אם שלושת הצעדים הראשונים (בתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות) הם צעדי הכנה והקדמה, הצעד הרביעי הוא לב התכנית, ומשם והלאה שאר הצעדים מבוססים על הצעד הזה. הצעד הרביעי מציע לנו לערוך חשבון נפש מוסרי נוקב וחסר פחד. לכאורה לא משהו מיוחד שלא היינו אמורים לעשות בעצמנו, אבל למעשה מסתבר שרובנו מעולם לא עשינו אפילו משהו קרוב לזה.

כאן לא מדובר על משהו כללי שבו אני מודה ש"ברור שגם אני לא מושלם", ואפילו לא על רשימה כללית ובלתי מחייבת של פגמי אופי עם שמות יפים ולא נושכים, אלא על חשבון נפש שמראש מוגדר כ"נוקב וחסר פחד". הכיוון הזה ממשיך גם בצעד החמישי שמציע שנתוודה בפני עצמנו, בפני אלוקים ובפני אדם נוסף על טיבם המדוייק של פגמינו. גם כאן לא מספיק שאני מתוודה באופן כללי על הפגמים שלי אלא יש צורך להתוודות על טיבם "המדוייק" של פגמינו.

אוקיי, אז ערכתי חשבון נפש מוסרי נוקב וחסר פחד, וגם התוודיתי בפני עצמי, בפני אלוקים ובפני אדם נוסף על טיבם המדוייק של הפגמים שלי. מה קורה כעת ומה הלאה?

אתמול זכיתי לעשות צעד ארבע על שני פגמי אופי מרכזיים שלי. לא היה כאן שום חידוש כיון שאני כבר מכיר אותם מהפעם הראשונה שעשיתי צעד ארבע, אלא שהם חזרו לנהל אותי בצורה שאיימה על השפיות שלי וכמובן איימה על הנקיות שלי. אחרי תקופה ארוכה מאוד של שלווה וחיים מחוברים, פתאום חזרתי לדרכי ההתנהלות הישנים שלי, בהם הצורך בשליטה והפחד הם המוטיבים המרכזיים, והכל הוא תוצאה של פגמי האופי הללו.

זה לא קרה ביום אחד, והרגשתי את זה מתקדם לאט לאט, אבל אתמול בבוקר, באמצע העבודה, פתאום הרגשתי שחזרתי אחורה בזמן בדיוק לנקודת המוצא. זה היה ברור לחלוטין ולא יכולתי לטעות או להטעות את עצמי בכך. חסד אלוקים שהיתה לי הנכונות לעצור הכל ולעבוד את הצעדים. ראשית כל, כתבתי את הצעד הרביעי שלי, והוא לחלוטין היה "נוקב". מכיון שלא היה נעים להסתכל במראה אז הייתי צריך להיעזר ב"חסר פחד" כדי שזה ייעשה כמו שצריך.

אחר כך שלחתי את זה לספונסר שלי והתקשרתי בטלפון כדי לעשות את הצעד החמישי. עברנו ביחד על מה שהיה ובעיקר על פגמי האופי. גם כאן הרעיון היה להתוודות על "טיבם המדוייק" של הפגמים שלי. אחרי שעשיתי את זה הגעתי לצעד השישי. סוף סוף הייתי מוכן להשתחרר מהפגמים, יהיה המחיר אשר יהיה. במקרה הנוכחי המחיר היה להפסיק באמצע פרוייקט חשוב, כיון שכעת היה ברור שנכנסתי אליו רק בגלל פחד וצורך בשליטה.

המוכנות הזאת היא כל מה שהייתי צריך כדי לעבור לצעד השביעי ולבקש מאלוקים שיקח ממני את הפגמים האלו. לא ביקשתי שהוא יסיר אותם ממני לנצח, בדיוק כפי שלא אבקש מאלוקים לקחת ממני את ההתמכרות או התאווה. כל מה שביקשתי זה שישחרר אותי מהפגמים האלו כעת.

וזה עבד. בלי ספק. ויתרתי על הפגמים ואלוקים לקח ממני אותם רק להיום. זה לא אומר שמעתה ועד עולם אני אדם אחר, אבל זה אומר שבכל פעם שזה יחזור - אוכל לעשות שוב את הצעדים ולזכות באותו שחרור בדיוק. ככל שאעשה את הצעדים יותר פעמים על הפגמים האלו, כך הם יופיעו לעיתים רחוקות יותר, אבל תמיד אצטרך את אלוקים כדי להשתחרר. לבד אני לא יכול - אבל איתו הכל אפשרי.