כ"ג ניסן התשע"ח

תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת!

הימים האלו שבהם חג נגמר והשגרה מתחילה זכורים לי תמיד כימים מאוד לא קלים. נכון, גם היציאה מהשגרה לחג והעומס של הרגשות והלחץ לא פשוטים בכלל, אבל החזרה לשגרה מפחידה אותי וקשה לי מאוד. זה לא שאני לא אוהב שגרה, אלא שמשהו בימים האפרוריים האלו של שגרה מאוד כבד עליי.

בעבר זה היה תמיד מתכון לנפילות, כי מה יותר טוב מאשר לקבל מנת תאווה שתעשה לי קצת טוב על הנשמה (כמובן עד לרגע שבו זה יעשה לי מאוד רע), לשכוח הכל, ולשקוע בתוך עולם הפנטזיה, שם הכל תכנית כבקשתך ואין צורך להתמודד עם כלום. כשאני בתוך התאווה, אין חשבונות לשלם, אין עבודה לעשות, אין אישה לעזור לה, אין ילדים שצריך להשכיב - כלום, כל הדברים האלו הם זיכרון רחוק ומעומעם, משהו שלא נוח להיזכר בו ואין גם שום חובה באמת להתעמת איתו. זהו הכח של התאווה עבורנו, ולכן למעשה אין הבדל בין סמים או תאווה, כי שניהם מספקים את אותה תוצאה, כאשר שניהם פועלים על האזורים במוח שנותנים לנו הרגשה מזוייפת של עונג וגורמים לכל החלק החושב לצאת להפסקת פרסומות.

בהחלמה אמרו לי שאין הבטחה שלא יהיו קשיים בחיים אלא שנדע להתמודד איתם. אז נכון שחלק מהקשיים בחיים נעלמים כאשר אנחנו מתחילים לקחת אחריות על עצמנו, ויש גם דברים שאלוקים פותר עבורנו, אבל יש דברים אחרים שאנחנו ממשיכים להתמודד איתם. אני מאמין שיש חברים שהחזרה מחגים אל שגרה לא מפריעה להם יותר, אבל אצלי זה עדיין לא קרה והזמן הזה הוא מאוד קשה עבורי. ההבדל הוא שכעת אני יכול להתמודד עם הקושי הזה גם בלי לברוח. וזה נס, לא פחות.

אתמול בערב הרגשתי את הדאון הזה מתלבש עליי עם ההרגשה השקרית שאין תקוה. זהו כמובן ההבדל בין המציאות לבין מה שהראש שלי מספר לי. במציאות ישנם קשיים אבל הם לא סוף העולם וכשהם יעברו - השמש תזרח שוב והכל יהיה בסדר עוד פעם, אבל לעומת זאת הראש שלי מספר לי שזהו, אפוקליפסה עכשיו, סוף העולם הגיע וכל מה שנשאר לי זה רק לצרוח: תעצרו את העולם אני רוצה לרדת!

אז בהחלמה למדתי להתמודד עם הדברים האלו. נכון יש לי קשיים אבל זה מה שאלוקים רוצה כעת. אני יכול לקבל את רצונו או לנסות להילחם איתו, אבל המציאות לא תשתנה. כאשר קיבלתי את רצונו של אלוקים בחיי, כבר נהיה לי הרבה יותר קל. זה כמובן לא קל, וזה גם לא אומר שזה פיתרון של קסם, אבל לאט לאט ההפנמה הזאת מחלחלת לתוך הפעולות שבאות בעקבותיה, ובסופו של התהליך אני מרגיש את השחרור.

זה עבד אתמול. זה עובד היום. זה כל מה שחשוב עבורי.