ברוך אתה ה' א-לקינו מלך העולם, שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה. והנה אני מקרב את השמש לעבר הנרות ומדליק אותם אחד אחד, כשלחלוחית של דמעה מבצבצת לה בכל עין.
אז נכון שהגעתי מאוחר הביתה ולא הדלקתי נרות בזמן, ונכון ששנה שעברה הדלקתי עם כל המשפחה נרות. אבל זה היה כי חזרתי מקבוצה והפעם אני מדליק באמת מתוך שמחה שבלב.
יש פה שני אנשים שונים במרחק שנה אחת. לפני שנה בדיוק, בנר שמיני של חנוכה הייתי עמוק בחושך, כל כך עמוק שלא האמנתי שיש לי סיכוי לצאת משם. כשהדלקתי את הנרות בשנה שעברה בשביל לכבד את אבא שלי, אז זה היה בזמן, ביחד עם כולם, אבל אני מילמלתי את המילים במהירות הדלקתי את הנרות חיש מהר, ורצתי אצתי להמשיך משהו אחר לגמרי מקדושת הנרות...
הדבר היחיד שהתחברתי אליו בחנוכה היה הפתילות השחורות המתות, אלו שנשרפו עד העצם והן צפות להן על גבי שמן עכור ומגעיל שלא בער היטב. הייתי בחושך של החושך. בתוך שחור שכזה, שאיבדתי את האמון שאפשר שיהיה אחרת. הייתי אדם מת מבפנים (וברוך ה' שלא הייתי מת מבחוץ), יצור שפל ומיני להחריד,אדם שאיבד תקווה למשהו שהוא לא תאווה חשוכה ועמוקה.
והנה אני היום, נקי פעם ראשונה בחיים שלי בחנוכה, ולא רק באחד הימים כמו שפעם חלמתי, אלא הייתי נקי לחלוטין בכל שמונת ימי ולילות חנוכה!, הדבר הזה נס. אני מחובר לאבא אוהב שבשמים, מתרפק עליו ובוכה לו כשאני צריך זה נס. אני מחייך ובעיניים שלי יש שמחה וחיות, רחוק מאוד מהעיניים המזוגגות והתאוותניות של השנה שעברה.
אני יודע שיש פתרון למחלה שלי, אני מקבל ימים נקיים!, אני פתאום יודע שיש דבר כזה אהבה. אני מפוכח לפעמים. קיבלתי כל כך הרבה מתנות בשנה שחלפה לה, אני אסירתודה על כל אחת ואחת מהן.
לא אשקר ואגיד שהייתה שנה קלה, או חלילה שהגעתי לאיזה יעד. ממש ממש לא, נשאר לי עוד המון להתקדם ועברתי שנה קשה מאוד מאוד בהחלמה שלי. אבל למדתי בתוכנית להעריך מה שיש, ואני מודה ומתרפק ברגשות תודה על הקשיים האלה שהצמיחו אותי הלאה, על החוויות והאתגרים שעושים אותי בן אדם. והמצב עכשיו שונה, יש בי תקווה. אני יודע שאפשר אחרת אם רק אתמיד בתוכנית וה' יחליט מה נכון בשבילי. מתפלל להתקדמות ולא לשלמות, מתפלל לאהבה שלווה וחיבור.
שנזכה לצאת מחושך לאור גדול!