היו היה פעם סוחר תבואה שעשה עסקה גדולה עם כפרי פשוט. הכפרי שגידל תבואה בשדה, הביא את כל היבול השנתי בשקים עמוסים ליום השוק. הסוחר קנה ממנו את השקים. בכדי לזכור כמה שקים העביר האיכר לעגלת הסוחר, החליטו ביניהם לשים פרוטה של נחושת במקום שהו, עבור כל שק שהועבר.
לפתע הבחין הכפרי הנבער בערמת פרוטות המונחת בפינה. יצרו פחז עליו למראה הכסף, והוא שלשל לכיסו כמעט את כל המטבעות. בטיפשותו הרבה לא הבין שהוא מעניש את עצמו. הוא הרוויח אמנם כמה פרוטות נחושת, אבל הפסיד את כל הסחורה...
כבר בתחילת הדרך, שמעתי מחברים על הצורך בנקיות מוחלטת מכל צורות התאווה. למען האמת לא ממש הבנתי את הרעיון לגמרי. הגעתי הנה בגלל התאווה שמיררה את חיי ללא רחמים. אצלי התאווה התפרשה באוננות. הרגשתי גם רע מאד בגלל צפייה בתכנים בעייתיים. למען האמת, גם עם ההסתכלויות לא ממש הרגשתי בנח. אולי הבנתי שהכול מתחיל בראש שלי והניסיון הוכיח לי שכל נפילה חייבת לעבור לי דרך המח. אבל בתכלת', שאר הצדדים וצדדי הצדדים של התאווה לא ממש הפחידו אותי.
כמובן שניסיתי וגם הצלחתי לעבור תקופות בניקיון מוחלט, כולל הסתכלויות. זו לא הייתה זהירות היסטרית. חשבתי שנקיות יכולה להיות גם בלי הפרטים הקטנים.
זלזלתי בפרוטות הקטנות...
ולא הבנתי שכל פרוטה היא בעצם שק שלם...
בחסד ה' לא ברור מאליו, זכיתי להבין פתאום, שעם הפרוטות הקטנות שחטפתי מדי פעם ושלשלתי לתוך עיני, נעלמו גם השקים... הבנתי שפעם אחר פעם אני מרמה את עצמי וחי בשקר. הבעיה שלי היא לא האוננות, היא גם אינה הצפייה בחומרים אסורים. אפילו לא פנטזיות בעייתיות. לבעיה שלי קוראים תאווה. כל עוד אינני מחליט להישמר ממנה בכל צורה שהיא, אין לי סיכוי אמתי להחלים. אולי אחזיק מעמד בנקיות שבוע שבועיים, אולי חדש חדשיים. יתכן שאף 182 יום... זה לא ממש משנה. בדרך ההחלמה אני לא הולך, נקודה.
המושג "רק להיום" משמעותו גם, כל יום עם נקיות מוחלטת. לא מדובר כאן באולימפיאדה של שיאי ניקיון מאוננות או שאר מרעין בישין. אין כאן תחרות שיאי גינס למי שהצליח להתגבר על מעשים תקופה ארוכה יותר. יש כאן משהו הרבה יותר טהור ואמתי. אני מנסה כל יום להיות נקי לגמרי ללא שום שייכות לתאווה בכל צורה שהיא. זו המשימה ואין בלתה.
אם אצטרך "לעגל פינות" ולשקר לעצמי בכל הקשור לתאווה, נכשלתי. אני משתדל לא לתת לה שום דריסת רגל, גם אם נדמה לי שזה לא משהו שיגרום לי לנפילה. המציאות שלי הוכיחה לי מעבר לכל ספק, שדריסת רגל לתאווה או אפילו דריסת אצבע קטנה כבר מונעת ממני לסגור בפניה את הדלת לגמרי. היא כבר תדע איך להיכנס אלי בכל "הדרה" זה רק שאלה של זמן...
אז אני משתדל לא לרמות אף אחד, ובעיקר לא את עצמי.