אני חסר אונים מול התאווה! 
נשמע לכם מחלים נכון? 
אז אצלי זה ממש לא.. חוסר האונים שלי מתבטא בכך שאיני רוצה לקבל עזרה בזמן שיש לי התקף תאווה. אולי אני לא סובל מספיק?? לא נראה לי. אני סובל המון. אני כמה חודשים בתוכנית ואני בוכה כמעט כל יום.
בכל הזמן הזה אני חי את התכנית. אני עובד קשה. לומד את הספרות. מנסה להתחבר לאלוקים. אני הולך להרבה מפגשים. עושה פעולות של כניעה. משתף הרבה בטלפון. ועדיין, בזמן שהתאווה תוקפת אני לא מעוניין לעצור אותה. אומרים לי - תנסה לשתף. לצאת. לעשות משהו אחר. אבל אם היה לי את הכח לעשות את זה לא הייתי כאן היום. אני פה כי אני לא מצליח.

אוהבים!
מאוד ריגשת אותי מרגיש ומזדהה עם הכאב...
אני רק יכול לומר שמה שעובד בשבילי(רק להיום) זה לעבוד על הצעדים בצורה יותר אינטנסיבית (אישית עדיין מחפש ספונסר)  בינתיים
לקחתי מחברת ויש באתר (gye.org.il/12 steps) סיכום ומשימות על הצעדים של הקבוצה הטלפונית בצהריים (בהנחיה של סוד הכניעה  
אם אתה עוד לא שם-ממליץ מאוד!!)
לי זה עושה פלאים...
לדוגמא: רשימה של הדברים שאני מרוויח מהתאווה(אצלי זה בעיקר- תשוקה הפגת שעמום שייכות בריחה מלחצים) ואז רשימה של ההפסדים כי עד שאתה לא יודע מה אתה מרוויח ורואה את זה ברור קשה מאוד לוותר על זה.. 
אוהב

מזדהה מאוד, ארבע חודשיים הראשונים שהגעתי לקבוצות, עשיתי טלפונים הלכתי למפגשים, והייתי משתמש פעם בשבוע, ולא הבנתי למה אני לא מצליח לעצור את זה, אבל אמרו לי, להמשיך לבוא ולהתחבר לחברים, בסוף משהו עובר בראש, וזה מתחיל לעבוד, אחרי כל כך הרבה שנים של שימוש, לא כולם מצליחים לעצור את התאוטה ביום אחד,
תתחבר ותתחבר בזמנים הרגועים, ובהמשך תוכל להתחבר בזמן און ליין כשיש תאווה,
אוהבים אותך,
אשמח להיות איתך בקשר תמיד.

וואו אחי אני מזדהה איתך מאוד מאוד, אמנם אני לא הולך לקבוצות חיות אבל אני כן נמצא בתוכנית וכן משתף חברים בטלפון, אבל כשהתאווה נכנסת בי אני מרגיש שאני לא רוצה לעצור אותה. קודם כל תדע שאתה לא היחיד (עכשיו גם אני יודע את זה) ושתמיד יש דרך החוצה באמת. סיפור שחיזק אותי מאוד ונפח בי תקווה:
דיברתי עם מישהו שהתמודד המון שנים עם התאווה וממש הגיע איתה למקומות שפלים והוא סיפר לי שהוא היה הולך לקבוצות חיות, היה מתקשר לחברים והיה פותח מעגלים, ובמשך שנה וכמה חודשים הוא עדיין המשיך ליפול וליפול באותו זמן שהוא היה הולך לקבוצות חיות והיה בקשר טלפוני - אבל בסופו של דבר הוא התמיד ולא התייאש - והנס קרה גם לו, והיום הוא נקי בערך שנה וחצי בחסד אלוקים ממש. יש כאלה כמונו שגם הם בתוכנית אבל לא מצליחים בהתחלה, אם רק מתמידים ופותחים מעגלים ובאמת לא מתייאשים אחרי שום נפילה וממשיכים הלאה  - הנס יכול לקרות גם לנו. בבקשה תישאר איתנו, דברים טובים יקרו. אני אומר לך את זה כי במצב הזה לפעמים אפשר פשוט להתייאש לגמרי לעזוב את הפורום את החברים את התוכנית, חס וחלילה, ולכן אני אומר לך, תיהיה חזק תישאר איתנו ובעזרת ה' הנס יקרה. תמשיך ללכת לקבוצות חיות, אולי תיפגש קצת יותר עם חברים, תנסה לעשות יותר פעולות, בסופו של דבר נוכל גם אנו לזכות.

מזדהה איתך אח יקר. 
אני גם ככה לפעמים ואז אני בוכה... משהו שעוזר לי זה להתפלל המון לאלוקים במילים שלי, לבקש שיעזור לי להבין ולהתחבר רק להיום. 
ועוד דבר, נקיות זו מתנה מאלוקים ולא תמיד הוא נותן אותה מיד. 
אוהבים. 

לא קל,
אותי לימדו שאם חסר לי בצעד 2 - פנייה לעזרה, זה אומר שחסר לי בצעד 1 - הודאה בחוסר אונים.
אצלי זה לא חייב להיות שאני חושב שאני יכול להתמודד מול ההתקף תאווה כשהוא כבר בשיא האובססיה, אם היו אומרים לי את זה הייתי נורא מתעצבן, (אמרו לי והתעצבנתי ) כאילו מה, למה אתה חושב שבאתי לפה? אם הייתי חושב שיש לי כוח לא הייתי פה.

אבל אז הספונסר שלי לימד אותי להודות בחוסר אונים מול התאווה, שזה אומר להיות כנה עם עצמי ולמצוא את המקומות שבהם רק עולה בי איזה פנטזיה לא רצינית... לא משהו שצריך להתיחס אליו, וזה בעצם אומר שאני לא מרגיש חסר אונים מול זה ועוד יותר גרוע לא מתנהג כחסר אונים, כי מי שהוא חסר אונים לא חושב שהוא יכול מול זה, צריך לתפוס את האובססיה כשהיא קטנה ושם להודות בחוסר אונים.

זה הניסיון והחוויה שלי.

מסכים מאוד עם "אחיד בשמיא". אהבתי את הגדרת חוסר האונים שלך... מהחוויה שלי כשאני חסר אונים מול משהו זה אומר שאני לא יכול להתקרב אליו בכלל כמו אש. אני לא יכול להתחיל להשרף ואז לעצור.. לא עובד.. ברגע שנכנס להתקף זהו.. אבוד. מה שלי עזר זה לזהות מול מה אני חוסר אונים: הכוונה מה מביא אותי למקומות שמהם יש כבר נקות אל חזור, ולשם לא להתקרב.
 לדוג': אני לא יכול לשבת על מחשב ללא סינון. מחשב ללא סינון = תאווה. באסה להפנים את זה כי זה מוגבלות אבל זה הדבר היחידה שעוזר לי.. אני לא יכול לשבת על מחשב בלי סינון ותוך כדי להצהיר על חוסר אונים.. תרתי דסתריא
אוהבים אחי!! תמשיך להגיע

וזה כבר חלק נוסף בהודאה שלי בחוסר אונים - להתנהג כחסר אונים.
כמו הבדיחה על ההוא שאמרו לו לשים גומיה על היד ולהצליף בכל פעם שמגיע פיתוי כדי להזכיר לעצמו שזה כואב
ויהי היום הוא מחייג בהיסטריה לספונסר, אני אצל הזונה ומצליף שוב ושוב עם הגומיה וזה לא עובד... 

1. יש לך ספונסר?
2. לתרגל פעולות של כניעה כשהכל בסדר. לעשות טלפונים או לשלוח הודעות על דברים קטנים כשאני עדיין לא בהתקף. גם בתור תירגול וגם כדי "להרוג אותם כשהם קטנים".

בהחלמה

דברים כדורבנות אחיד. שתי התגובות שלך. דבר ראשון אני צריך לא להצליף באמצע לאונן אלא לעשות פעולות ועוד פעולות... 
וגם אני לא חושף מספיק את החולי שלי אלא רק תאווה בקטנה, המבטים ברחוב... צריך לחשוף את זה ורק ככה אני יפנים שאני חסר אונים ויוכל להיעזר. 
אוהבים.