עוד מאה יום נעמוד ב"עיצומו של יום". עם הקיטל הלבן. כמו מלאכים.

חסד עצום עשה איתנו בורא כל העולמים שנתן לנו את היום הזה לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן,שעל ידו אנחנו גם מתנקים מדי פעם מכל הטינופת הזאת.

אבל בשביל לזכות לכך צריך לעשות משהו מצידינו. פתחו לי פתח כחודו של מחט. הבורא שלח אותנו לעולם בשביל להתמודד. הוא יקח את זה מאיתנו עם ביאת המשיח. כשהעולם יבא על תיקונו ולא נצטרך זאת יותר. וכן כל א' עם שובו לעולם העליון לתת דין וחשבון על מעשיו. אבל בנתיים אנחנו פה. ביחד איתו.
מהיום למשך מאה ימי חסד לא עוד. יותר אני לא ממשיך אפה שהייתי. לא עושה את אשר עשיתי. ואם אצלח את התקופה הרי שאוכל לבא ולבקש. "מלך מוחל וסולח לעוונותינו"

תן לנו קצת מהניסיון שלך האם זה עבד לך?

מהניסיון שלי תמיד כשרציתי להיות נקי כך וכך ימים הייתי נופל,

ורק כשלימדו אותי בתוכנית לעשות פעולות להישאר היום נקי נשארתי נקי.

ת'אמת, לא יודע. לא ניסיתי.

תמיד יש פעם ראשונה...

אני ניסיתי... רק להיום!!!

ואם לא אצליח, אז אני אפס,
לצערי, ניסתי ונכשלתי, קשה וכבד עלי להביא 100 יום, תאמין לי שאני גם רוצה, אבל זה לא עובד,
אני מאמין שאלוקים אוהב אותי עם היום הנקי ההאחד, ואין לו יותר ציפיות ממני,
בכל מקרה אוהב אותך.

בעזרתו יתברך - אפשר בהחלט לומר שלע"ע הימים ה(בלתי) ספורים (אני לא סופר ימים) עברו בשלום. אמנם לא כפי שקיויתי. אמנם על שפת-התהום, אך בהתחשב בנתונים אפשר לטפוח על השכם.

עוד מס' ימים שפויים. יותר שפויים מקודמיו.

תודה.

שמח בשבילך,
לייק.

נקי אך לא טהור...

כלומר: אתמול היתה עוד התקפה. הייתי במקום בו הייתי יכול לפול בקלי קלות. התאווה קרצה מכל פינה. ושלחתי עיניים. פזלתי לכל הכיוונים. בסוף הבנתי שאם אני רוצה להשאר שפוי אני חייב לעזוב. קיפלתי זנב והתרחקתי.

ממשיכים. ומקווים להמשך מוצלח יותר.

אוהבים אותך, החלמה זה תהליך, לא ביום אחד נחיה בלי תאווה, העיקר שאנו מתקדמים, וזה שהרמת רגליים וברחת, אשרך, תמשיך איתנו ונראה ניסים.

הוא אמר שהוא קיפל זנב!
ואתה כותב לו שהוא הרים רגליים?

אתה יודע מה זה לקפל זנב?
הכוונה היא כמו זנב של מטוס שהוא מקופל למעלה.
ורצונו לומר שהוא טס כמו מטוס...
אוהבים....

אריה אתה ענק! מלכתחילה גם חששתי שאתה מפחיד (רק שלא יעזוב את השער...) אך גיליתי שאתה בס"ה די מצחיק....

לא התכוונתי כלל לזנב המטוס... אולי זנב הלטאה למשל? הלאווי שאטוס..... בנתיים אני רק רואה תאווה שקורצת לי ומחפש לראות איפה יש עוד. בד"כ זה לא מגיע בבודדים...

בסוף בסוף, לאחר שאני מסיים עם ה"ועיניו משוטטות בכל" אני מזכיר לעצמי ומתחיל "לשם מצוות ונשמרת..." "לשם מצוות ולא תתורו"....

ועוד משכנע א"ע שבס"ה הכל בסדר... הנה, חוץ מהעיניים (שאזכה יום א' לשמור גם עליהם) הרי שהכל בסדר גמור.... וביחס למה שהייתי לפני עד לא מזמן הרי שעשיתי כברת-דרך....


ועוד נקי!

ערב י"ז בתמוז ועולה בזכרוני המאמר שכתבתי לפני שנה על הימים הללו. אפה הייתי אז ואפה אני היום? התקדמתי הרבה בהרבה בחינות אך לא בנושא של שלוות-הנפש. עדייין מחפש מנוחת-הנפש.

עכ"פ בקשר להתקדמות בטהרה הרי שאפשר לאמר שמתקדמים. לא יודע כמה ימים. לא סופר. אבל ב"ה אפשר להגיד שנשארים (כמעט) שפויים.

המצב כלל וכלל לא פשוט. ב"ה מבחינת התאווה נתתי לה בוקס גדול והראיתי לה לאיפה בדיוק היא שייכת. שתלך לכל הרוחות ותקח ביחד איתה את כל הזבל האינטרנטי. אז הייתי אמור להיות שמח. לא? אבל אני עדיין לחוץ. לא יודע מה לעשות בנושא אישי בבית. לא יודע איך להתמודד עם אי-אלו חילוקי-דעות שאשתי כבר סחבה אותי לרב והוא אמר שהיא צודקת בטענתה. אני אמור לעשות צעד אחורה בנושא ההוא ולתת לה לפעול כפי שהיא מבינה. אך מה לעשות שאני מבין אחרת? ומה לעשות שאם "היא" צודקת אז אני זבל? אני מוכרח להיות צודק בכל נושא שהוא  ולמה לעלעק היא לא לוקחת בחשבון את זווית-ראייתי? למה היא חייבת להתעקש וגם לצדוק?

לא משוכנע שלאחר הקבוצה ומה שקיבלתי שם שעדיין אפשר לשאוף למאה ימי חסד.

אך לבנתיים. ממשיך. ישתבח שמו. עוד שבוע נקי.