ביקר בווילסון בבית החולים טאונס והכיר לו את העקרונות הבסיסיים בקבוצת אוקספורד ובספר Variants of Religious Experience (1902), מאת הפסיכולוג והפילוסוף האמריקני וויליאם ג'יימס . לאחר קריאת הספר, ווילסון אמור מאוחר יותר לקבוע כי הביטוי "דפלציה בעומק" זינק לעברו מדף ספרו של ג'יימס; עם זאת, ביטוי זה אינו מופיע בספר. זו הייתה התיאוריה של ג'יימס כי טרנספורמציות רוחניות נובעות מאסונות, ומקורן טמון בכאב וחוסר תקווה. האמונה של ג'יימס באשר לאלכוהוליזם הייתה שהתרופה לדיפומניה היא דתיות. [29] עם שחרורו מבית החולים ב- 18 בדצמבר 1934, עבר ווילסון ממשימת ההצלה בקלברי לישיבות אוקספורד בבית קלברי. שם התחבר וילסון לאחר המפגשים עם אוקספורד-שותים לשעבר, והיה מעוניין ללמוד כיצד לעזור לאלכוהוליסטים אחרים להשיג פיכחון. [30] זה היה בתקופה זו וילסון יצא למסע צלב כדי להציל אלכוהוליסטים. המקורות לסיכוייו היו משימת ההצלה ובית החולים לעיירות קלברי. אבל מכל האלכוהוליסטים וילסון ניסה לעזור, אף אחד לא נשאר מפוכח. [31] 1935 ד"ר בוב מפוכח [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=5]ערוך [/url]]סילקוורת 'האמין שווילסון טועה בכך שסיפר גרים חדשים על המרת "הפלאש החם" שלו וניסה ליישם את עקרונות קבוצת אוקספורד. הוא יעץ לווילסון בצורך לנטות את האלכוהוליסט. הוא אמר לווילסון לתת להם את העסק הרפואי, ולתת להם את זה קשה: ספר להם על האובססיה המגנה אותם לשתות ואת הרגישות הגופנית המגנה אותם להשתגע או למות. הוא האמין שאם מסר זה יודיע להם על ידי אלכוהוליסט אחר, זה ישבור את האגו שלהם. רק אז יכול האלכוהוליסט להשתמש ב"תרופה "האחרת - העקרונות האתיים שאסף מקבוצות אוקספורד. [32] בהמשך, במהלך נסיעת עסקים באקרון, אוהיו , ווילסון התפתה לשתות והבין שעליו לדבר עם אלכוהוליסט אחר כדי להישאר מפוכח. הוא התקשר לשרים מקומיים כדי לשאול אם הם מכירים אלכוהוליסטים כלשהם. נורמן שפרד הפנה אותו לחברת אוקספורד הנריאטה סיברלינג, שקבוצתו ניסתה לעזור לאלכוהוליסט נואש בשם ד"ר בוב סמית '. בזמן שהיה סטודנט במכללת דארטמות ' , סמית החל לשתות בכבדות ובהמשך כמעט ולא הצליח לסיים את לימודיו בבית הספר לרפואה בגלל זה. הוא פתח פרקטיקה רפואית והתחתן, אך שתייתו הכניסה את חיי העסק והמשפחה שלו לסכנה. במשך 17 שנים השגרה היומית של סמית 'הייתה להישאר מפוכחת עד אחר הצהריים, להשתכר, לישון ואז ליטול תרופות הרגעה כדי להרגיע את ריגולי הבוקר שלו . סייברלינג שכנע את סמית לדבר עם ווילסון, אך סמית התעקש שהפגישה תוגבל ל -15 דקות. עם זאת, סמית התרשם כל כך מהידע של ווילסון באלכוהוליזם ויכולתו לשתף מהניסיון שלו, עד שדיונם נמשך שש שעות. וילסון עבר לביתם של בוב ואנה סמית. שם שני הגברים תכננו להעביר את מסר ההחלמה שלהם על הכביש. אולם בתקופה זו, סמית 'חזר לשתות בזמן שהשתתף בוועידה רפואית. במהלך שהותו בבית סמית ', וילסון הצטרף לסמית' ואשתו בתרגול של קבוצת אוקספורד בפגישות הדרכת בוקר עם מדיטציות וקריאת תנ"ך . ספר ג'יימס של התנ"ך הפך להשראה חשובה עבור סמית 'ואלכוהוליסטים של קבוצת אקרון. [33] וילסון העביר חודש בעבודה עם סמית ', וסמית' הפך לאלכוהוליסט הראשון שהביא וילסון להתפכחות. [12]המשקה האחרון של סמית 'היה ב- 10 ביוני 1935 (בירה לייבוש ידו לניתוח), וזה נחשב בעיני החברים כמועד היסוד של AA. [34] תוכנית חדשה [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=6]עריכה [/url]] ביתו של ד"ר רוברט סמית באקרוןוילסון וסמית 'ביקשו לפתח תוכנית פשוטה שתעזור אפילו לאלכוהוליסטים הגרועים ביותר, יחד עם גישה מוצלחת יותר שאמפתה עם אלכוהוליסטים ובכל זאת שכנעה אותם את חוסר האונים וחוסר האונים שלהם. הם האמינו כי אלכוהוליסטים פעילים היו במצב של אי שפיות ולא במצב של חטא, רעיון שפיתחו ללא תלות בקבוצת אוקספורד. [35] [36] כדי לייצר המרה רוחנית הנחוצה להתפכחות ושפיות, אלכוהוליסטים היו צריכים להבין שהם לא יכולים לכבוש בעצמם אלכוהוליזם - שנדרשת כניעה לכוח עליון ועבודה עם אלכוהוליסט אחר. אלכוהוליסטים מפוכחים יכלו להראות שתיית אלכוהוליסטים שאפשר ליהנות מהחיים ללא אלכוהול, ובכך לעורר גיור רוחני שיעזור להבטיח פיכחון. [36] [37] [38] הטקטיקות שהשתמשו בסמית 'ווילסון בכדי להביא לגיור היו תחילה כדי לקבוע אם לאדם יש בעיה שתייה. לשם כך הם היו ניגשים תחילה לאשתו של הגבר, ובהמשך הם היו פונים ישירות לאדם על ידי מעבר לביתו או על ידי הזמנתו לבית הסמית'ס. המטרה הייתה לגרום לאיש להיכנע, והכניעה הייתה כרוכה בווידוי של חוסר אונים ותפילה שאמר שהאיש מאמין בכוח עליון וניתן להחזירו לשפיות. תהליך זה היה מתרחש לפעמים במטבח, או בפעמים אחרות הוא היה ליד מיטתו של האיש כשווילסון כרע על צדו של המיטה וסמית 'בצד השני. בדרך זו יובא האיש להודות בתבוסתו. וילסון וסמית 'האמינו שעד שגבר נכנע, הוא לא יכול היה להשתתף בישיבות אוקספורד. לאף אחד לא הורשו להשתתף בפגישה מבלי לקבל חסות. כך, פוטנציאל חדש עבר ביקורים רבים מסביב לשעון עם חברי הצוות של אקרון ולקח מושבי תפילה רבים, כמו גם האזנה לד"ר סמית 'מציינת את העובדות הרפואיות אודות אלכוהוליזם. פוטנציאל חדש הושם גם בדיאטה מיוחדת של כרוב כבוש, עגבניות וסירופ קארו כדי להפחית את התשוקה האלכוהולית שלו. בית משפחת סמית באקרון הפך למרכז לאלכוהוליסטים.[39] שתי הבנות הגיעו מיצירתו של ווילסון באקרון. הראשון היה שכדי להישאר מפוכח, אלכוהוליסט זקוק לאלכוהוליסט אחר שיעבוד איתו. השנייה הייתה הרעיון של 24 השעות - שאם האלכוהוליסט יכול היה לעמוד בדחף לשתות על ידי דחייתו למשך יום, שעה או אפילו דקה אחת, הוא יכול היה להישאר מפוכח. [40] קבוצת אקרון וקבוצה בניו יורק [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=7]ערוך [/url]]לאחר שהוא וסמית 'עבדו עם חברי AA שלוש, ארבע, ביל דוטסון וארני ג', והוקמה קבוצת אקרון ראשונית, וילסון חזר לניו יורק והחל לארח פגישות בביתו בסתיו 1935. ווילסון איפשר לאלכוהוליסטים להתגורר בביתו תקופות ארוכות מבלי לשלם דמי שכירות ופנסיון. את הנוהג הזה של אספקת בית באמצע הדרך, החלו ד"ר בוב סמית 'ואשתו אן. [41] אשתו של ווילסון, לויס, לא רק עבדה בחנות כלבו ותמכה בוילסון ובאורחיו שלא שולמו, אלא היא גם עשתה את כל הבישול והניקיון. היא גם ניסתה לעזור לרבים מהאלכוהוליסטים שבאו לגור איתם. היא הותקפה על ידי אדם אחד עם סכין מטבח לאחר שסירבה להתקדמותו, ואדם אחר התאבד בכך שגזז את עצמו במקום שלהם. מאוחר יותר הם גילו שהוא גנב ומכר את מיטב בגדיהם. ווילסון הפסיק את התרגול בשנת 1936 כשראה שזה לא עשה מעט כדי לעזור לאלכוהוליסטים להתאושש. [31] [42]הווילסונס לא התפכחו מקבוצת אוקספורד עד מאוחר יותר; הם השתתפו באופן קבוע בישיבות קבוצת אוקספורד בכנסיית קלברי והלכו למספר מסיבות הבית של קבוצת אוקספורד עד שנת 1937. [43] נפרד מקבוצת אוקספורד [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=8]ערוך [/url]]היו שתי תוכניות הפועלות בזמן זה, אחת באקרון והשנייה בניו יורק. לקבוצת אקרון אוקספורד ולקבוצת אוקספורד בניו יורק היו שתי עמדות שונות מאוד כלפי האלכוהוליסטים שביניהם. חברי אקרון אוקספורד קיבלו את פני האלכוהוליסטים בקבוצתם ולא השתמשו בהם כדי למשוך חברים חדשים, וגם לא הפצירו בחברים חדשים להפסיק לעשן; והאלכוהוליסטים של אקרון לא נפגשו בנפרד מקבוצת אוקספורד. התרגול של ווילסון באירוח פגישות אך ורק לאלכוהוליסטים, נפרד מהפגישות הכלליות של קבוצת אוקספורד, עורר ביקורת בקרב קבוצת אוקספורד בניו יורק. חברי קבוצת אוקספורד האמינו כי ההתמקדות היחידה של ווילסון באלכוהוליסטים גרמה להם להתעלם ממה עוד הם יכולים לעשות למען קבוצת אוקספורד. בזמן שסם סנדלר היה בחופשה, חברי קבוצת אוקספורד הצהירו על הווילסונים לא "מקסימום", וחברים הומלצו לא להשתתף בישיבות הווילסונס. בשנת 1937 נפרצו הווילסונס עם קבוצת אוקספורד. על פי קבוצת אוקספורד, ווילסון התפטר; לדברי לויס ווילסון, הם "הודחו". בהמשך כתב וילסון כי מצא את קבוצת אוקספורד אגרסיבית באוונגליזם שלהם. הוא התנגד לחיפוש הפרסום של הקבוצה ולחוסר סובלנות כלפי אנשים שאינם מאמינים, והאלכוהוליסטים שתרגלו קתולים מצאו שדעותיהם מנוגדות לתורת אוקספורד. ברמה האישית, בעוד ווילסון היה בקבוצת אוקספורד, הוא נבדק ללא הרף על ידי חבריו על עישון ונשים. [הצורך היה בבירור] האלכוהוליסטים בקבוצת אקרון לא התנתקו מקבוצת אוקספורד שם עד 1939. הפסקתם הייתה לא מהצורך להשתחרר מקבוצת אוקספורד; זו הייתה פעולה שננקטה כדי להפגין הזדהות עם אחיהם בניו יורק. ההפסקה שלהם לא נבעה מהצורך להשתחרר מקבוצת אוקספורד; זו הייתה פעולה שננקטה כדי להפגין הזדהות עם אחיהם בניו יורק. ההפסקה שלהם לא נבעה מהצורך להשתחרר מקבוצת אוקספורד; זו הייתה פעולה שננקטה כדי להפגין הזדהות עם אחיהם בניו יורק.[44] [45] בסוף 1937, לאחר הפרידה מניו יורק מקבוצת אוקספורד, וילסון חזר לאקרון, שם הוא וסמית 'חישבו את אחוזי ההצלחה המוקדמים שלהם בכחמישה אחוזים. [46] מעל 40 אלכוהוליסטים באקרון ובניו יורק נותרו מפוכחים מאז שהחלו בעבודתם. לאחר מכן ווילסון תכנן לממן וליישם את תוכניתו בהיקף המוני, שכלל הוצאת ספר, העסקת מיסיונרים בתשלום ופתיחת מרכזי טיפול באלכוהול. 18 חברי האלכוהול בקבוצת עקרון לא ראו צורך מועט בעובדים בשכר, מיסיונרים, בתי חולים או ספרות נפרדת. חלק ממה שהציע וילסון הפר את העקרונות הרוחניים שהם נהגו בקבוצת אוקספורד. בהפרש של הצבעה אחת, הם הסכימו לכתיבת ספר של ווילסון, אך הם סירבו לכל תמיכה כספית במיזם שלו. [45][47] 1939 הספר הגדול [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=9]ערוך [/url]]מאמר ראשי: הספר הגדול (אלכוהוליסטים אנונימיים)שם הספר שכתב וילסון הוא אלכוהוליסטים אנונימיים, אך על ידי חברי AA הוא מכונה הספר הגדול. מטרתו העיקרית היא לעזור לאלכוהוליסט למצוא כוח גדול יותר מעצמו שיפתור את בעייתו, [48] כי "הבעיה" היא חוסר יכולת להישאר מפוכח מעצמו. רוקפלר [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=10]ערוך [/url]]אחת הסיבות העיקריות לכך שנכתב הספר הייתה לספק דרך לא יקרה להשיג את תוכנית ה- AA להחלמה לסובלים מאלכוהוליסטים. בימיו הראשונים של א.א.א., לאחר שהסכמו רעיונות התוכנית החדשים על ידי ביל ווילסון, ד״ר בוב סמית ורוב חברי א.א., הם חזו בעצמם כמיסיונאים בתשלום ומרכזי טיפול בחינם או זולים. אך מאמצי ההתרמה הראשוניים לא צלחו. בשנת 1938, גיסו של ביל ווילסון, לאונרד סטרונג, יצר קשר עם וילארד ריצ'רדסון, שקבע פגישה עם א. לירוי צ'פמן, עוזרו של ג'ון ד. רוקפלר ג'וניור ווילסון, חזתה לקבל מיליוני דולרים למימון מיסיונרים ומרכזי טיפול של א.א. אבל רוקפלר סירב, ואמר שכסף יקלקל את הדברים. במקום זאת, הוא הסכים לתרום 5,000 דולר בסך 30 דולר שבועיים עבור וילסון וסמית 'לצורך הוצאות אישיות. [49] [50] מאוחר יותר, בשנת 1940, רוקפלר ערך גם ארוחת ערב לא.א., אותה הונחה על ידי בנו נלסון והשתתפו בו בניו יורקים העשירים כמו גם חברי ה- AA שהוקם לאחרונה. וילסון קיווה שהאירוע יגייס כסף רב לקבוצה, אך עם סיום הארוחה הצהיר נלסון כי אלכוהוליסטים אנונימיים צריכים להיות תומכים בעצמם כלכלית וכי כוחה של א.א. צריך להיות טמון בגבר אחד הנושא את המסר לאחר, לא עם תגמול כספי אך רק ברצון הטוב של תומכיו. [51] אף כי ווילסון ייתן בהמשך לרוקפלר קרדיט על כך שהרעיון של AA הוא לא מקצועי, הוא בתחילה התאכזב מהעמדה העקבית הזו; ואחרי שניסיון גיוס הכספים הראשון של רוקפלר נפסק, הוא נטש את התוכניות למיסיונרים ושכונות טיפול. במקום זאת, וילסון וסמית 'הקימו קבוצה ללא מטרות רווח בשם "הקרן האלכוהולית" ופרסמו ספר שחלק את החוויות האישיות שלהם ומה הם עשו כדי להישאר מפוכחים. [52] הספר שכתבו, אלכוהוליסטים אנונימיים (הספר הגדול), הוא הטקסט הבסיסי ל- AA כיצד להישאר מפוכח, וכותרתו של הספר הזה קיבלה את שמו. עובד בהוצאה לאור [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=11]ערוך [/url]]ווילסון החל לעבוד על הספר, וככל שנתקלו בקשיים כלכליים, הודפסו שני הפרקים הראשונים, "סיפורו של ביל" ו"יש פיתרון "כדי לעזור לגייס כסף. לאחר שקיבל הצעה מהארפר אנד ברדרס לפרסם את הספר, חבר ניו-יורק המוקדם האנק פ ', שסיפורו "הלא מאמין" מופיע במהדורה הראשונה של הספר הגדול, שכנע את ווילסון שעליהם לשמור על השליטה בספר על ידי הוצאתו בעצמם . האנק המציא תוכנית להקים את Works Publishing, Inc., ולגייס הון באמצעות מכירת מניותיה לחברי הקבוצה ולחברים. עם ידיעתו של וילסון כסוכן מניות, הנפיק הנפיק תעודות מניות, אם כי החברה מעולם לא התאגדה ולא היו לה נכסים. [53] בהתחלה לא היה הצלחה במכירת המניות, אך בסופו של דבר ווילסון והאנק השיגו את מה שנחשבו כהבטחה מצד Reader's Digest לעשות סיפור על הספר לאחר השלמתו. בכוח ההבטחה ההיא, שוכנעו חברי א.א. וחברים לקנות מניות, ווילסון קיבל מספיק מימון כדי להמשיך לכתוב את הספר. [54] בהמשך טען עורך Reader's Digest שלא זוכר את ההבטחה, והמאמר לא פורסם מעולם. [55] ביל והנק החזיקו בשני שלישים מ -600 מניות החברה, ורות הוק קיבלה גם כמה תמורת שכר כמזכירה. מאתיים מניות נמכרו תמורת 5,000 דולר (79,000 דולר בשווי של דולר 2008) [56] במחיר של 25 דולר כל אחד (395 דולר בשווי 2008), והם קיבלו הלוואה מצ'רלי טאונס עבור 2,500 דולר (40,000 דולר בשווי 2008). עלויות הכתיבה הממומנות בלבד, [57] וההדפסות היו 35 סנט נוספים לכל אחת עבור 5,000 הספרים המקוריים. [58] אדוארד בלקוול בקורנוול פרוזס הסכים להדפיס את הספר בתשלום התחלתי של 500 דולר, יחד עם הבטחה של ביל והנק לשלם את השאר אחר כך. [59] האנק פ 'חזר לשתות לאחר ארבע שנות פיכחון ולא יכול היה לתת דין וחשבון על נכסי הוצאת Works. האנק האשים את ווילסון בכך, יחד עם הבעיות האישיות שלו. עד 1940 החליטו וילסון ונאמני הקרן שהספר הגדול צריך להיות שייך לא.א., ולכן הנפיקו כמה מניות מועדפות, ועם הלוואה מטעם רוקפלרים הם הצליחו לקרוא למניות המקוריות לפי שווי נקוב של 25 דולר כל אחת. האנק פ 'סירב בתחילה למכור את 200 המניות שלו, אחר כך התייצב במשרדו של ווילסון שבור ומטלטל. וילסון הציע להאנק 200 דולר עבור ריהוט המשרדי שהיה שייך להאנק בתנאי שיחתום על מניותיו. האנק הסכים להסדר לאחר דחיפת ווילסון. זמן לא רב לאחר מכן, הוענק לווילסון הסכם תמלוגים על הספר הדומה למה שקיבל ד"ר בוב במועד מוקדם יותר. העסקה הותירה את האנק בתרעומת, ובהמשך הוא האשים את ווילסון בכך שהרוויח מתמלוגים של "ביג ספר", משהו שגם מייסד קבוצת קליבלנד, קלרנס ס ', הטיל ספק ברצינות. באמצעות עקרונות שלמד מקבוצת אוקספורד, וילסון ניסה להישאר לבבי ותומך בשני הגברים.[60] [61] הוצאת עבודות התאגדה ב- 30 ביוני 1940. [62] שנים עשר צעדים [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=12]עריכה [/url]]לאחר סיום הפרקים השלישי והרביעי של הספר הגדול, ווילסון החליט שצריך סיכום של שיטות לטיפול באלכוהוליזם כדי לתאר את תוכנית "מפה לאוזן" שלהם. [63] התוכנית הבסיסית התפתחה מיצירותיהם של ויליאם ג'יימס, ד"ר סילקוורת 'וקבוצת אוקספורד. זה כלל שישה שלבים בסיסיים:
ווילסון החליט שיש לפרק את ששת הצעדים לחלקים קטנים יותר כדי להקל עליהם להבין ולקבל את זה. [63] הוא כתב את שנים עשר המדרגות לילה אחד בשכיבה במיטה, שלדעתו היה המקום הטוב ביותר לחשוב עליו. הוא התפלל להכוונה לפני הכתיבה, ובסקירת הדברים שכתב ומספור את הצעדים החדשים, מצא שהוא הוסיף לשנים עשר. לאחר מכן חשב על שנים עשר השליחים והשתכנע כי על התוכנית להיות שתים עשרה צעדים. [64]עם תרומות של חברי קבוצה אחרים, כולל אתאיסטים שהסתדרו בתכנים דתיים (כמו חומר אוקספורדי) שעלולים להוביל מאוחר יותר למחלוקת, עד לסתיו 1938 הרחיב וילסון את ששת הצעדים לגירסה הסופית של שנים עשר הצעדים, המפורטים בפרק החמישי. של הספר הגדול, שנקרא "איך זה עובד." [65] רבים מהפרקים בספר הגדול נכתבו על ידי וילסון, כולל פרק 8, "לנשים". זה היה פרק שהציע לאשתו של ד"ר בוב, אן סמית ', לכתוב, אך היא סירבה. אשתו לויס רצתה לכתוב את הפרק, וסירובו לאפשר לה הותיר אותה כועסת ופגועה. יש המניחים את הפרק כאילו נראה שהאישה אחראית ליציבות הרגשית של בעלה האלכוהוליסט ברגע שהוא הפסיק לשתות. [66] ווילסון עקב אחר האנשים שסיפוריהם האישיים הוצגו במהדורה הראשונה של הספר הגדול. כ- 50 אחוז מהם לא נותרו מפוכחים. [67] קידום [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=13]עריכה [/url]]בתחילה הספר הגדול לא נמכר. 5000 עותקים ישבו במחסן, והוצאת עבודות כמעט פשטה רגל. מורגן ר ', שוחרר לאחרונה ממקלט, יצר קשר עם חברו גבריאל היטר , המארח של תוכנית הרדיו הפופולרית " אנו העם", כדי לקדם את החלמתו שנמצאה לאחרונה באמצעות א.א. הראיון נחשב חיוני להצלחתה של א.א.א ומכירת הספרים שלה, כך שכדי להבטיח שמורגן יישאר מפוכח לקראת השידור, חברי א.א.א שמרו אותו נעול בחדר מלון במשך מספר ימים תחת שעון של 24 שעות. הראיון זכה להצלחה, והאנק פ 'דאג להעביר 20,000 גלויות לרופאים שהודיעו על שידור ההיטר ולעודד אותם לקנות עותק של אלכוהוליסטים אנונימיים. [68]מכירות הספרים ופופולריות AA התגברו גם לאחר כתבות חיוביות במגזין Liberty בשנת 1939 [69] וב- Saturday Evening Post בשנת 1941. [70] גרסאות [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=14]עריכה [/url]]המהדורה השנייה יצאה בשנת 1955, השלישית בשנת 1976, והרביעית בשנת 2001. החלק הראשון של הספר, המפרט את התוכנית, נותר על כנו במידה רבה, עם עדכונים ועריכות סטטיסטיות קלות. החלק השני מכיל סיפורים אישיים המתעדכנים בכל מהדורות בכדי לשקף את חברות ה- AA הנוכחית, וכתוצאה מכך הוסרו סיפורים קודמים - אלה פורסמו בנפרד בשנת 2003 בספר ניסיון, חוזק ותקווה . [71] אנונימיות [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=15]עריכה [/url]]במקור, אנונימיות נהוגה כתוצאה מאופייה הניסיוני של המלגה וכדי להגן על החברים מפני הסטיגמה של להיראות כאלכוהוליסט. השם "אלכוהוליסטים אנונימיים" התייחס לחברים ולא להודעה. אם החברים היו מפרסמים את חברותם בא.א., בפרט ברמת התקשורת הציבורית, ואז היו שותים שוב, זה לא יפגע רק במוניטין של א.א. מאוחר יותר, כתוצאה מהפסקות אנונימיות בתקשורת הציבורית על ידי אנשי סלבריטאים בא.א., קבע ווילסון כי המטרה העמוקה יותר של האנונימיות היא למנוע מאגו אלכוהוליסטים לחפש תהילה ועושר על חשבון א.א. [72]ווילסון ראה גם באנונימיות עקרון שמונע מחברים להתמכר לרצונות האגו שעלולים להוביל אותם שוב לשתות - ומכאן מסורת שתים עשרה, שהפכה את האנונימיות לדרישה רוחנית בסיסית לא.א. [73] למאה ה -21 [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=16]עריכה [/url]] 1989 סרט על ביל וו וד"ר בובעם התפתחותה של א.א.א בהיקף הפופולריות של למעלה ממאה חברים בשנת 1939, אירועים בולטים אחרים בתולדותיה כללו את הדברים הבאים: [74]
ראה גם [ [url=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=History_of_Alcoholics_Anonymous&action=edit§ion=17]ערוך [/url]] [list=1] [*]^ a b cקפוץ עד:קובץ AA עובדות, הולדת AA [*]^ a bקפוץ עד:מלוני, ה. ניוטון (4 בפברואר 2012). ג'ון ווסלי המדהים: מבט יוצא דופן על חיים לא נדירים. עיתונות InterVarsity. ע. 57. ISBN9780830858521. [*]^ברנט, דניאל ל. (15 במרץ, 2006). בצל אלדרסגייט: מבוא למורשת והאמונה של המסורת הווסליאנית . מפרסמים Wipf ומלאי. ע. 57. ISBN9781621899808. [*]^ אדוארדס, גריפית ' (אפריל 2002). "פרק 8: אלכוהוליסטים אנונימיים". אלכוהול: התרופה המועדפת על העולם (מהדורה ראשונה). תומס ספרים. עמ '103–117. ISBN0-312-28387-3. OCLC 48176740 . [*][b][url=https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_Alcoholics_Anonymous#cite_ref
קבצים מצורפים:
|
||
|
אין תחליף ל ח ו פ ש. נקודה. |
|