לא בטוח שכל מי שיקרא את הדברים יזדהה איתם. יתכן שישנם חברים שעוברים את החוויה באופן אחר, אבל אולי הכל רק ענין של זמן?
לאחרונה שיתף אותי חבר ביום קשה שעבר עליו כאשר נחשף למושא תאווה והוא לגם לא מעט. באותו זמן הוא כבר היה שבוי לגמרי בזרועות התמנון של התאווה והוא כבר יכל להריח את סוף הבלתי נמנע. אבל הוא לא רצה ליפול. הוא התקשר כי היה לו רע. נכון שהמוח סיפר לו שהוא חייב כעת, והפעם ללכת על כל הקופה וככה הוא יהנה סוף סוף, אבל בחלק של המוח שעדיין נותר שפוי הוא ידע שזה לא נכון ושהוא לא יהנה ויהיה לו רע וכואב מאוד. הוא ניסה לעצור אבל לא הצליח - והוא צעק.
שמעתי אותו ונזכרתי באותה משפחה שאיבדה את הבלמים בירידות של טבריה. אף אחד שם לא נהנה מהמהירות המסחררת והסיבובים החדים. לא, אף אחד לא חשב לעצמו שזה ממש רכבת הרים בחינם. אף אחד לא אמר לעצמו שכדאי ליהנות עכשיו אפילו שבסוף יהיה נורא. כולם צרחו מפחד. והתפללו.
כך אני נראה כשאני נופל. אולי זה לא היה תמיד ככה. כנראה שפעם - לפני הרבה שנים - ממש נהנתי מהתאווה. זה נראה לי מוזר כי כבר הרבה שנים שאני מאוד לא רוצה ליפול אבל פשוט אין לי בלמים. אני דוחף את הרכב שלי בכבישי החיים ופתאום הרכב נכנס לרחוב עם שיפוע קל מאוד. ברגע הזה אולי אני מרשה לעצמי ליהנות מהכיף של השחרור שאני לא צריך לדחוף יותר והרכב נוסע לבד, אבל מיד אחר כך הרכב מאבד שליטה ומתחיל לנסוע במהירות בירידות. בשלב הזה, אני כבר לא נהנה. אני צורח שאני רוצה לעצור - אבל אין לי בלמים. אני מנסה לקפוץ מהרכב אבל אני לא מצליח להתנתק מהכיסא.
ניסיתי לאחרונה להסביר לאשתי כמה רע היה לי במחלה והיא לא כל כך הבינה. היא היתה בטוחה שמאוד רציתי ליפול כל פעם, ולכל היותר הצליחה להבין שלאחר מעשה התחרטתי והצטערתי. היא לא יכלה להבין שכבר שנים שאני לא נהנה מהנפילות. אז למה אתה בכל זאת נופל אם אתה לא נהנה? לך תסביר לה...
אז זהו שלא. אני לא נהנה מהתאווה. הבריחה לא באמת מספקת לי בריחה והאשליה לא באמת נותנת לי אשליה וגם הפנטזיה כבר לא פנטזיה. לא רק שאני מרגיש נורא אחרי שאני נופל, אלא שבשעת הנפילה עצמה רע לי. מאבק האיתנים שמתרחש בתוכי בזמן השימוש בתאווה לא מאפשר לי ליהנות מכך ואני סובל מכל רגע. אז למה אני בכל זאת בתאווה? כי אני חולה.
וכמו ברכב שאיבד את הבלמים, נותר לי מעט מאוד לעשות. נותר רק לא להיכנס לירידות, אפילו אם הם לא תלולות. פשוט אין לי את הפריויליגיה למות.
ולהתפלל.