היות ולא ראיתי שמדברים על זה הייתי רוצה להעלות שאלה:
אני כמו רבים כאן באתר עם אותו סיפור בגילאי הילדות 13 ו14 כבר להיחשף לגרועים שבסרטים ליפול רבות ולנהל מבחוץ אורח חיים של בחור ישיבה שנופל וקם אדגיש שלמרות ריבוי הנפילות הרצון שלי היה לחיות חיים רוחניים ואף פעם לא חשתי שיש משהו בעולם החילוני שקורץ אלא הייתי נופל עושה תשובה תיקון הכללי מקווה וממשיך הלאה... עד הנפילה הבאה... וככה זה כבר בישיבה קטנה וממשיך בישיבה הגדולה וגם לאחר החתונה אדגיש שרוב הנפילות היו פעם בשבוע או בחודש ולא על בסיס  יום יומי
אבל אני רוצה לכתוב שהקשה ביותר בשבילי האתגר הקשב ביותר בשבילי הוא המחשבות
ריבוי המחשבות מגיל קטן סביב מין ופנטזיות ודמיונות לפני השינה ומול גמרא בנסיעות ומול השיעורים של הרבנים תוך כדי שיעור הם היו לי למוקש והם סחפו אותי אל הסרטים הגרועים 
הבנתי שיש אנשים שיש להם חשק מיני מוגבר אז תמיד חשבתי שאם ירצו לקחת את האדם הכי חם במדינת ישראל אגיש מועמדות ראויה רחמ"ל...
רחמנות...
וכאן מגיע תפנית רויה לשבח לפני כשנה וחצי היה לי איזו שהיא טראומה מסוימת וכשפנתי לרופא הוא המליץ לי לקחת איזה תרופה שמרגיעה חרדה ובאמת איזה פלא הטראומה עברה ואיתה גם ... כן החשק המופרז למין ריבוי אש התאווה פחות מחשבות פחות עיסוק בזה
ולכן אני שואל אולי יש רבי שחוץ מזה שהם צריכים את הספונסר ועבודת הצעדים וכל העבודה העצמית אולי גם צריכים לווסת ולהרגיע את רמת חום הגוף אשמח לתשובה
חשוב לדעת שתרופה נוגדת דיכאון וחרדה אינה חשובה כתרופה פסיכאטרית לכל דבר אלא רמה מתחת
אציין שבריאות הנפש שלי היא בסדר גמור

דווקא אני שאלתי פה את השאלה הזאת בעבר וכמה חברים טענו בתוקף שזה רעיון רע,
כי בעצם אתה לא פותר את הבעיה אלא רק מרחיק אותה, וביום שתפסיק עם הכדורים הכל יחזור,
דעתי האישית קצת שונה, כי כידוע אמרו חזל מרעיבו - שבע, אז ברגע שאתה מצליח להיות "יבש" תקופה ארוכה, בטוח שזה יגרום למאזן להשתפר לטובתך.
מעניין מה יגידו עכשיו החברים.

אני לא יכול לומר מהניסיון שלי כי לא ניסיתי לקחת כדורים.
בספר הגדול כתוב שאנחנו נעזרים ברופאים ובאנשי מקצוע, אני מכיר גם הרבה חברים שהורו להם במקביל לעבודת הצעדים ללכת לפסיכיאטר ולקבל ממנו כדורים שיעזרו להם לעלות על דרך.
שים לב שהמחלה שלנו מוגדרת גם כאובססיה ולפעמים הבעייה המרכזית היא לא המחלה הרוחנית אלא כפייתיות יתר, ולפעמים מה שנדרש זה התערבות של רופא.

האמת, שלדעתי בגיל יותר מבוגר, צריך ועדיף לנסות להביא יום נקי ומפוכח בלי תרופות, כדי קודם לנסות את ה 12 צעדים, אבל יש המון חברים שלא הצליחו לעלות על הדרך עד שלקחו תרופות במקביל לבוא לקבוצות,

מה ממולץ בגיל צעיר לא יודע, מצד אחד התרופות הורגות את הבן אדם, זה משמין אותו מביא אותו לדיכאון קטן, אבל.... לפעמים חייבים את העזרה.
לא יודע.

יואל כתב on 13 יוני 2017 11:21:

ראיתי חברים שלקחו תרופות המון זמן, וברגע שעזבו את התרופות נפלו,
אבל אלה שלקחו תקופה של מינומים שנתיים ועשו צעדים וקבוצות, הצליחו להוריד מינון.
זה מאוד אינדיבידואלי.

אין לי שום מושג או ידע לגבי תרופות. 
אבל על הצעדים יש לי טיפה ניסיון וידע, והצעדים שלא כתרופות מסייעות לא רק ל׳חרמנות׳ שלי אלא גם ובעיקר למצב הנפשי האמיתי שלי. לפגמי אופי, לפחדים, ולשלווה שלי. 
בהחלמה. 

כמישהו שמבין אותך, כי גם הנפילות שלי הם לא יומיומיות תמיד, 
תקופות מסוימות זה פעם בשבוע, מידי פעם מגיע גל של כל יום, 

 אני לא יכול לפרט יותר מידי, אבל נשמע לי שתרופות זה ממש לא משהו שאתה צריך, 

שאלה נהדרת.

הניסיון שלי: מכור שלא היה זקוק לכדורים מבחינה רפואית ולקח כדורים כדי "לחסוך" לעצמו עבודה, למעשה עבד על עצמו. הוא שוב פעל בדרכו "המקובלת" - קיצורי דרך - ולמעשה האריך אותה.. ברבים המקרים, ההתמכרות פעלה דרך הכדורים. או שהמינון הוגדל באופן עקבי, או שעם הפחתת הכדורים התאווה שוב התעצמה וללא מענה.. באותה המידה, נהג גם מכור שלא לקח כדורים למרות שהיה זקוק להם מבחינה רפואית..

אותי לימדו שמי שצריך לוקח, מי שלא, לא. כי זה לא יעזור לו.. 

ובמאמר המוסגר אציין, שכדורים אמנם מחלישים את הרצון לתאווה, אבל תמיד יש לזה מחיר. לדוגמה, כהות חושים ורגש. וכאן שוב, כדאי לבדוק (באמצעות איש מקצוע שמכיר את נושא ההתמכרות למין לפניי ולפנים!), את הסיכוי מול הסיכון. כי למרות שכאב וסבל הם מניע לבריחה, כשהאנרגיה שהכאב והסבל מפיקים מופנית לכיוון הנכון הם גם יכולים להיות כוח מניע משמעותי לשינוי.

לסיכום - הפוגה המושגת באמצעים מלאכותיים, יכולה לייצר שיהוי לכל התקדמות.

שתתוקן בעיצה טובה.