תסכול.
פשוט תסכול עמוק.

הרבה זמן השתדלתי לא לספור את ימי הניקיון.
זה לא עשה לי טוב.
גם כשהייתי על הגל. (במובן החיובי..)

בעקבות שיחה עם חבר על הנושא, הצלחתי לאחזר מתי היתה הנפילה האחרונה שלי.
וגיליתי שעוד ימים ספורים אני מגיע ל-90 יום נקיים.
ו...לא קורה כלום.
אותה התמודדות סיזיפית ועקשנית.

בטבעי, אני יכול להציב לעצמי מטרות סבירות בנושא - ולעמוד בהן.
השאלה מה קורה אחרי.
קרה לי לא אחת שהצבתי יעד של 90 יום, עמדתי בו, ומיד אחרי זה - נפלתי.
הרי עמדתי ביעד שהצבתי, לא?!

לא מצליח לחיות בתרבות ה'רק להיום', מצד אחד.
מצד שני, לא יכול להציב לעצמי יעד של 'כל החיים'.
אז מה שקורה הוא שאני מציב לעצמי יעדים תקופתיים, עומד בהם, ונופל.
ואז אחרי מספר איטרציות שכאלו מוצא את עצמי מתוסכל, כשהמחשבה של 'למה אני טורח בכלל?' מזדחלת לה לראש וללב, ונכנס לתקופה של נפילות בתדירות גבוהה.
עד שאני תופס את עצמי בידיים.
וחוזר חלילה.

מתוסכל.

צריך להבין את העקרון.
90 יום זה רק כדי לגרום לגוף שלנו להפסיק את ההרגל הרע שלו.
זה יעיל במקרה שהמנוע הגורם את הדחף של התחלת ההרגל הרע כבר פסק - והגוף נשאר רק עם ההרגל הרע לבדו.
אמנם במקרה שהמנוע עדיין עובד ומעורר את הדחף זה ממש לא יעזור להפסיק את ההרגל הרע.
כי הוא תמיד בכל עת מתחיל מחדש.
אוהבים אותך
אריה

אוהב, מכיר את זה מקרוב ממש, מתפלל שתמצא את הדרך הנכונה לך...

שלום איתן
קודם כל אוהבים אותך
שנית, אני במצב שלך הייתי עושה חשבון נפש עם עצמי ובודק האם חשוב לי להיות נקי כדי לקבל הערכה או ערך עצמי או כבוד או השפעה על אחרים. או שחשוב לי לא ליפול, כי סבלתי מספיק ואני לא רוצה ליפול עוד פעם בשום פנים ואופן.
אותי זה מאפס לפעמים, אני נזכר למה נרשמתי לשמור עיניך בפעם הראשונה.

יום שפוי ונקי.

בשבילי,
לכבוש את היעד...
זה להכיר בקבוצות חברים ותיקים ומחלימים...
ולראות שההחלמה זה לא רק להפסיק לצרוך תאווה,
אלא, משהו הרבה יותר ענק, ואני רוצה את מה שיש להם,
ומבין שאם אני יעשה את מה שהם עשו יהיו לי חיים רגועים ושמחים כמו שלהם,

מציע לכל אחד כאן ללכת לכמה שיותר קבוצות גדולות וסדנאות וכו'
ו"להתקרץ" לחברים ותיקים ולשול איך עשיתם את זה,
ולאט לאט קורה השינוי בחיים שלנו

שלום חבר,
קראתי את הפוסט שלך, ומאוד מזדהה איתך.
אני רק רוצה לחלוק איתך מה עזר לי, ובזכות מה השם שומר עלי נקי היום.

1. להגיע לקבוצות חיות, ולהתחבר לחברים מחלימים.
2. קבלה! לקבל את המצב שלי שככה השם ברא אותי:

3. לקחת ספונסר מהתוכנית, ולעשות הכל מה שהוא יגיד לי, גם אם זה יראה לי קשה מאוד או מופרך.
4. לעשות את תוכנית 12 הצעדים, ולחיות על פיה על בסיס יומיומי (על פי הנחיית הספונסר)

בהצלחה

אחד הוותיקים אמר פעם משפט מאתגר: 

הימנעות אינה הדבר החשוב בחיי ללא יוצא מן הכלל; המודעות למציאת כוח עליון היאהדבר החשוב בחיי. 

משפט מאוד חזק. 

אם אנו מבינים שההתמכרות שלנו היא הפתרון הסוטה והמהיר שמצאנו לכל פגמי האופי והרחמים העצמיים שלנו, במקום להתמודד, אז זה לא מספיק להמנע וזהו. 

גם אם אצליח לתקופה ארוכה, זה חיים מאוד מסכנים, כי אני סובל, ואין לי שום פתרון לסבל. לא הפורקן שבתאווה ולא התמודדות. 

המזל שלנו הוא שהתכנית כוללת לא רק המנעות, אלא טיפול יסודי, נוקב וחסר פחד בפגמי האופי שהובילו אותנו לתאווה, ואימוץ אורח חיים רוחני שייתן לי חיים טובים יותר במקום. 

הניקיון מול ביטויי ההתמכרות נחוץ רק כדי לחשוף את פגמי האופי ולאפשר טיפול בהם. 

מציע להציב כמטרה לא ימי ניקיון, אלא התמודדות עם תפיסות העולם שלי שמכאיבות לי, כפרה על העוולות שמעיקות עלי ואימוץ אורח חיים רוחני. זה אמנם פחות מדיד, אבל יותר אמיתי. 

תודה רבה על השיתוף.

אני מאוד מזדהה. אני מרגיש שני דברים:
האחד הוא שבאמת אין כאן יעד שמשיגים אותו ואז הכל סבבה. זה דבר שצריך לוותר עליו מראש. ולכן אני גם משתדל לא להתעסק יותר מדי ב90 ימים האלה. מדי פעם. הכניסה לכאן ולפורום בעיקר מעלה לי כל הזמן את התודעה להתמודדות ולכך שיש הרבה אחרים שמתמודדים וגם מצליחים.
השני הוא מה קורה כשמצליחים. התחושה שלי, כשהגעתי לכמה חודשי נקיות (לצערי התחלתי מחדש..) היא שיש איזו ציפיה שעכשיו החיים יהיו נפלאים ומאושרים. הם יכולים להיות כמובן, אבל זה תלוי בעוד אלף גורמים... והנקיות מפורנוגרפיה היא בעיקר בעיני מצע לחיים כאלה, ולא יוצרים אותם באופן אוטומטי.  בוא נגיד ככה - זה כמו שאם תהיה לך דלקת בעין, תהיה בטוח שברגע שהיא תגמר, הכל יהיה ורוד. והיא נגמרת, ואכן כבר אין את הסבל בעין, אבל אתה שוכח מזה מאוד מהר...

בהצלחה רבה.