כל כך הרבה פעמים ניסיתי להפסיק ואף פעם לא הצלחתי, ואני שובר את הראש ומנסה להבין: למה לעזאזל זה ככה? אנשים מסביבי חושבים על זה אפילו באופן פשוט יותר: אם זה רע לך - אז תפסיק! הלוואי שיכולתי...

גייסתי את כל כח הרצון שלי, אבל תמיד מצאתי את עצמי שוב באותו מקום, תופס את הראש בשתי ידיים מרוב רצון לדפוק אותו בקיר, ולא מבין איך בדיוק הגעתי לכאן עוד פעם. איך הרסתי שוב תקופת נקיות יפה שכזאת, ומה יהיה איתי. העובדה שהנפילות החמירו כל פעם, רק הוסיפו לשאלה הבלתי פתורה הזאת. האם לא היה לי רע מספיק שאני צריך ללכת לדברים גרועים יותר?

היום אני מתחיל להבין שהבעיה שלי לא היתה להפסיק אלא איך לא להתחיל שוב. הבעיה היתה שאם אני מנסה לחיות בלי הסם שלי - אני משתגע. כן, אני מסוגל להפסיק מיד אחרי שקיבלתי מנה, אבל אחר כך החיים נמשכים ואני חייב שוב מנה נוספת כי בלעדיה אני משתגע. זה לא בגלל התלות שפיתחתי אל התאווה ולא בגלל שיש נשים ברחוב ולא בגלל שקיץ עכשיו. ממש ממש לא. זה בגלל שיש לי בעיות בחיים שאני לא מסוגל להתמודד איתם ואם אין לי את הסם שלי - אני עומד למות. אז אני יעשה הכל כדי להשיג עוד מנה אחת של סם משכך כאבים שכזה, ולא משנה מה התוצאה.

לא משנה מה התוצאה? זה מה שתמיד לא יכולתי להבין. הרי אני יודע שהסם הזה יעזור לי רק לזמן מאוד קצוב ומוגבל, ואחר כך הבעיה רק תחמיר, אז למה אני לא יכול להפסיק בכל זאת? זה תמיד היה נפלא מבינתי.

אתמול קראתי ספר מעניין על תכנית 12 הצעדים ביהדות, והוא מסביר שם משהו מאוד מעניין לגבי ההתמכרות. ההשוואה של ההתמכרות היא לטיפולים כימותרפיים ל"ע ול"ע, אבל זה קצת שונה. אדם חולה וסובל נורא, אז אין ברירה אלא לתת לו רעל מסויים מתוך תקווה שהרעל לא יהרוג אותו. אם הרעל לא מספיק, מגבירים את המינון שוב ושוב, כאשר כל הזמן התקווה היא שהוא לא ימות מהתרופה עצמה. למה אי אפשר להפסיק עם התרופה? כי בלעדיה הוא ימות.

זה בדיוק מה שקורה לי. בלי התאווה - אני מת, כיון שאני לא מסוגל להתמודד עם החיים שלי, אז אין לי ברירה אלא לקחת קצת מהרעל הזה. האמת היא שאצלי זה יותר קל כיון שהרעל נראה כזה מתוק ונפלא, אז גם קל לי להשתכנע שאולי הרעל הזה הוא דווקא משהו טוב, למרות שאני יודע את האמת שזה רעל ושזה יכאב. אז אני מקבל מנת רעל בנסיון להרוג את הבעיה שלי, אבל הבעיה רק גודלת, אז אני מגדיל את המינון של הרעל. אני לא יכול בלי הרעל הזה, כי החיים שלי אינם חיים בלעדיו, ולכן אני חוזר שוב ושוב אל התאווה. לא בגלל היצר הרע, לא בגלל "ההתמכרות" ולא בגלל שום סיבה חיצונית. אני חוזר אל התאווה כי אין לי ברירה. אני חייב מהרעל הזה למרות שאני יודע שהוא רעל, כדי לנסות להשתיק את האזעקה בתוך הראש שלי שזועקת שמשהו לא בסדר.

או אולי זה כמו משכך כאבים שלקחתי בכמות גדולה מידי. גם יכול להיות.

שלום לך, תודה על דברים נכוחים, מתוך דבריך נקרא שזו היתה שאלה רטורית, על הצד שישנו מי שחושב שיש צורך להשיב כאן אנסה לספק אחת שכזו: זה בדיוק ההבדל ביני לבין אדם נורמלי, אני לא יכול להפסיק, כי ברגע שהתאווה חודרת אלי, משהו בי משתנה! אני כבר לא מרגיש וחושב באותה צורה! ההגיון הולך לישון, 'השפעת הרעל' עלי מיידית וקטלנית!
כל הדברים שרק לפני רגע היו בראש סולם העדיפות לי, זזים הצידה כלא רלוונטים לעומת הדבר החשוב ביותר ממתי שאני מכיר את עצמי: התאווה.
כל מה שאצל 'הנורמטיבים' לא כל כך חשוב הופך להיות צורך קיומי, ההגיון שבשיגעון - אני הולך למות כי אני כל כך רוצה לחיות.
זו גם הסיבה שאני נכנע - לא נכנס לשום עימות עם התאווה, מראש אני מודה שהיא ניצחה אותי, ההייתי נכנס לזירה עם מוחמד עלי?! (גדול המתאגרפים מאז ולעולם) הספר הגדול של האלכוהוליסטים לימד אותי את הסיבה למה אני לא מסוגל להשאר בהפסקה מתאווה - פשוט אין לי את ההגנה שמרחיקה תינוק מסיר חם...

זה קטע בספר שאף פעם לא הבנתי.

גם אם אני מצליח לשים על עצמי שומר שידאג להגנה שלי מהלגימה הראשונה, אני ימשיך ליפול בגלל שאין לי שום אפשרות לחיות בלעדיה. אז זה לא רק הענין של ההגנה מהלגימה הראשונה. לפעמים אני מצליח להזהר מהלגימה הראשונה ובכל זאת הולך בראש מורם הישר אל הטירוף והמוות.

בס"ד
מי אמר שאי אפשר להפסיק?  ???
הרי האתר הזה מעיד כמו אלף עדים שאפשר ואפשר!!!
אלא שאם עוד לא הצלחתי (אך ממשיך לנסות)
אז הדרך היא נכונה ובסוף נגיע אל היעד...
נדמה לי שכבודו מספר במקומות אחרים בפורום על הצלחה ושכן הצלחת להפסיק
אז קצת התבלבלתי... ???  ???    ???
בלי צניות אשמח להבהרת הדברים...

אני לא יכול להפסיק.

אם אכנע ואתן לה' להלחם במקומי, הוא יכול לעשות את מה שאני לא יכול.

א. הודינו שאנו חסרי אונים מול התוואה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.

ב. הגענו להכרה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות.

מוכר?

אכן כך, הצעדים כדומינו... כל דבר יוביל לדבר הבא. היאוש הטוטאלי מכריח פיתרון שלא יבוא אלא מכח עליון.
שנתחבר אליו כולנו. עכשיו.

בס"ד
אהההה
בסדר, כמובן שצריך עזרה אך בסוף זה אפשרי וגם עם עזרה זה נחשב...
משל למה הדבר דומה לילד שהולך עם אביו לגן השעשועים.
הילדון החמוד משחק בכל המתקנים עד שמשתעמם,
הוא בא לשחק עם אבא...
אבא מחליט להציב בפניו אתגר ממש גדול...
"התוכל להרים את האבן הגדולה הזו?" שואל אבא  ???
הילד מנסה אך רואה שזה ממש לא שייך לכוחותיו ומוותר .  :-\
אך אביו אינו מוותר בקלות ואומר שוב לבנו
"מה קרה איך אתה מתייאש כל כך מהר?"  ???
"אבא, אני לא יכול להרים את האבן הזו. היא גדולה מדי" 
"אתה לא מרים את האבן כי אינך משתמש בכל הכח שיש לך..." אומר לו אביו.
הילד מנסה שוב, הפעם מתאמץ יותר אך הצליח רק להזיז את האבן...
אך בשום אופן לא הצליח להרים אותה ומתייאש שוב. 
"אתה לא מצליח להרים את האבן כי אינך משתמש בכל הכח שיש לך..." אומר לו אביו.
"אני כן מתאמץ בכל הכח" מתחיל הבן לבכות...  :'(  :'(    :'(
"לא," אומר לו אביו "חלק מהכח שלך זה גם מה שהסביבה שלך יכולה לעזור...
אם היית מבקש ממני עזרה, היינו יכולים להרים את האבן ביחד ממש בקלות ! ! !"    

מי אני
אהבתי את המשל האמת שהוא "מייהד" את דרך הצעדים...
בכל מקרה
נראה לי שדרך הצעדים מעמיקה את היכולת של האדם להכנע מול האלוקים, ולא סתם בקשת עזרה מה' "ה' תעזור להרים את האבן..."
בד"כ החברה שבתכנית הצעדים הגיעו להכרה כמו שזלמן ואסיר אמרו, שזהו.. התייאשתי, נכנעתי, לבד אין לי סיכוי... 
ביהדות הרבה פעמים אנו מבקשים עזרה מה', אבל לא תמיד הבקשה תהיה באותה רמה שתכנית הצעדים מציבה עבורנו!!!

בס"ד
די דיינו היקר שלום רב!
שמח מאוד שנהנת מן המשל  ותודה על המחמאה :-*
בקשר ליהדות ו12 הצעדים...
באופן אישי מעדיף לעשות הדרכות מגדולי ישראל ולא מ12 הצעדים למרות שגם זה בסדר גמור למי שזה מתאים


לעניות דעתי יש הרבה מקורות ביהדות לתפילה, דבקות והתבודדות שאינם נופלים מרמת הדבקות של 12 הצעדים...

נראה לי שכבר היו כאן הרבה דיונים על הנושא ואין טעם להפוך את זה שוב לאותו דבר, אבל אכתוב שוב: אני מחכה למכור הראשון שיגיד שהוא יצא מההתמכרות בעקבות הדברים שאתה כותב. לעת עתה לא מצאתי אף אחד כזה.

אני לא אומר שאין דברים כאלו, אבל נכון לעכשיו אין אף אחד בפורום שהיה מכור ויצא מההתמכרות בשיטה שאתה כותב. זה לא שהתורה לא בסדר ח"ו אלא שאני לא בסדר. בדיוק כפי שיש הוראות מיוחדות בתורה לגבי אדם שחולה פיזית, ישנם גם הוראות מיוחדות לאנשים חולים רוחנית כמוני.

מי אני,

גם לי יש משל בשבילך:
יהודי אחד נפל ונהייה לו שבר ברגל.
הוא הולך לאורטופד והאורטופד אומר לו:
"אני אישית ממליץ לך להתפלל לקב"ה וללמוד תורה ולא לשים גבס ולחכות לאיחוי העצם, למרות שגם זה בסדר גמור למי שזה מתאים"

נו... מה אתה אומר?

שמואל היקר תרשה לי להגיד לך שאני חושב שבנושא זה הליצנות לא במקום.
צריך לזכור שבאותה מידה שאני הולך לרופא בגלל שהתורה אמרה לי ורפא ירפא כך בנושא שלנו אנו מטפלים בכלים האלה כי זה מה השם מצפה מאיתנו אין שום סתירה בדברים.

התורה נתנה רשות לרופא לרפא, אך זה לא אומר שבתורה לא טמון הכוח לרפא אפילו עצמות שבורות ואף להצמיח גוף חדש כמו בתחיית המתים.
זה שהעולם נוהג דרך הטבע, כך על פי פקודה של השם ועל פי רצונו, ויש מקרים שבהם קורים נסים, המוגדרים נסים רפואיים, שאפילו הרופאים אמרו נואש ולאדם אין עוד סיכוי, ובכל זאת על ידי סייעתא דשמייא אנשים נרפאים באופן פלאי ובלתי מוסבר.

שלום חברים,

אני לא כאן כדי להתלוצץ.
כל דברי כאן נאמרים בשיא הרצינות.

וודאי שישנם ניסים גלויים ותורתנו הקדושה מלאה בהם, אך אני לא צריך לבנות על זה ולא לצפות לזה !!!
מי שמחכה לנס גלוי מהשמיים, נראה לי שמקומו לא כאן.
כשבאו לסטייפלר ולחזון אי"ש כדי שיברכו לנס גלוי הם היו מסרבים בכל תוקף !!!

יותר מכך, מי שיש לו שבר ברגל ומחכה לנס גלוי במקום לקבל טיפול ראוי בבית חולים, הוא שוטה גמור !!!

אז שוב:
מכיוון שאני חולה (מכור לתאווה), אני לא אחכה לנס גלוי, אלא אלך לרופא ואקבל את רפואתו ואבצע את הוראותיו (12 הצעדים).
ואם בדרך הקב"ה יחליט לרפא אותי בנס גלוי, אז אני אשמח מאוד ואפילו אפרסם זאת ברבים, אבל עד אז אני ממשיך לבצי את הוראות הרופא.

החלמה מהירה והצלחה רבה לכולנו

שבת נפלאה ונקייה לכולנו
שמואל

וכבר נאמר "אין סומכין על הנס".