כ"ה כסלו התשע"ח

שינוי איטי אבל משמעותי

עברה שנה מאז שהגעתי לשמור עיניך, וחבר ששוחחתי איתו שאל אותי, האם חשבתי שתעבור שנה ואני יהיה באותו מצב?

ועניתי שאני באמת לא באותו מצב! אני נופל פחות, אני נשלט פחות, אני עם אבא יותר, יותר מדבר, יותר מספר, יותר משתף. אולי במבחן התוצאה אני באותו מצב, אבל הנפש... הנפש חוותה, וחווה תיקון, תיקון אדיר וכולל, הרבה יותר רחב מאשר סתם להפסיק וליפול. הנפש משתנה, המידות מתלטשות, היחס לסביבה, לאחרים, לחיים, היחס ליראה, לטהרה, היחס לשמחה וגם היחס לצער, העצב והכאב, הוא פתאום אחר, הוא מכיל, הוא רגוע, הוא שליו, ומקבל....

וכן, לצערי אני עדיין נופל. אמנם בחסד אלוקים הרבה פחות, אבל מפעם לפעם אני נופל. ברור שמטרתי היא להפסיק ליפול, אבל כל שינוי בעיני הוא סיבה למסיבה. גם אם הוא לא הביא את התוצאה הרצויה בשלמותה.

הכאב אחרי נפילה, השבר אחרי הגאווה, הרגעים בהם ברור לי שאם הם עוברים אני ירוויח יום נקי, התחושה המתוקה, זאת שיש בקמצוץ התעוררות לתשובה, בדיוק כמו התחושה המתוקה שיש בסוף שיחה עם בורא עולם, תחושות וחוויות שהרבה זמן לא נתתי להם ביטוי, מקבלות את שלהם עכשיו.

אני כל יכול, אבל רק איתו, ואני כל יכול אבל חסר אונים בלעדיו.

אני עומד מול מראה, ורואה איש, אדם, אחד כזה שרוצה לעשות טוב, לסביבה ולעולם, לצאת מהריכוז העצמי, ולחפש בתוכי את הדרך להתמודד בשמחה ושלווה ובטחון... שעליי לא מוטל לתקן עולם במלכות שד-י, עליי מוטל לתקן את עצמי, להשתדל, לחפש, לעבוד, לפעול, ולעולם, לעולם לא להעז לחשוב שיש נפילה שממנה לא אקום.

אני כותב, כי השבוע עוברים עלי דברים קשים, קשים מנשוא, בדרך לא דרך, בעיוות של שגרה, ואין לי כלים, ואין לי כח, ואין לי יכולת, להתמודד או לתקן, או לסדר, וברור לי במאה אחוז, שהכל, הכל, הכל מדויק, שה' ית' מנהל את זה, ועם כל הצער והכאב, אני תמיד נזכר איך במילותי אליו אני מבקש, שכל מהלך שצריך לתקן אותי שיהיה עם כמה שפחות ייסורים, והנה... הייסורים הנוכחיים הם בוודאי הפחותים שה' נתן, ואני, רק אשמח.... שאני זוכה להיות איתו בחברותא, וכן.... לא כל לימוד הוא קל, אבל כל לימוד בהחלט בונה, ומשנה...

תודה על יום נקי, בתקופה מטורפת, יום ללא קריצת תאווה, בתקופה מלאת רצון לברוח, יום שה' ית' ליווה אותי, בסיבוכים של היום.

ואפילו בהסתרה... ראיתי אותו שם... בהסתרה... ואולי כדי לזכות לחזות בנועם ה' הייתי חייב את ההסתרה. איש חכם שהתעוור אמר לי פעם "ביום שהפסקתי לראות, התחלתי לראות את ה'".