לאחרונה פגשתי בבית הכנסת בו אני מתפלל משפחה נחמדה, אבא ואמא וכמה ילדים בגילאים שונים. הם לא היו מוכרים לי וכמובן בירכתי אותם והתעניינתי מה מביא אותם לאזור. הם סיפרו כי בנם בן השבע עשרה מאושפז בבית החולים הסמוך כיון שהוא אלרגי לחלב. איחלתי רפואה שלימה לבן ונפרדתי מהם לשלום.
למחר בבוקר כשפגשתי אותם שוב, שאלתי האם היה שיפור במצבו של הבן ואחד הבנים הגיב שזה "אותו דבר". מהסגנון ונימת הקול, היה מובן שיש כאן משהו לא שגרתי. ביררתי קצת בעדינות והסתבר שלפני ארבעה חודשים, בערב שבועות, הבן אכל לתומו עוגיה שהם חשבו שהיא פרווה, והסתבר שהיא מכילה חלב. האלרגיה שלו התפתחה, מצבו התדרדר במהירות והוא נכנס למצב של קומה כאשר אין חמצן שמגיע למוח שלו רח"ל. מאז הוא שוכב כאבן שאין לה הופכים כאשר הרופאים לא נותנים שום סיכוי, וההורים מחכים לנס.
בסך הכל אלרגיה לחלב...
והוא בכלל לא רצה, והם חשבו שזה פרווה, וזה היה רק עוגיה אחת קטנה! לך תספר את הסיפורים האלו למלאך המוות.
אלרגיה. מה זה אומר? הנה ההגדרה של ויקימילון: תגובה גופנית לא רצויה כתוצאה ממגע חומר מסוים, הנגרמת אצל אנשים שיש להם רגישות מיוחדת לחומר זה. וכדי שנבין במה מדובר יש לנו גם כמה דוגמאות: האלרגיה יכולה להיות גודש באף, הפרשות מוגברות, פריחה, גרודים, נפיחויות, קשיים בנשימה.
אתם מבינים, תגובה גופנית לא רצויה ממגע חומר מסויים אצל אנשים שיש להם רגישות מיוחדת לחומר זה. ומה יקרה למי שנגע בחומר המסויים הזה ויש לו רגישות מיוחדת אליו? טוב, זה תלוי, יכול להיות שיהיה לו גודש באף, אבל יכול להיות לו גם קשיים בנשימה. אגב, קשיים בנשימה יכולים להוביל למצב של קומה או גרוע מכך ל"ע.
גם אני אלרגי. כן, אני מפתח תגובה גופנית לא רצויה כאשר אני בא במגע עם חומר מסויים שיש לי רגישות אליו. החומר הזה נקרא תאווה, והוא יכול להציף אותי דרך העיניים, האזניים, הפה, הידיים ואפילו האף, ובעצם אני יכול לבוא איתו במגע גם כאשר אני לא עושה כלום - ישירות דרך המוח. ברגע שאני בא במגע עם "החומר הזה", אני מפתח תגובה גופנית לא רצויה. כן, זה ממש פיזי. העקצוץ הזה של ההתרגשות שעובר לי בכולי, טמפרטורת הגוף שעולה, המוח שנכבה, זה הכל תגובות גופניות לא רצויות שיש לי כיון שאני סובל מרגישות מיוחדת לחומר הזה.
האם זה מסוכן להיות אלרגי לתאווה? זאת כמובן שאלה שאפשר לשאול גם אחרת: האם זה מסוכן להיות אלרגי לחלב? האמת שזה לא נשמע כזה דבר נורא ואיום, אבל כפי שאני כבר יודע - מספיקה עוגיה אחת חלבית כדי להפסיק את אספקת החמצן למוח. גם האלרגיה שלי נשמעת משהו כזה חלבי ולא נושך. כאילו מה כבר יקרה אם אני יאונן קצת מול פורנו? זה לא נשמע כמו מקרה קלאסי של פיקוח נפש. אבל מי שהיה שם יודע את האמת. כן, אפילו עוגיה אחת, סליחה אפילו אוננות אחת - יכולה להרוג אותי.
ובאלרגיה כמו באלרגיה - לא משנה בכלל אם רציתי או לא, אם ניסיתי להימנע או לא, כיון שאם הרעל נכנס לגוף - הוא משפיע עליו ומתחיל את התגובה הגופנית הלא רצויה. נקודה. אז אני יכול לספר לעצמי סיפורי סבתא עד מחר שזה רק "מבט ראשון" ושלא היתה לי ברירה כי היא לא נעים להפנות את המבט באמצע השיחה, וכן הלאה וכן הלאה הסברים טובים ומשכנעים מאוד, אבל השורה התחתונה היא שאם הרעל נכנס אליי לגוף - הוא מתחיל לפעול מיד. מה שהתירוצים יכולים להועיל זה רק שעל הקבר שלי יהיה כתוב "אכל בטעות עוגייה אחת חלבית".